המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברל ערבי: הגרעין האיראני - איום על שכנותיה הערביות
23/8/2004

 

בעל טור ליברלי: התחמשותה הגרעינית של איראן מאיימת

על המדינות השכנות יותר מאשר על ישראל

 

היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" פרסם מאמר פרי עטו של עורכו לשעבר, עבד אל-רחמן אל-ראשד, שטען כי ישראל היא רק אמתלה להתחמשותה הגרעינית של איראן וכי למעשה התחמשות זו מאיימת יותר על המדינות הערביות השכנות. להלן תרגום המאמר:    

 

"בתחילת שנת 1990 ייחס אחד העיתונים האמריקאים לדיפלומט סעודי את האמירה שארצו רואה בכוח העיראקי המתעצם מקור לדאגה - למרות שהמלחמה עם איראן הסתיימה. [בעקבות התבטאות זו] עוררה הממשלה העיראקית סערה בטענה כי כוחה [מופנה] תמיד נגד ישראל [ולא נגד סעודיה] וכך יישאר הדבר. סעודיה נאלצה להתנער מן ההצהרה. חלפו חודשים מעטים מאז אותו אירוע והעולם ראה את הכוחות העיראקים נכנסים באלימות אל העיר אל-ח'פג'י שבסעודיה לאחר שהשתלטו לגמרי על האחות ובת הברית כווית.

 

כעת אומרת איראן את אותו הדבר, [כלומר] שהנשק הגרעיני שלה והטיל המשופר שלה מופנים [רק] כנגד ישראל. [אמירה זו] משחקת ברגשותינו כך שנחשוב שכל מי שמניף את דגל העימות עם ישראל יימחלו לו פשעיו, מעשיו וכוונותיו ללא בחינה מדוקדקת של הבטחותיו הפומביות. איראן נמצאת כמובן בסכסוך עם ישראל כתוצאה מהסולידאריות שלה עם הבעיה הפלסטינית,  ותמיכתה בחזבאללה [במאבקו] נגד הכיבוש הישראלי לשעבר בדרום לבנון ומה שנשאר היום [מכיבוש זה] [וכן] מתוך תמיכתה בסוריה מאותה הסיבה.

 

אבל למרות מתקפת המילים בתקשורת הרשמית האיראנית נגד ישראל, לא נרשם שום אירוע המאשש את אמירותיה שהיא מייצרת את הנשק שלה כדי להתגונן בפני ישראל. לא נרשם ולו אירוע אחד – גם אם בטעות – של עימות בין שתי המדינות ביבשה, באוויר או בים. זאת למרות הטילים הרבים והארטילריה האיראנית העצומה.

 

כל מדינות האזור משתמשות בישראל כאמתלה, ויש בכך שמץ של אמת. אבל האמת היא שתולדות המלחמות והמאבקים [באזור] אינן מאששות את הטענות בדבר ההתגוננות מפני התקפה ישראלית או העימות עמה.

 

מה שמעניין אותנו הוא לא מה שנאמר אלא מה שהתרחש [בעבר] ומתרחש [בהווה]. למרבה הצער כל המאבקים של איראן היו עם סעודיה - [ובמסגרת מאבק זה] אירעו קרבות באוויר וביבשה, עם [איחוד] האמירויות ולאחרונה [גם] עם קטר - כאשר [איראן] החזיקה באניית קרב [קטרית].

[כמו כן] כללו סכסוכים אלה של איראן גם את אפגניסטאן בתקופת הטאליבאן לפני אירועי ה-11 בספטמבר וכן עימותים עם אזרבייג'אן וכמובן עם עיראק.

 

בין [כל] העימותים הרבים שהיו לאיראן במהלך רבע מאה אחד, לא היה לה אף עימות ישיר עם ישראל. דבר זה גורם למדינות השכנות לאיראן להיות מודאגות - יותר מישראל - מהייצור הנמרץ של ארטילרית 'האיכות' של איראן והכמות [הרבה שיש בידי איראן] של נשק קונבנציונאלי ו[נשק] להשמדה המונית.

 

אין שום הוכחה המאששת את דבריה של איראן שפיתוח הטילים מכוון נגד הציונים. יתר על כן , העובדה שאיראן תמיד נלחמת בישראל באמצעות שליח, כלומר באמצעות תמיכה בגורמים עוינים [לישראל] סותרת את טענתה של איראן. לא ייתכן שהארטילריה  הזו [שלה] תישלח לאלו הלוחמים באמצעות שליח, [לפיכך] האפשרות היחידה היא ש[ארטילריה] זו מכוונת למדינות השכנות.

 

תחרות ההתחמשות השקטה  שאיראן צועדת בה במרץ רב אינה מפחידה את ישראל אלא את המדינות השכנות הקטנות [של איראן] הנאלצות לקנות יותר נשק מתוך התגוננות, מה שרק מגביר את החשדנות בין שני הצדדים ומשמח את סוחרי הנשק ואת המדינות הרחוקות."[1]

 

 



[1]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.8.2004.

ב- 8 באוקטובר 2003 כתב אל-ראשד מאמר דומה תחת הכותרת "כן אנו מפחדים מהאורניום של איראן". ראה דו"ח ממר"י Special Dispatch Series - No. 586 .