המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הכרזת המדינה הפלסטינית העצמאית במאי 1999 (ג)
30/11/1998


ההכרזה הצפויה על מדינה פלסטינית עצמאית במאי 1999

חלק ג' : מענה פלסטיני לתגובות הישראליות הצפויות להכרזה

 

במהלך החודשים האחרונים עסוקים הפלסטינים בהכנות רבות ומגוונות לקראת "עימות עתידי [אפשרי] עם ישראל."[1]במסגרת הכנות אלה, נערכים גם דיונים בנוגע לתגובה הישראלית הצפויה למהלך הפלסטיני ובנוגע למענה הפלסטיני הנדרש לכל תרחיש אפשרי.

 

אפשרויות התגובה הישראליות הבולטות ביותר הנלקחות בחשבון הן כניסת כוחות צבא ישראליים לשטחי הרשות הפלסטינית וכיבושם מחדש; סיפוח שטחים והתנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה לישראל; הטלת סגר ממושך על השטחים במטרה לחנוק את הפלסטינים מבחינה כלכלית וכן הטלת הגבלות שונות על הרשות הפלסטינית:

 

כיבוש מחדש של שטחי הרשות הפלסטינית:

ראשי אש"ף והרשות הפלסטינית חוזרים ומצהירים כי "אם התגובה הישראלית להכרזת המדינה תהיה עויינת יהיו כל האופציות שלהם פתוחות"[2]. מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, שב והדגיש  "שלא יונפו דגלים לבנים"[3], ושהתגובה תהיה חריפה, כולל "תגובה של המשטרה הפלסטינית"[4] אם תחליט ישראל לכבוש מחדש את שטחי הרשות.

 

שר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, נביל שעת', הזהיר כי "הפלסטינים ילחמו בישראל אם היא תכריז מלחמה ותנסה לפלוש לאדמות הפלסטיניות"[5] ומזכ"ל הנשיאות, אל-טיב עבד אל-רחים, הודה בטקס סיום מחזור צבאי של מנגנון הבטחון המסכל, כי "הישראלים יודעים שביכולתם להיכנס לשטחינו, אך אנו נוכיח להם שהם בשום פנים ואופן לא יצאו מהם חיים..."[6]

 

ואילו חבר הועדה המרכזית של ה'פתח', האני אל-חסן, אמר: "אנו לא נסתפק בהכרזה על המדינה הפלסטינית בארבעה במאי 1999, אלא גם נפרוש את ריבונותנו על אדמתנו בגדה המערבית בכל האמצעים... אנו נשתמש בכל האמצעים משום שכל תנועה המגבילה את עצמה לדרך מאבק אחת אינה יכולה להתמיד בכך במזרח התיכון. אנו בתנועת ה'פתח', מאז הקמתה, מסרבים להפריד בין הפתרון הפוליטי לבין הפתרון הצבאי. אנו מאמינים שמי שזורע באמצעות המאבק המזויין, קוצר באמצעות המאבק המדיני. מי שלא זורע לא קוצר. משום כך כאשר תגיע שעת הקציר, אנו נקצור באמצעים מדיניים. ואולם, אם לא יהיה קציר, נשוב לזרוע...

 

עלינו להתאחד כדי להפוך את הארבעה במאי 1999 ליותר מאשר יום של הכרזה מדינית. עלינו להפוך את היום הזה ליום למאבק וללחימה..."[7]

הכרזה לוחמנית במיוחד השמיע ראש הלשכה המדינית באש"ף, פארוק קדומי [המתנגד להסכם אוסלו ואף נשאר בתוניס]. קדומי דיבר על מאבק מזויין נגד ישראל בלי קשר לאופי תגובתה של ישראל על הכרזת המדינה הפלסטינית: "לאחר שהמדינה הפלסטינית תזכה להכרה של מרבית מדינות העולם כצפוי, הנוכחות הישראלית על האדמות הפלסטיניות תהפוך לבלתי חוקית ואנו נלחם בה באמצעות הנשק."[8]

 

חלק מהדוברים הפלסטינים סבורים כי "האפשרות לעימות צבאי היא הצפויה ביותר" הואיל והקמת מדינה פלסטינית היא מטרה אסטרטגית שהפלסטינים בשום פנים ואופן לא יוותרו עליה והם לא יכולים להשיגה בדרך המשא ומתן.[9] הם מדגישים כי הישראלים יתקלו בהתנגדות חריפה מבעבר משום שסביר להניח "שהתשתית אשר נבנתה בארבע השנים האחרונות תהפוך לאפשרי מה שלא היה אפשרי קודם לכן... "[10]

 

לעומת זאת, יש המביעים ספק לגבי כוונתה של ישראל לכבוש מחדש את שטחי הרשות הפלסטינית משום שהדבר "אינו מציאותי"[11] ומשום "שדעת הקהל העולמית לא תאפשר לה לממש כוונה כזו"[12].

 

בכל מקרה, הפלסטינים מכינים עצמם לאופציית המאבק[13] ומודים כי "הכרזת המדינה הפלסטינית בארבעה במאי 1999 עשויה להיחשב להכרזת מלחמה שתביא להתנגשות עם ישראל"[14]. ראש מנגנון הביטחון המסכל בעזה, מחמד דחלאן, לדוגמא, הביע את דעתו כי "העם הפלסטיני אשר חי כעת במצב יומיומי של מלחמה קרה עם ישראל יהיה עד בשנה הבאה, כאשר תוכרז הקמת המדינה הפלסטינית, לעימות פתוח עם ישראל..."[15]

 

סיפוח שטחים והתנחלויות על ידי ישראל:

גם הכרזה של נתניהו על 'סיפוח שטחים פלסטיניים, במקרה שהפלסטינים יכריזו על מדינתם' נתפסת בעיני הפלסטינים 'כהכרזה ברורה של תוקפנות ומלחמה על העם הפלסטיני'. השר ללא תיק, חסן עצפור, שהביע עמדה זו הוסיף כי הרשות הפלסטינית מתייחסת לאיומים אלו ברצינות וכי "הפלסטינים עושים את ההכנות כדי להתמודד עמם". לדברי עצפור, "הכרזת המלחמה שהשמיע נתניהו לא מצטמצמת לפלסטינים בלבד, אלא כוללת גם את כל המדינות הקשורות לתהליך, ובמיוחד מצרים וירדן..."[16]

 

מנהל מרכז המחקרים הפלסטינים, ד"ר ח'ליל אל-שקאקי טען כי "סיפוח אזורי התנחלות כמו גוש עציון, התנחלויות ירושלים או ההתנחלויות הקרובות לקו הירוק היא התגובה הקשה ביותר ובעלת הסבירות הנמוכה ביותר מצד ישראל, משום שצעד כזה אינו אפשרי מבחינה משפטית והוא סותר את הסכמי קמפ דויד. צעד כזה יהיה מספיק כדי להרוס את [כל] מה שהושג בתהליך השלום [עם העולם הערבי] מאז ביקור סאדאת בישראל..."[17]

 

הטלת סגר כללי על ידי ישראל:

הפלסטינים מעלים גם אפשרות לתגובה כלכלית מצד ישראל. סגר כללי המונע גם תנועה בין עירונית יחנוק את רצועת עזה והגדה המערבית מבחינה כלכלית, שכן כתוצאה ממנו "יאסר על למעלה משמונים אלף פועלים פלסטינים לעבוד בשוק העבודה הישראלי ובאזורי התעשיה, תפגע תנועת היבוא והיצוא והרשות הפלסטינית לא תקבל את הסכומים הנגבים בישראל [כמיסים מהפלסטינים]." [18]

 

מנהל מרכז המחקרים הפלסטינים, ד"ר ח'ליל אל-שקאקי, ניתח אפשרות זו ואמר כי "ישראל יכולה להטיל סגר מעין זה, אולם הדבר יחשב לפעילות עויינת ולהכרזת מלחמה מצד מדינה אחת על מדינה אחרת. במקרה כזה החוק הבינלאומי מתיר לפלסטינים הגנה עצמית לגיטימית, כולל בקשת עזרה ממדינה תומכת, או פניה למועצת הביטחון בדרישה להתערב כדי לעצור את התוקפנות ולפרסם החלטה חדשה שתכפה על ישראל לסגת עד גבולות 67'...

 

סגר מעין זה עשוי להיות אפשרי לתקופה קצרה, שכן הוא יגרור בעקבותיו בהכרח פעילות ערבית ובינלאומית ועימותים פנימיים, אשר יציבו את ישראל על ספסל הנאשמים מבחינה ערבית ובינלאומית מבלי שהיא תצליח להשיג את מטרותיה, והיא תאלץ במוקדם או במאוחר להסירו. כמו כן, הצד הפלסטיני ינצל את הסגר כדי לבצע צעדים חשובים, כמו הטלת גיוס חובה והתחלת אימונים צבאיים, בניית ביצורים ומתן עדיפות לאומית לעימות עם ישראל."[19]

 

לדברי ח'ליל אל-שקאקי, "ישראל יכולה להטיל הגבלות מעין אלו למשך תקופות ארוכות אלא שהיא מסתכנת בעידוד הפלסטינים לנקוט צעדים תוקפניים, שהם עשויים היו שלא לחפוץ לנקוט בהם, אילו התגובה הישראלית הייתה מתונה יותר."[20]

 

זיאד ג'רעון, כתב ירחון "החזית העממית" אל-מסאר, הציע לנקוט במספר דרכים מעשיות כדי להתמודד עם הסנקציות הכלכליות בהן עלולה ישראל לנקוט וכדי לבנות כלכלה לאומית עצמאית, לדוגמא: לפתח את התוצר המקומי על ידי עידוד התעשיות הלאומיות במקום הישראליות, להגדיל את שטחה של האדמה החקלאית על ידי השבחת האדמות הממשלתיות וחלוקתן לאזרחים, לעודד יצוא למדינות ערב, במיוחד למדינות המפרץ, וכן למדינות אירופה, לעודד את הפסקת התלות בין השוק הפלסטיני לבין הכלכלה הישראלית, להגדיל את הסיוע החיצוני, במיוחד ממדינות הנפט הערביות, באמצעות מסע תעמולה נרחב של אש"ף בסיוע הקבוצות הפלסטיניות הפזורות ברחבי העולם, לבחון מחדש את סדר העדיפויות במדיניות הכלכלית של הרשות הפלסטינית ולהתאים את התקציבים וההוצאות למצב הפלסטיני וכן לאסור עבודה בהתנחלויות, תוך כדי מתן עבודה חלופית לפועלים, ולהשתחרר בהדרגה מהעבודה בישראל.[21]



[1] לכך התייחס למשל מזכ"ל הפרלמנט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן. אל-בלאד, 30.7.1998.

[2] הצהרה זו השמיע למשל מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן.  אל-קדס, 3.8.1998.

[3] כדברי מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן. אל-קדס, 3.8.1998. דברים דומים ציטט מפי עבד אל-רחמן השבועון פצל אל-מקאל, 14.8.1998.

[4] כדברי חבר ה'פתח', מרואן ברע'ות'יThe Jerusalem Times, August 21,1998.. ראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה המערבית, ג'בריל אל-רג'וב, התייחס אף הוא בעבר לנושא ואמר כי " הדיבור על כניסת הכוחות הישראליים לשטחי הרשות הלאומית הוא התגרות מפורשת וברורה ברשות. אנו נשתמש בכל היכולות שלנו ובכל האמצעים שבידנו כדי להגן על כבודנו הצבאי והלאומי..." אל-קדס, 1.8.1997.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה, 17-9-1998.

[6] אל-קדס, 24-4-1998. בעבר התבטא בצורה דומה ראש מנגנון הבטחון המסכל בעזה, מחמד דחלאן, שהזהיר כי "יצחק מרדכי יכול להכנס לאדמות הפלסטיניות פעם נוספת, אך הוא בשום אופן לא יצליח לצאת מהן." אל-איאם, 11.4.1998.

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה,24.9.1998

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה, 14.10.1998.

[9] עמדה זו השמיע חבר ה'פתח', מרואן ברע'ות'י The Jerusalem Times, August 21,1998.

[10] כדברי באכר עוידהThe Jerusalem Times, July 31, 1998.

[11] כדברי תיסיר אל-עארורי שהביע את דעתו כי "הישראלים לא יחזרו לכבוש את הערים הפלסטיניות, משום שהדבר אינו מציאותי. הם יצאו מן הערים לא בשביל לחזור אליהן." הטלויזיה הפלסטינית, מתוך התוכנית 'פנים אל פנים', 26.8.1998.

[12] The Jerusalem Times, July 31, 1998.

[13] . בהצהרה מאת המועצה המרכזית של ה'פתח', לדוגמא, נאמרו הדברים הבאים: "עלינו להכין את עצמנו למאבק בתוככי פלסטין הכבושה. זה [יהיה] מאבק לגיטימי לשחרור אדמותיה של מדינה שהעולם מכיר בה."  The Jerusalem  Times, August 21,1998.

[14] מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן. אל-חיאת אל-ג'דידה,4.9.1998..

[15] אל-איאם, 21.8.1998. בעבר התבטא מחמד דחלאן בנושא האפשרות שישראל תכנס לשטחי הרשות הפלסטינית והזהיר כי "יצחק מרדכי יכול להכנס לאדמות הפלסטיניות פעם נוספת, אך הוא בשום אופן לא יצליח לצאת מהן." אל-איאם, 11.4.1997.

[16] אל-חיאת אל-ג'דידה, 22-9-1998.

[17] אל-רסאלה, 7.5.1998.

[18] כדברי  זיאד ג'רע'ון. אל-מסאר, ראשית אוקטובר 1998.

[19] אל-רסאלה, 7.5.1998.

[20] אל-רסאלה, 7.5.1998. אל-שקאקי הביע את דעתו לגבי כל אפשרויות התגובה שניתח ואמר כי "האינטרס של ישראל הוא לאיים בנקיטת צעדים כגון אלו כדי למנוע מהפלסטינים להכריז על מדינה בעלת ריבונות מלאה. אולם, ברגע שהמדינה תהפוך לעובדה, ישראל תאבד את המניע לנקוט בצעדים בהם היא מאיימת."

[21] אל-מסאר, ראשית אוקטובר 1998.

תגיות