המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"שיח לאומי" סעודי על זכויות האשה וחובותיה
22/6/2004

 

"שיח לאומי" סעודי על  זכויות האשה וחובותיה

 

"המרכז לשיח לאומי" על שם המלך עבד אל-עזיז בסעודיה ערך באמצע יוני 2004 מפגש שלישי בסדרת מפגשים שנועדו "לבנות ולבסס תרבות של שיח בחברה הסעודית". הכנס התמקד בנושא "זכויות האשה וחובותיה וההקשר החינוכי" וישיבותיו התנהלו תוך הפרדה בין גברים לנשים בסיוע טלביזיה במעגל סגור, למרות התנגדות חלק מהמשתתפים להפרדה. בשלושת ימי המפגש השתתפו שלושים וחמישה גברים ושלושים וחמש נשים – אנשי דת ורוח שייצגו את הזרם השמרני והזרם הליבראלי בחברה הסעודית. במהלך הכנס הוצגו מחקרים של מומחים בנושאי חברה, פסיכולוגיה, חינוך, פוליטיקה, כלכלה וחוק דתי (שריעה) והוא הסתיים בניצחון השמרנים.

 

המלצות הכנס - אישור עמדותיהם של השמרנים:

במסמך ההמלצות שאושר על ידי יורש העצר הסעודי האמיר עבדאללה בן עבד אל-עזיז נאמר כי הכנס נועד לבחון הן את הזכויות והן את החובות של הנשים "מתוך דאגה לאיזון החסר בהשקפות מודרניות רבות [בין זכויות האשה לחובותיה]." המסמך הבהיר כי הדיונים בכנס תואמים את הוראות האסלאם וכי ישנו הבדל במטרה, בתוכן ובמניעים בין מה שנידון בכנס לבין מה שארגונים מערביים רבים העוסקים בנושא מבקשים להשיג. המשתתפים קבעו כי "הדרך הטובה ביותר לרפורמה" היא לדבוק בקוראן ובסונה ולשמור על אחדות המדינה תוך שילוב בין עקרונות אלה לבין חידושים מועילים שאינם עומדים בסתירה לעקרונות.

 

ההמלצות הדגישו כי תפקיד האשה במשפחה הוא "תפקידה הבסיסי", אך יחד עם זאת קבעו כי האסלאם הבטיח לה את הזכות לעבוד ולהתפרנס. זכותה של האשה להתחתן, להיות אם, וזכותה שיהיה לה בית שבו היא תמלא את "תפקידיה הטבעיים". הובהר כי הקשר בין המינים על פי האסלאם מבוסס על שיתוף פעולה והשלמה ולא על שליטה ומאבק.

 

ההמלצות קראו להקים רשות לאומית שתטפל בענייני נשים ומשפחה ותתאם בין הגופים הממשלתיים והאזרחיים; להקים בתי דין למשפחה ולהרחיב את המחלקות לנשים בתוך בתי הדין הקיימים; לקבוע מסמך הסכמה לאומי שיפרט את הזכויות והחובות של האשה על פי החוק הדתי ואת תפקידה במשפחה ובחברה ולהרכיב ועדה של מומחים לשריעה ולמדעי החברה שתפריד בין המנהגים וההרגלים הנהוגים בחברה לבין החוק הדתי [כך שרק החוק הדתי יהיה בעל תוקף מחייב].[1]

 

מספר המלצות עסקו בנושאי חינוך ותעסוקה. הן קראו לבדוק שתוכניות הלימוד כוללות את פירוט הזכויות והחובות השרעיות של האשה כדי לסייע להפצת הבנה נכונה של מקום האשה בחברה ולגבש תוכניות לימוד לבנות "המתאימים לאופי האשה ומכשירים אותה לתפקידה בחיים". לפתוח התמחויות חדשות בחינוך האקדמי והמקצועי העולים בקנה אחד עם צרכי החברה ועם טבעה של האשה, לפתוח אוניברסיטאות לנשים ולאמץ צורות לימוד חדשות, כגון לימודים מרחוק ולימודים מתמשכים. לספק לנשים הזדמנויות עבודה שיקלטו את בוגרות האוניברסיטאות וההכשרה המקצועית באופן שיבטיח חיים מכובדים למשפחה ויסייע להגשים את מטרות הפיתוח תוך קידום עבודת נשים מרחוק.

 

המלצות נוספות קראו לבחון את מצב  התחבורה הציבורית המתאימה לנשים ולהציע אמצעים שיאפשרו לנשים לנוע בקלות בעת הצורך. להרחיב את השתתפות הנשים בהבעת דעה ואת שיתופן בעניינים ציבוריים בהתאם לעקרונות השריעה ובצורה שעולה בקנה אחד עם השינויים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים בחברה. להקים מרכזי תרבות וחברה לפיתוח יכולות הנשים ולייעוץ בענייני נשים ומשפחה. לפתח את התקנות השאובות מהשריעה האוסרות על אלימות כלפי נשים. לקרוא לאמצעי התקשורת להבליט את בעיות האשה ולהכיר בזכויותיה ובחובותיה ובתפקידה בבניין המשפחה והחברה.[2]

 

הויכוח על איסור נהיגת נשים

ויכוח סוער התעורר בסוגיית נהיגת נשים. השיח' עבדאללה בן מניע, חבר ברשות חכמי הדת הבכירים בסעודיה שהשתתף בשיח הלאומי אמר: "לו הנשים הדורשות לנהוג במכונית היו כמו הנשים המשתתפות בועידה לא היינו מהססים לאפשר זאת. אך למעשה אנו ניצבים בפני נערות ונערים בגיל ההתבגרות העומדים מול אתגרים [חברתיים]. כיום נערה העושה קניות בשוק אינה פטורה מהצקות ועל אחת כמה וכמה אם תיקח את מכוניתה ותוכל לנהוג. יתכן שיהיו חריגות [מכללי המוסר]. למעשה אנו מתנגדים לכל תחבולה המביאה לפגיעה בנשים שהרי הן בנותינו, אחיותינו ונשותינו וכל אחת מהן היא כאבן חן. אנו מכבדים אותן ביותר וגאים בהן ולכן אנו מקפידים שהן לא יינזקו או יפגעו." השיח' בן מניע שלל את הטענה שהועלתה כי אם נשים ינהגו לא יהיה צורך בנהגים זרים, ואמר כי הניסיון במדינות המפרץ שהתירו לנשים לנהוג מוכיח כי למרות זאת לא חדל הצורך בנהגים זרים וכי בכל בית יש פחות או יותר שלושה או ארבעה נהגים.[3]  יש לציין כי למרות שהנושא עלה לדיון במהלך הישיבות, סוגיית נהיגת הנשים לא הוזכרה כלל בהמלצות הכנס.

 

"הנשים הסעודיות קיבלו מעל למגיע להן"

ביום השני של הכנס התעוררה מהומה רבה בעקבות ביקורת קשה שהטיח בנשים הסעודיות ד"ר מחמד עבדאללה אל-עריפי, המשתייך לזרם האסלאמי הקיצוני. אל-עריפי טען כי "חלק מהמורות בבתי הספר מחנכות כשהן אינן לבושות בלבוש הולם וצנוע". הוא ציין כי "חלק מהנשים שנהגו במכוניות בשנת 1991 בריאץ' הושעו ממקום עבודתן באוניברסיטאות למשך שנה או שנתיים ואחר כך חזרו לעבודתן ולהוראתן באוניברסיטאות, אך עדיין יש חשש שהן נוטעות את מחשבותיהן בקרב התלמידות." "כיצד אנו יכולים להפקיד את בנותינו בידיהן", שאל אל-עריפי, וציין כי ישנם גברים שאיבדו את עבודתם ולא הוחזרו לעבודה באופן סופי, בהתכוונו לאנשים שפוטרו על ידי הממשלה הסעודית בשל קנאות דתית.

 

כשהוא רומז לחלק מן הנשים הסעודיות שהשתתפו בועידה, אמר אל-עריפי כי "יש מי שלמדו במדינות מערביות וכשחזרו הם מנסים לכפות על האנשים את הרעיונות המערביים שהושפעו מהם." הוא הוסיף וטען כי עבודתה של האשה היא בביתה ובחינוך ילדיה והעיר כי "דיילות נוצלו בתקופות מסוימות למטרות אחרות."

 

לאחר אל-עריפי דברה ד"ר ופאא אל-רשיד שלא יכלה להתאפק ופרצה בבכי. היא הביעה התמרמרות רבה על הערותיו "הבלתי מוצדקות" כלפי הנשים, וטענה כי "כאם היא החלה לחשוש לילדיה בשל המחשבה הקיצונית השלטת."[4]

 

חסין שבכשי הכותב ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" מתח ביקורת על דבריו של אל-עריפי והסביר: "[אל-עריפי] אמר כי 'האשה הסעודית קיבלה יותר מהמגיע לה' אך הוא לא הבהיר מה מגיע לה. אלמלא היו מעשי קיפוח רבים ובעיות שהאשה הסעודית מתמודדת עמן, כפי שרבים מכירים בכך, איזה צורך היה לערוך כנס מיוחד בעניינה? [אל-עריפי] טען כי 'חלק מהמורות אינן מוכשרות מבחינה אינטלקטואלית ואינן מהוות דוגמא לתלמידות בדרך בה הן מתלבשות', אך הוא לא הפנה את תשומת הלב לכך שיש גם גברים שאינם מוכשרים אינטלקטואלית ואינם מהווים דוגמא בהופעתם." שבכשי הוסיף ומתח ביקורת על דברי אל-עריפי לפיהם 'יש בין הנשים כאלו שקיבלו את תעודותיהן מאוניברסיטאות מערביות וחזרו לארצן להעביר את רעיונות המערב לנשים הסעודיות...' בעוד הוא שוכח שיש גברים רבים שסיימו אוניברסיטאות ומכונים מקומיים והם הביאו אלינו רעיונות קלוקלים ומחשבה מורעלת וזרעו הרס וחורבן בחברה... וגרמו לטרור ולשפיכות הדמים המשסעים אותנו כיום. אחר כך [אל-עריפי] מצא פגם בכך שהמדינה החזירה לעבודה באוניברסיטאות כמה אקדמאיות שהופסקה עבודתן לשנים משום שנהגו במכונית. נהיגה במכונית היא דבר שרוב חכמי הדת והעמים האסלאמיים הסכימו על היותו מותר ונקי מכל רבב, אך [אל-עריפי] רואה בה הפרת חוק הראויה לעונש..."[5]

 

בעל הטור ראיד קוסטי הכותב ביומון הסעודי בשפה האנגלית Arab News התייחס גם הוא לדבריו של אל-עריפי ואמר: "לדעתי אין זה הגיוני שחלק מן השמרנים או השמרנים הקיצוניים הללו אפילו הוזמנו להשתתף בפורום שדן בזכויות נשים, בשעה שהם חושבים כי נשים הלובשות את גלימתן [באופן משוחרר] על כתפיהן הן מושחתות או חוטאות. אינני חושב שלאנשים אלה יש מה לתרום כדי לשפר את מצב הנשים במדינתנו. אדרבה, שמרנים קיצוניים רבים כמו [אל-עריפי] מרעילים את מחשבתם של בנים ובנות בבתי הספר ובאוניברסיטאות במחשבתם הרדודה. ולמען האמת, אלו האנשים האחראים לגיבוש ספרי הלימוד שלנו במשרד החינוך...

 

סעודים רבים ששוחחתי עמם לא היו כל כך אופטימיים לגבי הפורום אפילו לפני שהתחיל. הם אמרו שלאחר הסערה התקשורתית הוא יסתיים כמו שני הכנסים הקודמים. כמו דברים רבים אחרים שדברנו עליהם בעבר, המלצות הכנס יתווספו לרשימה הארוכה של הדרישות המופיעות ברשימת ההמתנה: רפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, הפיכת שרות המוניות לסעודי [תוך הוצאת עובדים זרים מהמדינה], שינוי ספרי הלימוד, הקמת מוסדות אזרחיים, קבלת האחר, קץ להגמוניה של השקפה אחת בלבד, הסרת הליכים בירוקרטים וכדומה. השר לעניינים אסלאמיים אמר שנה שעברה שהשיח הדתי בממלכה חייב להשתנות, אך משרדו לא עשה הרבה כדי למנוע מן האמאמים להטיף לשנאה במסגדים. שום דבר מלבד דיבורים. אין פלא שהעולם אינו לוקח אותנו ברצינות. אנחנו לא לוקחים את עצמנו ברצינות." [6]

 

הסיקור התקשורתי – האפלה ומהומה

ישיבות הכנס היו סגורות ועיתונאים לא הורשו לסקרן. ד"ר נורה אל-עדואן, מרצה באוניברסיטת המלך סעוד וחברת ועדת ההכנה של הכנס הסבירה כי "המשתתפות חפצו שהישיבות יהיו סגורות בשל רגישות הנושא והן ערכו הצבעה והחליטו להרחיק את התקשורת."

 

בתגובה לכך כתבה נאהד באשטח ביומון הסעודי "אל-ריאץ'": "כמו נשים רבות ציפיתי להמלצות השיח הלאומי, אך קראתי אותן בעיתונים כפי שאני קוראת גילוי דעת של ועידה רגילה ולא של ועידה שתלינו בה תקוות שתדון בבעיות האשה ותמליץ ליישם את ההחלטות ולא לפרסמן בצורה כללית... לפני השיח הלאומי השלישי ציפיתי... שמזכירות הכנס תהיה מעוניינת, למשל, שלפני פעילויות הכנס יהיה מסע תקשורתי שיתקן חלק מן התפישות החד צדדיות הרווחות בקשר לאישה בחברה ואשר לא אושרו על ידי האסלאם. ואולם למעשה היתה האפלה תקשורתית לפני האירוע והמולה תקשורתית שלוותה את האירוע..."[7]

 

"על האישה לדרוש את הזכויות שהעניק לה הבורא"

הועידה הסתיימה כשידם של השמרנים על העליונה. הזרם הליבראלי והזרם האסלאמי המתון הביעו הסתייגות מן ההמלצות ולא ראו הצדקה לכך שאין בהן התייחסות לשאלות מרכזיות הקשורות לבעיות הנשים. כך למשל, התעלמו מזכות האשה לנוע בתוך הממלכה ולחיות בדירות ובמלונות ללא מלווה ולא התייחסו לכך שנשים אינן יכולות להשתתף בפעילויות שונות לצד גברים. כמו כן טענו מבקרי הועידה כי ההמלצות כלליות ויכולות להתפרש בדרכים שונות וכי לא נקבעו אמצעים ליישומן. לדברי ד"ר אבראהים בן עבדאללה אל-דויש, מרצה ללימודים אסלאמיים המלצות הועידה היו מתחת לרמה הנדרשת: "קיוויתי שיקבעו דרכי יישום להמלצות על ידי הגורמים המבצעים, אך נראה כי שיח זה נועד רק להפצת תרבות השיח ולא לקבלת החלטות."[8]

 

בעל הטור זכי אל-מילאד כתב ביומון הסעודי "עכאט'" כי ההמלצות של השיח הרעיוני התאפיינו ב"זהירות רבה השלטת בהתייחסות הכללית לבעיות האשה." הן הדגישו מוסכמות מובנות מאליהן כמו למשל תפקיד האשה במשפחה ובחברה, הזכות הלגיטימית של האשה להתחתן וההדגשה כי הקשר בין המינים מבוסס על השלמה והסכמה בהתאם לשריעה האסלאמית.[9]

 

ד"ר עמר באקער טען כי "השיח הלאומי" נכשל בהשגת המטרה שהציבה לו ההנהגה הסעודית לגבש השקפה משותפת שתאפשר לאישה הסעודית למלא את תפקידה הפעיל בחברה. הוא ייחס את הכישלון לכך שקיימת "תוכנית מסורתית קיצונית המתעקשת לדחוק את ההשקפה הדתית לכל עניין הנוגע לחיי האשה ולראות אותה רק כבעלת תפקיד בביתה, בחינוך הילדים ובשירות הבעל."[10]

 

ואולם, עצם הדיון בבעיות הנשים ושיתוף נשים בדיונים עורר תגובות חיוביות.בעל הטור עבד אל-מחסן הלאל כתב ביומון הסעודי "עכאט'" כי לדעתו הועידה הנוכחית היא היסטורית "לא בתוכנה אלא בכך שהעזה לדון בעניין כאוב שרבים ניצלו אותו לרעה ולא הבינו אותו כהלכה בכוונה או שלא בכוונה. התוצאה היא השבתת עבודתה של מחצית מהחברה והגבלת פעילותה לתוך הבית בטענות שווא שאין לאסלאם קשר אליהן. הגיע הזמן שהאשה תדבר על עצמה בכוחות עצמה ללא חסות של איש... הגיע הזמן שהאשה תעמוד ותשוחח כמו האשה שאללה שמע את שיחתה עם שליחו [הנביא מחמד] ושתעמוד כמו זאת שעמדה בפני [הח'ליפה] עמר [בן אל-ח'טאב] כאשר חשבה שהוא גוזל מהנשים זכות שאללה העניק להן. הגיע הזמן שהאישה תדרוש את כל הזכויות שהעניק לה הבורא וששום יצור נברא לא יכול לקחת ממנה..."[11]

 

תחת הכותרת "שיח של גברים אודות נשים" טען העורך לשעבר של היומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן ראשד, כי השיח הלאומי שהתנהל בין השמרנים לבין מבקשי החידוש משקף את המצב בחברה הסעודית: "השיח הראה כי טעו אלו מבחוץ שחשבו כי האיסורים המוטלים על האשה הן החלטות ממשלתיות והראה לכולם כי מדובר באיסורים חברתיים שורשיים וכי החוקים הם רק תרגום של המצב הקיים... אני יודע שקשה לאדם זר להבין את המסורות הקיימות ובמיוחד אלה הקובעות עבור האשה כל דבר כולל ישיבה במושב האחורי של המכונית, אך אלו חיים המתנהלים ללא קשר לעולם מחוץ לגבולות [סעודיה], למרות שהיום הם נושא לויכוח בין שני דורות. אף שאני סבור שהשינוי יבוא יום אחד, אינני יודע כמה זמן תמשך צורת חיים זו שכן מאז שנות השישים של המאה העשרים חשבו שהיא לא תאריך ימים במתכונתה הרגילה. יום יבוא שבו חלק מן האיסורים המוטלים על האשה יהפכו להיסטוריה ויסופרו כזיכרונות..."

 

אל-ראשד זיהה נכונות בקרב השמרנים לשנות חלק מעמדותיהם והביע את דעתו כי רק הם מסוגלים להביא לשינוי שיהיה מקובל על הציבור ויחזיק מעמד. לדבריו, "למרות הדעה הקדומה על השמרנים המתנגדים לשינוי הגורסת שהם שליליים ואטומים מתוך בורות, הם הביעו רצון להסביר את עמדתם ללא שחצנות... הם הסבירו את עמדתם מתוך כבוד מלא לצד האחר... ההסתייגויות שהוצגו מצדם נראות 'הגיוניות' ולא דוגמטיות והן ניתנות לבחינה מחדש ואולי לשינוי... הם בעלי היכולת לשנות. הם ולא הממשלה יכולים לקבוע גורל של אומה בעניין בעיות המחכות להכרעה מזה כחצי מאה. עדיף שהיציאה מהמשבר תיעשה על ידיהם ועל פי דעתם על מנת שתוכר אחריהם ועל ידי אחרים..."[12]

 


[1]  המלצה זו מאשרת את העובדה שחלק מן האפליה כלפי נשים מבוסס על נוהג ומסורת ולא על הוראות השריעה.

[2]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 15.6.2004.

[3]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 14.6.2004.

[4]  אל-חיאת, לונדון, 14.6.2004.

[5]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 15.6.2004.

[6]  Arab News (Saudi Arabia), June 16, 2004.

[7]  אל-ריאץ', 17.6.2004.

[8] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 14.6.2004, אל-חיאת, לונדון, 15.6.2004.

[9]  עכאט' סעודיה, 16.6.2004.

[10]  אל-חיאת, לונדון, 14.6.2004.

[11]  עכאט', סעודיה, 16.6.2004.

[12]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 16.6.2004.