המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מפקד חוליית הפיגוע בח'ובר מתאר את הפעולה לפרטיה
27/6/2004

 

מפקד חוליית הפיגוע בח'ובר שבסעודיה מתאר את הפעולה לפרטיה 

 

כתב העת המזוהה עם אל-קאעדה "צות אל-ג'יהאד" ערך ראיון בגיליון מס' 18 עם פואז בן מחמד אל-נשמי, מפקד "פלוגת ירושלים", שלקחה אחריות על הפיגוע בח'ובר שבסעודיה ב-29.5.2004  ואשר במהלכו נהרגו 22 איש. להלן עיקרי הראיון:

 

"צות אל-ג'יהאד: השבח לאללה ... והתודה לאללה... התפילה והשלום על [הנביא] שאמר, כאשר נשאל, 'איזה מעשה של האדם משמח את אללה?' והוא השיב: 'שהוא [המאמין] ילחם פנים אל פנים עם האויב בלי ללבוש שריון'.

 

עמנו היום מפקד הפלוגה שביצעה את פעולת האיכות המיוחדת במזרח חצי האי ערב כדי לשמוע ממנו פרטים על הפעולה ועל שהתרחש בה. ראשית אנו רוצים לברך את אחינו פואז ומבקשים ממנו שיסקור עבורנו מקצת מההכנות לפעולה זו. 

 

אל-נשמי: בשם אללה, התפילה והשלום על הנביא. מי ייתן ואללה יברך אתכם. אשר לקרב ח'ובר,  או מבצע ח'ובר, היה ברור שזוהי פעולה של אסתשהאד [כלומר, בקשת מות קדושים] שאין חוזרים ממנה בחיים. האחים – אני מבקש מאללה שישמור על האחים שנשארו בחיים ויקבל את מי שנהרג – לקחו בחשבון שאף אחד מביניהם לא יחזור ושהם ילחמו עד אשר יהרגו ויגשימו את רעיון החדירה לעומק האויב, זאת בשל עוצמתן של המטרות והשמירה ההדוקה עליהן. למעשה המקום כולו הוא מושבות זרות, כאילו אתה [נמצא] במדינה מערבית, עד כדי כך שאינך יכול לצעוד 200 מטר מבלי להיתקל בנשק כבד, [רכבי] האמר, נקודות חיפוש, נשק וחיילים חמושים.      

 

השבח לאללה, האחים נפגשו והכינו את התוכנית כמה ימים קודם [לפעולה]. לאחר תפילת השחר הם ישבו לארגן את העניין באופן סופי. אחינו אבו האג'ר [הכוונה למפקד אל-קאעדה בחצי האי ערב, עבד

אל-עזיז אל-מקרן] מינה אותי למפקד הקבוצה. לא היתה לי הכשרה לכך אבל היה זה מבחן מאללה. נפגשתי עם האחים והסברתי להם את המטרות ואת התוכנית. הראיתי להם את המטרות, תצפתנו עליהן, בנוסף לתצפית המוקדמת [שעשינו], ולמדנו את הדרכים המובילות לאתרים.

 

ביום הפעולה חילקנו את התפקידים באופן סופי. אני הייתי הנהג; אחינו, נימר אל-בקמי  [שנהרג במהלך הפעולה] – אנו מבקשים מאללה שיקבל אותו – נסע לצדי; אחינו חוסין היה מאחורי; ואחינו הרביעי נאדר היה מאחורי נימר. הרכב היה מסוג מקסימה. בליל הפעולה מלכדתי את המכונית ושמתי בה את חומרי הנפץ מפני שהאתר השלישי - שהיה בנין מגורים - הוא המקום המבוצר ביותר בכל האזור המזרחי. המרחק בינינו לבין ארמונו של [האמיר תורכי בן] מחמד בן פהד הוא רק 500 מטר משם, וידוע כי זהו אתר הפריצות והזנות הגדול ביותר. [מתחם זה] הוא גדול מאוד והוא מלא בוילות, הוא מכונה אמנם על שם [עבד אל-עזיז] אל-צאנע אך האמת היא שהוא שייך למחמד בן פהד וזהו רק כיסוי. תוכניתנו היתה שכאשר אנו נגמור עם שני המקומות הראשונים - כלומר שתי חברות הנפט -  נלך אל בנין המגורים, כוחות החירום יתקבצו ואני אכנס ואפוצץ את המכונית ביניהם ואפרוץ את הדרך לאחים.

 

צות אל-ג'יהאד: מה היה המרחק בין המתחמים הללו?

אל-נשמי: מתחמים כאלו לא ראיתי בחיי. הם [נמצאים] באזור "חגורת הזהב" שהוא האזור המפואר והעשיר ביותר באזור המזרחי שכולו ארמונות עד כדי כך שהאמיר [של האזור] המזרחי גר שם. ראינו אפילו חיילי מארינס במדי צבא יוצאים משם. המתחם הוא [בשטח של] כשלושה ק"מ על שלושה ק"מ ויש לו מספר שערים, כלומר שטחו נרחב.

 

צות אל-ג'יהאד: ומה לגבי החברות?

אל-נשמי: החברה הראשונה היא 'החברה הערבית להשקעות בנפט'. זו חברה השייכת לחברה

 

האמריקאית האליברטון. היא פועלת בעיראק. היא אמנם נקראת 'החברה הערבית להשקעות בנפט' אך למעשה חברה זו מורכבת מכמה חברות נפט עולמיות גדולות ביותר.

 

צות אל-ג'יהאד: כיצד התחלתם [את הפעולה]?

אל-נשמי: יצאנו מהדירה בשעה רבע לשש בדיוק. התקרבנו למקום. החלפנו את בגדינו וחגרנו את התרמילים והנשק. ביקשנו מאללה שיסייע לנו ויקל את העניין עבורנו. אחינו נימר ושאר האחים הלכו והורו לשומר לפתוח את השער. היה איש מאחורי השער הראשי והגדר. בחוץ היו שני אנשי ביטחון ובפנים איש [ביטחון] אחד שיכול היה לפתוח [את השער]. האחים הורו לזה שהיה בפנים לפתוח אותו, אך הוא סירב. האחים רצו לפרוץ אך הוא התחבא מאחורי הדלפק.          

 

אנו מיהרנו כי היינו חייבים לסיים עם החברה הזו, כדי לעבור אח"כ אל [החברה] השניה. לכן פנינו אל השער הראשי השני, פרצנו אותו וטיפלנו בשומרים שהיו שם. מיד עם כניסתנו נתקלנו במכוניתו של הבריטי, מנהל ההשקעות של החברה, שאללה שלח אל קיצו. הוא היה זה שהטלפון הסלולרי שלו, המוכתם בדם, היה על מושב מכוניתו שהם הראו כל הזמן [בטלוויזיה]. השארנו אותו ברחוב.

   

יצאנו ונסענו במכוניתנו. קשרנו את הכופר ברגל אחת. יצאנו מן החברה ונתקלנו ברכבי סיור. תחילה הגיע ג'יפ [סיור]. היה בו חייל אחד והרגנו אותו. עם השאר היו לנו חילופי ירי מהם נחלצנו. תודה לאל שלמדנו יותר מדרך אחת אל האתר השני. כאשר רכבי הסיור חסמו את הדרך, לא היתה לנו אפשרות לחזור בדרך ולכן נסענו בדרך אחרת - דרך החוף משם דרך ח'ובר שזהו הכביש המהיר של דמאם - מרחק 4 ק"מ. בגדיו של הכופר נקרעו לגזרים והוא היה עירום. הרחוב היה מלא באנשים. זה היה בשעות העבודה וכולם צפו בכופר נגרר ולאללה השבח והתודה.

 

כאשר הגענו אל אחד הגשרים, נתקלנו במארב של רכבי הסיור של הטואע'ית הכלבים [הכוונה לכוחות הביטחון הסעודים] ובשומרים אמריקאים וניהלנו חילופי אש עמם.[1] כאשר חצינו את הגשר נקרע החבל [בו היה קשור הבריטי] וגופת הכופר נפלה באמצע הכיכר, בין ארבעת תמרורי [העצור]. וכל מי שעצר באחד התמרורים ראה את הכופר ביום שבו נפל מהגשר.

 

האחים החליפו יריות עם רכבי הסיור תוך שהם צועקים 'אללה אכבר' ו'אין אלוהים מבלעדי אללה'. תודה לאל נחלצנו מהמלכודת הזאת, המשכנו בדרכנו ופנינו לחברה השניה שהיא חברת 'פטרוליום סנטר' – שגם היא קבוצת חברות. הגענו אל השער. היו באחים שלווה ורוגע מופלאים, הם הלכו כאילו היו בטיול.

 

נכנסנו ומצאנו צעירים מחצי האי ערב [כלומר מסעודיה] שלבשו מדים של ארמקו. הם שאלו: 'מה קרה?' אמרנו להם: 'הירגעו, אל תפחדו, איננו רוצים אתכם. אנו רוצים רק את האמריקאים'. נכנסנו ארבעתנו אל החברה. פגשנו את הפקידים הערבים וברכנו אותם לשלום. שאלנו אותם: 'איפה האמריקאים'? כולם היו המומים ואמרו: 'מה קרה? מי אתם?' אמרנו להם: 'אנחנו מג'אהדון ואנו רוצים את האמריקאים. לא באנו כדי לכוון נשק לעבר המוסלמים אלא כדי לטהר את חצי האי ערב, על פי צוואתו של נביאנו מחמד, מן הכופרים והפוליתאיסטים שהורגים את אחינו באפגניסטאן ובעיראק, ואנו רוצים שתדריכו אותנו אליהם.'

 

פנינו למעלה. הבניין הכיל מספר חברות והיו מספר דלתות. כל פעם שפתחנו דלת מצאנו אולם גדול ובו כמה משרדים ומשרד ראשי עם חלון זכוכית. נכנסנו אל אחת החברות ומצאנו שם כופר אמריקאי שהיה כנראה מנהל של אחת החברות. נכנסתי אל המשרד שלו וקראתי לו. כאשר הוא הסתובב לעברי, יריתי לו בראש וראשו התפוצץ. נכנסנו למשרד אחר ומצאנו כופר אחד מדרום אפריקה ואחינו חוסין שיסף את גרונו. יצאנו מהחברה ומצאנו את אחינו הגיבור נימר עומד בכניסה לחברה ומאבטח אותנו. הוא עמד ושתה מים [והתנהג] כמו בטיול מרוב האומץ שלו. יצאנו מהחברות ונסענו ברכב שלנו. נתקלנו בכוחות שחשו להגן על האמריקאים, אולי חלקם היו מהמרינס. ניהלנו עמם חילופי ירי בפעם השלישית. פחדנותם התגלתה מאופן התנהגותם: הם היו רחוקים מאוד ואנו התקרבנו אליהם בעוד הם נסוגים ומתרחקים.

 

פנינו אל האתר השלישי שהיה המתחם המבוצר ביותר. תוכניתנו היתה להישאר במכונית עד שנתקרב למכונית ההאמר האמריקאית. כאשר התקרבנו אליה הופיעו האחים מהחלונות [של המכונית] והתחילו לצעוק 'אללה אכבר' ולירות עליהם, השבח לאל! ראיתי את גולגולתו של החייל שהיה מאחורי המקלע מתפוצצת לנגד עיני. אני חושב שגם הנהג מת. לפי התוכנית היינו צריכים להיכנס דרך שער היציאה ואז אני אפוצץ את המכונית בעוד האחים ימשיכו לפרוץ [לבנין].

 

מיד כשהגענו חלפנו על פני [רכבי] ההאמר והיו לנו חילופי אש עמם. אללה שלח לנו באחד השערים את אחד משומרי הביטחון. אנו ראינו אותו מהרחוב. הורינו לו לפתוח את השער ולא היינו צריכים לפוצץ את המכונית. האח נימר הסתובב כמטייל להנאתו בגאווה בתוך המתחם. נסענו במהירות בדרך הראשית בתוך המתחם. הוא היה גדול מאוד, שטחו השתרע על פני מספר קילומטרים  והיו בו מספר מתחמים [קטנים יותר]. הלכנו אל אחד מהם. האח נימר דחף את הדלת בכוח עד שנפתחה. נכנסנו ועמדו מולנו אנשים רבים. אנו שאלנו אותם לדתם וביקשנו מהם מסמכים מזהים. ניצלנו את הזמן הזה לדעוה לאללה ולהבהרת מטרתנו לאנשים ודיברנו עם רבים מהם.[2] באותו הזמן מצאנו כופר שוודי. האח נימר כרת את ראשו ושם אותו בשער [הבניין] כדי שמי שנכנס ויוצא יראה את זה.

 

המשכנו לחפש את הכופרים ושיספנו את גרונם של אלה שמצאנו. באותו הזמן, שמענו את רכבי הסיור ואת [אנשי הביטחון] המתכנסים בחוץ. הפחדנים לא העזו להיכנס. חלפו בערך 45 דקות או שעה מתחילת הפעולה.

 

התחלנו לסרוק את האזור ולחפש אחר הכופרים. מצאנו נוצרים פיליפינים, שיספנו את גרונם  והקדשנו אותם לאחינו המג'אהידון בפיליפינים. מצאנו מהנדסים הינדיים וגם להם שיספנו את הגרון, השבח לאל. באותו היום טיהרנו את אדמתו של מחמד מנוצרים ומפוליתיאיסטים רבים.

לאחר מכן אנו פנינו לבית המלון. נכנסו ומצאנו שם מסעדה בה אכלנו בה ארוחת בוקר ונחנו. אז עלינו אל הקומה הבאה, מצאנו כמה כלבים הינדיים ושיספנו את גרונם. אמרתי לאחים להניח אותם על המדרגות כדי שחיילי הטאע'ות יראו אותם כאשר יפרצו, ויאחזו פחד. כנראה היתה לי דעה טובה מדי על הפחדנים האלה, שכן הם נכנסו [אל המלון] רק לאחר שאנחנו יצאנו [ממנו].

 

ניצלנו את הזמן כדי לתת שיעור קראן למוסלמים שנשארו. לימדנו אותם כיצד לקרוא כראוי את הפאתחה.[3] הם התפלאו מאוד [ואמרו]: 'איך אתם עושים את זה באווירה הבוערת הזו'. תודה לאללה שהעניק לנו את ההצלחה הזאת. ההודים המוסלמים סיפרו לנו שהמנהל שלהם הוא הינדי נתעב שלא מרשה להם להתפלל, וכי הוא יבוא עוד מעט. כאשר הוא הגיע, וידאנו את דתו באמצעות המסמכים המזהים והשארנו אותו עמנו זמן קצר.

 

לאחר מכן התקשרתי לערוץ אל-ג'זירה והם ערכו עמנו ראיון שלא פורסם. סיפרתי להם שאני מדבר עמם מתוך המתחם ושרק הכופרים מהווים מטרה עבורנו. לאחר מכן הלכתי אל אחד החדרים, צפיתי בחדשות בטלוויזיה וראיתי את הידיעה על האירוע על המרקע. מאז תחילת הפעולה עברו בערך חמש שעות והידיעה שפורסמה היתה שכוחות החירום פורצים כעת למתחם!!![4] הצבתי את האחים בעמדות מסוימות במלון כדי להיות מוכנים להדוף את התקפת כלבי השלטון [הכוונה לאנשי הביטחון] אם הם יפרצו לבנין.

 

בשעה שתיים הם פרצו ובראשם קצין. אנו ראינו אותם ממקומנו וזרקנו עליהם פצצות. הקצין נהרג תודה לאללה וחייליו נפצעו. החיילים צעקו לאחיהם שמאחור: 'אנו רוצים לצאת, חי אללה הוציאו אותנו'. אנו צעקנו 'אללה אכבר' ו'אללה הוא האלוהים שלנו. לכם אין אלוהים. [אתם תלכו] אל הגיהנום ומר יהיה סופכם. נימר, מי יתן ואללה ירחם עליו, אמר לאחד מהם: 'התקרב, פחדן, בוא הנה' אך ההוא ברח ממנו.

 

הם החלו לירות בנשק כבד על המלון והמשיכו בכך עד שעות אחר הצהרים. באותו זמן שחטנו את ההינדוסי הנתעב שמנע מעובדיו להתפלל. העלנו את המוסלמים אל הקומות העליונות על מנת שיריות והפגזים התועים של כוחות החירום לא יפגעו בהם. אנו נשארנו למטה וחיכינו לפחדנים הללו. באותו הזמן האח חוסין היה במדרגות וראה כופר איטלקי. הוא כיוון את נשקו אליו והורה לו להתקרב. הכופר התקרב. אנו ראינו את המסמכים המזהים שלו והחלטנו שהוא יתקשר לערוץ אל-ג'זירה וידבר לבני עמו וישלח להם מסר של אזהרה שלא להילחם באסלאם ובמוסלמים ואח"כ נשסף את גרונו ונקדיש אותו לאיטלקים שנלחמים נגד אחינו בעיראק ולנשיא איטליה הטיפש שרוצה להתעמת עם אריות האסלאם. התקשרנו לאל-ג'זירה ואני אמרתי לשדרן לדבר עמו. השדרן שאל אותי: 'האם הוא מדבר אנגלית?' אמרתי לשדרן: 'האם יש לך מתרגמים איטלקים?' הוא אמר: 'כן'. אמרתי: 'תן לו לדבר בשפתו'. הוא דיבר מספר דקות. שאלתי את השדרן: 'האם הקלטת את זה?' הוא אמר: 'כן', ואז הגיבור נימר שיסף את גרונו.[5]

 

צות אל-ג'יהאד: אנו מבקשים מאללה שיקבל ברצון את הקורבן הזה מכם. מה קרה לאחר מכן?

אל-נשמי: באותה עת אנו היינו מוכנים וערנים. אחד האחים הציע לנו להסתער על הפחדנים האלה. אנו חיכינו להם ארוכות אך הם לא הסתערו. ביקשנו את עצתו של אללה. לאחר תפילת הערב ביקשנו את עצתו של אללה בפעם השניה. ולאחר תפילת הלילה בקשנו את עצתו של אללה בפעם השלישית.[6]   

 

הדבר המוזר הוא שהיה לנו רצון לישון ועוד יותר מוזר שכבר מתחילת הפעולה בבוקר היה לנו רצון לישון. ונזכרנו בדברי אללה '[אללה] עטף אתכם בשינה [כדי לתת לכם] בטחון ושלווה'.[7] לאחר תפילת הלילה בחנו את המצב. לאחר תשע בערב יצאנו מהמקום האחרון שהאויב ציפה שנצא ממנו ואללה סימא את עיניהם מלראות אותנו. עלינו מעל אחד ממפלי המים המלאכותיים. המרחק בינינו לבין האדמה היה גדול מאוד, שלושה עשר מטר. סביב המפלים האלו היו עצים גדולים וחמישה מטרים אחריהם היו מחסומי בטון שמסביב המתחם.

 

ראשון קפץ האח חוסין. הוא זרק את התיק עם התחמושת, שם את הקלצ'ניקוב על גבו, הידק את רצועת הרובה, אמר 'בשם אללה' וקפץ. כאשר הגיע אל לאדמה הוא שכב שרוע, ולפיכך אחד האחים חשב שהוא מת. אבל ברחמי אללה האדמה היתה לחה ורטובה בגלל המפלים. לכן לאח חוסין לא נגרם שום נזק. לא האמנו למראה עינינו. קראנו לו והוא השיב ואמר שהוא בריא ושלם. אנו ידענו בוודאות, בגלל הגובה הרב של 13 מטר שזה היה נס מאללה. הו אללה, השבח לך! לאחר מכן קפץ האח נאדר, אח"כ אני ואח"כ האח נימר, מי ייתן ואללה יקבל אותו.    

 

צות אל-ג'יהאד: אללה אכבר... השבח לאללה על הנס העצום הזה. כעת אתם ברחוב.

אל-נשמי: כן, אנו כעת ברחוב והעצים מונעים מהם מלראות אותנו וכל הכוחות שהתקבצו בחוץ חשבו שאנו בתוך המלון. השעה היתה כמעט עשר וחצי בלילה והיינו עייפים מאוד. החלטנו לנוח לפני שנתקוף אותם. היה בינינו לבינם מרחק של כמה מטרים בלבד, אבל אללה ברחמיו הסיט את מבטם אל המלון והכין עבורנו את העצים העבותים שהסתירו אותנו. הם לא יכלו לצפות אפילו בעשירית האחוז שאנחנו נקפוץ מהחומה הגבוהה הזו. האחים ישנו שעה ואני שמרתי עליהם. כל האחים היו משוכנעים שהם ייהרגו [במהלך הפעולה] אך העדפנו להילחם לאחר שנחנו. אח"כ ישנתי שינה ואינני זוכר שאי פעם בחיי ישנתי שינה כמוה לרוגע ושלוות נפש, השבח לאללה.

 

ואחר כך החלטנו להקדים אותם בהתקפה. התפללנו יחד והפצרנו באללה שיעניק לנו תגבורת וצבא מצבאותיו. התוכנית היתה שארבעתנו נופיע ונעצור את המכונית הצבאית הראשונה שתהיה מולנו. נימר וחוסין ייגשו למכונית ויהרגו את הכלבים האמריקאים שבתוכה ואני אפנה אל [רכב] ההאמר ואפתח עליו באש וכך אסיח את דעתו מהאחרים. האח נאדר ייקח את שאר התחמושת שמכבידה על התנועה אל המכונית. ואז לאחר שניקח את המכונית ניסע לכוון טבעות האבטחה וננהל איתם קרב.

 

צות אל-ג'יהאד: כמה חיילים היו על פי הערכתך?

אל-נשמי: האמת היא שהיה מספר רב של כוחות, משוריינים, רכבי האמר ורכבים [אחרים]. התכוונו לקחת את המכונית מפני שטבעות האבטחה היו לאורך קילומטרים. לא היה מנוס מלפרוץ אותן באמצעות מכונית שתסיע אותנו ואת נשקנו. כאשר הופענו מבעד לעצים החיילים נבהלו והחלו להסתכל עלינו כאילו היינו רוחות רפאים. הראשון שהגיע אליהם היה נימר, מי יתן ואללה ירחם עליו, הוא רץ במהירות בעודו יורה וצועק 'אללה אכבר'. היו לנו חילופי אש עמם ואללה בחסדו ונדיבותו וברחמיו נתן לנו ניצחון עליהם. שאר החיילים שהיו מסביב לבנין החלו לירות, אינני יודע על מה הם ירו, כנראה לכמה מהם זו היתה ההתנסות הראשונה בנשק.

 

השמדנו שני ג'יפים והאנשים שהיו בתוכם נהרגו. אני הרגתי את נהג הג'יפ השלישי והמכונית התהפכה מספר פעמים. היינו באמצע הרחוב ולא מצאנו מכונית [שנוכל] לנסוע בה. אנו רצינו להיכנס לאחד הרחובות הקרובים אז נימר יצא במהירות הברק, תפס עמדת קרב קשה מאוד וניהל חילופי אש עם ההאמר. ראיתי את הכדורים הנותבים שיצאו מנשקו  שמעלים באש את החייל עם המקלע. חצינו את הרחוב כשהכדורים היו כמו גשם שזרם עלינו ואנו השבנו אש. זה היה נס וחסד גדול מאללה. ראינו את הכדורים לפנינו ומסביבנו, אך בנו לא פגע דבר, השבח לאללה לבדו.   

 

נכנסנו אל השכונה שהתכוונו והצלחנו לצאת מטבעת [האבטחה], תודה לאל, אך הטיפשים האלו המשיכו לירות!! עלינו על אחת המכוניות ונסענו. חי אללה אני מלא פליאה ממה שקרה: עברנו על פני עשרות משוריינים, רכבי סיור ונגמ"שים לאורך קילומטר וחצי או שני קילומטר, היו לנו חילופי אש עם כולם ועברנו דרך כולם באמצע הרחוב בו הם תפסו עמדות כשהמרחק בינינו ובין כל אחת מהמכוניות שעברנו על פניה הוא לא יותר ממטר!!

 

הם חסמו את הרחוב אבל אללה איפשר לנו לצאת. אנו נלחמנו בחרוף נפש והתכוונו לחדור לעומקם [של הכופרים] תוך רצון להרוג בהם וליפול כשהידים. אכן אמת דיבר אבו בכר [הח'ליפה הראשון] באומרו: 'השתוקק למוות ואז יינתנו לך החיים'   

 

הכדורים הנותבים הפחידו מאוד את הפחדנים האלה, ירינו עליהם ברובי קלצ'ניקוב וכן זרקנו לעברם פצצות שאחינו יצרו. צעקנו 'אללה אכבר' ו'אין אלוהים מבלעדי אללה' ואללה העניק לנו ניצחון גדול. פרצנו את מעגל [האבטחה] הראשון, אח"כ את המעגל השני והשלישי. במעגל השלישי הוציא הגיבור האריה נימר את גופו מבעד למכונית וירה. כדור פגע בו במרכז חזהו אך למרות זאת האריה הגיבור הזה המשיך לירות. פרצנו את מעגלי [האבטחה] הרביעי והחמישי כשדמו של נימר ניגר בחוזקה אך הוא המשיך לירות. פרצנו את מעגל [האבטחה] השישי. [בהיתקלות עם] המעגל השישי נפל נימר בתוך המכונית והרים את האצבע.[8] ניסינו להזיז ולטלטל אותו, אבל הוא לו זז ואז לא היה לנו ספק שהוא נהרג. ביקשנו מאללה שירומם את דרגתו...[9] 

 

כאשר יצאנו ממעגל [האבטחה] השישי, הגענו לכביש המהיר. לא האמנו שיצאנו מכל מעגלי האבטחה האלו, ידענו בוודאות שהיו אלה עזרה וחסד אלוהי. נסענו בערך עשרה קילומטר, והיינו בטוחים שאחינו נימר [בחיים], אך כנראה שהוא כבר מת. התפללנו שאללה יקבל אותו כשהיד שחדר לעומק האויב.

 

מצאנו מכונית פיק אפ של המשמר הלאומי ולקחנו אותה. האח נאדר היה מאחורי המכונית עם נשקו על מנת לירות אם יהיו חילופי אש. בכביש המהיר ראינו את רכבי הסיור בכיוון הנגדי כשהם נוסעים לעבר האתר. חלפנו על פניהם, תודה לאל, כשהם חושבים שאנו מבין חבריהם – חס וחלילה - ואללה סימא את עיניהם מלראות אותנו, למרות שהאח נאדר היה בחלק האחורי של המכונית נושא את נשקו... נכנסנו לעיר השבח לאללה, מה שעברנו נראה כמו חלום מרוב הנסים והתמיכה האלוהית שראינו. הו אללה, השבח והתודה לך כראוי להוד פניך ושלטונך העצום.  כשנחלצנו, יצרנו קשר עם האחים ופגשנו אותם, תודה לאל תמיד והברכה לו על הניצחון העצום הזה.   

 

צות אל-ג'יהאד: באיזו שעה יצאתם מן המתחם?

אל-נשמי: מעט לפני קריאת המואזין לתפילת השחר. המוזר הוא שכאשר חזרתי אל האחים [לאחר המבצע] ראיתי את הכוחות הסעודיים הכושלים בערוצי הטלביזיה שלהם, שהם עוד יותר כושלים, מראים את תמונות הפריצה [שלהם] למתחם והנחתת החיילים על גג המלון בעצומו של היום!! כלומר, שעות לאחר שיצאנו. בזמן שהם פרצו, אנחנו כבר מזמן יצאנו והתרחקנו ויתכן שבאותו זמן כבר לא היינו בכלל באזור!!

 

צות אל-ג'יהאד: הו אללה, לך התודה על הניצחון הזה. ספר לנו בבקשה על הניסים שאללה עשה לכם.

אל-נשמי: חי אללה, אחים, הנס הגדול ביותר הוא השלווה והשקט שהעניק לנו ובעזרתם חיזק את ליבנו. ישתבח אללה, כמעט היה אפשר להישבע באללה שאנחנו בטיול ולא בתוך סכנות אימים מתלקחות כאש. תאר לעצמך שתחושת התנומה לא עזבה אותנו מאז תחילת המבצע; אללה, לך התודה. ולאחר מכן [כלומר, נוסף על הנס של השלווה], החסד האלוהי הגדול הוא בטבח הזה [שטבחנו בכופרים] ובניצחון הזה, שהוא מאללה לבדו, על האלפים הרבים הללו. היינו קוראים על חיי חברי הנביא מחמד וראשוני האסלאם, ומוצאים אירועים כאלה. ואולם כאשר עברנו את זה – הדבר עשה עלינו רושם עצום. הו אללה, לך התודה.

 

צות אל-ג'יהאד: אחת הטעויות הטיפשיות של התקשורת [הסעודית] של אל-סלול היתה פרסום עדויות של ערבים ומוסלמים שהיו במתחם, כך שכל העולם שמע שלא שמתם לכם למטרה את המוסלמים ולא פגעתם בהם.[10]  ספר לנו על הערבים והמוסלמים עמם נפגשתם? 

 

אל-נשמי: האמת היא שהפעולה הזו נחשבת לניצחון גדול מאללה. עשרות אנשים שמעו מהן הדרישות של המג'אהדון וראו זאת במו עיניהם. רבים מהם התפללו למען ניצחוננו והצלחתנו. חלק מהמוסלמים ההודים והפקיסטאנים קראו יחד אתנו 'אללה אכבר' וכאשר אמרנו להם את שם הפלוגה שלנו – פלוגת ירושלים – הם אמרו: 'אללה אכבר' 'אנו רוצים ללכת אתכם לירושלים'. כאשר היינו במלון נתנו לכמה מהם שיעור בקראן. כאשר נתקלנו בערבי או מוסלמי עם לבוש הדומה ללבוש הכופרים או עם תווי פנים לא אסלאמיים, יעצנו לו להתרחק מהמתחמים בהם גרים הכופרים, וכן יעצנו להם ללבוש בגדים אסלאמיים כדי שאף אחד לא יצטרך לשאול אותם האם הם מוסלמים או לא. נתקלנו בעיראקי מוסלמי שנשא אזרחות אמריקאית. הוא רעד מאתנו [אך] אנו אמרנו לו כי לא באנו להרוג מוסלמים...

 

כאשר חיפשנו את הכופרים, עברנו במשרדים בהם היו כמה אנשים מחצי האי ערב שחיכו לנו בפחד. אנו דיברנו אתם ואמרנו: 'הו אחים, אל תפחדו' איננו הורגים מוסלמים, אנו רוצים את הזרים הכופרים. מה שלומכם בחורים?' וכך [דברנו אתם] זאת עד שהפסיקו לפחוד ואחד מהם התחיל לצחוק איתנו ולהדריך אותנו למצוא את הכופרים."

 

צות אל-ג'יהאד: מה היה מספר ההרוגים מבין כוחות החירום והצבא?

אל-נשמי: אני אומר באופן חד-משמעי שתוך שהבקענו את מעגלי האבטחה נהרגו רבים מאוד מאלה המגינים על הכופרים והאמריקאים ושליטי הרשע. אכן מה רע הוא מה שהם בחרו לעצמם: לפגוש את אללה לאחר שנהרגו למען בוש ורמספלד ונאיף בן עבד אל-עזיז.[11]...

 

צות אל-ג'יהאד: האם מישהו מכם נפגע [במהלך הפעולה]?

אל-נשמי: פצעים קלים בלבד. האח חוסין חתך את ידו כאשר שבר את אחד מחלונות הזכוכית. כולנו מרגישים טוב, השבח לאל. אנו מתחייבים בפני אללה – אני וחברי לפלוגה – לטול שוב חלק בפשיטה מסוג זה, השבח והתודה לאללה. 

 

צות אל-ג'יהאד: השבח לאל על כך שאתם בריאים. אנו מבקשים מאללה שיכתוב לכם את שכרכם ויתן בלבכם את הסיפוק [על הנקמה בכופרים] כפי שנתתם אתם סיפוק למאמינים בכל ארצות העולם. אנו מבקשים מאללה למעננו ולמענכם ייתן לנו ולכם התמדה בדרך הג'יהאד..."[12] 

 


[1] טואע'ית הוא ריבוי של טאע'ות. טאע'ות הוא מונח קוראני המציין את האלילים, השטן או עבודת אלילים וכפירה. האסלאמיסטים בתקופה המודרנית משתמשים במונח זה כמציין שליטים מוסלמים, אשר למרות היותם מוסלמים למראית עין, בגדו באסלאם האמיתי ועל כן יש להלחם נגדם.  

[2]  דעוה - הטפה לאסלאם. הדעוה היא אחד הדברים המאפיינים את תנועת האסלאם הקיצוני; הם קוראים לעצמם "אל-דעוה", כלומר, בשורת האסלאם האמיתית . 

[3]  הפאתחה היא הפרק הראשון בקוראן.

[4]  סימני הקריאה ולהלן בהמשך המסמך הם במקור.

[5]  ערוץ אל-ג'זירה פרסם הודעה בה נטען כי הערוץ קיבל שיחת טלפון מאדם אלמוני שטען כי הוא מדבר ממקום בו מוחזקים שבויים וכי עמו אחד השבויים. על פי ההודעה, הערוץ סירב להתייחס לעניין מאחר והם אינם נוהגים להתייחס לשיחות טלפון שמקורן בלתי ידוע ולא ניתן להוכיח את מהימנותן. אל-ראי אל-עאם (כווית), 31.5.2004.

[6] המונח המציין את בקשת עצתו של אללה הוא אסתח'ארה – פעולה של פתיחת הקוראן באופן אקראי והצבעה על פסוק כלשהו; הפסוק שנבחר בדרך זו אמור לבטא את העצה האלוהית.   

[7] קוראן, סורת אל-אנפאל (8):11; סורת אל-אנפאל עוסקת בקרב בדר, ובנצחון שאללה נתן לצבאו של מחמד על צבא הכופרים של קורייש, שעלו במספרם ובציודם על המוסלמים. 

[8]  הרמת האצבע של יד ימין היא תנועה המלווה את אמירת ארבע המילים הראשונות של השהאדה, כלומר הצהרת האמונה של המוסלמים ש'אין אלוהים מבלעדי אללה ומחמד הוא שליח אללה'. 

[9] לפי התפיסה המוסלמית יש כמה וכמה דרגות בגן עדן, ראה קוראן, אל-אנפאל (8):4. 

[10]  אל-סלול הוא כינוי גנאי למשפחת המלוכה הסעודית אל-סעוד.

[11] שר הפנים הסעודי.

[12] צות אל-ג'יהאד, גיליון מספר 18 יוני 2004. את הראיון ניתן לראות באתר: http://www.hajr.ws/forum/showthread.php?p=404390047