נשיא סוריה אסד לעיתון בסין: האמריקאים אינם מתעניינים בתהליך השלום
לרגל ביקורו ההיסטורי בסין, התראיין נשיא סוריה בשאר אל- אסד לעיתון סיני המופיע בערבית, אל-שעב. להלן קטעים מהראיון כפי שפורסם בעיתונות הסורית[1]:
המצב בעיראק
המצב בעיראק רע, וזו אינה [רק] דעה סורית אלא מה שאנו שומעים מהעירקאים המגיעים לסוריה. כל תוצאה של כיבוש תהיה רעה, באופן טבעי. אין ויכוח כי המצב בעיראק בכי רע. אף אחד אינו יכול לומר כי המצב טוב, אפילו האמריקאים החלו להודות כי זהו המצב. ישנה אנרכיה גדולה.
המצב בעיראק משפיע באופן ישיר על סוריה ועל המדינות האחרות באזור. הוא מגביר את הטרור, מחזק אותו ובאופן כללי הופך את הסביבה לכר נוח יותר לייצור טרור באזור. המצב בעיראק משפיע באופן שלילי על תהליך השלום ועל הצמיחה באזורנו. לא יכולה להיות צמיחה תוך [מצב של] מלחמה ואנרכיה. המצב בעיראק משפיע על הכלכלה, ו[גורם לכך ש] אין השקעות, ומשפיע על המצב הנפשי והמוראלי של האזרחים... ישנה דאגה מתמשכת מהבחינה הבטחונית...
תכנית 'המזה"ת הגדול'
הדמוקרטיה מושתתת על גורמים שונים: קודם כל גורמים פנימיים - חברתיים ותרבותיים, ואחר כך גורמים חיצוניים... התפקיד הבינלאומי הוא קודם כל לפתור את בעיותינו, כמו בעיית השלום. לא יתכן שתהיה מלחמה [יחד עם] קידמה, דמוקרטיה וכו'. הפיתוח בתפיסה האמריקאית הוא פתרון הבעיות הפוליטיות והבטחוניות תוך ההתעסקות בפיתוח [עצמו]. אם אתה עוזר לפיתוח, אז הגורמים הפנימיים נעים בצורה טבעית. [אבל] אי אפשר לקחת גורם אחד ולבודד אותו מכל השאר. באופן כללי, אין אף אחד באזור שמאמין להצעה [האמריקאית של 'המזה"ת הגדול'], או הולך בדרכה. היא לא זוכה לאמון עממי, לא רק בסוריה, אלא באזור כולו.
המלחמה בטרור
הדבר הראשון שיש לעשות במלחמה בטרור הוא לא להשתמש בצבא, שכן הטרור אינו צבא. הטרור הוא קודם כל רעיון, אידיאולוגיה, אמונה. אחר כך מדובר באנשים... הקיצוניות - מקורה בבורות. לפעמים יש [בנוסף] גורם חשוב פחות כמו העוני, ולפעמים העוני מתחבר לבורות, אך זה לא הכרחי. המלחמה בטרור היא קודם כל לטווח הארוך, מלחמה תרבותית ורעיונית. מי שאיננו בעל ידע יהפוך לבור, ואם הוא הופך לבור הוא יכול להפוך לקיצוני. אם נשיג התפתחות ונילחם בגורמי העוני – נגיע למלחמה האמיתית בטרור.
הפתרון האחרון הוא פתרון בטחוני ולא צבאי. הוא בטחוני במובן של שת"פ בין מדינות, כמו מנגנוני ביטחון, ומדיניות של שיתוף פעולה, שכן פעולות טרור רבות קורות כתוצאה מעמדות פוליטיות שגויות. לעתים קרובות טעות פוליטית גורמת לפעילות טרור, ואין זה מצדיק את הטרור. הטרור אינו מוצדק אך יש לו סיבות. העמדות הפוליטיות הנכונות, בעיקר אלו הצודקות, הן אשר נלחמות בטרור. המאבק האמיתי הוא המהיר ביותר. ה[מאבק] התרבותי וההתפתחותי הוא לטווח בינוני. כך אנו רואים את המאבק בטרור. הפתרון הצבאי עוזר לטרור ואינו נלחם בו.
הסנקציות האמריקאיות על סוריה
הסנקציות האלה הן סוג חדש של קשרים בינלאומיים, שיש בהן הגמוניה [של מדינה אחת] על מדינה [אחרת], ולעתים התערבות בענייניה הפנימיים, וזה עניין שאין לקבלו. רוב מדינות העולם דחו [זאת] והכריזו על התנגדותן לסנקציות האלה, אך [מדינות] העולם משפיעות זו על זו. אין מדינה החיה בבידוד משאר המדינות.
ודאי שתהיה לסנקציות האלה השפעה. עדיין איננו יודעים [מה יהיה] היקף ההשפעה. איננו יכולים להגיד אם ההשפעה גדולה מאד ואיננו יכולים להגיד שלא תהיה השפעה. קשה לדעת עכשיו. בהתחלה יש השפעה מוראלית, [והאמריקאים] מנסים להפוך אותה להשפעה כלכלית או חומרית, וזה אפשרי ובא בחשבון. מצד שני, או במקביל, אנו עדיין במצב של דו-שיח עם האמריקאים, והדו-שיח ממשיך. רבות מהתוצאות [של הדו-שיח] לא יצאו לפועל, אך דבר מה בסיסי הושג... אולי הדו-שיח יצליח להשיב את היחסים למישור חיובי וייצב אותם. אנו רוצים שהם יהיו יציבים אך עד עכשיו הם אינם כאלה.
תהליך הרפורמה הפנימית בסוריה
בכל תהליך של פיתוח יש קשיים או מכשולים, בעיקר חוסר ההבנה של האנשים כלפי התהליך הזה. אי-ההבנה אינו אומר כי הם נגד [התהליך]. יש מי שאינו משוכנע בתהליך הפיתוח אך הם מעטים והשפעתם מוגבלת.
ההשפעה הגדולה יותר היא מצד אלו אשר תומכים בפיתוח, אך אינם מבינים בדיוק את דרישותיו, ולכן הלכנו בכמה צירים. הציר הראשון הוא פיתוח החוקים, ואנו עדיין מפתחים רבים מהם. לא מספיק לפרסם חוק, החוק נותן כיוון. חשוב... להעלות את רמת האנשים, בעיקר אלו אשר עובדים בתוך המדינה, כדי שיבינו מהם הצרכים או הדרישות לפיתוח זה. כל האנשים [צריכים] להבין את [מהות] הפיתוח. יש מכשולים הקשורים בהכשרה אקדמית ומדעית בתחומים מסוימים.
בשלב הראשון פרסמנו חוקים. כעת אנו בשלב ההכשרה, שליחת אנשים למדינות שונות ויבוא של ידע ממדינות מפותחות שיסייע לנו, או יבוא של מדריכים מחוץ לסוריה. יש דברים שהושגו במהירות: למשל, [הקמת] אוניברסיטאות פרטיות, בנקים פרטיים ועיתונות פרטית... אך התוצאות ייראו כאשר יגיעו הבוגרים ויתחילו לעבוד ביכולת גבוהה. כאשר הבנקים הפרטיים יניעו את הכלכלה, נוכל לומר שיש תוצאות... הבנקים נפתחו רק לפני 6 חודשים. אני סבור כי התוצאות הגדולות לא נראו עדיין, פעולת ההכשרה זקוקה לכמה שנים.
התוצאות אשר הושגו עד כה הציבו בסיס חזק לפיתוח ממנו נוכל להתקדם. התוצאות בפועל אינן יכולות להיראות תוך שנים מעטות, בעיקר כשיש תחומים שלא הצלחנו להתרומם בהם עד כה, כמו המינהל ומינהל המדינה, המתבססים גם על האנשים. כאן היתה לנו בעיה... ברור שיש דברים שהעלו תוצאות בצורת רפורמות קלות אך איני יכול לומר שאלו תוצאות משמעותיות, שכן הן קשורות [רק] במגזרים מסוימים.
תהליך השלום
תהליך השלום זקוק לגורמים הרוצים בשלום ולמישהו שיפקח על התהליך. מאז התחיל תהליך השלום בועידת מדריד ב-1991, הצד הערבי – הפלסטיני, הסורי או הלבנוני - הביע במעשים, במלים ובשיח הפוליטי שלו את רצונו בהשגת שלום. לעומת זאת, הצד הישראלי לא עשה זאת. כאשר הוכרז על ועידת מדריד אמר ראש הממשלה הישראלי אז, יצחק שמיר: 'אנו נמשוך את המו"מ במשך 10 שנים'. כלומר הוא הביע את חוסר רצונו בשלום כראש ממשלה. עברו 13 שנה [מאז] ולא הושג שלום. מאז רצח רבין ב-1995 לא עלה שום ראש ממשלה [ישראלי] שרוצה באמת בשלום. כל אחד מהם רוצה להוכיח את עצמו ולנצח בבחירות הפנימיות באמצעות הריגת עוד פלסטינים או הפצצת מדינות שכנות.
למפקח על תהליך השלום יש תפקיד חשוב, אך האמריקאים אינם מתעניינים כעת במיוחד בתהליך השלום. העדיפות הראשונה שלהם היא לנושא עיראק. מבין תהליכי השלום, העדיפות שלהם היא המסלול הפלסטיני, אך אם תהליך השלום לא יהיה כולל, לא יושג שלום. לא ייתכן מסלול סורי נפרד, מסלול לבנוני נפרד או מסלול פלסטיני [נפרד]. המסלולים קשורים זה בזה.
[האמריקאים] מחפשים תמיד אחר הסכמי שלום, וההסכם נשאר [על ה]נייר. השלום הוא בין עמים ולא בין מנהיגים, בין שרי חוץ, [בין] נשיאים או [בין] ראשי ממשלות. כדי שיהיה שלום בין עמים, ההסכם על הנייר צריך להיות צודק ולהתאים לאינטרסים של העמים.
הבעייה של תהליך השלום היא שהוא התרחק מהחלטות מועצת הביטחון. מובן שועידת מדריד הגשימה את החלטות מועצת הביטחון, והיא נותנת להן ביטוי. לו פעלו למימוש החלטות מועצת הביטחון ו-ועידת מדריד, לא היתה בעיה. [הישראלים] ברחו ממימוש החלטות מועצת הביטחון אל הסכמים חלקיים, חצויים, מעורפלים ולא ברורים שזקוקים להסבר, כמו הסכם אוסלו. מה שקורה עכשיו בפלסטין הוא תוצאה של אוסלו. חתמו על הסכם שאין בו דבר אחד ברור. אין בו סעיפים ברורים, הכל דיבורים. אחר כך באו [שיחות] ווי ריבר, יוזמות טנט ומיטשל, ועכשיו מפת הדרכים.
תהליך השלום זקוק להסכם אחד ולא לעשרה הסכמים. עכשיו, לאחר מפת הדרכים, הם דיברו על יוזמת ז'נווה. אם יש את עקרונות מדריד, מדוע הצורך בכל זה? [האמריקאים] הציעו את מפת הדרכים ויוזמות רבות [נוספות], ואנו אמרנו שיש את ועידת מדריד, כלומר: יישום החלטות מועצת הביטחון. חשוב קודם כל לשוב להחלטות מועצת הביטחון, ואחר כך לדאוג לביצוע. האמצעי הטבעי הוא מו"מ... ישראל הציבה מכשולים ואיש בעולם לא עשה דבר [בעניין זה]. אם אתה מרגיש שאתה יכול לשבש את תהליך השלום, מדוע שתלך בדרך השלום? העולם צריך לכפות על ישראל, או על כל צד אחר שמתנגד לשלום, לקיים את החלטות מועצת הביטחון או לבודד אותה...
הישראלים מתנגדים לכל הצעה בכיוון תהליך השלום ומתנגדים להחזרת אדמות. אלו הסיבות [שהביאו] להפסקת תהליך השלום. תהליך השלום יתחדש, כאשר ישראל תכיר בכך שהאדמות צריכות לשוב במלואן, בהתאם להחלטות מועצת הביטחון, כלומר קווי ה-4 ביוני 1967. זהו הפתרון היחיד.
