המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאבק הכוח באיראן (4): בחירות מבוימות למג'לס השמיני
3/4/2008

 

מאבק הכוח  באיראן (4): תוצאות הבחירות המבוימות למג'לס השמיני:

חיסול הייצוג הפוליטי של הרפורמיסטים וקעקוע עקרון ולאית-י פקיה (שלטון חכם הדת)

 

הקדמה

ב-14 למרץ 2008 נערכו באיראן בחירות למג'לס השמיני המונה 290 צירים. כמו במערכות בחירות קודמות, נמשכה מגמת חיסול ייצוגם הפוליטי של הרפורמיסטים בידי המשטר, לאחר שמרבית המועמדים הרפורמיסטים נפסלו על ידי 'מועצת המפקחים' – גוף שמרני, בראשות איתאללה אחמד ג'נתי, המוסמך עפ"י החוקה האיראנית לפסול מועמדים.[1]

 

בעקבות פסילת הרפורמיסטים, נותרו הבחירות למג'לס זירה להתמודדות בין סיעות השמרנים השונות בלבד, קרי בין השמרנים הרדיקלים יותר תומכי אחמדי-נז'אד, לבין שמרנים מסורתיים ובהם מבקריו.

 

השלכות הבחירות:

שינויים מבניים במשטר 'המהפכה האסלאמית'

לצד פסילת מועמדים רפורמיסטיים, כוללים מאמצי המשטר לחסל כל ייצוג פוליטי רפורמיסטי והטלת איסור על פעילות רפורמיסטית, בכלל זה פרסום עיתונים ופעילות ארגוני נשים.[2] 

 

ערב הבחירות לנשיאות ביוני 2005 עוד הדגיש מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, כי המשטר באיראן מורכב משני אגפים – שמרני ורפורמיסטי, שניהם נאמני המשטר – המאזנים זה את זה, ואף הורה ל'מועצת המפקחים', להחזיר למרוץ את שני המועמדים הרפורמיסטיים הבולטים, לאחר שפסלה את כל המועמדים הרפורמיסטים.[3] במערכת הבחירות זו נראה כי מגמת חיסול הרפורמיסטים הפכה לעובדה  שח'אמנאי נתן לה, ככל הנראה, את ברכתו.

 

בנוסף לכך, נראה כי האיתוללות נאמני המשטר ובראשם ח'אמנאי, המצויים אמנם מאחורי הקלעים, אך הם המפקחים והמנהלים בפועל של המערכת הפוליטית באיראן – מעדיפים לבסס את המשטר בעיקר על בוגרי 'משמרות המהפכה',  שבהם רואים אנשי הדת הנאמנים למשטר את התשתית הנאמנה לשלטונם. כך, חודרים אנשי הצבא למערכת הפוליטית על זרועותיה השונות, ומוציאים לפועל את המדיניות שקובע אחמדי-נז'אד, בפיקוח המנהיג העליון ח'אמנאי. זאת ועוד, נראה שח'אמנאי עושה שימוש מקיף בקאדרים של 'משמרות המהפכה' במטרה ליצור לעצמו בסיס כוח נאמן. ח'אמנאי התיר ואף עודד זליגה והתבססות של אנשי 'משמרות המהפכה' בממשלה, במג'לס ובגופים שלטוניים נוספים.

 

בכך חרג ח'אמנאי ביודעין מצוואתו של איתאללה רוחאללה ח'ומיני, מייסד משטר 'המהפכה האסלאמית', שאסר במפגיע על מעורבות אנשי צבא בפוליטיקה. כך למשל, מרבית חברי הממשלה דהיום הם יוצאי 'משמרות המהפכה' ולהם ייצוג נכבד גם במג'לס. תהליך זה של השתלטות, למעשה, של אנשי הצבא על הפוליטיקה, הפך בשנתיים האחרונות לעובדה מוגמרת, ותוצאות הבחירות למג'לס השמיני נתנו גושפנקא לחיסולו בפועל של עקרון 'שלטון חכם ההלכה' – 'ולאית-י פקיה'.[4]

 

בעקבות בחירתו של אחמדי-נז'אד ביוני 2005, הצבענו בדו"ח מיוחד "'המהפכה השנייה' - ניצחון השמרנים באיראן," על קיומה של מגמה זו. בדו"ח זה קבענו: "נראה כי עם בחירתו של אחמדי-נז'אד כנשיא, השלימו מנהיג איראן עלי ח'אמנאי ונאמניו השמרנים מקרב הממסד הדתי ומהמנגנון הצבאי (כוחות 'משמרות המהפכה' והבסיג') את תהליך 'המהפכה השנייה'... מהפכה זו נועדה לבצר את אחיזתם במוקדי השלטון על דרגיהם השונים: הרשויות המוניציפאליות, הפרלמנט ומוסד הנשיאות.

 

המנגנון הצבאי, מערכת המשפט והממסד הדתי אשר בשליטת המדינה מצויים כבר בידי החוגים השמרנים...  נראה כי 'המהפכה האסלאמית השנייה' מתייחסת גם לחילופי דורות כאשר את המשרות הביצועיות מאיישים כעת השמרנים בני דור הביניים. למרות הצהרות המנהיג ח'אמנאי, כי המשטר מבוסס על שתי זרועות – רפורמיסטית ושמרנית – מצויות כעת כל זרועות השלטון בידי השמרנים".[5]

 

הליך הבחירות המבוימות – מדיניות חיסול הרפורמיסטים

מעבר לפסילת מועמדותם של מרבית המועמדים הרפורמיסטים, מתוך מדיניות ברורה שנועדה לחסל את המחנה הרפורמיסטי, רבו גם בבחירות למג'לס השמיני הטענות על זיופים רבים ועל אי-שמירת טוהר הבחירות. עלו טענות כי אנשי 'משמרות המהפכה' והבסיג' (המיליציה הסמי-צבאית שתחת 'משמרות המהפכה') התערבו בקלפיות ופיקחו בפועל על ההליך במחוזות רבים.[6]

 

הנתון הרשמי לגבי אחוז ההצבעה היה 65 אחוז. חוגי שמרנים מסוימים התעקשו שאחוזי ההצבעה עומדים על 73 אחוזים ויותר, במטרה ל"הפגין" את התמיכה העממית לה זוכה המשטר.[7] מעניין לציין שלטענת המשטר עמד אחוז ההצבעה בטהראן על 40 אחוז, אולם גם מקורות רפורמיסטיים ושמרנים טענו כי אחוזי ההשתתפות היו נמוכים בהרבה ועמדו על שלושים אחוזים ואף פחות.[8]

 

תוצאות הבחירות בטהראן מעניינות במיוחד הן משום מספר הצירים הגדול ביותר שיש למחוז זה – 30, והן משום חשיבותה היחסית כבירה. הייצוג לרפורמיסטים בטהראן היה תמיד בולט יותר, אולם במערכות הבחירות האחרונות בולט דפוס של החרמת הבחירות על ידי בעלי זכות הבחירה מקרב הרפורמיסטים, הן במחאה על כשלון מנהיגי תנועת הרפורמות להוציא אל הפועל את הבטחותיהם בתחומי חירויות הפרט ואבטחת החירויות הפוליטיות, והן כמחאה על הדחות חוזרות של נבחרי ציבור רפורמיסטיים על ידי המשטר.[9]

 

לצד המחאה הפוליטית שבאה לביטוי בהחרמת הבחירות, נראה כי האכזבה, הניכור והאדישות מאפיינים את קהל הבוחרים של תומכי הרפורמה, במיוחד לנוכח צעדי הדיכוי של חופש הביטוי בהם נוקט המשטר, הכוללים סגירת עשרות עיתונים רפורמיסטיים, כליאת עיתונאים בשל ביקורת על המשטר, ופסילת אישי ציבור רפורמיסטיים, חלקם מכהנים, מהתמודדות בבחירות.[10]

 

נראה אפוא שגם הפעם העדיפו רוב בעלי זכות הבחירה בטהראן להחרים את הבחירות. ואכן מפרסום תוצאות ראשוניות במחוז טהראן, נראה כי כמחצית המתמודדים יזדקקו לסיבוב נוסף, שצפוי להיערך ב-25 לאפריל, על מנת להבטיח את בחירתם. נתון בולט נוסף שמסתמן הוא העובדה שבטהראן, מחוז המזוהה עם הרפורמיסטים, לא נבחר כמעט שום נציג רפורמיסטי.[11]

 

המג'לס - זירה ליריבויות אישיות

מכיוון שבאיראן אין מסורת מושרשת של מפלגות אידיאולוגיות בעלות מצע שונה בתחומי הכלכלה, החברה וכו', הזיהוי הפוליטי והנאמנויות הם בעיקר על בסיס אישי. כך למשל, בין האישים הבולטים שיתמודדו ככל הנראה על משרת יו"ר המג'לס נמנים היו"ר היוצא ע'ולאם עלי חדאד-עאדל, מקורבו של הנשיא אחמדי-נז'אד, וכן מתחרהו של הנשיא, עלי לאריג'אני, שהתחרה מולו בבחירות לנשיאות ב-2005 וכשל, והתפטר לאחרונה מתפקידו כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ככל הנראה על רקע חילוקי דעות בינו לבין אחמדי-נז'אד בנושא מדיניות הגרעין.[12]

 

לאריג'אני בחר להתמודד במחוז קום, שם ידע שיזכה לתמיכת האיתוללות המסורתיים. אישיות נוספת בתחרות על תפקיד יו"ר המג'לס הוא ראש עיריית טהראן, מוחמד באקר קאליבאף, שאף הוא היה בין המתמודדים במרוץ לנשיאות ב-2005 והרואה עצמו כמועמד למלא תפקיד בפוליטיקה הלאומית. כולם נמנים על השמרנים ונאמנותם נתונה למנהיג העליון ח'אמנאי.

 

התנהלות הנהגת איראן לאור הבחירות

ראשית, אין בתוצאות הבחירות למג'לס כדי להשפיע בעצם על תהליכי קבלת ההחלטות במערכת הפוליטית באיראן, שכן מוקדי קבלת ההחלטות מצויים בראש ובראשונה בידי המנהיג העליון במדינה, עלי ח'אמנאי, בידי נשיא איראן אחמדי-נז'אד המתווה את מדיניות הפנים והחוץ באמצעות ממשלתו ובידי מועצות ממונות שונות כגון 'המועצה העליונה לביטחון לאומי' האחראית למשל על נושא הגרעין. גם הפיקוח של המג'לס הוא לרוב חסר שיניים והמג'לס משמש בעצם כבמה לניגוח פוליטי והטחת ביקורת, לרוב מרומזת, על התנהלות הממשלה או בעיקר כגוף ייצוגי כלפי חוץ.

 

למרות הביקורת הפומבית מתוך המג'לס השביעי השמרני על התנהלותו של אחמדי-נז'אד בתחומי פנים, זכה אחמדי-נז'אד לאחרונה בתמיכתו הפומבית של המנהיג העליון, ח'אמנאי, כאשר זה שיבח את התנהלותו והישגיו המדיניים בתחום הגרעין, בפני ראשי המשטר, ובהם עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, הנחשב ליריבו הפוליטי העיקרי של אחמדי-נז'אד.[13]

 

ראוי לציין כי למרות שהאשמי רפסנג'אני הצליח לשדרג את מעמדו כאישיות השנייה בחשיבותה במשטר בשנתיים האחרונות כמשקל נגד לעלייתו של אחמדי-נז'אד וסיעתו,[14] נראה שאחמדי-נז'אד מצליח בינתיים להטות את הכף לטובתו ולזכות בתמיכתו הגלויה של המנהיג העליון ח'אמנאי.

 

נוכח תוצאות הבחירות ולאור חיסולו בפועל של עיקרון 'שלטון חכם ההלכה' שהיתווה איתאללה רוחאללה ח'ומיני, הודות למיליטריזציה של הפוליטיקה, עולות כמה תהיות שיתבררו בחודשים הקרובים, כגון:

 

עד כמה מהווה המנהיג העליון, ח'אמנאי, גורם מנהיג, מכוון ומתמרן בין הקואליציות השונות וקבוצות הכוח שמאחורי הקלעים, או עד כמה הוא מובל על ידי קבוצת האיתוללות נאמני המשטר כאיתאללה אחמד ג'נתי, ואחרים?

 

מהו יחסם של האיתאללות נאמני המשטר לרפסנג'אני ולאחמדי-נז'אד?

 

עד כמה אחמדי-נז'אד עצמאי בהתוויית מדיניות? מהו יחסה של סיעת השמרנים הרדיקלית המזוהה עם אחמדי-נז'אד אל ח'אמנאי במיוחד לאחר תבוסת פטרונם איתאללה תקי מצבאח-יזדי בבחירות האחרונות ל'מועצת המומחים'? ומהם יחסי הכוחות בין סיעת השמרנים הרדיקלים לבין האיתאללות המסורתיים?

 

נראה כי ח'אמנאי מתפקד במתכונת של שאה על-פי המסורת הפרסית בת 2500 שנה. אך האם הוא פועל כשאה המושך בחוטים ומנווט את קבוצות הכוח השונות לפי צרכיו או הוא בבחינת שאה-בובה המופעל על ידי קבוצות הלחץ בהנהגה ועושה זאת לשם הישרדות פוליטית?

 

 



[1]  לראיון עם סגן הנשיא לשעבר, מוחמד עלי אבטחי, בו הוא מאשים את השמרנים בפסילת הרפורמיסטים  בעקבות חששם מהפסד בבחירות ראה קליפ ממר"י 

http://www.memritv.org/clip/en/1719.htm; ראה גם קובלנתה של הפעילה הרפורמיסטית, מעצומה אבתכאר, לשעבר סגנית הנשיא בתקופת ח'אתמי, על פסילת מרבית המועמדים הרפורמיסטים, גולפ ניוז (איחוד האמירויות הערביות), 24.3.2008.

[2]  בבחירות למג'לס השביעי ב-2004 נפסלו למעלה מאלפיים מועמדים, ראה דו"ח ממר"י 'הויכוח הפנימי באיראן לאחר הבחירות למג'לס השביעי' http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=1048

[3]  בעקבות ביקורת ציבורית נוקבת על פסילת כל המועמדים הרפורמיסטים, הורה ח'אמנאי ל'מועצת המפקחים' להחזיר למרוץ את המועמדים הרפורמיסטיים מוצטפא מועין ומוחסין מהרעליזאדה. ראה דו"ח ממר"י מה-17.6.06 'בחירות באיראן – חלק ב'' 

 http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=894

[4]  מוסכם על רבים כי שלטון חכם ההלכה איבד את משמעותו הטהורה עם הצבתו של ח'אמנאי כ'מנהיג העליון' שכן הוא חסר את הכישורים ההלכתיים הדרושים לתפקיד. נראה כי עם התבססות המשטר על אנשי צבא בתפקידי קבלת החלטות ויישומם, רוקן המושג 'שלטון חכם ההלכה' מתוכנו לחלוטין.

 [5] ראה מסמך ממר"י המהפכה האסלאמית השנייה

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=895

[6]  במכתב ל'מועצת המפקחים', ביקשו מנהיגי הרפורמיסטים, מוחמד ח'אתמי ומהדי כרובי, ספירת קולות מחודשת בטהראן, בשל הזיופים הרבים: "דיווחים רבים מנציגים שנכחו בהצבעה ובספירת הקולות, וכן מקורות אמינים [מראים ש]אין התאמה בין התוצאות [שהוכרזו בטהראן] לבין הפתקים ששולשלו לקלפיות." נו רוז ניוז (איראן), 19.3.2008.גם דרשן התפילה של העיר ח'רמשהר, איתאללה אבו אל-חסן נורי, מתח ביקורת על הזיופים הרבים בהם התאפיינו מערכת הבחירות למג'לס וההצבעה עצמה בעיר. הוא ציין כי ישנם עדויות ומסמכים המעידים על מתן שוחד, הונאות ואיומים. תאבנאק (איראן), 24.3.08

[7]  סוכנות הידיעות האיראנית פארס, 15.3.2008.

[8]  כיהאן, 16.3.07; רוז, 17.3.08. מוחמד לאריג'אני, ראש מנגנון הבחירות בטהראן טען כי אחוז ההשתתפות גבוה מארבעים אחוז, סוכנות הידיעות פארס, 15.3.2008. במאמר מערכת בתאבנאק, המזוהה עם מזכיר 'המועצה לקביעת האינטרס של המשטר', מוחסין רזאי,  תחת הכותרת "מהו המסר של הבחירות למג'לס השמיני?" נטען כי אחוז ההצבעה הנמוך בטהראן, כ-30 אחוז, נחשב למסר אזהרה עבור השמרנים. תאבנאק, 18.3.2008.

[9]  כפי שהובא בדו"ח ממר"י "המהפכה האסלאמית השנייה" - בבחירות לרשויות המוניציפאליות בפברואר 2003, ובבחירות לפרלמנט השביעי בפברואר 2004, עמדו אחוזי ההצבעה על כחמישים אחוז בלבד, כאשר תומכי הרפורמה הדירו רגליהם מהקלפיות בשל פסילות המוניות של מועמדים רפורמיסטים על ידי 'מועצת המפקחים'.

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=1048

[10]  ראוי לציין כי שני ראשי עירייה רפורמיסטיים מכהנים הודחו בעבר על ידי השמרנים באשמת שחיתות פיננסית, וכתוצאה מכך, עקב האדישות שפשתה בקרב בעלי הבחירה בעיר, הצליח המועמד מקרב השמרנים, מחמוד אחמדי-נז'אד להיבחר לראשות העירייה, בחירה ששימשה כמקפצה לנשיאותו. צעדים אלה הביאו לכך שאחוז ההצבעה בעיר בבחירות המוניציפאליות ב-2003 עמד על כ-15% בלבד. בבחירות אלה נבחר אחמדי-נז'אד לראשות העירייה.

See MEMRI Special Dispatch No. 713, "The Political Debate in Iran Following Elections for the Seventh Majlis," May 15, 2004, http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP71304; Special Dispatch No. 689, "Iranian Youth Organization to Supreme Leader Khamenei: 'What A Huge Lie You Are Telling!,'" April 1, 2004 http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=countries&Area=Iran&ID=SP68904

[11]  אירנא, 18.3.2008. הנציג הרפורמיסטי היחיד עד כה הוא מג'יד אנצארי שהגיע למקום ה-29 אולם גם הוא יזדקק לסיבוב נוסף.

 [12] המשטר הזהיר את התקשורת לבל תתעסק בסיקור וניתוח חילוקי הדעות בין לאריג'אני לאחמדי-נז'אד והרקע להתפטרות. למרות זאת הצהיר מוחמד רזא בהונר, שעמד בראש מטה הבחירות של לאריג'אני בבחירות לנשיאות ב-2005, כי "[היחסים בין] אחמדי-נז'אד ולאריג'אני הגיעו למבוי סתום, והם לא יכלו להמשיך לשתף פעולה." רוז, 25.10.07

[13] אירנא, 26.2.2008.

[14]ראה "המהפכה האסלאמית השנייה" באיראן: מאבק כוחות בצמרת המשטר

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=954