המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הליברל עלי סאלם לראשי הליגה הערבית: בחרו בשלום
9/5/2004

                    הליברל עלי סאלם קורא לראשי הליגה הערבית לבחור בדרך השלום

 

המחזאי והסטיריקן הליברלי המצרי הידוע עלי סאלם כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-חיאת" מאמר הפונה אל המתכנסים בפסגת הליגה הערבית. להלן עיקריו:  

 

"כותב אני אליכם כנציגם של עשרות מיליוני תושבי האזור הערבי היגעים, אותם אנשים פשוטים הרוצים לחיות בשלום. אני מודה שהם לא בחרו בי כדובר מטעמם בשל קשיים טכניים, לכן אני בחרתי... לדבר בשמם. חשבתי שיועיל להם שאציג בפני כבודכם מה שאני חושב, מה שאני חושב שהם חושבים ומה שיכול להפוך את חייהם לנסבלים ומועילים, דבר שלדעתי גם אתם חושבים עליו ומעונינים בו.

 

בשלושים השנים האחרונות עצרה רכבת ההיסטוריה בתחנת השלום באזור הערבי פעמיים. הפעם הראשונה היתה בקמפ דיויד. כתוצאה מכך [נחתם] הסכם השלום המצרי-ישראלי שבעקבותיו נענש קשות הנשיא [המצרי אנור] אל-סאדאת ונענשה מצרים בשל מה שכונה הפתרון הנפרד [שהלכה אליו]... כתוצאה מן העוינות 'הכוללת, המלאה והצודקת' כלפי מצרים וכלפי השלום הפך הסכם השלום המצרי-ישראלי להסכם הפסקת אש בלבד ומטרת השלום - שהיא הסרת הטינה באזור - אבדה[1]. בסוף שנת 1993 עצרה רכבת ההיסטוריה באזורנו פעם נוספת כדי להכריז שהיא בדרכה אל תחנת השלום. [זהו] הסכם אוסלו שהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה שני הצדדים - הישראלי והפלסטיני- הכירו זה בזה. כמו כן, היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היתה לפלסטינים ממשלה. חלק מהאנשים, ואני ביניהם, חשבו שההסכם הוא נס מדיני ובסיס איתן שניתן יהיה לבנות עליו. [אך] הסכם זה התקבל בעוינות 'כוללת, מלאה וצודקת'. כך, בכל רגע שמגיעים להסכם כלשהו או לשלום כלשהו בחסות אירופה או אמריקה, בהסכמה או בשת"פ עם הגורמים הערבים, דואגים חומרי הנפץ והפצצות להרוס את ההזדמנות לשלום כדי שפחד הדדי, דם והרוגים נוספים יתפסו את מקומו [של השלום].

 

היינו עסוקים מאוד בהיקף האדמה שהיינו עתידים לקבל ולא התעסקנו בעומק השלום שנגשים ובהשפעתו הישירה על חיי היומיום של האנשים. הרשו לי להסביר את עצמי: המציאות היומיומית היא הגורם המכריע ביותר בחיי האנשים. לו הייתי אזרח פלסטיני והייתי יכול להשיג אחוז מסוים מאדמתי, [הייתי מקבל זאת] ומיד הייתי עובר ממנה לשטח אחר נרחב יותר [באמצעות] הזכויות [מתוקף] השכנות וביניהן [הזכות] לעבוד. תהיה לי זכות לעבוד בכל ישראל ובכל פלסטין. מי בעולם יסרב לכך שהפלסטיני יהיה שותף לישראלי בתעשיה, בחקלאות ובמסחר? בין אם נרצה או לא נרצה, [השכנות בין ישראל לפלסטינים] היא שכנות נצחית. לאחר שאנו נהרוג מקרבם כמה שהרגנו ונהרוג [בעתיד] [ולאחר ש]הם יהרגו מקרבנו כמה שהם הרגו ויהרגו [בעתיד] תישאר עובדה מהותית שלא ניתן להתכחש לה או להתעלם ממנה, והיא שהמדינה העברית תישאר שכנה של המדינה הפלסטינית לנצח. גם אם נצא מנקודת הנחה – שלדעתי היא נכונה - שאנו שונאים אותם והם שונאים אותנו, עלינו לשאול [עצמנו] מהי הדרך בה נוכל שנינו לשנוא את האחר במסגרת תרבותית שתאפשר לנו לחיות, תרחיק מאתנו את אימת ההרס ותפסיק את נפילתו ההדרגתית של האזור לתוך ביצת הטרור, העוני, הבורות, הקיצוניות והאבדון.

 

בוודאי תאמרו: 'הוא משווה בין הישראלים לפלסטינים, בין התליין לקרבן, והוא חרג מהנורמות המקובלות [בעולם] הערבי ולא גידף את שרון או בוש. כן, אני מודה שכך בדיוק עשיתי, מפני שאינני חושב שהררי הגידופים נגד אמריקה וישראל, שבזבזנו את זמננו עליהם, קירבו אותנו באינץ' אחד לעבר השלום.

 

איני רוצה לחשוב, ואיני רוצה שאתם תחשבו מתוך ייאוש, כעס או המרירות שלא ניתן לעשות דבר כדי להפסיק את ההידרדרות הזו, למנוע שפיכות דמים נוספת ו[למנוע] את הרס חיי האנשים, בתיהם ופרנסתם... תמיד יש מה לעשות אם מבינים היטב את הבעיה.

 

כעת אין מנהיגים פלסטינים ששולטים ופועלים במסגרת פוליטית. המנהיגים המהפכניים לא הצליחו להפוך למדינאים ו[אז] הופיעו מנהיגים אחרים אידיאליסטיים שהפכו את הבעיה המדינית למלחמת דת. מלחמות דת נמשכות בדרך כלל עד שהצד החזק מצליח לחסל את הצד החלש ולכפות את תנאיו לשלום שבוודאי עושקים את הצד המובס... טבען של מלחמות הדת הוא שהן אינן מכירות בגבולות, אינן פועלות על פי נוהג או חוק ואפילו אינן נשענות על רעיון שניתן יהיה להתווכח עמו בהגיון [מאחר ורעיון זה] הוא זרם שוטף של רגשות לוהטים כתוצאה ממיזוג של בורות, כאב, אבדון ואומללות...

 

העם הפלסטיני זקוק כעת למנהיגים פוליטיים - גברים ונשים רגילים המשתוקקים לחיים יותר מאשר הם משתוקקים למוות. מנהיגים פוליטיים שאינם שולחים ילד לפוצץ עצמו למען אללה אבל שולחים אותו, למען החיים - חיי עמם - לבית הספר, מתוך תקווה שבעוד כמה שנים יהפוך להיות אדם שיועיל למשפחתו ולעמו. הגיע הזמן לחיות ולא למות למען ארצנו ומשפחתנו. הסתכלו על תדמיתנו כעת; אינני מתכוון לאותה תמונה יפה שצילמנו לעצמנו אלא לתמונה האחרת על פיה מכירים אותנו האנשים כעת בכל רחבי הארץ. ההתנגדות הפלסטינית שולבה [במסגרת] הטרור העולמי בין אם נכון הדבר ובין אם לאו, בין אם בצדק ובין אם בעושק, אין לכך חשיבות. מה שחשוב הוא שזו התמונה האמיתית שלנו בעיני העולם והיא מחייבת אותנו לפנות להמצאה אליה הגיע האדם לאחר מסע שנמשך אלף שנים - הפוליטיקה על כל מרכיביה: חוקה, חוקים, מוסדות מדינה ומוסדות חברה אזרחית.

 

אני מבקש מכם לשכנע את הארגונים המהפכניים בפלסטין לעבור מהשלב הלגיטימי המהפכני שהעולם כבר אינו מתייחס אליו אל השלב הלגיטימי החוקתי. מצרים ניסתה – גם אם בנפרד [ממדינות ערב] - לעשות זאת באמצעות [ארגון] מספר פגישות בין כל הצדדים [הפלסטינים] בקהיר אבל ברור שהם דאגו למהפכה שלהם יותר מאשר לעם הפלסטיני...  

 

ממשלת שרון פרסמה החלטה לחסל את כל המנהיגים המהפכניים הפלסטינים. החלטה זו ידועה לכל ו[ממשלת ישראל] דואגת להצהיר עליה בכל פעם. מומחיותם של הישראלים בפעולות התנקשויות עולה על זו של כל גורם [אחר] באזור. היה שלב שבו המנהיגים הפלסטינים תיארו לעצמם שישנם קוים אדומים שישראל לא תחצה. פוליטיקאים מנוסים רבים אמרו לאחר ההתנקשות בשיח' אחמד יאסין בפליאה, הלם והפתעה שישראל חצתה את כל הקווים האדומים... המציאות היא שאף פעם לא היו קוים אדומים. אלו שמדמיינים ששרון קיבל מאמריקה בביקורו האחרון אור ירוק להרוג את המנהיגים הפלסטינים, אינם יודעים דבר אודות טבעה של הפעולה הסודית במדינה מודרנית. [על פי טבע זה] ישנה החלטה [לנקוט בפעולה מסוימת] אשר מתקבלת לאחר עיון מעמיק בכל התגובות האפשריות [לפעולה זו]. לאחר מכן ההחלטה עוברת למנגנוני הפעולה הסודית שאינם דנים בה אלא [רק] מבצעים אותה כאשר הדבר מתאפשר להם, וזה יכול להיות לאחר דקות או שנים. אין [נדרש] אישור מוקדם בכל מקרה.

 

במאבקים מזוינים מסוג זה, אחד הצדדים משאיר [בחיים] את מנהיגי הצד השני למרות שקל לו לחסלם. זאת למטרה אחת -  מו"מ עמם כאשר יחל שלב המו"מ שיבוא בהכרח. הוא יתנקש בהם רק כאשר לא יוכל לסבול את האבדות שהם גורמים לו. לפיכך אין זה סביר בעיני שישראל תתנקש בנשיא ערפאת מפני שהוא אינו מסב לה אבדות בנוסף למומחיות שלו כמובן להישאר בחיים...

 

אני מתאר לעצמי שהליגה הערבית תרכיב משלחת שתנהל מו"מ פומבי עם ישראל ועם המנהיגים הפלסטינים במטרה להגיע להפסקת אש למשך חצי שנה, משלחת שתיסע לישראל ולפלסטין ותכריז בפני העולם כולו שאנו רציניים לגבי סוגיית השלום ושאנו מכירים בקיומה של ישראל באזור. בתקופה זו ישראל תהיה מחויבת להפסיק את ההתנקשויות בתמורה לכך שההנהגות המהפכניות יפעלו במישור הפוליטי כהכנה לבחירות [ברש"פ] שצריכות להתבסס על רעיון ההגנה על חיי העם הפלסטיני ולא על מותו. כמובן שתוקם לאחר מכן ממשלה פלסטינית שתנהל מו"מ לשלום בין שני העמים תוך נקיטת זהירות שהנושא ונותן הפלסטיני לא יביך עצמו עם המילה 'סופי' מאחר שאין שום דבר סופי בסכסוך מסוג זה. אני מתאר לעצמי שנתוני המצב כעת מצביעים על סיכוים גדולים להצלחת רעיון זה. וידוע שמי שמחזיק ברעיון מהפכני מתחיל לחשוב בהגיון כאשר הוא מגלה שמעשיו גרמו לו ולמשפחתו רק הפסד והרס בעוד לאויבו הם רשמו הישגים...

 

אלו שהולכו שולל, הרוצחים והנרצחים, חושבים שהם רצחו ונרצחו למען אללה. אין מנוס מתרבות אחרת שאתם יכולים להפיץ מתוך הגנה עלינו ועליכם. תרבות שתסביר לאנשים ותלמד אותם שכיבוד חיי אדם והשמירה עליהם מפני כל רוע היא הדרך היחידה לגן העדן. אין דבר המצדיק שחיי האנשים יהפכו לגיהנום...

 

ביכולתי לראות את אור היום בקצה המנהרה. ביכולתי לראות את רכבת ההיסטוריה עוצרת כעת באזורנו בתחנת השלום ומחכה שנעלה עליה. אם יש מישהו שאינו רואה זאת, זה מפני שעשן אבק השרפה וחומרי הנפץ חוצץ בינו לבין מראה זה. כמו כן קולות הכדורים וזעקות ההרוגים והשכולים בעיראק בפלסטין ובחלק מבירות ערב מונעים מאיתנו מלשמוע את הצופר שלה.

 

כתבתי מספיק זמן טרם כינוס פסגתכם, כולי תקווה שהרעיון שלי יזכה לתשומת לבכם..."[2] 



[1] הביטוי עוינות כוללת מלאה וצודקת הוא פראפרזה לנוסחה מקובלת לשלום של שלום 'כולל צודק ובר קיימא".

[2] אל-חיאת (לונדון), 4.5.2004.