המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר ביקורת: האסלאם לא מצווה על מניעת דמוקרטיה
7/5/2004

 

מאמר ביקורת באתר אינטרנט ערבי ליבראלי על הועידה האסלאמית העולמית:

הקוראן אינו מצווה על מניעת דמוקרטיה, קיפוח נשים ואי סובלנות לאחר

 

בסוף אפריל 2004 התכנסו בקאהיר נציגי 65 מדינות לועידה האסלאמית העולמית השש-עשרה שעסקה בסוגיית "הסובלנות בתרבות האסלאמית". לועידה הוזמנו גם מספר משקיפים אירופאים לא מוסלמים, ביניהם איש הרוח הבלגי האנס ניסין (Hans Niessen), שמתח ביקורת קשה על דרך התנהלות הועידה ועל החלטותיה.[1] לאחר שלא קיבל רשות להשמיע את הערותיו בטענה של קוצר זמן, הוא האשים את המוסלמים "בחוסר שקיפות ובכשלון בניהול דיאלוג רציני וכן עם אחרים, כשלון שגרם  להתנגשות בינם לבין המערב והביא לכיבוש האמריקאי של יראק ואפגניסטאן".


הוא הביע את דעתו כי "אין תועלת בדיוני הועידה, כי המחקרים שהציגה חסרי תכלית וכי המשתתפים מדברים בצורה דמגוגית ותו לא". הוא קרא למוסלמים להציג דוגמאות מעשיות לסובלנות בתחומים שונים ולא להסתפק במילים, בסיסמאות נבובות ובדברי הלל על מה שהיה בתקופות אסלאמיות קודמות.[2]

 

ד"ר כאמל אל-נג'אר הכותב באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" הציג את טענותיו של ניסין ומתח בעצמו ביקורת קשה על הועידה. לדבריו, "אם נתבונן בהחלטות ובהמלצות של הועידה, לא נמצא אלא קלישאות החוזרות על עצמן שנה אחר שנה, עד כדי כך שכמעט ואפשר לנבאן עוד לפני התכנסות הועידה. השנה הדגישה הועידה שהיא דוחה את כל צורות האלימות והקיצוניות וגינתה את כל פעולות הטרור המתרחשות בעולם, במיוחד בסעודיה.

 הועידה הבהירה כי התוהו ובוהו הביטחוני בעיראק יסתיים רק עם סיום הכיבוש, כאשר העיראקים יוכלו להרכיב את ממשלתם על פי רצונם, וקראה לסודאנים לעמוד יחדיו נגד כל המזימות הנרקמות נגדם ומבקשות לפגוע באחדותם. באשר לדמוקרטיה במדינות המוסלמיות ובאשר לזכויות האשה המוסלמית, הועידה אישרה השקעת מאמצים נוספים להעמקת תפישת הדמוקרטיה ולהסרת המכשולים המונעים את כינונה וקראה למדינות המוסלמיות לכבד את זכויות האשה שנקבעו באסלאם.

 

אנסה לבחון החלטות אלה כדי לראות אם צדק האנס ניסין בהאשימו את המוסלמים בדקלום סיסמאות נבובות חסרות תוכן מעשי. כשבוחנים את ההחלטה הראשונה בדבר גינוי האלימות, מוצאים שהועידה לא עסקה באלימות המומלצת בספרי האבות המוסלמים שאנו רואים כחלק חשוב מהאסלאם, כגון אלימות ומכות לילדים בני עשר אם אינם מקפידים להתפלל, הכאת נשים אם יש חשש שהן סוררות, תיקון מעשה מגונה שנתקלים בו [באופן עצמאי] במקום להזמין את המשטרה לעשות זאת והכאת אנשים במקל ביום שישי כדי להאיץ בהם ללכת למסגד.

 יתכן שיש הסבורים כי סוג זה של מכות איננו אלימות, אלא הוא חינוך לילדים, לנשים ולאחרים, ואולם במושגים של חינוך מודרני זהו סוג האלימות הגרוע ביותר, משום שהוא נוטע בילדים מחשבה כי המכות הן הדרך הקצרה ביותר להשגת המבוקש.

 

 הועידה גינתה גם את כל סוגי הטרור ובמיוחד את מה שקורה בסעודיה, אך לא שמענו גינויים כאלו כאשר טרוריסטים מוסלמים פיצצו את מועדון הלילה בבאלי שבו נהרגו מאות צעירים מערביים שאין להם כל קשר לפוליטיקה ולמה שקורה בפלסטין. לא שמענו גינויים כאלה גם כאשר האסלאמיסטים פוצצו בתורכיה בית כנסת יהודי ואת הקונסוליה הבריטית. כמו כן, איננו שומעים גינוי כלשהו כאשר פלסטיני מפוצץ את עצמו במועדון לילה ישראלי או באוטובוס ובכך הורג את עצמו יחד עם עשרות אזרחים חפים מפשע. איננו אומרים שלפלסטינים אין זכות להיאבק בכיבוש, אך המאבק צריך להיות בכוחות הכיבוש ולא באזרחים. [גם] לטרור שמבצעות כנופיות אל-ג'נג'ויד הנתמכות על ידי ממשלת סודאן כנגד בני מערב סודאן הלא מוסלמים לא שמענו גינוי של המוסלמים.

 

כאשר המתכנסים דברו על הדמוקרטיה, הם קראו להשקיע מאמצים נוספים להעמקת התפיסה הדמוקרטית. איננו יודעים היכן הם רוצים להעמיק תפיסה זו, שהרי העמים האסלאמיים ובמיוחד הערביים אינם זקוקים לכך; הם מבינים מהי דמוקרטיה ודורשים אותה זה מספר עשורים. אם הם מתכוונים לשליטים המוסלמים, ובמיוחד הערבים, היה עליהם להיאזר במספיק אומץ כדי לפנות אליהם ישירות ללא תמרוני התחמקות ולקרוא להסרת המכשולים המונעים את יסודן של מפלגות דמוקרטיות ואת ביסוסם של כללים דמוקרטיים.

 המכשולים ידועים וברורים והם הדיקטטורים, מפלגות הבעת' והמפלגות האסלאמיות השולטות בגורל סודאן ואיראן וכן המלכים והנסיכים [השולטים במקומות אחרים באזור]. כל שנה חוזרת הועידה האסלאמית על הקריאה לכבד את עיקרון השורא [כלומר, התייעצות], שמאז תחילת האסלאם לא כיבדה אותו שום ממשלה ערבית.[3] איש אינו יודע מהי השורא או כיצד ליישמה בעולם של היום, שכן אין בידנו שום ניסיון מעשי של יישומה.

 

אין חדש [גם] ביחס לערפל האופף את המלצות הועידה בנוגע למעמד האשה. ועידת המדינות האסלאמיות המליצה לכבד את זכויות האשה שנקבעו באסלאם ולזנוח מנהגים זרים שהרחיקו אותה ממימוש זכויותיה, אך המתכנסים לא אמרו מהן הזכויות שהם מבקשים לכבד. האם הם מתכוונים לפוליגמיה, לכך שאישה לא יכולה להעיד במקרים שבהם יש להטיל עונש קוראני, לכך שהיא לא יכולה להנהיג בהתאם [למסורת מפי הנביא מחמד שלפיה] 'אנשים המונהגים על ידי אשה לא יצליחו', או שהם מתכוונים לאילוץ האשה להסכים להטלת מום באיברי מינה באמצעות מה שנטען שהוא ברית מילה הלכתית בהוראת הנביא.

 

138 מליון נערות ונשים ב-28 מדינות באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה עוברות ניתוח זה מדי שנה ועל פי ארגון אמנסטי הבינ"ל מצרים עומדת בראש הרשימה. כאשר שר הבריאות המצרי ניסה למנוע את ברית המילה לנשים, פרסם השיח' ג'אד אל-חק עלי ג'אד אל-חק בשנת 1994 פסק הלכה שקבע: 'ברית המילה היא חובה לגברים ולנשים. אם יחליטו אנשי כפר כלשהו לזנוח אותה, האמאם ילחם בהם כפי שהיה נלחם לו זנחו את הקריאה לתפילה'. מדוע לא שמענו מהועידה האסלאמית קריאה להחרים את המנהג המגונה הזה שאין לו קשר לאסלאם? נראה כי מר ניסין צדק כאשר אמר ש'הדיונים של הועידה חסרי תועלת והמחקרים שהוצגו חסרי תכלית'.

 

 לחכמי ההלכה המוסלמים היתה הזדמנות לגבש הסכמה לגבי חידוש כמה תפישות שאין להן בסיס

בקוראן שירשנו מאבותינו, כמו ברית המילה לנשים, כמו [ההנחה] שנשים אינן ראויות להנהיג וכדומה ובמקום זה פנו המתכנסים אל תיאוריות הקונספירציה... הם דרבנו את הסודנים לעמוד יחדיו נגד המזימות הנרקמות נגדם כאילו לכל העולם אין מה לעשות חוץ מלתכנן מזימות לפירוק סודאן. [לאמיתו של דבר] סודאן מפורקת מיסודה, רק האמפריאליזם הבריטי במאה התשע-עשרה קיבץ את איבריה הקטועים [ואילו] מדיניות הממשלה האסלאמית הציתה את הקנאויות השבטיות בקרב האזרחים.

 

 המתכנסים, ובמיוחד השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים [מטעם הרשות הפלסטינית], הדגישו את סובלנות האסלאם ואמרו כי ההיסטוריה האסלאמית מלאה [בדוגמאות של] סובלנות כלפי דתות אחרות. כרגיל הם הציגו פסוקי קוראן כמו 'אין כפיה בדת' [קוראן 2:256] 'התווכח עמם בדרך הטובה יותר' [קוראן 16:125]  – אך במקומות אחרים רוב [הדוברים הללו] מתעקשים כי פסוקים אלה מבוטלים על ידי פסוק החרב [קוראן 9:5]. אמירות אלו כמובן שאינן משכנעות מישהו שלמד את תולדות האסלאם והוא מכיר את ["ברית עמר"] - הברית של [הח'ליפה המוסלמי] עמר בן אל-ח'טאב עם נוצריי אל-שאם [סוריה רבתי] או את ההתנהגות של [המצביא המוסלמי שכבש את מצרים] עמרו בן אל-עאץ כלפי הקופטים במצרים. במקום להתרכז בהווה ולנסות לשנות את הדרך שבה מתנהגים המוסלמים לקופטים במצרים במאה העשרים ואחת, חוזרים [מתכנסי הועידה] להיסטוריה האסלאמית המסולפת.

 

לא שמענו את הועידה האסלאמית יוצאת נגד חלק מהשיח'ים הזורעים שנאה ואיבה בקרב האזרחים בניגוד לסובלנות שהם מדברים בשמה. כאשר נשאל השיח' המנוח סלימאן אל-מדני בהרצאה בבחריין לגבי השתתפות כל הפלגים הלאומיים בקבלת ההחלטות, הוא אמר: 'אני לא מכיר את הפלגים הלאומיים.

 מבחינתי אזרח הוא רק מי שהוא מוסלמי. מי שנולד להורים מוסלמים ואחר כך חדל להאמין באסלאם, דינו מוות על פי החוק הדתי ועל פי הקונצנזוס של חכמי ההלכה. אם הוא מצהיר כי חזר בתשובה, אנו נותנים לו הזדמנות להשלים את התפילות והצום שהחמיץ [בתקופת הכפירה שלו] ואחר כך הורגים אותו בהתאם לעונש האלוהי הקבוע בקוראן.

זהו החוק הדתי המקובל על חכמי הדת וחכמי ההלכה; כיצד איפוא אני יכול לומר שמותר לו לקחת חלק בקבלת ההחלטות בשעה שאינני מתיר לו לקחת חלק בחיים?' האם זוהי הסובלנות שהמתכנסים טוענים לה? ואם לא, מדוע הועידה האסלאמית לא נחלצת להפרכת אמירות אלו המשפיעות על חלק גדול מהנוער שלנו, במיוחד כאשר השיח' טען כי כל חכמי הדת מסכימים עמו. האומנם יש קונצנזוס [בעניינים אלה]?"[4]



 [1]  הוא שר לענייני נוער, משפחה, מורשת, בריאות וחברה בממשלה של הקהילה דוברת הגרמנית בבלגיה האנס ניסין  

 [2]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 2.5.2004.

  [3] שורא הוא מושג קוראני המציין "התייעצות"; בעת החדשה נמצאו הוגים מוסלמים המבקשים לראות במושג זה יסוד קוראני להקמת מוסדות דמוקרטיים.

 2.5.2004 [4]  www.elaph.com