עורך בטאון מפלגת השלטון הסורית תוקף את תומכי הליברליזם
בסוף חודש אפריל 2004 התקיים במלון אל-שאם בדמשק סימפוזיון בנושא 'הדו-שיח התקשורתי' שאורגן ע"י ה-BBC העולמי ונערך בחסות משרד ההסברה הסורי. בסימפוזיון השתתפו עיתונאים ומשכילים סורים, חלקם תומכי "החברה האזרחית", והוא עסק במצבה של התקשורת הסורית.
לאחר שהסתיים הסימפוזיון פרסם העורך הראשי של היומון "אל-בעת'", שופרה של מפלגת השלטון הסורית, מהדי דח'ל אללה, שהשתתף אף הוא בסימפוזיון, מאמר המאשים את תומכי תנועת "החברה האזרחית" בסוריה ב"רומנטיקה, בדמגוגיה ובאופורטוניזם". מאמרו של דח'ל אללה עורר עניין רב בסוריה, בעיקר לאחר שנפוצו שמועות על הכנתה של רשימה של משכילים ותומכי זכויות אדם המיועדים למעצר. עורך הדין אכת'ם נעיסה, יו"ר 'ועדת ההגנה על זכויות האדם בסוריה', כבר נעצר לפני מספר שבועות, וכמה עיתונאים שהשתתפו בסימפוזיון זומנו לחקירה. להלן נוסח המאמר[1]:
"בשנות החמישים, הששים והשבעים של המאה הקודמת הפריזו הלאומנים הערבים, אנשי השמאל, הפרוגרסיבים והמהפכנים בגיבוביהם הפוליטיים וההסברתיים בסיסמאות ובקלישאות, כשהם מאמינים בצדקתם המוחלטת, וחושבים כי בכך הם מגייסים את האנשים למען מטרות נעלות. לעתים הגיע המצב עד כדי רומנטיקה ובמקרים אחרים עד דמגוגיה, ושני המקרים אינם משרתים את המטרה כלל וכלל.
בשני העשורים האחרונים נחתו הם ונאומיהם על קרקע המציאות הנוקשה, כשהם מודים כי התמונה מסובכת, וכי יש דעה אחרת שיש להכיר אותה, להכיר בה ולכבד אותה באמצעות דו-שיח פתוח, בו נקבעים המכנים המשותפים של המתדיינים.
לעומת זאת, אנו רואים לאחרונה את התועמלנים הליברליים החדשים והותיקים כשהם "חגים" בשמי הסיסמאות ובחלל הריק שלהן. הם מחליפים את המציאות בסיסמאות, ואת הדאגה הקיומית האנושית - בביטויים ריקים מתוכן, תוך שימוש ב"שטאנצים מוכנים" אותם למדו בעל פה מבלי שבדקו ובחנו [אותם].
"פרשי הליברליזם" חגים בחלל הריק המוחלט, הרחק מאדמת המציאות הנוקשה עליה חיים אנשים אמיתיים, בעלי צרכי התפתחות מסוימים וזכויות אדם אמיתיות. אנשים בשר ודם, בעלי שמות, שמות משפחה ונסיבות קיומיות ספציפיות, היודעים כי זכותם הבסיסית היא ללמוד, לעבוד [ולקבל] מים להשקות את אדמתם הצמאה. אנשים שאי אפשר כלל להחליפם באדם מופשט אשר אין לו קיום מלבד בדרך מחשבה מכלילה ולא מציאותית.
כמו בכל מסחר של סיסמאות, לעתים קרובות מוצאים את עצמם תועמלני הליברליזם - אם הם כנים וכוונותם טובה - בעולם הרומנטיקה. [לעומת זאת,] אם כוונתם רעה והם דבקים באופורטוניזם – [הם מוצאים עצמם] בכבליה המזיקים של המוחלטות, הנחרצות והקיצוניות.
מדוע [זהו] אופורטוניזם? מכיוון שהנחרצות והקיצוניות משווקות כעת כחלק מדרך המחשבה המודרנית וה"תרבותית". כל מי שלא רוקד לצלילי המנגינה [הזו], נחשב כאילו הוא מחוץ לקידמה ולתרבות. האנשים והמדינות מחולקים לפי דרך המחשבה ה"תרבותית" הזו לשחורים וללבנים, לטובים ולרעים, לצייתנים ולמורדים, תוך שימוש במושגים תיאולוגיים בקללות ל"מורדים", ל"מפגרים מאחור" ול"עריצים". קללות רבות אחרות מוכנות במזוודתם של פרשי הקידמה וה"מתורבתים החדשים".
מדוע [זהו] אופורטוניזם? מכיוון שיש בינינו אנשים שה"הזדמנות" [להפיק תועלת] הפתיעה אותם, והם מיהרו לחמוס אותה, שמא [יזכו] במשהו מטובה של הקידמה, אם לא חומרי אז לפחות מוסרי... הם מופעלים נגד מולדתם ונגד בני משפחתם. אם הם מצליחים בפועלם, יש בכך אסון, אך אם לא הצליחו בכך – נמצא שהאסון רב יותר, שכן אז מכרו את "תוצרתם" בזול.
הם מתבסמים כאשר הם מגלים כי בכמה ערי בירה [בעולם] נפתחו לכבודם דלתות של מועדונים וכי הם קיבלו הזמנות. הם שמחים שהעולם המתורבת גילה לאחרונה את הגאונות שלהם, מבלי שעלה בדעתם [לשאול] מדוע רק עכשיו מתעניינים [אותם] חוגים בגאונות הזו. לנוכח התלהבות המאזינים והתעניינות העיתונאים הם מרגישים שהם המובחרים היחידים מתוך 20 מיליון [סורים] בורים, אשר כונו ע"י אחד מהם – באזני עיתונאים זרים – כגוש הפחדנים, [גוש] אליו משתייכים אחיו, אמו, אביו, אשתו ובניו.
סיסמאות על גבי סיסמאות, מלים על גבי מלים... נזק לאנשים ולחברה, ויחד עם זאת, תועלת פוליטית רבה לגורמים אשר רוצים להחליש את תפקידה האזורי של סוריה ולהחזירה לבקבוק הקטן והחתום, אשר העם הזה [הסורי] השקיע מאמצים רבים כדי לצאת ממנו, ועדיין משקיע מאמצים נוכח קשיים ומשברים הניצבים בפניו.
מה שחשוב מכל הוא, שהעם הזה מודה בצורך לחזק את החירויות ולפתח את המגמה הדמוקרטית המבוססת על התעוררות נרחבת של הצורך להתפתח, שאנו זקוקים לה ביותר. איננו שוכחים כי העולם עד לעימות רעיוני חריף בין תועמלני הדמוקרטיה [הכוונה לכותב המאמר ולחבריו] לבין תועמלני הליברליזם, הותיקים והחדשים. העם הזה יהיה תמיד בעד הפיתוח והדמוקרטיה, ונגד ליברליזם שקרי של סיסמאות".
