המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אינטלקטואל איראני על הסיבות לעריצות הדתית בארצו
16/5/2004

אינטלקטואל איראני על העריצות והדמוקרטיה באיראן:

'העריצות הדתית מבוססת על פרשנות פשיסטית של האמונה'

 

ראש האגודה להגנה על העיתונות ד"ר מוחסין כדיוור השתתף בסמינר שכותרתו "לקראת דמוקרטיה" שהתקיים בפקולטה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת טהראן והתבטא בסוגיות העריצות והדמוקרטיה באיראן. הוא התייחס בהרצאתו לשני סוגי עריצות שחוותה החברה האיראנית: עריצות חילונית תחת שלטון השאה, ועריצות דתית, תחת שלטון 'המהפכה האסלאמית'.

 

לטענת כדיוור קיימות שתי תפישות באסלאם: האחת, הטוטליטרית, גורסת כי האסלאם מנוגד לדמוקרטיה. חסידי פרשנות זו רואים בכינון שלטון דתי, ובעת הצורך גם בדיכוי העם, אמצעי לגיטימי. השנייה, גורסת כי האסלאם מקדם חירות והוא אינו סותר את הדמוקרטיה.

 

עם זאת, יש להדגיש כי כדיוור, כאיש דת וכאינטלקטואל בולט של הזרם הרפורמיסטי, אינו פוסל שלטון דתי אולם הוא חושש, לדבריו, מעריצות דתית, כלומר מהשתלטות פרשנות צרה וארכאית של האסלאם על ניהול ענייני המדינה, שמביאה, לטענתו, לטוטליטריזם דתי.

 

לטענתו, האסלאם הוא תלוי זמן ומקום, והעם, בכל מקרה, הוא זה שצריך להחליט על אופן ניהול החברה. כדיוור רואה בשיטה הדמוקרטית את הדרך הטובה ביותר לניהול ענייני החברה. אך, בכל מקרה, אין הוא מטיף לחילוניות, והוא אף יוצא נגד החילונים הקוראים להפרדת הדת מהמדינה. כדיוור עצמו נשפט ונאסר בעבר בגין פעילותו העיתונאית. להלן תקציר דבריו בסמינר:[1]

 

על הכשלון בפתרון בעיית העריצות באיראן

"אנחנו [האיראנים] התנסינו, לאחר 'המהפכה החוקתית' באיראן, בשתי צורות העריצות – החילונית והדתית.[2] כמו 'המהפכה החוקתית' גם 'המהפכה האסלאמית' כשלה בפתרון בעיית העריצות

 באיראן. [3] הדיונים השנויים ביותר במחלוקת [בתחומים הפוליטיים והחברתיים] במאה השנים האחרונות התגלעו בין חסידי שתי אסכולות שונות בסוציולוגיה וחסידי שתי פרשנויות שונות של הדת.

 

על-פי פרשנות אחת, מופקדים ענייני החברה במדינה בידי אדם אחד, ועל פי השנייה ניתן אמון בעם והחירות שלו מכובדת [הכוונה ל'דמוקרטיה אסלאמית' או 'אסלאם דמוקרטי']... לשתי הפרשנויות יש חסידים, הן בקרב האינטלקטואלים והן בקרב אנשי הדת."

 

"באיראן התנסינו הן בעריצות חילונית המבוססת על פרשנות פשיסטית של הפוליטיקה והסוציולוגיה והן בעריצות דתית המבוססת על פרשנות פשיסטית של האמונה. ללא ספק, עריצות דתית היא המסוכנת יותר, שכן במסגרתה נעשה שימוש בדת כמנוף להפעלת לחץ פוליטי על העם."

 

"הן העריצות הדתית והן העריצות החילונית התעצבו באיראן לאחר המהפכה החוקתית וחסידי השתיים פעלו כדי להבטיח את ההגמוניה והעוצמה הפוליטית שלהם בחברה האיראנית... במהלך 25 השנים האחרונות היינו עדים לשתי הפרשנויות [האלה] של האסלאם באיראן. האחת הערימה מכשולים בפני מאמצי האומה האיראנית ליצור דמוקרטיה, ואילו האחרת ביקשה לסייע למאמצים לקידום החירות."

 

הסכנה בפרשנות דתית פשיסטית

כדיוור ציין כי שתי הפרשנויות לגבי האסלאם התקיימו תמיד זו לצד זו: "האחת טוטליטרית והשנייה מבליטה את [תמיכת הדת] בחירות ובדמוקרטיה. אלה התומכים בפרשנות הראשונה [הטוטליטרית] משוכנעים כי הדרך היחידה שבה הדת תשיג עוצמה היא באמצעות שלטון פוליטי... זו הגישה הפופוליסטית כלפי הדמוקרטיה ובמילים אחרות ... עריצות. הסמכות, על-פי הפרשנות הזו, אינה נגזרת מן הציבור, אלא מן השמים [מהאל] והיא מופיעה בצורתה הברורה ביותר באידיאולוגיה של הממשלה הדתית..."

 

כדיוור הדגיש כי "אסלאם פוליטי [לכשעצמו] מעולם לא היווה בעייה [משום שהעם הוא דתי].  [הבעיה היא] הפרשנות הפשיסטית של האסלאם הפוליטי: [הבעיה היא] באמונה שלקבוצת אנשים ספציפית [הכוונה לאנשי הדת בשלטון] יש זכויות מיוחדות ו[הבעיה היא בטענה כי האסלאם הוא מערכת] חוקים ותקנות קבועים [שאינם ניתנים לשינוי] שהם שני המאפיינים [העיקריים] של פרשנות טוטליטרית של הדת."

 

"[ישנן] שתי קבוצות [ש]אינן תומכות בחירות ובדמוקרטיה: [הקבוצה הראשונה היא] אלה התומכים בפרשנות הטוטליטרית של הדת והאסלאם ו[הקבוצה השנייה היא] החילונים האיראנים והזרים המשווים את האסלאם לטוטליטריזם... החילוניים [כקבוצה] רואים בדת עניין של הפרט. כאשר אנשי השלטון הם דתיים ודוגלים בשלטון הדת הם רשאים להציע [לציבור את שלטון הדת] כעניין ציבורי, אולם גם אז [צריך שאימוצו של עקרון זה] יהיה מותנה בקבלתו על ידי הרוב...".

 

האסלאם מקדם ערכי חירות ודמוקרטיה:

"[התומכים בפרשנות השנייה, דהיינו] באסלאם דמוקרטי, רואים את הדת כמבוססת על עקרונות דמוקרטיים... האסלאם, [לדעתם], הוא – עבור רוב [החברה] – אורח חיים מעשי [מותנה] זמן ומקום ... לפי [תומכי] התפישה הראשונה [הפרשנות הטוטליטרית של האסלאם] האסלאם מנוגד לדמוקרטיה ומציב בפניה מכשולים, אולם לפי [תומכי] התפישה השנייה, לא רק ש[האסלאם] אינו סותר את הדמוקרטיה אלא הוא אף נחשב כזרז [ליישומ]ה."

 

"בחברה שלנו, הדמוקרטיה היא צורך  [הכרחי] אך לא מספיק… [הציבור המוסלמי] לא צריך להוקיע את הדמוקרטיה רק משום שהיא באה מהמערב. הדמוקרטיה היא השיטה הטובה ביותר של שלטון כיוון שהיא מצמצמת למינימום את התפקיד שממלאים אינדיבידואלים, ומחליפה אותו בשלטון של חוכמת הציבור בחברה. כינון סדר דמוקרטי חייב להתבסס על ארבעה יסודות עיקריים: בחירות חופשיות והוגנות, כינון חברה אזרחית, כיבוד זכויות האזרח ושקיפות בפעולות הממשלה."

 

"על המוסלמים להעריך מחדש את המסורות הדתיות הקיימות ולערוך רפורמה ב[ערכי] הדת והדמוקרטיה. הם צריכים לקבל את העובדה כי הדמוקרטיה היא הדרך היחידה לנהל את העניינים החברתיים והפוליטיים [של החברה]."

 



[1]  אפתאב-י יזד, 11.5.2004; אירנא (פרסית), 10.5.2004.

[2]  המהפכה החוקתית 1905-1907, בעקבות לחץ עממי בהנהגת אינטלקטואלים ואנשי דת, נאלץ השאה לאמץ חוקה מערבית באיראן.

[3]  'המהפכה האסלאמית' שהנהיג ח'מיני ב- 1979 ואשר עודה מחזיקה במוסרות השלטון באיראן.