המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אל-רנתיסי: אין רקע רומנטי לגיוס המתאבדת במעבר ארז
3/2/2004

 

אל-רנתיסי דוחה את השמועות כי המתאבדת במעבר ארז

גויסה למשימה על רקע רומנטי

 

הפיגוע במעבר ארז ב-14.1.2004 בו הרגה המחבלת המתאבדת, רים צאלח אל-ריאשי, ארבעה ישראלים, עורר מחלוקת בזירה הפלסטינית בעיקר בשל היותה אם לשני ילדים קטנים. כמו כן, במסגרת זו הועלו גם שמועות, שדווחו תחילה בעיתונות הישראלית, כי בעלה של אל-ריאשי, פעיל בתנועת החמאס, הכריח אותה לבצע את הפעולה לאחר שגילה שהיא בוגדת בו[1].

 

בעקבות שמועות אלו, שהופיעו גם בכרוזים שחולקו בשטחי הרש"פ, כתב בכיר בתנועת החמאס ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי מאמר תגובה שפורסם ביומון הלונדוני הפרו סדאמי "אל-קדס אל-ערבי". להלן תרגום המאמר:

 

"לא הייתי רוצה לכתוב על גדולתה של השהידה רים אל-ריאשי מפני שאת המעשה הנצחי שלה לא ניתן להביע במשיכת קולמוס. מה שכתבה [רים אל-ריאשי] באמצעות דמה הטהור נמלץ יותר ממה שיכולים לכתוב קולמוסים רבים ככל שיהיו. אבל, מה שהניע אותי לכתוב [על נושא זה] הם הדברים שכתבו הציונים השפלים בתגובה לפעולת הגבורה הזו תחת האמתלה של החיפוש אחר הגורמים שהובילו את האם האדירה הזו להקריב את עצמה ללא היסוס כשהיא משאירה מאחוריה את שני ילדיה, שאחד מהם נגמל מיניקה רק כמה ימים לפני שביצעה את הפעולה העצומה הזו.

 

היה גורם נוסף שהניע אותי לחרוג מעמדתי המסורתית שלא להתייחס לגלויי דעת מפוקפקים שנכתבו וחולקו על ידי קומץ משתפי פעולה בשירות אדוניהם הציונים, אותם משתפי פעולה שמתחבאים מאחורי שמות מזויפים כמו 'תומכי...' 'מוסלמים פלסטינים נבוכים' 'אינטלקטואלים ואנשי עסקים' ועוד. מטרת פעולותיהם הבזויות [של משתפי פעולה אלו] היא מצד אחד לזרוע ברחוב הפלסטיני פתנה [מלחמת אחים] ומחלוקת, ומצד שני לעוות את התדמית הלאומית האמיתית אותה מייצגות הפעולות המיוחדות והאיכותיות של לוחמי הג'יהאד. אני מבקש מחילה מכם על כך שאינני מתיר לקולמוסי לכתוב את [תוכן הדברים] שהעלו הציונים וסוכניהם במסגרת הפרשנות שהעניקו לפעולה העצומה הזו ולפעולות האחרות שבוצעו על ידי נשים.

 

היהודים הציונים ירדו לשפל המדרגה כשדנו בגורמים לביצוע פעולות מסירת נפש מצד נשים מוסלמיות. בין אם הדבר יוחס לאקדמאים מביניהם, לפסיכולוגים או לאנשי מודיעין בכנופיות הציוניות, איננו יכולים לקרוא את [דבריהם] אלא מתוך ההיבטים הבאים:

 

ראשית, זהו ניסיון שפל מצד מנגנוני הביטחון של הכנופיות הציוניות שנועד לעוות את תדמית העצומה של הג'יהאד אותה המחישו לוחמות הג'יהאד הטהורות שמהוות את הדוגמא הטובה ביותר להקרבה בהגנה על העם, המולדת והמקומות הקדושים. ידוע לכל שהאויב הציוני חושש מפני התפשטות תופעת הג'יהאד הזו אשר מהווה סכנה גדולה לעתידה של הישות הציונית ולעתיד התוכניות התוקפניות שלה נגד עמנו הפלסטיני ונגד אומתו הערבית והאסלאמית.

 

המפלצות הציוניות האלו חשבו שביכולתם לעוות את התמונה הטהורה הזו ולעקור את הסמליות שלה מליבותיהם ונפשותיהם של המוסלמים - בין אם בפלסטין או באומתנו הערבית והאסלאמית - שהחלו להסתכל על לוחמות הג'יהאד האלו בהערצה, גאווה וכבוד. כמו כן, הציונים  החלו להבין שהמשך פעולות מעין אלה יזרז את התעוררות האומה שהיא הדבר ממנו חוששים הציונים יותר מכל. אם כך הדבר, הרי שכל הדברים שנאמרו בעיתונות הציונית בנוגע למניעים שגרמו לאישה בזיו עלומיה, אם לשני ילדים, להקריב עצמה הוא פרי דמיון ציוני תנכ"י מזויף ושפל.

 

שנית, זהו ניסיון מתועב לתת ביטוי לשנאות הציוניות הנסתרות כלפי האיסלאם והמוסלמים, אותן שנאות המקננות בליבותיהם החולים [של היהודים] במשך דורות מאז קום מדינת האסלאם הראשונה ב[עיר] אל-מדינה [שבסעודיה] ועד היום. יתכן והתדהמה שהכתה אותם עקב פעולה כואבת זו היא שהניעה אותם לחשוף את האמת בדבר השנאה המקננת בלבם, אותה שנאה שהם קיוו שתישאר עמוק בלבם, מתוך ידיעה שכאשר שנאתם כלפי המוסלמים תצוף על פני השטח, הדבר יהווה מניע חזק עבור המוסלמים לעמוד לצד דתם, להתאסף סביב מי שעוזר לה ולשאת את דגלו. זה הסיוט האמיתי של הציונים מאז שרגליהם דרכו על אדמת פלסטין.

 

יתכן והם ידעו בוודאות ששום כוח, גדול ככל שיהיה, אינו יכול להניא את המוסלמים מלחזור לאמונתם. במיוחד [משום] שהתרחקות המוסלמים מאמונתם גרמה להם מפלה, השפלה ותבוסה שאנו עדים להן...

 

שלישית, אם הדרך בה מבינים [הציונים] את הגורמים לביצוע פעולות מסירת הנפש האלו בידי נערות מוסלמיות היא רצינית ומשקפת באמת את כשרונותיהם של החוקרים, הפוליטיקאים ואנשי הביטחון הציונים, כלומר את דרך המחשבה הציונית – כי אז ניתן לומר בשקט שהבורות היא שהובילה אותם לרמה השפלה הזו שבפרשנותם המדעית [שהם מעניקים] לתופעה העצומה הזו.

 

הציונים שכחו, או העמידו פני שוכחים, שכל הניסיונות מצד המערב לאורך מאות בשנים להסיט את המוסלמים מדתם נחלו כישלון. אף אחד אינו יכול להתכחש היום להתעוררות האסלאמית, אלא רק מי שעוצם את עיניו, מחריש את אוזניו, ומשבית את מוחו ושכלו. אם הציונים יאמרו כי הם אינם מתכחשים לכישלונם של המטיפים [הנוצרים] והמזרחנים שהשקיעו מאמצים קדחתניים ומתישים על מנת להרחיק את המוסלמים מדתם ולהניא אותם מלחזור לשורשיהם; אם הם יאמרו כי הם אינם מתכחשים לכישלון מאמציהם של חסידי המערב שהפכו עצמם לשופר ולמכשיר [תעמולה] שלו כשהם קוראים להשתחרר מהערכים, מהמוסר ומהדת בטענה שזו הדרך היחידה לעלות בסולם הציביליזציה ו[אם הם יאמרו] שהם אינם מתכחשים להתעוררות האסלאמית הקיימת בעולם כולו - אז אנו נאמר להם: אינכם יודעים את אמיתות הדת הזו ואת יכולותיה העצומות לגרום למאמיניה להקריב את היקר להם מכל בהגנה על דמם, כבודם, מולדתם והמקומות הקדושים שלהם. זאת מפני שזו דת של יוקרה וכבוד, דת של גאווה וגדולה שאינה מסכימה שמאמיניה יהיו נחותים ושפלים ושאינה שבעת רצון מכך שהם יוותרו אפילו על טפח אחד מהמקומות הקדושים שלהם וממולדתם או שייסוגו מן העקרונות והיסודות האיתנים [של דת זו].

 

הציונים שהחומרנות [של העולם הזה] מקננת בליבותיהם אינם יכולים להבין את המניעים האמיתיים שהובילו את רים אל-ריאשי לחבק את שני ילדיה כשהיא מצהירה על אהבתה אליהם ש[את עצמתה] רק אללה יודע, להיפרד מהם פרידה אחרונה כשהיא מחייכת, שבעת רצון ורגועה ולהזדרז לפסוע לעבר פגישתה עם ריבונה שאהבתה אליו מילאה את ליבה טרם השתכנה בליבה אהבתה לילדיה.

 

לדעתי, שלוש נקודות [אלו] גרמו לציונים להגיע למסקנות עליהן הכריזו במלוא החוצפה והשפלות. אני חושב גם שעמינו המוסלמים נזהרים פן אמונתנו אשר נשענת על אופציית הג'יהאד ומסירת הנפש תפגע מהשקרים הציונים. רים ואחיותיה יישארו בתודעתנו ובלבותינו לנצח. הנצח שלהן הוא בגן עדן המשתרע על פני השמיים והארץ, אם ירצה אללה."[2]  

 



[1]  כך למשל ידיעות אחרונות (ישראל), 18.1.2004; מעריב (ישראל), 23.1.2004.

[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 31.1.2004.