גיליון 9 של ביטאון אל-קאעדה, "קול הג'יהאד": ויכוח על הפיגועים בסעודיה
(25.1.2004)
הגיליון התשיעי של כתב העת האלקטרוני, "קול הג'יהאד"[1], היוצא לאור על ידי אנשי ארגון "אל-קאעדה" בסעודיה הוקדש לשני נושאים מרכזיים: נאומו האחרון של מנהיג הארגון, אסאמה בן לאדן, שקטעים ממנו שודרו בערוץ אל-ג'זירה והויכוח הנמשך בחוגי "אל-קאעדה" בנוגע לפיגועים בערב הסעודית.
בגיליון החדש מתפרסם גילוי דעת שכתב ב-20.1.2004 שיח' עבדאללה אל-רשוד. השיח' אל-רשוד מתפלמס עם שיח'ים אסלאמיסטים בסעודיה שהביעו התנגדות לפיגועי אל-קאעדה וכותב: "…משפחת סעוד עושה היום ככל יכולתה כדי להגשים את תביעותיהם של הצלבנים ולפרק את העם של חצי האי ערבי מנשקו. זהו פרק בסדרת הרמייה של ציר השחיתות המשולש – היהודים, הצלבנים, ומשפחת סעוד – שמטרתו להכניס את העם של חצי האי ערב למעגל קסמים של חולשה באופן שישפיע על מאבקם הקרוב עם הפולשים הכובשים כך שכאשר הם ירצו להגן על הדת והכבוד, הם לא ימצאו יותר מאשר אבנים וקללות...
דעו לכם, בני משפחת סעוד וחייליהם: יש בקרב צעירי חצי האי ערב המוג'אהדין מי שמבקשים את מות הקדושים כפי שאתם מבקשים את החיים. רבים מהם ממתינים היום לביצוע פעולת מות קדושים [קרי, התאבדות] במטרה למלא את התחייבותם ולמות... כס המלוכה של משפחת סעוד מצוי על לוע הר געש שמתחתיו יורה רותחת..."
פרשנות לנאומו של בן לאדן: צפי לפיגוע גדול בארה"ב
בגיליון מתפרסמים גם קטעים מנאומו האחרון של אסאמה בן לאדן ולאחר מכן דברי פרשנות שכתב "לויס עטיה אללה": "...לדעתי, זהו בעצם נאום עתידני ויש בו סימנים חשובים ורמיזות שיתכן שכל הפרשנים ועורכי החדשות לא מבינים אותם ויכול להבינם רק מי שמחזיק באותה אידיאולוגיה ויש לו את אותה המנטאליות של השיח' אסאמה.
...אני חש כאילו השיח' רוצה לגרום לנו להבין שמה שהוא מזהיר אותנו מפניו הם למעשה האירועים שהוא רואה בדמיונו ושיתרחשו בקרוב. לכן, הציג השיח' בפעם הראשונה בכל נאומיו שתי סוגיות: סוגיית מועצת השלטון [מג'לס אל-חל ואל-עקד] וסוגיית האמאם. אני יכול להישבע כמעט שהשיח' הציג את שתי הסוגיות האלה רק משום שהוא צופה התמוטטות כוללת של המצב ונפילת משטרים באזור כתוצאה מכמה אירועים בעתיד שהשיח' ואל-קאעדה ימלאו בהם תפקיד...
השיח' אסאמה נראה היה בנאום זה כמי שפונה ישירות אל חכמי הדת והמטיפים שחתמו על גילוי הדעת [נגד] שינוי תוכניות הלימוד [בסעודיה]... השיח' כאילו אומר להם: אני אתכם. אני מסכים שאמריקה רוצה למחוק את זהותנו ולהסיר מאתנו את דתנו. אבל אני מותח ביקורת על כך שכמה מכם חושבים שנותר בשליטים האלה שריד טוב כלשהו או שהם רוצים בטוב ושואפים להשיג אותו. עליכם למשוך את ידיכם מהם, לקחת על עצמכם את האחריות, ולדבוק באללה... חובתכם הראשונה היא להקים את מועצת השלטון במקום 'בטוח'. אין לי ספק לרגע שכאשר השיח' השתמש בביטוי 'מקום בטוח' הוא התכוון שהמועצה הזו תקום במצב העתידי שהשיח' רואה בדמיונו...
השיח' צופה שארה"ב תתקוף ישירות את מקורות הנפט ותכריז על כיבושם. מצב זה יוביל להתמוטטות מוחלטת של המשטרים באזור... מי שמעוניינים לתקן את מצב האומה, צריכים להיות מוכנים למצב זה באמצעות הקמת מועצת חכמי דת ומטיפים שתתמודד עם ההתמוטטות הכוללת הצפויה.
כדי שאיש לא יטען שהמוג'אהדין פועלים מבלי לקחת בחשבון את מצב האומה ומבלי להזהיר אותה, העביר השיח' מסר סמוי שבו הוא אמר לאותם מטיפים ואנשי דת: אתם צריכים להבין שהשליטים האלה בזויים מכדי שיגנו על האדמה, הכבוד, והדת. אנו ממשיכים בדרכנו ובג'יהאד שלנו נגד אמריקה. אנו ממשיכים להכות באמריקה ואנו מצפים שהמכה הבאה שלנו תגרום להתמוטטות המצב [בסעודיה] בשל תגובת הנקמה, שהתוצאה הראשונה שלה תהיה כיבושם הישיר של מקורות הנפט וכניסתה של אמריקה במטרה לשנות את המצב מיסודו. לכן, עליכם להתכונן ולצפות לתסריט הזה. חלה עליכם האחריות וחובה אדירה המתבטאת בהקמת מועצת השלטון שתכתיר אמאם מקרב המוסלמים שינהל את ענייני העימות הישיר עם הצלבנים...
ברור שהשיח' אינו נאיבי עד כדי כך שהוא קורא לאנשים להתכנס ולכונן מועצת שלטון בתנאים כמו התנאים הנוכחיים שלנו, בהם לא יכולים להיפגש שני אנשים מוכרים מבלי שמנגנוני המודיעין עוקבים אחריהם... אין מנוס מלהסיק שהשיח' דיבר על תסריט שבו אמריקה תכנס לחצי האי ערב... יש להניח שאמריקה תעדיף את הכיבוש הישיר רק בשני מקרים:
1. התמוטטות המשטרים האלה, ובעיקר משטר משפחת סלול [הכוונה למשפחת המלוכה הסעודית]. אז תכנס אמריקה כדי להבטיח את מה שהיא חושבת שהם האינטרסים הישירים שלה.
2. אמריקה תספוג מכה אדירה, היא תצא מדעתה, ותחליט להעניש את הקיצוניים בעומק חצי האי ערב, באמצעות כיבוש ישיר. דומה הדבר לציונים שלא השתכנעו מכל מעשי הבגידה של הרשות הפלסטינית. למרות כל הדיכוי של המוג'אהדין הפלסטינים על ידי יאסר ערפאת והרשות שלו בימי יישום הסכם אוסלו, הפעולות החוזרות ונשנות גרמו ליהודים לעקוף את הסוכן [ולכבוש את השטחים] כדי להעניש את המוג'אהדין [הפלסטינים] עצמם...
[בנוגע להתקפה הבאה] התשובה הנכונה מצויה בידי המוג'אהדין [בסעודיה], למרות שיש סימנים חזקים לכל אחת משתי האופציות... לפני זמן רב אני הפניתי שאלה פשוטה אך ספציפית וברורה לכמה ממי שיש להם קשר לאל-קאעדה. שאלתי אותם האם צפויה מכה גדולה נוספת. מהתשובות, שרטטתי כמה מאפיינים בולטים בנוגע למכה הבאה:
זו תהיה מכה יצירתית, כלומר כזו שאינה צפויה כלל. הם אינם יכולים להעלות על דעתם או לדמיין את אופן ביצועה... זוהי מכה גדולה. כלומר, האבידות שיגרמו לאמריקה ולעולם המערבי בעקבותיה יהיו גדולים מאוד. בשל גודלה, תשנה המכה את מאזני הכוחות הבינלאומיים..."
הויכוח בנוגע לכדאיות הפיגועים בסעודיה
באותו גיליון מופיע גם החלק הראשון של מאמר שנכתב על ידי מערכת "קול הג'יהאד" ועוסק ב"שאלות בנוגע לג'יהאד נגד הצלבנים בחצי האי ערב":
"שאלותיהם של כמה מאוהבי הג'יהאד והמוג'אהדין, אנשים נאמנים ואמינים, התרבו [לאחרונה] בנוגע לאינטרס שבפתיחת הג'יהאד בחצי האי ערב. הסיבה לשאלות אלה היא שיש כמה מתנגדים שעוררו ספקות בעניין זה... אנו נציג בכל אחד מן הגיליונות את אחת השאלות ואת התשובה לה. השאלה הראשונה היא 'האם הפעולות האלה לא משפיעות [לרעה] על ההישגים בתחום ההטפה בארץ שני המקומות הקדושים.'
שאלה זו היא הפופולארית ביותר ברמת האינטרסים. מי שמציגים את השאלה הזו סבורים שהארץ הזו, למרות השחיתות הפושה בקרב הממשלה והשליטים, ולמרות עריצותם של העריצים והתנשאותם על פסיקותיו של אללה, עדיין נותר בה שריד של טוב ואינטרסים בתחום ההטפה שהעריצים אינם יכולים לחסל אותם בימים כתיקונם; לעומת זאת, קיום הג'יהאד בחצי האי ערב מנטרל אותם ונותן לאויבי הדת את הנימוק לחסל אותם.
התשובה לספק הזה ברורה לגמרי. אללה ציווה את הלחימה כדי שלא תהיה 'פיתנה' [מלחמת אחים] וכדי שהדת תהיה כולה לאללה. אסור למוסלמי להסכים לויתורים ולהתחמק מן החובה המוטלת עליו, בעבור קמצוץ של דת, קמצוץ של 'שריעה' וקמצוץ של טקסים דתיים; להיפך, החובה על פי השריעה וכפי שנכתב בקוראן היא שהדת תהיה כולה לאללה ולא ניתן להפסיק את הלחימה אם חלק מהדת היא לאללה וחלק אחר למישהו אחר.
זניחת החובה השרעית בעבור כמה הישגים [דתיים] יכולה להתקיים גם בארצות אחרות ולא רק בארץ שני המקומות הקדושים; היא יכולה להתרחש אפילו בארצות שאיש אינו חולק על הפסיקה כי יש להילחם בהן. בפלסטין, לדוגמה, יש למוסלמים הישגים אפילו תחת הכיבוש הציוני. הם יכולים להטיף לאללה, לקיים את טקסיהם הדתיים, לפתוח בתי הספר ולקיים שיעורים לשינון הקוראן, גם אם הם נושאים בסבל של אובדן מסגד אל-אקצא. בכל הארצות, חוץ מבמקרים נדירים, יש הישגים בתחום ההטפה ויש אינטרסים שרעיים. אפילו באמריקה, ראש הכפירה והאויבת הגדולה ביותר של האסלאם ושל המוסלמים, מרכזי ההטפה עדיין פתוחים. אלא שעצם קיומם אינו מתיר את הפסקת הג'יהאד נגד אמריקה בשעה שהיא הורגת את המוסלמים וכובשת את ארצותיהם, מגנה על ישראל ושומרת עליה מפני אויביה...
אחי המוסלמי המוג'אהד, האין אתה רואה את המוסלמים נהרגים באפגניסטן ובעיראק?! האין אתה רואה מעל מסכי הטלוויזיה את הנשים השכולות זועקות לעזרת המוסלמים?! האין אתה רואה את חלקי גופותיהם הקרועים של הילדים ואת גולגלותיהם ומוחותיהם המתפזרים על המסכים?... האם ניתן להסכים למחיר כזה בעבור אותם הישגים [דתיים] שאתה דורש לשמור עליהם? האם לא ראית שהמפקדה [האמריקאית] במלחמה מוקמה בחצי האי ערב ושהתמיכה הלוגיסטית על כל סוגיה היתה בארץ הזו שהנביא ציווה לטהר אותה מהפולתיאיסטים?..."
בהמשך הגיליון מופיע "מחקר" שכתב יחיא בן עלי אל-ע'אמדי תחת השם "שנות הרמייה" ובו הוא כותב: "[יש הטוענים] שהפעולות המבורכות שמבצעים צעירי האסלאם נגד אמריקה וסייעניה, מהסוג של הפעולה בבאלי והפעולה של יום שלישי המבורך בריאד, אינן מועילות כלל!! לטענתם, הפעולות האלה לא הוציאו את האויב מחצי האי ערב ולא הרתיעו את אמריקה מלהמשיך בתוקפנותה ובעושק המוסלמים על ידיה. כל מה שעשו פעולות אלה הוא לעוות את תדמית האסלאם והמוסלמים ולהציגם בעיני המערב כאנשי עידן האבן המתאפרים באמצעות דם ומתבשמים בחלקי גופות!!...
האין אתם יודעים שחכמי הדת קבעו שהג'יהאד הופך לחובה אישית במידה והאויב פשט על אדמת המוסלמים... על פי גישתם [של החולקים על גישה זו] אפשר לקבוע נוסחה חדשה... שתקבע שהג'יהאד יהפוך לחובה אישית אם האויב תוקף את אדמת המוסלמים, רק בתנאי שיש יכולת להדוף אותו ולנצח אותו ובתנאי שהאומה מוכנה באופן מלא ובתנאי שהשליט, שאיננו יודעים מי הוא, יתיר זאת, ובתנאי שלא נותר באומה שום אדם יצירתי או תועה [החושב אחרת]...
האם אתם רוצים שנהיה כמו אנשי בגדאד שכאשר שחטו אותם הטטרים כפי ששוחטים עיזים, הם שתקו ושותקו מפחד ואיש מהם לא הניף מקל בפני הטטרים? האמת היא שאנו צריכים לסלוח לאנשי בגדאד משום שבהנפת המקל הם לא היו מרוויחים דבר משום שהטטרים לא היו עוזבים את ארצם!!... מדי יום אנו נחלשים יותר ויותר. מדי יום אמריקה תוקפת אותנו בארץ אחרת, אז מה עדיף? שנפעל כעת בשעה שעדיין זורמת בנו הזיעה, או שנחכה עד שנראה חייל אמריקאי מארגן את כניסת המתפללים למסגד במכה...?"
במאמרו "הניסיון בתחום הג'יהאד והדרך ללא מוצא", משיב אבו עבדאללה אל-סעדי לאלו הטוענים שתנועת הג'יהאד נכשלה: "...אסור בשום אופן מבחינה הלכתית להשתמש בתבוסתם של המוסלמים בקרב זה או אחר כתירוץ למניעת הג'יהאד הוולונטארי ולהימנעות מהשתלבות בג'יהאד החובה... האם מן הראוי שנתנה את הציווי של אללה לקיים ג'יהאד בהצלחת הניסיונות [הקודמים]? אם כן, עליהם לנטוש גם את ההטפה לאללה ואת הציווי על עשיית הטוב וההימנעות מן האסור, משום שבמקרים רבים אלה נכשלו ולא הובילו לתוצאות הנדרשות.
קבוצות אסלאמיות חשאיות וגלויות מנסות מזה עשרות שנים להקים את המדינה האסלאמית ועד כה הם לא התקדמו אפילו צעד אחד בתחום זה, בשעה שהג'יהאד למען אללה הצליח להקים מדינות וישויות מבורכות שהגנו על המוסלמים והצליחו להחיל את השריעה האסלאמית לתקופה מסוימת. מדינתו של השיח' מחמד בן עבד אל-והאב קמה רק באמצעות הג'יהאד. מדינת הטאליבאן באפגניסטן קמה רק באמצעות הג'יהאד. המדינה האסלאמית בצ'צ'ניה קמה רק באמצעות הג'יהאד. נכון שהניסיונות האלה לא היו מושלמים ולא מילאו את התפקיד המלא הנדרש, אבל ההדרגתיות היא חוק אוניברסלי ידוע. אתמול, לא חלמנו על מדינה; היום קמות לנו מדינות ונופלות. מחר, ברצות אללה, תקום המדינה ולא תיפול..."
סרט חדש של אל-קאעדה
בגיליון מתפרסם גם דיווח על סרט חדש של חברת "סחאב", המפיקה את סרטי אל-קאעדה. הסרט, ששמו "בדר אל-ריאד" מתאר את תקיפת "ההתנחלות הצלבנית אל-מחיא" בחודש הרמדאן 2003. בדיווח נטען כי עותק של הסרט הגיע לידי "קול הג'יהאד" ובו קטעים מצוואות מבצעי ההתקפה, ראיונות עמם, תמונות של הכנת מכונית התופת, דיונים אידיאולוגיים בנוגע לתקינות ההלכתית של ביצוע פיגועים בסעודיה, תמונות של מחנות אנשי אל-קאעדה בסעודיה ושל אימוניהם, והקלטה "בקול ובתמונה" של הפריצה לקומפלקס אל-מחיא.
בעמוד האחרון של הגיליון פנתה המערכת לקוראים העומדים לקיים את מצוות העלייה לרגל: "...אנו רוצים שאם אתה מתכוון לעלות לרגל או מכיר מישהו שמתכוון לעשות זאת, קחו עמכם גיליונות של כתב העת ופרסומים של קול הג'יהאד, מודפסים על דפים או מועתקים על תקליטורים, כדי לחלקם לכל עולי הרגל הערבים ובעיקר לאנשי המפרץ, תימן, סוריה, עיראק, ומצרים..."
