כללי

השיח' יוסף אל-קרדאוי בציון ירושלים לצד בכירים בחמאס:

"אנו אומה של הג'יהאד ומסירת נפש";  "ההתנגדות בפלסטין, עיראק ולבנון תימשך"  

 

השיח' יוסף אל-קרדאוי השתתף לאחרונה במספר אירועים לציון ירושלים והבעיה הפלסטינית. בין התאריכים ה-4 וה-6 בדצמבר 2005, השתתף אל-קרדאוי בועידה הרביעית הבינלאומית של 'מוסד אל-קדס', שהוא עומד בראש מועצת הנאמנים שלה. בועידה שנערכה בתימן, השתתפו גם ראש הלשכה המדינית של תנועת החמאס, ח'אלד משעל; יועצו של נשיא איראן השיח' עלי אכבר מחתשמי והשיח' חארת' אל-צ'ארי יו"ר 'אגודת העלמאא המוסלמים בעיראק'.[1]

 

במהלך הועידה אמר אל-קרדאוי כי  "אין מנוס מהג'יהאד ומההתנגדות. אולם להתנגדות ולג'יהאד יש סוגים שונים. יש התנגדות מזוינת ויש ג'יהאד מזוין - ג'יהאד צבאי, ואין מנוס מכך שהדבר ימשך. אין מנוס מהמשך ההתנגדות בפלסטין, ההתנגדות בעיראק, ההתנגדות בלבנון וההתנגדות בכל ארץ שנכבשת על ידי זר."[2]    

 

כמו כן השתתף אל-קרדאוי ב- 20 באוקטובר 2005, "יום אל-קדס הבינלאומי השלישי" שצוין באינטרנט בחסות האתר של "תנועת ההתנגדות האלקטרונית" www.hamasna.com המקורבת לתנועת החמאס, אולם מגדירה את עצמה כ"קבוצת נוער מצרית".

 

ביום זה השתתפו נציגים של תנועות אסלאמיות פונדמנטליסטיות כמו "גדודי עז אל-דין אל-קסאם", הזרוע הצבאית של תנועת החמאס, שייצגו את העם הפלסטיני, 'התנועה האסלאמית בלבנון', 'חזית העבודה האסלאמית בירדן', 'תנועת אל-תוחיד ואל-אצלאח' [המונותאיזם והרפורמה] ממרוקו, וכן האתר www.islamonline.net המקורב לשיח' יוסף אל-קרדאוי.  

 

השיח' יוסף אל-קרדאוי עצמו היה בין הנואמים הבולטים ביום זה לצד בכירים בתנועת החמאס כדוגמת ח'אלד משעל ומחמוד אל-זהאר.[3] דבר השתתפותו של אל-קרדאוי ביום זה וכן נאומו פורסמו באתר האינטרנט שלו www.qaradawi.net לצד הפניה אל אתר www.hamasna.com.[4] 

 

ראוי לציין כי בדף המוקדש ליום ירושלים באתר www.hamasna.com מופיע קישור ל"פרוטוקולים של זקני ציון" תחת הכיתוב "כעת החל בקריאת הפרוטוקולים".[5]

  

אל-קרדאוי עצמו נשא נאום חריף בו שיבח את פעולות ההתאבדות הפלסטיניות, חיזק את ידיהן של תנועות טרור כמו החמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא וקרא למדינות ערב לסייע להתנגדות הפלסטינית בכסף ובנשק. להלן קטעים מדבריו:

 

 "אנו אומת הג'יהאד ואומה של מסירת נפש"

"למוסלמים ברחבי העולם זכות ואף חובה לשים את ירושלים בראש מעיינם ולהפוך את הסוגיה הזו לסוגייתם המרכזית, העיקרית והראשונה במעלה. ירושלים היא העיר המקודשת שאללה כיבד אותה בספרו [הקוראן] וקשר אותה עם השלישי מבין המסגדים המפוארים ועם הקיבלה [כיוון התפילה] הראשון באסלאם - מסגד אל-אקצא. [זהו המסגד] אליו הגיע האסראא [מסע הלילה של מחמד] וממנו החל המעראג' [העליה לשמיים של מחמד] [כפי שנאמר בקוראן 17;1] 'השבח לזה אשר הסיע את עבדו בלילה ממסגד אל-חראם [הקדוש] אל מסגד אל-אקצא [הקיצון ביותר], זה שאת סביבותיו ברכנו, כדי שנראה לו את אותותינו'.

 

אללה יצר קשר בל יינתק זה בין שני המסגדים, בין המקום בו התחיל האסראא ולבין המקום בו הוא הסתיים. מפליא שאללה תיאר את מסגד אל-חראם [במכה] בתיאור 'אל-חראם' [הקדוש] בלבד ולעומת זאת על מסגד אל-אקצא אמר: 'זה שאת סביבותיו ברכנו'. [הוא עשה זאת] כדי להראות לאומת האסלאם את חשיבותו הרבה של מסגד זה על מנת שהוא לא יופקר ביום מן הימים. זיקה זו בין שני המסגדים אל-חראם ואל-אקצא מצביעה על כך שמי שיפקיר את מסגד אל-אקצא קרוב [היום] בו יפקיר [גם] את מסגד אל-חראם ואלו המקומות הקדושים של האומה האסלאמית.

 

המסגד העצום הזה, מסגד אל-אקצא, הוא סמל העיר ירושלים וירושלים היא סמלה של סוגיית פלסטין כולה. כאשר אנו עורכים יום למען ירושלים, אנו למעשה עורכים יום למען פלסטין, למען  סוגיית פלסטין, למען סוגיית אדמת הנבואות, אדמת המקומות הקדושים, האדמה בה אללה בירך בה את שוכני העולמות, האדמה המקודשת.

 

סוגיית פלסטין היא הסוגיה של האומה האסלאמית מג'קרטה ועד רבאט אל-פתח [שבמרוקו]. כל אומת האסלאם- על הערבים והלא ערבים שבה - אחראית לירושלים אשר כנגדה נרקמות מזימות ומתוכננות קונספירציות, באפלת הלילה ולאור היום. אנו רואים שהקונספירציה נגדה הפכה להיות גלויה... אנו רואים את הייהוד של ירושלים המפוארת. אנו עדים לו במו עינינו וחשים אותו בידינו. החפירות שנעשות תחת המסגד העצום הזה עדיין נמשכות ואיננו יודעים עד מתי [הן תמשכנה]. יתכן וביום מן הימים יודיעו על קריסתו של המבנה המבורך והמסגד העצום הזה.

 

האומה האסלאמית לא שמה לב לכך, אנו רואים שהמוסלמים אדישים ודעתם מוסחת מהסוגיה רמת המעלה הזו. היהודים והציונות העולמית ניצלו את חוסר תשומת הלב של האומה האסלאמית, את הפילוג והפיזור הזה ממנו סובלת האומה ואת הרפיון [של האומה] שהוא - כפי שנאמר בחדית' –  אהבת העולם הזה ושנאת המוות.[6]  הם ניצלו את הרפיון האסלאמי, את חוסר האונים הערבי, את חוסר [המעורבות] של העולם והמזימה העולמית של אמריקה שתומכת בישראל בכל דבר. היא תומכת בה מבחינה כלכלית, צבאית ופוליטית. היא מגינה עליה באמצעות הוטו מפני הגינוי [בעולם] גם אם יש ראיות לעושק לתוקפנות ולעריצות שלה.

 

האומה המוסלמית שלנו אחראית לסוגיה הזו [של פלסטין]. אין זה ראוי שאנו נישען על המערב או  על ארה"ב - שחלק אומרים שהיא מחזיקה ב-99% מהקלפים. היא מחזיקה בהם אולם היא לא תיתן לנו דבר. אנו חייבים לעמוד אל מול המזימה הזו כנגד סוגיית האסלאם והמוסלמים כבנין יצוק שכל חלק בו מחזק את חלקו האחר.

 

האנשים צריכים לדעת שסוגיה זו איננה יתומה. יש לה אבות, בנים, תומכים, גיבורים ומסייעים והיא נפדית באמצעות הקרבת כל אשר להם, הדברים פחותי הערך ואלה שהם יקרי ערך. אם היהודים שנודעו בקמצנותם, בפחדנותם ובאהבת החיים – שהרי הם האנשים הקנאים ביותר לחיים - החלו להשקיע מיליונים בשירות הסוגיה שלהם ולהקריב את נפשם בשירות הרעיון הציוני הזה, הרי שאנו, המוסלמים, צריכים להיות הראשונים להקריב את דמנו ואת כספנו. אנו אומת הג'יהאד ואומת מסירת הנפש.

 

אחינו בפלסטין הקריבו נפשות רבות מאוד וכן הרבה מאמצים ודם. העם הפלסטיני הוכיח באינתיפאדה הראשונה ובאינתיפאדה השנייה שהוא אינו חוסך דבר למען [הגשמת] הסוגיה שלו. ראינו זאת אצל הגדולים, הקטנים, הגברים והנשים. אנו ראינו את פעולות מסירת הנפש האלו בהן הצעירים הללו שמו את נפשם בכפם ולא היה אכפת להם אם הם ישיגו את המוות, או שהמוות ישיג אותם. [אנו גם ראינו את] האמהות היוצאות לקראת בניהן השהידים ומספרות על מסירת הנפש שלהם ביללות שמחה ובחגיגות. כמו כן הגבר [אביו של השהיד] מסרב לקבל תנחומים על מות בנו ואומר 'ברכו אותי ואל תנחמו אותי'.

 

"תהליך השלום הוא מזימה"

אחינו הקריבו הרבה. אולם יש מזימות כנגד האינתיפאדה הזו. יש תחבולות שנרקמות כדי להפסיק את ההתנגדות הזו תחת השם 'תהליך השלום'. איזה מן שלום הוא זה? [זהו] שלום שנכפה מצד ישראל. הם רוצים שלום על פי הבנתם. שלום בו אנו נמסור את אדמתנו, כבודנו ועצמאותנו. אנו צריכים להתנגד לכך ואנו עומדים לצד אחינו בפלגי ההתנגדות האסלאמית והלאומית. אנו עומדים לצד אחינו בחמאס, אחינו בג'יהאד [האסלאמי], אחינו בגדודי [חללי] אל-אקצא, אחינו [בחזית] העממית ו[בחזית] הדמוקרטית. אנו עומדים לצד כולם. אנו רוצים שהם יעמדו בשורה אחת ולא יתנו אף פעם שפלסטיני ילחם נגד פלסטיני. ולא ירשו שידו של פלסטיני תשלח לעבר חזהו של פלסטיני אחר. כל המאמצים והנשק צריכים להיות מופנים אל האויב המשותף, שעדיין נוהג בתכסיסנות ואינו רוצה לתת לנו דבר מלבד דיבורים. אלו דיבורים שקריים ואנו לא רואים שום דבר בשטח עד היום.

 

הו האחים, הנשק שלנו צריך להישאר בידנו. לא נניח את נשקנו. לא נפקיר את ההתנגדות כל עוד טפח מפלסטין כבוש... אם אויב גזל פיסת [אדמה], בין אם היא צרה או רחבת ידיים, בין אם היא קטנה או גדולה, הרי שהאנשים הגרים בתחומה צריכים להתנגד לאויב הזה. חכמי ההלכה מתייחסים לכך כאל מצווה המוטלת על תושבי הארץ. אם תושבי ארץ זו אינם יכולים להתנגד [לאויב] הרי שהדבר מוטל על שכניהם ואז שכניהם מסייעים להם בכסף, בנשק ובאנשים. כאשר כל השכנים אינם מספיקים, זוהי חובה המוטלת על כלל האומה המוסלמית.

 

יש לסייע לפלסטינים בכסף ובנשק

לכן אנו אומרים שהג'יהאד הפך להיות כעת מצווה המוטלת על כל האומה המוסלמית כדי לשחרר את פלסטין, את ירושלים ואת מסגד אל-אקצא. אסור שמסגד אל-אקצא יישאר שבוי בידי היהודים. הם מכניסים [למסגד] את מי ואת מה שהם רוצים ומתירים ואוסרים את התפילה למי שהם רוצים. אומת האסלאם, המונה מיליארד ושליש אנשים, אינה יכולה להסכים לכך. היא חייבת לעמוד נגד המזימה היהודית ונגד התחבולה הציונית הנתמכת בכסף, בנשק ובווטו האמריקאי. אומת האסלאם צריכה להזדהות, להתאחד ולהתלכד בעמידה בפני סכנה זו.

 

היכן היום אומת האסלאם? ירושלים נתונה לסכנה. הם רוצים לייהד אותה. הם רוצים להחליפה בירושלים אחרת… הם רוצים לקחת אפילו את ירושלים המזרחית ולתת לנו חלופות אחרות במקומה. כל פעם שאנו ויתרנו על דבר [מסוים] הם הכתיבו דבר אחר.    

 

אין מנוס מכך שהאומה האסלאמית תתנגד לשקר הזה, לעושק הזה ולתוקפנות הזו. זו אינה חובה המוטלת רק על הפלסטינים לבדם, אלא זו חובה המוטלת קודם כל על הפלסטינים, [אחר כך היא]  מוטלת על הערבים כולם – מוסלמים ונוצרים, ולאחר מכן על המוסלמים – ערבים ושאינם ערבים. זוהי חובה המוטלת על המוסלמים הערבים, המוסלמים הפקיסטנים, המוסלמים האינדונזים, המוסלמים התורכים, המוסלמים האפריקאים והמוסלמים בכל מקום. מסגד אל-אקצא אינו המסגד של הפלסטינים, אלא הוא מסגד של האומה האסלאמית ועל האומה האסלאמית לפעול. עליה להגיש לפלסטינים כסף ולתת להם בנשק. עליה לתמוך בהם במערכה הלא מאוזנת הזו…

 

אנו מבקשים מהאומה הזו לעמוד עמידה איתנה שתשקף את הגבורה האמיתית שלה, תתנגד להשפלה הזו ולא תיכנע לה ותכפה [את רצונה] על השליטים שלה שנכנעו, הניפו דגל לבן וקיבלו את כל מה שהוצע להם על ידי הציונים והאמריקאים. אנו רוצים לכפות על השליטים הללו את כוח העמים [ושהשליטים] ישאבו את רוח הכוח ואת כוח הרוח מעמיהם..."