המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כשלון כנס "הפורום למען העתיד" לרפורמות במזה"ת הגדול
20/11/2005

 

כשלון כנס "הפורום למען העתיד" לקידום רפורמות במזרח התיכון הגדול

 

ב-11-12 בנובמבר 2005 התקיים באל-מנאמה בירת בחרין הכינוס השני של "הפורום למען העתיד" בהשתתפות שרי חוץ ונציגים בכירים משלושים ושמונה מדינות, כולל משמונה המדינות המתועשות ביותר (מדינות ה- G8) וממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. בנוסף לזאת השתתפו בכינוס ארבעים וארבעה ארגונים לא ממשלתיים ממדינות המזרח התיכון הגדול. הפורום הסתיים בכישלון פוליטי, שכן המדינות המתכנסות לא הגיעו להסכמה ולא פרסמו הצהרת סיכום משותפת.

 

המחלוקת העיקרית נבעה מהסתייגויות של מצרים ומדינות ערביות נוספות (סעודיה, מרוקו, תוניסיה ועמאן) מהצעת ארה"ב לגבי מימון ארגונים לא ממשלתיים, אשר אינם רשומים באופן רשמי במדינותיהם. בטיוטת הצהרת הסיכום התחייבו המדינות "להרחיב את מסגרת הפעילות הדמוקרטית, להגדיל את השתתפות [האזרחים] בחיים הפוליטיים והציבוריים ולחזק את תפקיד החברה האזרחית, כולל הארגונים הלא ממשלתיים". ואולם, המדינות המסתייגות, ובראשן מצרים, דרשו שמימון יינתן רק לארגונים לא ממשלתיים הרשומים באופן פורמאלי במדינותיהם. לעומת זאת, שמונה המדינות המתועשות, ובראשן ארה"ב, ביקשו להעניק מימון וסיוע ישיר לכל המוסדות האזרחיים בלי קשר לרישומם, בטענה כי ההסתייגות נועדה להציב את הארגונים תחת השפעה ולחץ של הממשלות.

 

יחד עם זאת, הפורום פרסם את החלטתו להקים את "הקרן למען העתיד" בתקציב של למעלה ממאה מליון דולר, לתמיכה בחברות קטנות ובינוניות וליצירת מקומות עבודה עבור חמישים מליון ערבים במהלך חמש השנים הבאות. כמו כן, הוחלט על הקמת "המוסד למען העתיד" בתקציב של למעלה מחמישים מליון דולר במטרה לפעול לחיזוק הדמוקרטיה והרפורמה הפוליטית במזרח התיכון.[1]

 

הכינוס הראשון של "הפורום למען העתיד" התקיים בדצמבר 2004 ברבאט שבמרוקו. זאת בעקבות יוזמת "המזרח התיכון הגדול" לעידוד רפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה עליה הכריז הנשיא בוש בפסגת שמונה המדינות המתועשות ביוני 2004. בכינוס זה קשרו  מדינות ערב את ההתקדמות ברפורמות ובהגשמת הדמוקרטיה בפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי.[2] בפורום הנוכחי, לעומת זאת, התרכזו פחות בישראל ויותר בתפקיד החברה האזרחית והארגונים הלא ממשלתיים. שר התקשורת הבחרייני, מחמד עבד אל-ע'פאר, אף הציע להפסיק לקשור את פתרון הסכסוך ברפורמות. לדבריו, "הסכסוך הערבי-ישראלי ארוך וקשה מאוד. טעות היא לקשור את תהליך השינוי בעולם הערבי ואת הפיתוח הפוליטי והכלכלי במציאת פתרון לסכסוך הערבי-ישראלי. הרפורמה חייבת להיות עצמית ולנבוע מתוך שכנוע של ההנהגה הערבית והחברות הערביות."[3]

 

שימוש באיום הטרור להגבלת החברה האזרחית

סלאמה אחמד סלאמה, בעל טור ביומון המצרי הממשלתי "אל-אהראם", הסביר את התנגדות מצרים לפרסום הצהרת סיכום: "מצרים ומדינות ערביות נוספות התנגדו לקבוע בהצהרת הסיכום את הרחבת מסגרת הפעילות הדמוקרטית וחיזוק תפקידה של החברה האזרחית כולל ארגונים לא ממשלתיים, אלא אם כן ארגונים אלה רשומים ונתונים לפיקוח המדינה. אין פלא שתוניסיה, סעודיה, מרוקו ועמאן הצטרפו למצרים, בטענה שסיוע שכזה עשוי להגיע לארגוני הטרור...

 

הדוגמא הדמוקרטית, שמאפייניה הראשיים שורטטו בוושינגטון, לא הצליחה לייצב את המצב בעיראק... כמו כן, הלחצים האמריקאיים וההסכמה הבינלאומית בין ארה"ב לצרפת לא הצליחו להוציא את לבנון מן התוהו ובוהו [השורר בה]... בהקשר זה קשה להבין את הסיבות שהביאו את מדינות ערב להשתתף ב'פורום למען העתיד'. פורום זה לא נועד לחזק את הדמוקרטיה בעולם הערבי, אלא נועד לדלג על הבעיות הראשיות [של האזור] ולשחק בעקרונות הדמוקרטיה, באופן שעשוי להוביל בסופו של דבר לכפירה בעקרונות אלו ולחיזוק הכוחות הריאקציונרים והקיצוניות הדתית. יתכן כי זה הדבר שחלק מהמשטרים הערביים מקווים שיקרה על מנת להוכיח כי כפיית הדמוקרטיה עליהם אינה מתאימה למציאות של [מדינותיהם]..."[4]

 

 דו פרצופיות ביחס לחברה האזרחית

ד"ר אחמד אל-רבעי, שר החינוך הכוויתי לשעבר ובעל טור קבוע ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט", מתח ביקורת על התייחסות הממשלות הערביות לחברה האזרחית במדינותיהן: "כשלון הפורום בבחרין, לפרסם את 'הצהרת אל-מנאמה', הוא הוכחה למשבר שקיים בין הממשלות הערביות למוסדות החברה האזרחית. ...השתתפתי בכל הועידות שקדמו לפורום בבחרין... ובכולן אנו שומעים ממוסדות החברה האזרחית במדינות ערב תלונות מרות לגבי התייחסות הממשלות כלפיהם. ישנו משבר אמון הדדי: הממשלות מדמיינות סכנות אפשריות ודמיוניות מצד מוסדות החברה האזרחית, ומוסדות אלו בתורם אינם בוטחים בממשלות ואינם מאמינים להן, אפילו כאשר הן דוברות אמת, בשל ניסיון רב [ומר] בעבר.

 

מוסדות החברה הערבית מאשימים את הממשלות הערביות בדו פרצופיות. זכותם לעשות זאת, שכן רוב מדינות ערב חתמו על הסכמים בינלאומיים בכל התחומים, אך אינן מיישמות אותם בארצותיהן. המנהיגים הערבים מדברים בשפת זכויות האדם והחירויות בפורומים בינלאומיים שהאחרון שבהם הוא הפורום בבחרין, אך מדברים עם העמים ועם מוסדות החברה האזרחית הערבית בשפה אחרת – שפה גסה המתנגדת לרפורמות...

 

מתן לגיטימיות למוסדות [החברה האזרחית] והכרה ממשלתית בהם ישפרו את פעולתם ויסייעו לאיזון עמדותיהם... לפני מספר חודשים נדחו כל הבקשות החדשות לייסוד מוסדות אזרחיים בכווית, בטענה שהם רבים ומהווים נטל כספי על התקציב. כשהממשלה החליטה באומץ לתת רישיון לקבוצות אלו...הן החלו להתעניין בשמירת הלגיטימיות שלהן ובשמירה על רישיונן ועל כיבוד החוק..."[5]

 

זלזול בחברה מול פיאור המדינה

ד"ר מחמד עביד ע'באש, סופר ועיתונאי מאיחוד האמירויות הערביות, מתח ביקורת גם על "סדר העדיפויות ההפוך" בעולם הערבי, שבו "החברה חיה למען המדינה". לדבריו, "למרות שנתגלעו חילוקי דעות בין המתכנסים המערביים בועידה לבין עצמם הרי שחילוקי הדעות העמוקים יותר נתגלעו בין כמה מדינות מערביות לבין כמה ממשלות ערביות.[6]  הן מסתכלות על תהליך הרפורמה כולו כעל תהליך המזעזע את הלגיטימיות הפוליטית שלהן ומאיים על יציבותן הרעועה...

 

התפזרות הפורום ללא הצהרת סיכום אין פירושה סוף לעניין… אפילו בהעדר הצהרת סיכום הוחלט שהפורום הבא יערך בירדן והוכרז על סיוע כספי גדול מן המדינות שהשתתפו בפורום לשני המוסדות שהוכרז על הקמתם [קרי: "הקרן למען העתיד" ו-"המוסד למען העתיד"]...

 

ברגע הראשון לא נראה כי לחילוקי הדעות בנוגע למימון הארגונים האזרחיים יש חשיבות, שכן כולם מקבלים את העיקרון [שיש לסייע לארגונים האזרחיים] וחילוקי הדעות הם רק לגבי הדרישה שהסיוע לא יופנה למוסדות בלתי מורשים מבחינה חוקית...

 

הבעיה היא שרוב מדינות ערב אינן מעניקות בקלות רשיונות לאגודות אזרחיות. אם בסופו של דבר הן מקבלות רישיון חוקי, הרי שהדבר נעשה רק במסגרת פיקוח עליהן. ניתן להבין ששמונה המדינות המתועשות, המבקשות לקדם את תהליך הרפורמה הפוליטית באזור באמצעות 'הפורום למען העתיד', אינן חפצות להעניק למדינות ערב את היכולת להמשיך לשלוט במוסדות האזרחיים שלהן.

 

הערבים התרגלו לבחון דברים מנקודת המבט של המדינה ולא של החברה. כל הפילוסופיה המדינית שלנו מבוססת על פיאור המדינה וזלזול אוטומטי בחברה ובפרטים שבתוכה... הפיאור המוגזם של המדינה – מעצם הגדרתו - נושא בחובו עוינות וביזוי לחברה [המתפקדת] באופן עצמאי מן המדינה או לחברה המנסה להיות עצמאית מן המדינה. כאשר האליטות תופסות את כס ההנהגה הן משתדלות להשליט את אחיזתן בחברה ולהגדיל את ההגמוניה שלהן על חייה: על דרכי מחייתה, יצירתה ודרך מחשבתה, כך שהחברה תהפוך להיות ההד של המדינה ותגשים את משאלותיה. עולמנו הערבי חי כפירמידה הפוכה ועל פי סולם עדיפויות הפוך: החברה חיה למען המדינה...

 

למרבה המזל שמונה המדינות המתועשות התעקשו על עמדתן. הדבר מעניק ניצוץ של תקווה לשחרור החברות שלנו  - הן הארגונים והן האנשים – מתהליך הביטול... שהיה מנת חלקן במשך למעלה מחמישים שנה..."[7]

 

הכנס חשף את מתנגדי הרפורמות

עלי צאלח, בעל טור ביומון הבחרייני "אח'באר אל-ח'ליג'", טען כי המדינות שהכשילו את הצהרת הסיכום הן המדינות המתנגדות לרפורמות במזרח התיכון הגדול: "העובדה שלא התפרסמה הצהרת סיכום בסוף ישיבות 'הפורום למען העתיד' אין פירושה שהפורום נכשל. ההיפך הוא הנכון. הפורום הצליח למצוא שותפות בין הממשלות לבין מוסדות החברה האזרחית וגרם לממשלות להאזין לדרישות ולצפיות של עמיהן...

 

בין אם אמצו המשתתפים בפורום את כל ההמלצות של הועידה [המכינה שהתכנסה ימים ספורים קודם לכן בהשתתפות עשרות ארגונים לא ממשלתיים], או את חלקן, הדבר הוא בבחינת הישג גדול. רוב המדינות הערביות שהשתתפו בפורום לא עשו זאת בעבר ולא חפצו לעשות זאת בעצמן ללא לחץ וסיוע של המדינות הדמוקרטיות המערביות, אשר הבטיחו לממן את 'המוסד למען העתיד' ואת 'הקרן למען העתיד' בכ-160 מליון דולר...

 

הצהרת הסיכום לא התפרסמה בשל הסתייגותן של כמה מדינות ערביות מפיסקה הנוגעת להגשת סיוע מטעם 'המוסד למען העתיד' למוסדות החברה האזרחית הרשומים והבלתי רשומים... המוזר הוא שהמדינות שהסתייגו מפיסקה זו בהצהרה ידועות בכך שקיימים בהן חוקים לשעת חירום, בכך שהן אינן מכירות במוסדות החברה האזרחית, בכך שקיימת אצלן דמוקרטיה פורמאלית חסרה, או שבכלל אין להן דמוקרטיה. לא כל שכן, הן ידועות בהפרת זכויות האדם ובדיכוי הפעילים בתחום זכויות האדם... 

 

מדינות אלה יודעות היטב כי מה שנאמר בהצהרת אל-מנאמה ומה שנאמר באמנת 'המוסד למען העתיד' אינו מחייב שום מדינה, וכי באפשרותן לחתום על ההצהרה ולא לבצע ממנה דבר או לבצע רק את החלק העולה בקנה אחד עם מגמותיהן... 

 

לפיכך, גם ההסתייגות היא הצלחה של 'הפורום למען העתיד', שכן התברר אלו מדינות רוצות רפורמה ומיישמות אותה והן חפצות להעניק לעמיהן זכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות ולעומת זאת אלו מדינות אינן חפצות בכך, אפילו אם הרפורמה הדרגתית ומתבצעת מבפנים [ללא כפייה של גורמים חיצוניים].

 

חלק מהמדינות שהשתתפו בפורום לא ביצעו דבר [מהחלטות] הפורום ברבאט [דצמבר 2004]. לפיכך, ההמלצה הראשונה של הועידה שהכינה את 'הפורום למען העתיד' היתה שהפורום יחייב את מדינות המזרח התיכון המורחב וצפון אפריקה להציב לוח זמנים לרפורמה פוליטית ודמוקרטית... ואולם הכשלת הכרזת אל-מנאמה מנעה מאתנו לדעת את גורל המלצה זו והצילה את המדינות הלא דמוקרטיות אפילו מהתחייבות פורמאלית כלפיה."[8]



[1] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 13.11.2005.

[2] אל-ג'זירה, קטר, 11.11.2005.

[3]  אילאף, 12.11.2005.

[4]  אל-אהראם, מצרים, 17.11.2005.

[5]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 15.11.2005.

[6]  כך, למשל, נתגלעו חילוקי דעות בין ארה"ב לצרפת בעניין "המוסד למען העתיד" שעל הקמתו הוכרז בכינוס ביוזמת ארה"ב. צרפת התנגדה להקמת המוסד, בטענה שיש גופים בתוך האיחוד האירופי בעלי אותם התפקידים המיועדים לו. צרפת התנגדה גם להקמת '"הקרן למען העתיד" וסירבה לקחת חלק במימונה. ר' אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 13.11.2005.

[7]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 15.11.2005.

[8]  אח'באר אל-ח'ליג', בחרין, 13.11.2005. למרות שבחרין לא התנגדה להצהרת הסיכום, גם בה חלים חוקים מחמירים ביחס לארגונים לא ממשלתיים. בדו"ח של המרכז הבחרייני לזכויות האדם מן ה-10 בינואר 2005 נכתב לגבי חוק האגודות הבחרייני משנת 1989 כי הוא מערים קשיים על קבלת רישיון להקמת אגודות ומאפשר לממשלה לדחות בקשות מסוג זה מסיבות רבות. האגודות נתונות לפיקוח מחמיר, אסור להן לעסוק בפוליטיקה ואסור להן להשתייך לאגודות שמקום מושבן מחוץ לבחרין, אם לא קיבלו אישור מוקדם לכך. כמו כן, ללא אישור מראש אסור לאגודה לקבל כספים מגורמים זרים ואסורה העברת כספים לאנשים או לארגונים בחו"ל. גם איסוף תרומות בתוך בחרין מחייב קבלת רישיון מהשר הממונה. ר' http://www.hrinfo.net/bahrain/bchr/2005/pr0110.shtml