הוויכוח בארגונים הסלפים-ג'יהאדיים על הג'יהאד בעיראק  

השיח' עבד אל-מנעם מצטפא חלימה, הידוע בכינויו אבו בציר אל-טרטוסי - גולה סורי החי בלונדון ונחשב לתיאורטיקן בכיר של הזרם הסלפי הג'יהאדיסטי באסלאם -  כתב ב- 23 בנובמבר 2007 באתר שלו http://www.altartosi.com מאמר תחת הכותרת "דברים אודות הג'יהאד בעיראק", בו טען נגד הקלות הבלתי נסבלת בה מאשימים ארגוני הג'יהאד זה את זה בכפירה ובשיתוף פעולה עם האויב ובסופו של דבר הורגים אלו את אלו ובכך מפרים את האיסור החמור על שפיכת דם מוסלמי.

אל-טרטוסי קרא לארגוני הג'יהאד בעיראק להתאחד ולבסס את פעילותם על עקרון ההתייעצות ההדדית (שורא). בדבריו אלו מתח אל-טרטוסי ביקורת סמויה על ניסיונו של ארגון אל-קאעדה לכפות את שליטתו על יתר הארגונים. מנגד, גינה אל-טרטוסי מכל וכל את משתפי הפעולה עם האמריקאים וקבע כי שום תירוץ אינו מצדיק זאת. לבסוף הזהיר  אל-טרטוסי מפני תופעת הקנאות וההערצה העיוורת לדמויות ג'יהאדיות בנות זמננו שפשתה, לדבריו, בקרב "חלק מהאנשים" וגרמה להם לנהל "טרור מחשבתי ופסיכולוגי" נגד חכמי דת ומטיפים המעזים לתת להם עצה שאינה מוצאת חן בעיניהם או שנראית להם כפוגעת בנשואי הערצתם.[1] להלן קטעים מן המאמר:

יש להתגבר על נגע הקיצוניות

"לאחרונה פנו אלי אחים רבים ושאלו לדעתי על ההתפתחויות בזירה העיראקית - ובפרט על התופעה בה כמה פלגי ג'יהאד נלחמים אלו באלו, צד אחד מאשים את האחר בבגידה ובשיתוף פעולה [עם האויב] והצד שכנגד מאשים את [אנשי] הצד האחר כי הם שיעים ומורדים בשלטון המוסלמי החוקי. מהי הדרך להיחלץ מן המחלוקות הפנימיות המביכות הללו? ולצד מי אמור המוסלמי לעמוד? [חשתי] כי שומה עלי לתת עצה ולהביע את דעתי לאשורה בקשר לכך, מתוך ידיעה שמי שנכנס לסוגיות הגדולות הללו [חושף בהכרח] את עצמו לגינוי, השמצה והשחרת פנים מצד יריביו ושונאיו ולהסתה של הציבור [נגדו], אולם...  האמת יקרה ואין מנוס מלהבהירה...

תחילה, יש להודות כי אין ברשות אלו החיים מחוץ לזירה העיראקית [כמוני] - ויהיו אשר יהיו הידע, התבונה, החכמה והבקיאות שלהם במתרחש [בעיראק] - פתרון מועיל ומכריע לכל הבעיות והסוגיות שהוזכרו ויוזכרו, שכן חלק גדול מהפתרון כרוך בצעדים מעשיים בשטח, פגישות, שמיעת [הגרסה המלאה של] צד זה או אחר, ואת זה אין למי שחי מחוץ לזירה והרחק ממנה... אולם כל זה אינו פוטר את המוסלמי מלתת עצה לאחרים... עצתי לאחים בעיראק ולאלה החיים מחוץ לה בנסיבות דומות היא: הסיבות לכל אסון שפקד ופוקד את האומה [האסלאמית] הן הגזמה או רשלנות, קיצוניות ונוקשות... מן התבונה הוא שהקבוצות הפועלות למען האסלאם, ברמת הפיקוד וברמת הפרט יבדקו את עצמן מעת לעת... כדי לוודא אם לקו בנגע הקיצוניות... [ולעקור אותו] לפני שיתגבר עליהם ויקשה עליהם להיפטר ממנו  ומהשלכותיו...

אחד החוליים המסוכנים הפושים בקרב קבוצות רבות הפועלות בתחום הדעוה...  [הוא] הגזמה בתיאור החטאים  של הצד היריב באופן בלתי סביר. את העברות הקטנות אנו מנפחים ... עד כדי הפיכתן לעברות גדולות ול[פשעים] המובילים לאבדון ומתייחסים אל מבצעיהן... [בהתאם] ושוללים מהם במידה כזו או אחרת את זכויותיהם. הוא הדין לגבי העברות הגדולות, אנו מגזימים בתיאורן ומנפחים אותן... עד כדי הפיכתן לעברות] בדרגת הכפירה החמורה ביותר ולאחר שאנחנו מאשימים את מבצעיהן בכפירה מגיע [שלב] הפרת האיסורים ושפיכת הדם האסור [על פי ההלכה האסלאמית, כלומר דמם של מוסלמים] שלא על פי דין... הדבר הגרוע והמסוכן ביותר מכל זה הוא האשמת האחר בכפירה על סמך השערות, חשדות, סבירויות וחשיבה מוטעית הניתנת לפרשנות.

 אתן דוגמא כדי להבהיר את התמונה: מוסלמי לוחם ג'יהאד עשוי לחשוב באחד משלבי הג'יהאד שלו כי אין מנוס מלשבת עם האויב ולשאת ולתת עמו ואף לעשות אתו [הסכם] הודנה ופיוס לזמן קצוב, [או] לתת לו חסות והגנה על פי כללי השריעה... כל הדברים הללו [מופיעים] בסונה של הנביא ובהתנהלות שלו מול אויביו, ו[אולם, כיום,] אם לוחם הג'יהאד הנצלה באש הקרב עושה משהו מזה ממהרים האנשים - ובפרט אלו מהם המתנגדים [לו] ואורבים לו שימעד - ומאשימים אותו כי הוא חוטא, אח"כ הם מאשימים אותו בבגידה, אח"כ הם ממשיכים למתוח ביקורת ולגנות ומאשימים אותו בשיתוף פעולה [עם האויב], אח"כ בא שלב ההאשמה בכפירה ולבסוף בא שלב הפרת האיסורים ושפיכת הדם האסור. [כל זה] כאשר [הטעות] המקורית [שלו] אינה מגיעה לדרגה שניתן לראות בה חטא הלכתי.

לוחם הג'יהאד [יכול להיות] טועה או צודק... אם הוא טועה עלינו לומר שהוא טועה, לתת לו עצה ולהנחות אותו בדרך הנכונה, אך אל לנו לנפח את הטעות ולהגזים בתיאורה עד כדי הפיכתה לבגידה ואח"כ לשת"פ [עם האויב] ולכפירה בעליל, כדי להגיע לאחר מכן לשלב שפיכת הדם האסור.  הדברים הנזכרים לעיל קורים, למרבה הצער, בהרבה מזירות הג'יהאד של ימינו וכאשר מתחקים אחר העניין מוצאים כי הסוגיות השנויות במחלוקת אינן מצדיקות את פיצול השורות ובודאי שאינן מצדיקות מלחמה [פנימית] ומאבק מזוין בקרב לוחמי הג'יהאד... על כל הקבוצות הנמצאות בזירה... להשתדל [להתייחס] אל הדברים [השנויים במחלוקת] בהתאם לקנה המידה השרעי הנכון מבלי להוסיף או לגרוע, ולכנות את הדברים בשמות ההלכתיים שלהם הם ראויים, ללא קיצוניות וללא בוטות.

"המסכים עם ביצוע פשע, משול למי שביצע אותו"

אחדות הדעה ואחדות השורה... בייחוד בקרב אלו החיים בזירות הג'יהאד ומתמודדים עם פולשים ותוקפים, היא אחת הדרישות והיעדים ההלכתיים הגדולים ביותר... ולכן אסור לנו להזניח את הדרישה העצומה הזו לטובת דרישות ויעדים פחות חשובים ממנה...   לפיכך, קבוצות לוחמי הג'יהאד המפולגות והנלחמות זו בזו בזירה העיראקית ובזירות אחרות אינן יכולות לצפות מחכמי הדת ומהמטיפים הנאמנים שיברכו או יתמכו בכל גילוי של פילוג ומלחמה פנימית ביניהם, בייחוד [לא] באווירה ובנסיבות של עימות ומלחמה עם האויב, בעוד הפולשים התוקפים מסתובבים בלב אדמת המוסלמים ועושים בה שמות.  נכון, הלב עשוי לנטות או להרגיש נוח [יותר] עם דרך, שיטה ומדיניות של קבוצה אחת או פלג אחד מפלגי הג'יהאד... אולם נטייה זו אינה מקנה לבעליה הצדקה לנטות לחלוטין [לצד אחד הפלגים] או להטיל דופי ולהשמיץ את הפלגים האחרים ו[בכך] לפלג את שורות המוסלמים ולוחמי הג'יהאד לאחר שהתאחדו או [לפלג אותם] יותר מכפי שהם כבר מפולגים. עצתי למוסלמים העוקבים אחר האירועים מרחוק... לקרוא לאחדות... או לשתוק...

מקורות השריעה הדגישו את חשיבות השורא... לפיכך, אינני סבור שמותר לאחד מפלגי הג'יהאד - בעיראק או בזירות האחרות - לכפות את עצמו ואת החלטותיו בעניינים ציבוריים בעלי חשיבות על הקבוצות האחרות ועל המוסלמים שמאחוריהם, ו[בודאי  שאין הוא רשאי לכפות] את השליטה הכללית שלו על יתר הפלגים מבלי שהדברים ייעשו [בדרך של] שורא, הסכמה הדדית והתייעצות הדדית ביניהם, בייחוד בשלב של מאבק ומלחמה נגד פולשים תוקפים. אם מזלזלים בעקרון השורא ואחד הפלגים מתעקש לכפות בכוח את עצמו ואת החלטותיו הרי שהתוצאה תהיה בהכרח מריבות הדדיות, מלחמה זה בזה, פירוד ושפיכת הדם האסור, כפי שקורה כעת, וזה מה שרוצה האויב...

חילוקי דעות וסכסוכים בין קבוצות של לוחמי ג'יהאד מתקבלים על הדעת, אולם אין להכריע בעניינם בכוח הנשק... אלא בפניה אל הספר של אללה [כלומר הקוראן] ואל הסונה של הנביא... אני - ומטיפים וחכמי דת זולתי - איננו יכולים לברך, להצדיק או לתמוך בשפיכת דם אסור, יהיו אשר יהיו האמתלות, המניעים והתירוצים אשר הביאו לכך [ויהיו אשר יהיו] הגורם והשם העומדים מאחוריו... מצבו של המאמין הוא טוב כל עוד אינו שופך דם אסור... אולם אלו הבורים... אשר עולצים, מוחאים כפיים וקוראים 'אללה אכבר' על כל טיפת דם הנשפכת פה ושם ואפילו [דם מוסלמי], זכותנו לחשוד בהם ובדתם ובמניעיהם ולומר להם: כמוכם כאדם שביצע את החטא, חכו והיכונו ליום הדין, שהרי מקורות השריעה קובעים כי...  מי שמסכים עם פשע כמוהו כמי שמבצע אותו, גם אם לא ביצע אותו ישירות. עצתנו ללוחמי הג'יהאד הנאמנים היא שיתעלמו מההסתה של שכבת האנשים הללו ושלא יצייתו להם כלל, שכן הנזק שלהם פשה והוא רב מהתועלת שלהם...

כפי שאיני יכול לברך על שפיכת הדם האסור כאמור לעיל, כך איני יכול לברך על בגידה ושיתוף הפעולה [עם האויב] או לתמוך בהם... ויהיו אשר יהיו האמתלות וההצדקות לכך... ואלה המכנים את עצמם "מועצות ההתעוררות" ["מג'אלס אל-צחוה"] אשר העדיפו לעמוד בשוחה אחת יחד עם הפולשים התוקפים נגד לוחמי הג'יהאד אינם אלא מועצות הנמנום והיסח הדעת, אין בהם דבר שקשור להתעוררות. עליהם [עצמם] להתעורר ולהישמר מאללה ולהיזהר שמא הנקמנות...  תגרום להם [להגיע לכדי] כפירה מפורשת, הבאה לידי ביטוי בעמידה לצד הפולשים הכופרים התוקפים את האסלאם ואת המוסלמים. ואם יאמרו 'מה שגרר אותנו לעמדה הזו הוא העוול שעושים לנו בנינו ואחינו', נאמר להם: '... עוול אינו מצדיק [פניה] לעוול גדול יותר... לא כל מי שההלכה מתירה להרוג... רצוי בהכרח להרוג...  מחשש שמא [מפחד המוות] יעזוב [אותו אדם קודם לכן] את דתו ויצטרף אל הכופרים... אל לנו לייצר את האויב במו ידינו... ולהגדיל את [מספר] תומכיו ואח"כ להילחם בהם, מבלי לבדוק את עצמנו, את המדיניות שלנו ואת הדרך בה אנו מתייחסים לאנשים...

יש להזהיר מפני טרור מחשבתי של  "תומכי הג'יהאד"

קנאות על כל גוניה וסוגיה מגונה מבחינת הלכתית והגיונית, הן קנאות לאסכולה, הן קנאות מפלגתית... והן קנאות לאי אלו [דמויות] ג'יהאדיות, על חשבון האמת.  לאחרונה התחלנו להבחין אצל חלק מאנשים בתופעה של קנאות קיצונית לכמה [דמויות] ג'יהאדיות בנות זמננו, [שבמסגרתה] הם אינם מסכימים לקבל  שום ביקורת או עצה בעניינן [של דמויות נערצות אלה] או טענה שהן טועות, ומי שעושה זאת ונותן עצה... מיד חושדים בו, מאשימים אותו בבגידה... גם אם יש לו רקורד [מוכח] של  ידע, ג'יהאד ובקיאות... האמת המוחלטת לגבי דידם של האנשים הפנאטים הללו היא זו שהם [אוחזים] בה וזו ש[הדמויות הנערצות] עליהן [אוחזות בה] וכל מי שחולק עליהם הוא [לגבי דידם, אוחז]  בשקר.

[הדמויות] הללו הפכו אצל חבורת האנשים הזו לקנה מידה אשר על פיו מבחינים בין אמת לשקר, בין אויב לידיד...  [וזה] רחוק ממה שמצווים או אוסרים מקורות השריעה... סוג זה של קנאות ופנאטיות מהווה גורם לחדירה של בוגדים ומרגלים לשורות לוחמי הג'יהאד ותומכיהם בקלות, שכן כדי להימנות עם המקורבים או עם תומכי [הג'יהאד] די בכך שהם יפגינו קנאות לדמויות [הנערצות] הללו, ירימו את קולם וינפחו את ורידי צוואריהם בדברי שבח והלל להן, או שישבחו ויקללו את האחרים על פי [אמות  המידה של] הדמויות הללו. [ואכן] מה רבות הן קבוצות הג'יהאד בנות ימינו שחדרו [לשורותיהן] ופגעו בהן בשל כך...

כמו כן יש להזהיר מפני התופעה המערבית המבישה שהחלה להופיע בבירור והיא הטרור המחשבתי והפסיכולוגי שמנהלת שכבה של אלמונים - מקרב אלו המכנים את עצמם 'תומכי הג'יהאד' - נגד חכמי הדת והמטיפים הנאמנים שיש להם רקורד [מוכח] של ידע, ג'יהאד ובקיאות. [הללו] אינם מהססים לפגוע בהם ולהטיל דופי בהם, בדתם ובכבודם, כאשר הם נותנים ללוחמי הג'יהאד מקרב אחיהם ובניהם עצה או הכוונה [ולו] הקטנה ביותר, אשר אינה מוצאת חן בעיניהם ואינה מתיישבת עם רצונותיהם.  אין ספק של[תופעה] זו, לצד היותה מנוגדת לשריעה... יש השלכות חמורות על הפעילות האסלאמית בכלל ועל הפעילות הג'יהאדית בפרט, שכן התנועה האסלאמית על כל הספקטרום שלה ועל כל הריכוזים שלה זקוקה למילים, לעצות, להנחיות ולבקיאות של המטיפים וחכמי הדת הללו יותר מכל דבר אחר, ולוחמי הג'יהאד מבינים זאת יותר מרוב האנשים.

אני מזכיר את התופעה השלילית הזו הפושה בפורומי האינטרנט ואני מעיד בזאת שלוחמי הג'יהאד חפים מפשע בעניין זה...  וכי הם שוקדים מאוד על הקשבה למטיפים, לחכמי הדת ולשיח'ים שלהם [אף] יותר משהם שוקדים על רכישת נשק, בין אם הם חולקים על דעתם בנוגע לאי אלו הנחיות ובין אם הם מסכימים עמם, שכן לוחמי הג'יהאד נמנים עם האנשים האדיבים ביותר כלפי חכמי הדת והמטיפים הפעילים ו[עם האנשים] המודעים ביותר לזכויותיהם ושומרים עליהן. לפיכך, זכותנו לומר לאלו המפיצים את ההסתה והמדנים בשם התמיכה מרחוק בג'יהאד ובלוחמי הג'יהאד 'חידלו, היו מנומסים, אל תרימו את קולכם, [תחום] זה אינו [התחום] שלכם אל... [תעסקו] במה שאינו נוגע לכם ואינו אצלכם, ואם לא תעשו כן, זכותנו לחשוד בכם ובמניעים שלכם ולהזהיר מפניכם...

למרות שדבריי אלו מכוונים בראש ובראשונה לזירת הג'יהאד בעיראק ולאירועים המתרחשים בה, הרי הם מופנים גם לכל זירות הג'יהאד - בפלסטין, באפגניסטן, בסומליה ובזירות הג'יהאד האחרות – נוכח הדמיון שלהן לזירה העיראקית בהיבטים רבים...

 לסיום, על אחיי לוחמי הג'יהאד באשר הם שם לדעת כי אני אוהב אותם, אני [חלק] מהם והם [חלק] ממני, מה שמשמח אותם משמח אותי ומה שמזיק להם מזיק לי, ואם הם מצאו בדבריי סוג של נוקשות, הרי שאין זו נוקשות לשמה, חלילה, אלא נוקשות של הורה כלפי בניו".