המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברל תוניסאי על החילוניות הנחוצה בעולם הערבי
1/5/2005

 

ליברל תוניסאי על החילוניות הנחוצה בעולם הערבי

 

האינטלקטואל התוניסאי הליבראל אל-עפיף אל-אח'צ'ר פרסם בכמה אתרי אינטרנט ליבראליים מאמר מפורט על החילוניות ונחיצותה בעולם הערבי והאסלאמי.[1] לדבריו, החילון והמודרניזציה הם תהליכים היסטוריים גלובאליים שלא ניתן להתחמק מהם לטווח ארוך. החילוניות היא המפתח לאזרחות מלאה לגברים, נשים, מוסלמים ולא מוסלמים והמפתח לקשרים תקינים בין כל מרכיבי החברה. על פי ניתוחו, האסלאמיסטים חושבים בצורה פרימיטיבית שאינה מסוגלת לקבל את עדיפות ההיגיון האנושי על פני ההגיון האלוהי. הם מבקשים למנוע מודרניזציה של העולם הערבי והאסלאמי ונאבקים בחילוניות כאחד מגילוייה של המודרניזציה. מאבקם אומנם צפוי להיכשל, אך יתכן כי לא ניתן יהיה לדלג על שלבי ההיסטוריה ומדינות האסלאם יצטרכו לחוות שלטון אסלאמי לפני שיתייאשו מהבטחות השווא שלו ויאמצו שלטון חילוני.

 

אל-אח'צ'ר דוחה את הטענה כי החילוניות היא אנטי-דתית, וגורס כי אין מניעה שבמדינה חילונית יהיה חינוך דתי, בתנאי שיהיה זה חינוך דתי מודרני שעבר רפורמה. כדוגמא לכך הוא מציג את תוניסיה שהנהיגה רפורמה חינוכית ובה לומדים פילוסופיה מודרנית לצד פילוסופיה אסלאמית. הוא מסביר כי החילוניות תביא לניתוק מתופעות שליליות הקיימות באסלאם, כמו האוטוקרטיה והתיאוקרטיה, אך מצד שני היא תחדש את הקשר עם אלמנטים חיוביים באסלאם, כגון המחשבה הרציונליסטית והפילוסופית. בנוסף לכך הוא מוצא במורשת המוסלמית מסורות עם יסודות של חילוניות, וטוען כי בין חכמי ההלכה לבין הח'ליפים התקיימה חלוקת עבודה במשך 1400 שנה כמעט.

 

אל-אח'צ'ר מבהיר כי באופן מעשי תהליך החילון יותאם למציאות בכל אחת ממדינות האסלאם, וכי מקדמי התהליך יהיו המיעוטים והנשים, משום שהם הנפגעים העיקריים מן התיאוקרטיה המוסלמית. הוא קורא למדינות העולם להוקיע את החינוך הדתי ואת התקשורת הדתית הקיימים במדינות האסלאם ולפרסם החלטה של מועצת הביטחון שתבטיח התערבות צבאית במקרה שהאסלאמיסטים יפעילו כוח נגד הגורמים החלשים בחברה וישתלטו על השלטון בניגוד לרצון האזרחים. להן חלקים ממאמרו:

 

מרבית המדינות נמצאות במעבר מתיאוקרטיה לחילוניות

אל-אח'צ'ר פותח את מאמרו בהגדרת החילוניות כהפרדה בין דת לפוליטיקה. הוא מבחין בין שלושה סוגי מדינות: תיאוקרטיה, מדינה חילונית ומדינה בשלב מעבר. התיאוקרטיה רווחה בימי הביניים וכיום נותרה בעולם הנוצרי רק בוותיקן. בעולם האסלאמי ישנן כמה תיאוקרטיות - הרפובליקה האסלאמית האיראנית, סעודיה, סודאן ועד 2002 גם מדינת הטאליבאן – אך מרבית המדינות נמצאות בתהליך של מעבר מתיאוקרטיה למדינה חילונית. תשע מכל עשר מדינות בעולם מגבילות את הדת לתחום האישי והרוחני ומשאירות את התחום הפוליטי למדינה המונהגת על ידי מוסדות, חוקים וערכים אנושיים.

 

לדברי אל-אח'צ'ר, "מדינה הנמצאת בשלב מעבר ממדינה תיאוקרטית למדינה חילונית היא מדינה שבחוקתה נקבע כי השריעה היא המקור הראשון לחקיקה. אין בה שוויון בחובות ובזכויות האזרחיות בין גברים לנשים ובין מוסלמים ללא מוסלמים. נשים ולא מוסלמים במדינות מעבר אלה הם אזרחים למחצה ולעיתים גם אזרחים מסוג אפס, שכן אסור, למשל, לאשה להציג מועמדות לנשיאות המדינה או אפילו למשרה פחות רמה, משום שבמדינות אסלאמיות רבות עדיין מתייחסים אל האשה כנחותה בשכלה בענייני שררה וכנחותה בדתה בענייני פולחן ועדיין מתייחסים אל האזרח הלא מוסלמי כאל בן חסות [אהל אל-ד'מה] שאין בינו לבין האזרחות כל קשר... מדינת המעבר מיישמת את החוק שנחקק בידי אדם בתחומים מסוימים ואת השריעה בתחומים אחרים."

 

החילוניות לא תעצור בגבול מדינות האסלאם

לדברי אל-אח'צ'ר, אין מנוס מכך שמדינות העולם הערבי והמוסלמי יהפכו להיות חילוניות: "ההיסטוריה מלמדת אותנו כי החילוניות הרווחת בעולם לא תעצור בגבול המרחב הערבי והאסלאמי שאין לו עתיד מחוץ לעתיד האנושות. אין בהיסטוריה יוצא דופן תרבותי שנאבק לאורך זמן במגמה ההיסטורית של תקופתו. לפיכך, נגזר על המוסלמים - כמו שאר האנושות – לאמץ את המודרניות וכתוצאה מכך את החילוניות."

 

בהתייחסו להפרדה בין דת לפוליטיקה מסביר אל-אח'צ'ר כי היא תוצאה של המודרניות וכי האסלאמיסטים חושבים עדיין בצורה פרימיטיבית שאינה מסוגלת לעשות הפרדה זו: "הסתירה בין ההגיון המדעי לבין ההגיון הדתי, בין זכויות האדם (קרי: חירויותיו) לבין זכויות אללה ביחס לאדם (קרי: פולחנו, מצוותיו ואיסוריו) היא שהובילה את המערב ואחר כך את העולם כולו אל החילוניות, אל ההפרדה בין הדתי לבין הארצי שהיא תנאי להתקדמות הציויליזציה האנושית… ההפרדה בין דברים קדושים לבין ארציים היא תוצאה של המודרניות.

 

ככל שאנו צועדים אחורה בהיסטוריה אנו רואים שההפרדה ביניהם היא היוצא מן הכלל הנדיר ואילו החיבור ביניהם הוא הכלל, במיוחד בשבטים הפרימיטיביים שבהם כל דבר קדוש: ההיסטוריה של השבט קדושה, אבותיו הקדומים קדושים, טקסי ההריון, הלידה, ההזדווגות והצייד קדושים וההתנהגות היומיומית של אנשי השבט קדושה…בקרב שבטים אלו העונש על הפרת הקדושה הוא מוות. מדוע? משום שאת רעיון היחסיות של הדברים הקדושים מקבל רק היגיון מפותח... ואילו מוחם של האנשים הפרימיטיביים לא התפתח עדיין מספיק כדי שיוכל... לקבל את עדיפות ההיגיון האנושי על ההגיון האלוהי... העבדות הפסיכולוגית של האסלאמיסטים לאבותינו הקדומים, כלומר לנביא, לחבריו ולממשיכיהם, משתקת את מוחם לא פחות מפולחן האבות הקדומים בקרב הפרימיטיבים. ההיגיון האלוהי שאותו הביאו האבות הוא הכל ואילו ההיגיון האנושי של מוחנו הוא כלום..."

 

בהמשך המאמר מפתח אל-אח'צ'ר רעיון זה ומסביר: "כל פעם שאנו חוזרים לאחור בהיסטוריה, אנו מגלים שהדברים הקדושים מכסים הכל... כל דבר קדוש והאדם הוא משחק של האלים השולטים בשרירותיות בכל דבר גדול כקטן. מדוע? משום שההגיון האנושי, כלומר המדע והטכנולוגיה, היה עדיין בשלבי התפתחותו הראשוניים ונבצר ממנו להבין, לפרש ולשנות את העולם... ואולם המגמה ההיסטורית פנתה תמיד לפתיחת השכל האנושי לתחומים נרחבים יותר... כשם שההגיון האנושי הגביל את השלטון האבסולוטי של  המלכים, הוא הגביל גם את השלטון האבסולוטי של ההגיון האלוהי כך שיצטמצם לעניינים הרוחניים... כיצד הגיע ההגיון האנושי להישגים חילוניים אלו בעולמנו המודרני? באמצעות המדע והטכנולוגיה שסייעו להגיון האנושי להבין ולפרש מה שקודם נראה לאדם כעניין פלאי..."

 

האסלאם טרם עבר את הרפורמה שעברו היהדות והנצרות

החילוניות כשיטה פוליטית שלמה מעולם לא נכנסה לעולם הערבי, מסביר אל-אח'צ'ר ומוסיף כי המפגש של העולם הערבי עם אירופה, באמצעות הקולוניאליזם, הכניס לו מידה מסוימת של מודרניות והביא לכך שהוא ויתר על מספר היבטים של המדינה התיאוקרטית האסלאמית כמו עונשים גופניים וגביית מס גולגולת [ג'זיה] מאזרחים לא מוסלמים. בסעודיה שלא ידעה קולוניאליזם, לעומת זאת, עדיין מיישמים עונשים גופניים אלו:

 

"החילוניות נכשלה עד עתה בניסיון להיכנס לעולם הערבי, משום שהאסלאם לא עבר עדיין את הרפורמה הדתית ההכרחית שהיהדות והנצרות עברו באירופה. דת שעברה רפורמה היא דת מודרנית המכירה בהפרדה בין תחומים ומסכימה להצטמצם לתחום הדתי ושהמדינה תהיה אחראית בעניינים הארציים. הסיבה השניה לכישלון כניסת החילוניות [לעולם הערבי] כשיטה פוליטית שלמה היא פחדנותם של המנהיגים הפוליטיים. האסלאם לא עבר רפורמה בתורכיה... ולמרות זאת בהנהגתו של המוסלמי כמאל אתאתורכ בא הקץ למדינה התיאוקרטית העות'מאנית – הח'ליפות – ועל חורבותיה הוקמה מדינה חילונית שאינה מתביישת בזהותה החילונית."

 

החילוניות אינה אנטי-דתית

אל-אח'צ'ר שולל את הטענה כי החילוניות היא אנטי-דתית וקובע: "אדם צריך להיות בור לגבי הגדרת החילוניות במילוני אירופה, מולדת החילוניות, או בעל כוונות רעות כמו רבים ממנהיגי האסלאם הפוליטי, כדי לומר שהחילוניות היא אנטי-דתית". כך, למשל, גישתה של צרפת החילונית לדת אינה מונעת ממנה להקים מסגדים. באופן דומה הוא סבור כי חילוניותה של המדינה הערבית העתידית, לא תמנע ממנה לסייע בצורה שוויונית לכל אזרחיה והיא תנהג כמו תורכיה החילונית שחוקתה מורה לה להקים בתי פולחן לאזרחיה מכל הדתות.

 

באותה מידה, מפרט אל-אח'צ'ר, אין מניעה שבמדינה חילונית יהיה חינוך דתי, בתנאי שיהיה זה חינוך דתי מודרני שעבר רפורמה. על מנת שהחינוך הדתי יהיה מודרני ומתוקן "חייב התלמיד ללמוד את הדת בסיוע המדעים המודרניים: היסטוריה השוואתית של הדתות, סוציולוגיה של הדתות, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה דתית, פירוש טקסטים קדושים ופילוסופיה וזאת כדי לפתח את המחשבה הביקורתית בדורות הבאים. בתוניסיה לומדים הסטודנטים באוניברסיטה הדתית אל-זיתוניה פילוסופיה אסלאמית ופילוסופיה מודרנית לכל אורך ארבע שנות הלימוד. הסטודנטים למדעים, כולל הסטודנטים לרפואה, לומדים פילוסופיה מודרנית כל תקופת הלימודים. אין כמו פילוסופיה ומדעים הומניים כדי לחסן את המחשבה נגד התעמולה הדתית-פוליטית של האסלאמיסטים. חינוך דתי מתוקן ומודרני מעין זה אינו רק דבר רצוי מטעם המדינה החילונית במרחב הערבי והאסלאמי, אלא הוא חובה, שהרי המדינה החילונית חייבת לגבש מחדש את התודעה האסלאמית המסורתית ולחסן את תודעת הדורות הבאים נגד הקנאות, הטרור והאפליה הדתית..."

 

החילוניות מחדשת את הקשר עם היבטיו החיוביים של האסלאם

בהידרשו לשאלה האם החילוניות היא התנתקות מן האסלאם, מסביר אל-אח'צ'ר כי החילוניות היא ניתוק מן האוטוקרטיה והתיאוקרטיה השליליות הקיימות בעולם המוסלמי, אך מצד שני היא מחדשת את הקשר עם אלמנטים אחרים באסלאם, כגון המחשבה המועתזילית [הרציונליסטית] והפילוסופית שהכפיפו את הטקסט הקדוש המכונן לפירוש השכל וכגון האסלאם הצופי והדרוזי שכבר בימי הביניים ביטלו את העונשים הגופניים והפרידו בין דת לשלטון.

 

לדברי אל-אח'צ'ר, במורשת המוסלמית יש מסורות המפרידות בין דת לענייני חולין וניתן למצוא בה יסודות של חילוניות. כדוגמא לכך הוא מזכיר מסורת שלפיה הנביא ראה בעלי מטעי תמרים מאביקים את עציהם והציע להפסיק לעשות זאת. הם נשמעו לעצתו והדקלים נפגעו. הם התלוננו בפני הנביא והוא ענה: 'אני הנביא שלכם בענייני דת בלבד. בענייני העולם הזה אני ואתם שווים.' כלומר, מבהיר אל-אח'צ'ר, הנביא הכיר בהפרדה שבין דת לחקלאות. דוגמא נוספת שהוא מציין היא שבקרב בדר [624 לסה"נ] ביקש הנביא מצבאו לחנות במקום כלשהו שהוא חשב כמבוצר.

 

 מומחה צבאי מקרב חבריו שאל אותו האם הציע לחנות באותו מקום בשל השראה אלוהית שקיבל או מטעמים של טכסיסים צבאיים. הנביא הודה כי העלה את הצעתו מטעמים צבאיים ואז אמר לו המומחה הצבאי כי המקום אינו מתאים לחנייה וכי עליהם לעקוף את מקור המים שבאזור כדי שהם יוכלו לשתות ומאויביהם תמנע הגישה למים. הנביא קיבל את דעתו ואכן, מסביר אל-אח'צ'ר, הצימאון של שבט קוריש היה אחד הסיבות החשובות ביותר לתבוסתם בקרב מול המוסלמים. כלומר הנביא הכיר גם בהפרדה שבין דת לאסטרטגיה.

 

אל-אח'צ'ר מוסיף כי מאז ימי הח'ליף האומיי הראשון מועאויה [680-661 לסה"נ] הפסיקו הח'ליפים להתפלל בראש הציבור ומינו במקומם אמאם, למעט באיראן הדתית שבה נשיאי הרפובליקה האסלאמית עדיין מנהיגים את התפילה. לדבריו, משך 1400 שנה שררה חלוקת עבודה בין חכמי ההלכה האחראים לענייני הדת של האומה המוסלמית לבין הח'ליפים האחראים לענייני החולין, למעט באסלאם הוהאבי שאינו מכיר בהפרדה הטבעית בין הדת לפוליטיקה וכן באסלאם הפוליטי המיוצג על ידי ארגון "האחים המוסלמים" ושלוחותיו שהקימו מפלגה דתית-פוליטית, שמטרתה להשיב את הח'ליפות ולהרכיב ממשלה של אנשי דת לראשונה בתולדות האסלאם הסוני.

 

דווקא האסלאמיסטים עשויים לחלן את עולם האסלאם

לדברי אל-אח'צ'ר האסלאמיסטים נאבקים במודרניות והם רואים בחילוניות כפירה משום שהיא "אחת מיסודות המודרניות שהיא פסגת הרציונליות הדמוקרטית." הם חוששים מן המודרניזציה העולמית ומאפשרות כניסתה לארצות האסלאם ולדעת אל-אח'צ'ר חששותיהם במקומם משום ש"המודרניזציה כיום היא מגמה היסטורית שלא ניתן לעוצרה, והיא תגיע אלינו כפי שהגיעה לשבטי האסקימואים." יתר על כן, לדברי אל-אח'צ'ר, דווקא האסלאמיסטים עשויים להיות אלו שיכניסו את החילוניות לאדמת האסלאם.

 

הוא מסביר כי לאחר 25 שנה של הרפובליקה האסלאמית באיראן 75% מהעם ו-86% מהסטודנטים הפסיקו להתפלל. מסגדים שבתקופת השאה התפללו בהם 3000-5000 איש, כיום מתפללים בהם רק 10 מתפללים בבוקר ועשרים וחמישה בצהרים. 2% בלבד צמים ברמצ'אן, כאשר לפני הופעת המדינה האסלאמית צמו הרבה יותר. מכאן מסיק אל-אח'צ'ר אל המסקנה הבאה: "אל לחילונים לחשוש מהשתלטות האסלאמיסטים על השלטון במדינות האסלאם... חלק מהמדינות לא [יוכלו] להפוך לחילוניות בזמן סביר, כלומר לא [יוכלו] לדלג על האסלאם הפוליטי הג'יהאדיסטי והפונדמנטליסטי, אלא אם יישמו אותו [תחילה] ויטעמו את טעמו המר ואז יתייאשו ממנו."

 

החילוניות תאפשר לכל מרכיבי החברה לחיות יחד בשלום

החילוניות הכרחית לחברות הערביות, קובע אל-אח'צ'ר ומסביר כי זו הדרך המאפשרת לכל יסודות החברה לחיות יחדיו: "רוב החברות בעולם מורכבות ממספר רב של דתות, עדות ואסכולות דתיות הסותרות זו את זו ולעיתים נלחמות זו בזו. אם המדינה תאמץ דת, עדה או אסכולה אחת של קבוצה כלשהי מבין אזרחיה, ירגישו שאר האזרחים המורחקים מאוכזבים, משום שלא יוכלו למצוא את עצמם ואת זהותם בדת המדינה או בעדתה וכך הם יישארו מחוץ למסגרת האזרחות המלאה. המוצא ממבוי סתום זה המעורר מלחמות דת, הוא שהמדינה תהיה חילונית. במדינה חילונית הקשר האזרחי אינו מבוסס על דת, עדה או אסכולה, אלא על קשר חברתי, כלומר על ההגיון האנושי ועל האינטרס של האזרחים... לפיכך, המדינה החילונית שואבת את הלגיטימיות שלה מן הקשר החברתי ולא מהדת כדי לארגן את חיי החברה ולהשיג שלום פנימי בין הדתות והתרבויות... ההגיון, כלומר האינטרס המשותף, הוא שיכול לבסס את החיים הציבוריים בחברה הלאומית ובחברה העולמית גם יחד...

 

המדינה החילונית מתערבת כאשר יחידים או קבוצות מפרים בשם אמונתם את החוק שנחקק בידי אדם. היא לא מאפשרת מילת בנות בשם המסורות הפרעוניות ולא רגימת נואפים ושאר עונשים ברבריים בשם השריעה. יישום השריעה האסלאמית... יעורר ללא ספק מחאה בקרב חסידי דתות אחרות ואז תהיה מלחמת אזרחים. בנוסף לכך, הדינים והעונשים של השריעה קדומים ומתנגשים עם  רוח החוקים המודרניים המתנגדים לעונשים גופניים כמו הכאה, קטיעת יד, רגימה ורצח אדם הכופר בדתו. לפיכך, אין מנוס מלפנות אל החוק שנחקק בידי אדם כדי להימנע מסכנות אלו. כאשר הממשלה בוחרת חינוך אסלאמי מסורתי וג'יהאדיסטי היא מתגרה באזרחים שאינם מוסלמים ובמוסלמים החילוניים והנאורים. כמו כן, המדעים האסלאמיים 'מדעי השריעה' קדומים במידה כזו שלימודם במקום חינוך מודרני יהיה סוג של מזוכיזם, של הנאה מהענשה עצמית על ידי הישארות בשפל המדרגה... אין מנוס מלאמץ את השיטה המוסרית העולמית..."

 

על הצורך בחינוך מודרני ובתקשורת חילונית

"החילוניות היא המפתח למודרניות פוליטית... אמונת המאמין שייכת לו ולמצפונו הפרטי ואין לה קשר לזכויותיו וחובותיו כאזרח. המאמין מקיים את אמונתו הפרטית במסגד, בבית הכנסת או בכנסיה, בשעה שהאזרח מממש את אזרחותו – את זכויותיו וחובותיו – בגבולות המולדת כולה... השאלה היא כיצד להגיע להפרדה ההכרחית בין מאמין לבין אזרח, כלומר כיצד להשיג אזרחות מודרנית המכירה רק בהשתייכות למולדת? כיצד [להגיע לכך] שהמדינה במרחב הערבי והאסלאמי תשפוט את אזרחיה בחוקים שנחקקו בידי אדם ועל פי קריטריונים בינלאומיים? האמצעים לכך רבים ובראשם: חינוך מודרני ורפורמה באסלאם באמצעות רפורמה בחינוך הדתי... שנית, מאמץ לרכוש ערוץ לווין חילוני שיתחרה בערןץ 'אל-ג'זירה' האסלאמי הג'יהאדיסטי... בעת ההמתנה לערוץ שכזה חייבים להרבות ולהשתמש בכל הבמות התקשורתיות ואתרי האינטרנט...

 

המשימה המרכזית הראשונה היא רפורמה באסלאם באמצעות רפורמה בחינוך הדתי ובשיח הדתי... המשימה השניה היא להרוס את הנרקיסיזם הדתי הרואה באסלאם את הדת היחידה בעולם. היהדות והנצרות [על פי השקפה זו] הן רק שתי הלכות שקדמו להלכה האסלאמית והיא ביטלה אותן והחליפה את מקומן... התייחסות זו... היא אחת הסיבות הדתיות החשובות ביותר לטרור האסלאמי ולהתנגדות מגזר רחב בקרב המוסלמים במערב להסתגל לחברות החילוניות בעלות המסורות הנוצריות שבקרבן הם חיים. לימוד השיח בין הדתות כחובה... הוא משימה בסיסית של בית ספר דתי המקדם רפורמות... העמקת השיח עם היהדות והנצרות באמצעות ועידות דתיות ומדעיות ודרך ערוצי הלווין והדיונים המשותפים באמצעי התקשורת הוא ערובה לביסוס דיאלוג בין הדתות שיעורר את מודעות המוסלמי לעובדה שהאסלאם הוא דת אחת בין דתות ולא הדת היחידה המבטלת את כל הדתות וההלכות הקודמות. תרגום מחקרים העוסקים בדתות אחרות... ירחיב את האופקים הדתיים של המוסלמי ויגרום לו להבין את דתו באופן היסטורי ויחסי במסגרת התופעה הדתית העולמית..."

 

תהליך החילון יותאם למציאות השונה בכל אחת מן המדינות

אל-אח'צ'ר אינו מתעלם מן ההבדלים בין מדינות האסלאם ומסביר כי תהליך החילון יתחשב בהבדלים אלה: "כל מדינה מוסלמית תסתגל לעקרונות החילוניות בהתאם למציאות החברתית והתרבותית שלה, אך תוך שמירה על המאפיינים הבסיסיים של עקרונות אלה. העיקרון הראשון הוא הכרה באזרחות מלאה שתאפשר לנשים להציג את מועמדותן לתפקיד הכולל שליטה בגברים ותאפשר ללא מוסלמי להציג את מועמדותו לתפקיד הכולל שליטה במוסלמים.

 

 תחילה הדבר עשוי להיות זכות סמלית, אך עם חלחול החילוניות לתודעה האסלאמית הוא יהפוך לזכות ממשית... העיקרון השני הוא הזכות של כל האזרחים לקיים את פולחניהם הדתיים... והכרה בבניית מסגדיהם, כנסיותיהם ומקומות פולחנם ללא הפליה... העיקרון השלישי הוא יישום חוקים שנחקקו בידי אדם בכל התחומים... יתר על כן, אני מציע לאינטלקטואלים בעולם הערבי לדרוש מהחברה האזרחית העולמית, מהאו"ם, מהתקשורת העולמית ומהדיפלומטיה הבינלאומית להתייחס לעונשים הגופניים האסלאמיים כאל פשע. זה מה שדרשתי בשנת 2001 ב'אל-ג'זירה' וכתוצאה מכך החליט האמיר ח'אלד בן סלטאן להפסיק את כתיבתי ב'אל-חיאת'. העיקרון הרביעי הוא ביסוס עיקרון חירות המצפון והחירות לבחור את הדת. פירושו של חופש המצפון הוא שלאדם זכות להשתייך לדת כלשהי או לא להשתייך לשום דת... העיקרון החמישי הוא רפורמה של החינוך הדתי... בנוסף ללימוד זכויות האדם כפי שנעשה בתוניסיה... יישום חמישה עקרונות אלה הוא תוכן החילוניות בארצות האסלאם..."

 

הצורך בחזית עולמית להפצת החילוניות בארצות האסלאם

בהידרשו לשאלה מי יכול לקדם את החילוניות בעולם המוסלמי, מסביר אל-אח'צ'ר כי אין לסמוך על המשטרים הערביים שיעשו זאת, אלא על בעלי האינטרס בחילוניות. בעלי האינטרס הגדול ביותר בהפרדת הדת מהמדינה ובהפרדת הדת מהמדע הם, לדבריו, "המיעוטים הלאומיים, המיעוטים הדתיים והנשים שהתיאוקרטיה מנעה מהם את זכויות האזרח המלאות. להם יש להוסיף את הסופרים, המדענים, החוקרים, האומנים, הממציאים והאנשים הקשובים להם, כלומר המגזר המלומד והנאור בחברות הערביות והאסלאמיות."

 

אל-אח'צ'ר אינו מתעלם מכך שכוחות אלו עדיין חלשים בחברה המוסלמית ולכן רואה חשיבות רבה ביצירת "חזית עולמית להפצת החילוניות בארצות האסלאם". הוא מדגיש כי גם לעולם יש אינטרס בהפצת החילוניות, משום שהוא מעוניין "בייבוש מעיינות הטרור". לפיכך קורא אל-אח'צ'ר לגורמים הבינלאומיים "להתייחס לחינוך הדתי הרווח ברוב מדינות ערב ומדינות האסלאם כאל הסתה לטרור ולהתייחס לתקשורת הדתית הרווחת כאל הסתה לשנאה ולהפליה דתית." בנוסף הוא מציע כי "הסכמי השותפות בין אירופה לערבים ובין ארה"ב לערבים יכללו סעיפים האוסרים הפליה דתית נגד נשים ונגד אזרחים לא מוסלמים."

 

כדי לשנות את המציאות במדינות האסלאם ולקרב את חילונן קורא אל-אח'צ'ר לפרסום החלטה של מועצת הביטחון להתערבות צבאית בארבעה מקרים: אם האסלאמיסטים יתחילו לרגום נשים, אם הם יארגנו מעשי טבח נגד מיעוטים דתיים ולאומיים, אם הם יפזרו את הצבאות האזרחיים כדי להביא במקומם מיליציות אסלאמיות ואם יתנגדו להעברת השלטון בדרכי שלום לאחר שהציבור התנסה בהם והתייאש מהבטחותיהם.