ביקורת ערבית על התערבות איראן בענייני הפנים של עיראק

לקראת הבחירות העומדות להתקיים בעיראק ב-30 בינואר 2005 הולכים וגוברים החששות בעיראק ובמדינות השכנות כי איראן מנסה להשתלט על המערכת הפוליטית העיראקית ולהרחיב את השפעתה באזור. בראיון שהעניק ל"וושינגטון פוסט" הזהיר עבדאללה מלך ירדן מפני ניסיון איראני להקים "חצי סהר שיעי" שיתפרש מאיראן, דרך עיראק וסוריה ועד לבנון, ויפר את מאזן הכוחות המסורתי בין הסונה לשיעה. לדבריו, איראן עודדה למעלה ממיליון עיראקים ששהו באיראן לחצות את הגבול כדי להצביע בבחירות כרצונה.[1]

חששות דומים ממדיניותה של איראן הביעו גם נשיא עיראק, ע'אזי אל-יאוור, שר הפנים העיראקי, פלאח חסן אל-נקיב ושר ההגנה העיראקי, חאזם אל-שעלאן.[2] איש הדת העיראקי הבולט, איאד ג'מאל אל-דין, הסביר: "קיים רצון חזק באיראן להגמוניה על הפרלמנט העיראקי באמצעות ידידי איראן בעיראק. אל לנו לשכוח כי ישנם כוחות פוליטיים עיראקים בעלי קשרים איתנים עם איראן… ישנן מפלגות פוליטיות עיראקיות שחוקתן קובעת כי מנהיגן העליון הוא המדריך הרוחני העליון של המהפכה האסלאמית באיראן… [מפלגות] אלו קבלו תמיכה כספית עצומה מאיראן, עומדים לשירותם ערוצי לווין, עיתונים ומרכזי תקשורת והם יכולים להשפיע בכוח על דעת הקהל. לדעתי הסכסוך האמיתי הוא בין כוחות דמוקרטיים לאומיים לבין כוחות אסלאמיים המבקשים להקים אזור אסלאמי או מדינה אסלאמית גדולה..."[3]

איראן הכחישה מכל וכל את ההאשמות נגדה. יו"ר המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, ושר החוץ האיראני, כמאל ח'ראזי, טענו כי ארה"ב ושכירי החרב שלה הם האחראים להפצת האשמות אלה.[4] דובר ממשלת איראן, עבדאללה רמזאן-זאדה, טען כי הבכירים העיראקים שהאשימו את איראן בהתערבות בענייני עיראק "נמצאים ברשימת המשכורות של אל-קאעידה".[5]

בעקבות התבטאויותיהם של מלך ירדן והבכירים העיראקיים מתחו גם מספר בעלי טורים ערביים ביקורת קשה על מדיניות איראן. להלן מספר דוגמאות:

הליבראל הלבנוני החי בארה"ב, ד"ר אחסאן אל-טראבולסי, טען באתרי אינטרנט ליבראלים כי איראן מסוכנת לערבים יותר מאשר ישראל. לדבריו, "אם נבחן את תולדות היחסים של הערבים עם איראן לפני האסלאם ולאחר הופעתו, נמצא כי איראן מעולם לא הביאה לערבים תועלת. להיפך האידיאולוגיה האיראנית בתקופת המלוכה ובתקופה החדשה של אנשי הדת היתה אסון הן לערבים והן לאסלאם.

איראן מתעקשת, למשל, לכנות את המפרץ הערבי בשם המפרץ הפרסי. היא השתלטה על שלושה איים של איחוד האמירויות הערביות... ודחתה את כל ניסיונות הערבים והמוסלמים לתווך ולהשיב איים אלה לבעליהן החוקיים. לאחר המהפכה של ח'ומייני ניסתה איראן לייצא את המהפכה למדינות המפרץ... קשריה עם כל מדינות המפרץ הערביות היו גרועים לאורך שנות השמונים ולכן המשטרים הפוליטיים במפרץ הערבי תמכו בסדאם חוסיין במלחמתו נגד איראן בשנים 1980-1988. [תמיכתם] לא נבעה מאהבת הדיקטטור המובס [סדאם] אלא נועדה להרחיק את הצרה הגדולה יותר והיא יצוא המהפכה של ח'ומייני למפרץ הערבי ואחר כך לשאר מדינות ערב.

איראן הקימה את חזבאללה בלבנון בשנת 1982 כדי [שהארגון] יהיה חרב דתית ופוליטית נגד המשטרים במדינות אל-שאם [סוריה רבתי] וכדי שיהיה הזרוע האידיאולוגית הדתית של איראן  בלבנון, המדינה הערבית החילונית ביותר, החברה הערבית המודרנית והליבראלית ביותר והתרבות הערבית בעלת הקשר החזק ביותר למערב... איראן הקימה בלבנון תקשורת פונדמנטליסטית קיצונית כמו ערוץ 'אל-מנאר' שצרפת אסרה [את שידוריו] משום שהוא מאיים על הביטחון הלאומי הצרפתי. ארה"ב הלכה בעקבותיה [והכריזה על רשת אל-מנאר כעל ארגון טרור] ואנו מקווים כי [כעת] צרפת ואמריקה ימנעו גם את שידורי ערוץ 'אל-ג'זירה' שהוא ערוץ מסוכן וחזק יותר מ'אל-מנאר'. כמו כן, הקימה איראן את ערוץ הטלוויזיה [בשפה הערבית] 'אל-עאלם' כדי שימלא את תפקיד התקשורת הפונדמנטליסטית הדתית לצד ערוץ 'אל-מנאר', על מנת שילחם במודרניות ובליבראליות בעולם הערבי, יפיץ את המחשבה הפונדמנטליסטית ויעודד פיגועי טרור בפלסטין, באפגניסטאן, בעיראק ובכל מקום בעולם הערבי...

איראן מנסה להשיג נשק להשמדה המונית. נשק זה יאיים רק על מדינות המפרץ ומדינות ערביות נוספות. איראן יודעת שהיא לא תהיה מסוגלת להלחם בישראל לעולם שכן אין סכסוך פוליטי בינה לבין ישראל ואין היא מקווה להשתלט על אדמה ישראלית. [לעומת זאת, היא מקווה להשתלט] על אדמות ערביות ולכן היא ממשיכה להחזיק בשלושת האיים של האמירויות. איראן היא המדינה הדתית הקנאית היחידה באזור המזרח ולכן היא קוץ גדול בגרון המודרניות והחילוניות, היא עומדת [למכשול] בפני [רעיון] החידוש ומנסה להפוך את העולם הערבי כולו למדינה דתית מאוסה, סגורה ומבודדת מהעולם שבה חכם הדת מחזיק בשלטון... לכן הפכה איראן למסוכנת יותר לערבים מאשר ישראל. אל תושלו מכך שהיא מדינה מוסלמית, שהרי [גם] האימפריה העת'מאנית אשר שעבדה את העולם הערבי במשך ארבע מאות שנה, השקתה אותו כוסות של מרורים והיתה סיבה מרכזית לנחשלותו ולהתנוונותו – היתה מוסלמית."[6]

גם ח'אלד מחאדין, בעל טור ביומון הירדני "אל-ראי" הזהיר מפני "ההיסטוריה הארוכה של האיראנים בהצתת מלחמות אזרחים במולדת הערבית". לדבריו, "ההיסטוריה מלמדת אותנו כי מאז קרב אל-קאדסיה [בשנת 637 בו ניצחו הערבים המוסלמים את הפרסים], איראן ערכה את [כל] מלחמותיה קטנות כגדולות רק נגד האומה הערבית. חרף כל תבוסותיה במלחמות אלה, האיראנים עדיין מסוגלים לזרוע במולדת [הערבית] מלחמות פנימיות עדתיות ולטפחן, במיוחד באזור המפרץ... הואיל ולאיראנים יש היסטוריה ארוכה בהצתת מלחמות אזרחים במולדת הערבית, זוהי חובה דתית אישית [פרץ' עין] להזהיר בקול רם וברור מפני התפקיד שממלאת איראן בעיראק. [חובה זו] חלה על כל ערבי, על כל מוסלמי סוני ועל כל מוסלמי שיעי המתנגד למשכן את הערביות שלו ולמכור אותה למי שעוררו נגדה טינה עזה במהלך ההיסטוריה...  כאן עלינו לציין כי התחמשות איראן בנשק גרעיני פירושה יכולת גרעינית איראנית להכותנו, שכן אין לאיראנים אויב זולת הערבים. האשליה שאיראן מכינה את כוחה כדי לשחרר את פלסטין היא אשליה שהכל לועגים לה, שהרי כל מה שהמשטר האיראני נתן לבעיה הפלסטינית הוא המבנה ששימש את השגרירות הישראלית וכיום משמש את השגרירות הפלסטינית.

בעייתה של איראן תמשיך להיות שהיא לא מתייחסת אלינו כאל מוסלמים... בעייתה תמשיך להיות שאנו ערבים והם פרסים. אילו היו [אבות השיעה] עלי בן אבו טאלב ובניו אל-חסן ואל-חוסיין... קמים היום לתחייה הם היו נלחמים לצד האסלאם והערביות ומכריזים על התנערותם ממי שכרתו ברית עם אויבינו נגדנו ונגד מדינותינו תחת דגל השיעה... [המעשים שנועדו] לחלק את עיראק, להרוס אותה, לשחוט את העיראקים ולדחוף אותם למלחמת אחים יכולים היו להיעשות רק על ידי השטן הגדול [קרי ארה"ב] או על ידי מי שטוענים שהם אויבי שטן זה, אך הם מסייעים לכל הרצח, ההרס, הגזלה שלו בעיראק. [עיראק] היא השער המזרחי של המולדת והסכר שמנע את ייצוא מה שמכונה המהפכה [האסלאמית]. המובסים [האיראנים] פנו [כעת] לייצוא מלחמות אזרחים וזעזועים."[7]

בעל הטור העיראקי באתר "אילאף", ד"ר עבד אל-ח'אלק חסין, האשים את "השולטים באיראן בשם האסלאם" כי יעשו הכל כדי להבטיח את המשך שלטונם, כולל הפרת עקרונות האסלאם וכריתת ברית "עם השטן ועם כל עריצי העולם מקרב הבעת', אל-קעידה ואחרים". לדברי חסין, "...ברור [כיום] כי סוריה ואיראן אימצו תוכנית אסטרטגית גורלית זמן קצר לפני המלחמה נגד סדאם, שמטרתה להפוך את עיראק ל'גדה מערבית גדולה' או ל'ויאטנאם' שנייה נגד ארה"ב כדי לשרת את מטרותיהן [של איראן וסוריה] ובשל פחד שגורל משטריהן יהיה כגורל משטרו של סדאם חוסיין.  הברית הסורית – איראנית – יחד עם [מפלגות] הבעת' [ואנשי] אל-זרקאוי נכרתה במטרה להכשיל דמוקרטיזציה של עיראק ומתוך תקווה להביס את האמריקאים על ידי הטבעת עיראק בדם והפיכתה לביצה שגדולי אמריקה יתפלשו בה [ואז] לא יחזרו פעם נוספת על טעותם [ולא יתקפו שוב מדינה מוסלמית]...

עם הזמן נחשפו התוכניות האיראניות – סוריות לתמיכה בטרור בעיראק הן באמצעות התמיכה האיראנית במקתדא אל-צדר וב'צבא המהדי' שגבה מן העיראקים אלפי קורבנות והן על ידי כך שאיראן וסוריה הקלו על הטרוריסטים הזרים להיכנס לעיראק דרך גבולותיהן. איראן שלחה אלפי אנשי מודיעין ומשמרות המהפכה וכן טרוריסטים זרים לבצע מעשי רצח והרס כפי שהוכח [מחקירתם של] הנופלים בשבי. הדברים נכונים גם לגבי סוריה שבה האימאמים של המסגדים מסיתים צעירים ללכת לג'יהאד בעיראק. הידיעות מאשרות כי המסגדים הפכו למרכזים לגיוס הטרוריסטים והם משלמים כ-1600 לירות סטרלינג לכל מתנדב. כולם יודעים כי סוריה - כמו איראן - היא מדינת משטרה שבה האימאמים לא יכולים להסית ללא תמיכת שלטון הבעת' הסורי. עכשיו אנו יודעים גם כי הנהגת מפלגת הבעת' העיראקית נמצאת בסוריה ומנהיגה את הטרור מחלב.

איראן הבוכה יומם וליל על העם העיראקי ומאשימה את ארה"ב בפיגועים ובגניבת אוצרות הנפט של עיראק ודורשת שכוחותיה של ארה"ב יעזבו באופן מידי, הודיעה באמצעות דובר משרד החוץ שלה, אחמד רצ'א אצפי, כי 'איראן תדרוש מממשלת עיראק העתידה [לקום] פיצויים להרס שנגרם לה במהלך המלחמה שהתנהלה בין שתי המדינות.' האיראנים מעריכים את הנזקים שנגרמו להם במלחמה בכאלף מליארד דולר, וזאת בשעה שארה"ב מחקה את כל חובותיה של עיראק המגיעים     ל-4.1 מיליארד דולר ותרמה קרוב ל-20 מיליארד דולר לבנייתה של עיראק. מי, איפוא, שומר על טובת העם העיראקי... איראן האסלאמית או אמריקה 'השטן הגדול'?...

השולטים באיראן בשם האסלאם לא יירתעו רגע אחד מלהפר את עקרונות האסלאם… לכרות ברית עם השטן ועם כל עריצי העולם מקרב הבעת', אל-קאעידה ואחרים למען השגת מטרותיהם הפוליטיות השפלות כדי להבטיח את המשך שלטונם... על חשבון ביטחונו ושלומו של עמנו [העיראקי]. עלי ח'אמנאי ושליטי סוריה ממפלגת הבעת' רוצים להלחם בארה"ב על אדמת עיראק ובדמם של העיראקים. אולם להיסטוריה יש הגיון משלה וכל השליטים העושקים הגיעו [בסופו של דבר] לפח האשפה של ההיסטוריה…"[8]

לצד החשש שהביעו מעצבי דעת קהל ערבים מפני מעורבות איראן בעיראק, נשמעו גם קולות שביקשו להפחית מחומרת העניין. בעל הטור הליברלי ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט", אחמד אל-רבעי, טען כי החשש מפני חצי סהר שיעי חסר שחר ונובע מחוסר הבנה אמיתית בסוגיה השיעית. לדבריו, "ישנה סברה כי השיעים הם גרורה של איראן... [אולם] השיעים בעיראק, למשל, שהם רוב השיעים במפרץ, לא התנהגו אף פעם כאיראנים אלא [תמיד] כאזרחים עיראקיים... ישנו בלבול בין הזדהותם של חלק מהשיעים עם מקורות סמכות דתיים איראנים לבין נאמנותם לאיראן. ההבדל גדול. ישנם פקיסטאנים, הודים ולבנונים שהולכים בעקבות מקורות סמכות [דתיים] באיראן מבלי להיות איראנים... כל החששות מפני חצי סהר שיעי באזור הן חסרות יסוד... בהיסטוריה המודרנית לא נראו בחברה העיראקית תופעות עדתיות, אלימות או מלחמה פנימית עדתית בין הסונה לשיעה. הדברים נכונים גם לגבי מדינות המפרץ..."[9]