כללי

 

אינטלקטואלים מצרים מביעים תמיכה בחזבאללה

 

במהלך המלחמה בלבנון הביעו שלושה אינטלקטואלים מצריים בולטים, הידועים בעמדותיהם הרפורמיסטיות, תמיכה בחזבאללה והתנגדות חריפה לעמדת ארה"ב, ישראל והמנהיגים הערבים. הם אימצו את גרסת החזבאללה לגבי מניעי המלחמה והתנהלותה וטענו כי ישראל הובסה.

 

להלן חלקים מן המאמרים שפרסמו יו"ר "מרכז אבן ח'לדון למחקרים ולצמיחה" בקאהיר, ד"ר סעד אל-דין אבראהים, חוקר הקוראן ד"ר נצר חאמד אבו זיד, שנאלץ לעזוב את מצרים בשל איומים על חייו, והוגה הדעות האסלאמי הרפורמיסטי ג'מאל אל-בנא.

 

ד"ר סעד אל-דין אבראהים: המנהיגים הערבים הם המכוערים ביותר

במאמר הנושא את הכותרת "האמריקאי המכוער ולבנון - פעם נוספת" תקף ד"ר סעד אל-דין אבראהים את הסיוע האמריקאי לישראל, וטען כי "ההשתוללות הישראלית בלבנון לא היתה יכולה להימשך למעלה משבועיים ללא סיוע אמריקאי ישיר, ואולי גם עידוד עקיף."

 

הוא סיפר כי נכח בהפגנה שנערכה בלונדון ביולי 2006 במחאה על המתרחש בלבנון, ושמע קריאות "לנפילת האמריקאי המכוער". לדבריו, קריאות אלה החזירוהו 24 שנים לאחור לפלישה הישראלית ללבנון בשנת 1982. כמו ג'ורג' בוש כיום, גם אז תמך הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, בישראל והעניק לה סיוע כספי, צבאי ודיפלומטי במטרה לעקור מלבנון את ההתנגדות כלפי ישראל.[1]

 

במאמר המשך הסביר ד"ר סעד אל-דין אבראהים את עמדתו ביחס לארה"ב:

 

"המאמר שכתבתי שבוע שעבר... עורר תגובות רבות לא רק בשל תוכנו ובשל האירועים הקשים שדחפו אותי לכתוב אותו, אלא משום שרבים מבין אלו שהמאמר מצא חן בעיניהם לא ציפו ממני אישית [שאכתוב דברים שכאלו] לאחר שהאמינו לכל ההאשמות שהמטירו עלי עיתוני משטרו של מובארכ והצהובונים של מחלקת החקירות [של שרותי הביטחון המצריים] בדבר היותי 'סוכן של האמריקאים' או מפיץ מדיניותם ותוכניותיהם במזרח התיכון...

 

ראשית... איש מאלו שהאמינו לשקרים של התקשורת הרשמית ושל מחלקת החקירות לא קרא שום ספר, מחקר או מאמר שלי שממנו ניתן להסיק באופן ישיר או עקיף שאני מפיץ משהו אמריקאי - בין אם מדובר בסחורה, במדיניות או בהמצאה כלשהי. ואולם הם שמעו או מסרו מאחד לשני את מה שהעיתונים הרשמיים ועיתוני מחלקת החקירות לועסים...

 

שנית... ברבים מן הכותבים ומן הדוברים בערוצי הלוויין החל לשכון 'השד האמריקאי' והם רואים את 'רוח הרפאים האמריקאית' מאחורי כל עץ וכל קיר... הם מחזיקים בתיאורית 'הקונספירציה האמריקאית' לגבי כל בעיה שיש במצרים, כל אסון הפוגע בעולם הערבי וכל פורענות המתרגשת על ארצות המוסלמים מאינדונזיה ועד מרוקו. אינני שייך למתמחים [בהתקפות על ארה"ב] או למתמכרים לכך. אני מתייחס לארה"ב כפי שמתייחסים אליה רבים מבעלי הבינה הישרים נושאי אזרחויות שונות מכל הקבוצות והגזעים.

 

ארה"ב היא מעצמה והיא החזקה ביותר בתקופה שמאז מלחמת העולם השנייה... כמו לכל מדינה אחרת יש לה אינטרסים וכן ערכים ועקרונות. כאשר האינטרסים שלה עולים בקנה אחד עם עקרונותיה, נמצאת ארה"ב במצבה הטוב ביותר (כך בתקופתם של וילסון, רוזבלט, איזנהאור, קנדי, קרטר וקלינטון). ואולם, כאשר האינטרסים עומדים בניגוד לעקרונות, נוטה ארה"ב אל האינטרסים ונמצאת במצבה הנתעב ביותר (כמו בתקופות טרומן, ג'ונסון, ניקסון, רייגן ובוש). הדברים אמורים לגבי הנשיאים, הממשלה ומדיניות החוץ. אשר לעם האמריקאי, הרי שהוא כמו שאר עמי העולם שואף לשלום, לצדק ולחרות...

 

בשנת 1982 כתבתי לראשונה [ביומונים המצריים הממשלתיים] 'אל-אהראם' ו'אל-גומהוריה' סדרה של מאמרים על 'האמריקאי המכוער'. המאמרים עוררו בזמנו תגובות רבות במצרים ובארה"ב, עד כדי כך שהנשיא מובארכ, יועצו אוסאמה אל-באז ושר החוץ המנוח כמאל חסן עלי בקשו ממני להפסיק כדי שלא אצור איום ליחסים בין מצרים לארה"ב. גם אחד המומחים להתקפות על ארה"ב התפלא [ממאמרי] וכתב אז בעיתונו 'אל-אהאלי' דברים שפירושם כי הוא ושמאלנים כמותו הם היחידים המוכשרים להתקיף את ארה"ב, וכי אל לחובבן מתחיל שכמוני לפרוץ למגרש שלהם. אותו דבר עצמו מפליא גם את הנאצריסטים, האסלאמיסטים והמרקסיסטים בשנת 2006 לאחר המאמר שכתבתי...

 

[הצד] הישראלי מכוער כמו האמריקאי שזמם עמו מזימה, עודד אותו וסייע לו בשנת 1982, אך ישראלי זה הפך 'מכוער יותר' משום שחזר על אותו המעשה 24 שנים מאוחר יותר בשנת 2006. במהלך הזמן הזה הפכה ישראל להיות כוח צבאי גדול ביותר, עשירה ביותר כלכלית ומתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית, אך פחות חכמה מבחינה אסטרטגית. בכך היא מעין הד חוזר של האמריקאי המכוער, אך האמריקאי המכוער חי במרחק עשרות אלפי מיילים מהמזרח התיכון... ואילו הישראלי הטיפש מוקף בעמים [ערביים]... כל פעם ששכניו הערביים נותנים לו הזדמנות לדו קיום, כפי שעשה נשיא מצרים סאדאת ומלך ירדן חוסיין, הוא מחמיץ אותה בהרפתקאת דמים שמציתה את האיבה כלפיו בקרב השכנים ואת השנאה להתנהגותו בעולם כולו... 'הישראלי' כמו מתגרה בעולם כולו ונהנה מן ההרג וההרס. לא מעניין אותו שהוא נעשה מכוער יותר בעיני אחרים כל עוד הוא בחברת 'האמריקאי המכוער' ותחת הגנתו...

 

ישראל שכחה, או ביקשה לשכוח, שכיבושה הצבאי בדרום לבנון בשנת 1982 הוא שיצר את תנועת ההתנגדות המכונה חזבאללה, כשם שכיבושה את פלסטין יצר את ההתנגדות הפלסטינית שקיבלה שמות שונים מפתח ועד חמאס והג'יהאד. חזבאללה נאבק בכיבוש זה משנת 1982, עד שאילץ אותו להתפנות מ-97% מאדמות לבנון, למעט חלק קטן המכונה חוות שבעא... חזבאללה התחייב להמשיך בהתנגדות המזוינת שלו עד לשחרור כל שעל מחוות שבעא ועד לשחרור כל האסירים. הואיל וישראל עכבה את שני העניינים במשך שש שנים, שבה חזבאללה שני חיילים ישראלים כדי להחליפם בשבויים שלו שעדיין נמצאים בכלא בישראל. ישראל ראתה בכך התגרות בלתי מוצדקת ואף הזדמנות להגיב, להתנקם ולהיפטר מחזבאללה. היא אף טענה כי סוריה ואיראן הסיתו את חזבאללה למעשה ופתחה בתוקפנותה הגורפת לא רק על הבסיסים והלוחמים של חזבאללה אלא על כל לבנון...

 

ואולם, ההפתעה שהביכה את ישראל וארה"ב, אך שמחה את הערבים, המוסלמים והעולם היא ההתנגדות האמיצה של חזבאללה שהחזיקה מעמד שלושה שבועות - נכון לרגע כתיבת המאמר – נגד הצבא החזק ביותר במזרח התיכון וגרמה לו קורבנות והפסדים, כפי שלא היו לו בשום עימות קודם עם גורמים ערביים כלשהם...

 

כשם שאמר המנהיג הסיני האגדי מאו צ'ה טונג: 'כאשר התנגדות עממית מחזיקה מעמד ולא נכנעת -  היא המנצחת. כאשר צבא סדיר לא משתלט ולא משיג את מטרתו להרוס את היריב או לאלצו להיכנע - הוא המובס'. עד לרגע כתיבת המאמר ובהתאם לאמירתו של מאו צ'ה טונג, חזבאללה הוא המנצח וצבא ישראל הוא המובס. צבא זה אינו לומד אלא הורס, הורג ומגרש ולכן הוא המכוער יותר..."[2]

 

במאמר שלישי שכתב על "הכיעור" שחשפה המלחמה בלבנון, טוען ד"ר סעד אל-דין אבראהים כי ההנהגה הערבית מכוערת אף יותר מארה"ב ומישראל. לדבריו, המלחמה הנוכחית בין ישראל לבין חזבאללה חשפה מחדש - לפחות בשתי הזדמנויות – כי מקבלי ההחלטות הערבים הם "המכוערים ביותר".

 

הפעם הראשונה שבה נחשף הדבר היתה כאשר התברר "הקשר שקשרו כמה מדינות ערביות עם ישראל, ארה"ב ובריטניה. קשר זה נע משתיקה רשמית, כאילו מה שקורה אינו מתרחש במדינה ערבית ששמה לבנון אלא במאדים.... ועד גינוי הקורבן. בהתאם לכך השתמשו בביטויים כמו 'חוסר אחריות' כדי לתאר את פעולת החזבאללה שבה נלקחו שני חיילים ישראלים בשבי ונהרגו שמונה... כלומר חזבאללה עבר את הגבול וסיבך את לבנון כולה – הן הממשלה והן העם – בקרב מבלי להתחשב בעמדת הלבנונים, זאת למרות שחזבאללה מיוצג בפרלמנט ושותף בממשלה. ואפילו אם הדברים הם אכן כך, האין זה עניין לבנוני גרידא?..."

 

הפעם השנייה במהלך המלחמה שבה נחשף כי ההנהגה הערבית היא "המכוערת ביותר" היתה – לדברי ד"ר סעד אל-דין אבראהים - כאשר ניסו לבודד את חזבאללה, בטענה שאנשיו הם שיעים ולכן סופם בגיהנום. טיעון זה עלה מדברים שאמרו המופתי של סעודיה וכמה דרשנים במסגדים במצרים המחזיקים במחשבה הדתית הוהאבית. לדברי ד"ר סעד אל-דין, "הכנסת הסכסוך בין האסכולות [באסלאם לדיון הציבורי] קשורה לפחד של כמה משטרים ערביים מהתגברות ההשפעה האיראנית באזור... בעניין זה דיבר [בעבר] מלך ירדן על הסכנה של מה שהוא כינה 'המשולש השיעי' או 'חצי הסהר השיעי' וכמוהו נהג גם הנשיא המצרי מובארכ כאשר אמר באפריל 2006 כי הנאמנות של השיעים הערבים אינה למולדתם אלא לאיראן. הצהרה זו, כמו הפתוא הסעודית ודבריו של מלך ירדן, עוררו התמרמרות רבה...

 

יהיו אשר יהיו השחצנות והשימוש הברברי בכוח של 'האמריקאי המכוער' ו'הישראלי המכוער יותר', הם לכל הפחות נוהגים כך משום שמנקודת מבטם הדבר משרת את האינטרסים הלאומיים של מולדתם. השליטים הערבים [לעומת זאת] קושרים קשר נגד מדינות ערביות אחיות והם לא מתנהגים כך כדי לשרת אינטרסים לאומיים של ארצותיהם, אלא כדי לשרת את האינטרסים האישיים והמשפחתיים שלהם. לשם כך הם מוכנים להיענות לדרישות האדון האמריקאי ולהוראותיו אפילו אם הן נועדו לשרות את בתו המפונקת ישראל ואפילו אם המחיר הוא דמם של אלפי הרוגים, פצועים ופליטים לבנונים. לפיכך, בעיני עמיהם הם 'המכוערים ביותר מכולם'..."[3]     

 

ג'מאל אל-בנא: האינטרס האמריקאי הוא להרוס כל ישות אסלאמית

הוגה הדעות האסלאמי, ג'מאל אל-בנא, הסביר כי המלחמה תביא אומנם ליצירת מזרח תיכון חדש, אך הוא יהיה שונה לגמרי מזה שארה"ב ציפתה לו:

 

"עבור מדינות ערב מהווה המלחמה שנכפתה על לבנון עניין דומה למה שהיוו אירועי האחד עשר בספטמבר עבור ארה"ב.

 

הדבר הראשון שהסב תשומת לב... ועורר השתאות הוא האכזריות המכוונת של מלחמה זו שמטרתה אחת והיא הרס והשמדה...

 

הדבר השני שהשפיע עמוקות על הציבור הוא עמדת ארה"ב. לישראל יש תקדימים חוזרים ונשנים של הרג, הרס, השפלה והתעמרות, אך ארה"ב עלתה עליה במלחמה זו. לאחר שהעניקה לישראל אור ירוק למתקפה, נאבקה ארה"ב בכל מאמץ פוליטי או הומניטארי שנועד להקל על הטרגדיה או לטפל בהיבטים ההומניטאריים, ועודדה את ישראל להמשיך במלחמה בטענה [שצריך] לחסל את ההתנגדות האסלאמית בלבנון... אך ישראל לא הרסה את ההתנגדות, אלא את בירות היפה ואת החופש והתרבות שהיא מסמלת...

 

קונדליסה רייס רצתה שהרס כולל זה יימשך שבוע – שבועיים עד שהאנשים יאבדו את עשתונותיהם ויחיו כמו שחיו לפני המהפכה התעשייתית הראשונה ועד שהחברה תתמוטט וישרור בה תוהו ובוהו... שמתוכו ובזכותו יקום מזרח תיכון חדש.

 

[המדיניות האמריקאית] הראתה שלארה"ב יש אינטרס במלחמה זו ושהיא גרמה לבעלת בריתה, ישראל, לערוך אותה בשמה. האינטרס האמריקאי הוא להרוס כל ישות אסלאמית – חמאס בישראל וחזבאללה בלבנון - על מנת להקים את תוכניתה הישנה במזרח התיכון... מטרת המדיניות הזו היא לנצל את התוהו ובוהו ואת ההידרדרות שגרמה המלחמה על מנת שארה"ב תוכל לרסק את כוחות ההתנגדות וליצור מזרח תיכון חדש.

 

הגורם השלישי שהשפיע עמוקות על הציבור... הוא עמדת המשטרים הערביים השליטים כלפי המלחמה, עמדה שהתאפיינה בטיפשות וב'כניעה', וכן תמיכתם במדיניות ארה"ב וההתייחסות ללבנון כאל האחראית לפרוץ המלחמה.

 

לגורמים אלו יש להוסיף את הצלחתה של ההתנגדות להביס את הצבא הישראלי בעימות הראשון עמו [ואת העובדה] שהטילים של ההתנגדות הצליחו להכות מכות כואבות במתנחלים וגרמו להם לטעום משהו ממה שהם עושים לפלסטינים. כמו כן, [יש לקחת בחשבון את] האומץ, האמונה וההתמסרות המאפיינות את חסן נאסרללה מנהיג ההתנגדות הזו...

 

גורמים אלו הכינו את האזור להופעת מזרח תיכון חדש, אך בצורה שארה"ב אינה חולמת עליה, משום שהוא יהיה ההפך [מציפיותיה] ויהרוס את הגשרים עליהם בנוי המזרח התיכון הנוכחי וקשרי הברית שלו עם ארה"ב..."[4]

 

ד"ר נצר חאמד אבו זיד: הליברלים "בעלי הבינה" מפחדים מן האסלאם

ד"ר נצר חמד אבו זיד תקף את האינטלקטואלים אותם הוא מכנה "הליברלים בעלי הבינה" המתנערים מן ההתנגדות באשר היא ותומכים בעמדת ישראל וארה"ב: "אדם איננו יכול להמשיך לשתוק לנוכח שיח הליברלים 'בעלי הבינה' המפרשים את מעשי ישראל, הכוללים הרס, רצח, חורבן והריסת חברה שלמה ששמה לבנון... בעלי בינה אלו אינם רואים, או ליתר דיוק אינם רוצים לראות, אלא את 'הפשע של חזבאללה', אשר מימש את זכותו הטבעית לחטוף חיילים ישראלים על מנת להחליפם בחיילים לבנונים השוהים זמן רב בכלא הישראלי...

 

אותם בעלי בינה נתקפו ב'מבוכה' קיבוצית כאשר החליטו האחים המוסלמים במצרים, בירדן ובמדינות ערביות נוספות להפוך למפלגה פוליטית ולקחת חלק במשחק 'הדמוקרטיה' בהתאם לכללים הקיימים בצל חוקי החרום והגבלת החירויות. המבוכה הפכה ל'נוירוזה' כאשר האחים המוסלמים קיבלו 88 מקומות בפרלמנט [המצרי] למרות הרמאות, הזיופים וכדומה.

 

בפלסטין הכבושה החליטה חמאס להצטרף לשורת 'הדמוקרטים' וקצרה את רוב קולות הפלסטינים. פעם נוספת פגעה קללת 'המבוכה הנוירוטית' בליברלים בעלי הבינה, שהרי לא כך היא הדמוקרטיה ולא כך היא צריכה להיות. הליברלים בעלי הבינה במדינותינו [הערביות] רוצים... 'דמוקרטיה' שתביא אותם לשלטון מבלי לקחת על עצמם את עול הירידה לרמת 'ההמון', 'האספסוף' או בשפה גבוהה יותר 'איש הרחוב' ומבלי להתערבב בחברתו ולהבין את מצבו...

 

בשיח הרציונאלי הליברלי, המתנער מן ההיסטוריה [הערבית] ומנקה ידיו מחרפת 'ההתנגדות' באשר היא, נהנות ארה"ב וישראל מזיכוי מלא: זכותן להגן על האינטרסים שלהן ועל ביטחונן וזכותן להלחם בטרור המשחית כל וגורם לחורבן ותו לא. 

 

הואיל ומשחר ימי אני רציונאלי ונמנה על המטיפים לרציונאליות ואני גם ליברל המאמין בחופש, בדמוקרטיה בזכויות האדם, אינני יכול לשתוק לנוכח הזיוף המכוון הזה של ערכי הרציונאליות והליברליזם. התכונה החשובה ביותר של אינטלקטואל רציונאלי וליברלי היא חוש ביקורת חד המאפשר לו למתוח ביקורת על עצמו ולבחון מחדש את אמירותיו. מכאן שאינני מתנגד לביקורת אמיתית על ההיסטוריה שלנו, על תרבותנו ועל מצבנו, ואני אף חושב שביקורת זו היא הכרחית, מהותית וחיונית על מנת להתקדם. ואולם, אינני מסוגל להסכים לביקורת 'עיוורת בעין אחת' הבוחנת בעין אחת את העובדות [וקובעת כי] הטעות תמיד כאן והצדק תמיד שם. זו אינה ביקורת אלא זיוף, משום שהוא מאמץ ללא ביקורת אידיאולוגיה של מישהו אחר.

 

הו ליברלים רציונאליים... המפעילים חוש ביקורת מוגזם כלפי האני ועיוורון מושלם כלפי האחר, מצער אותי להכריז על התנערותי מכם ומעמדותיכם. ההתנגדות אינה הרפתקה אלא האופציה היחידה הניצבת כרגע בפני עמינו לאחר שנחשפו פני המדינה הערבית המודרנית...

 

אתם נגד חמאס, נגד חזבאללה ונגד האחים המוסלמים בשל האידיאולוגיה הדתית שלהם. אתם חוששים שהתחזקותם תביא להקמת מדינות דתיות, אך אתם מתעלמים מן הקיום הממשי של מדינה שאינה רק דתית, אלא גם גזענית משום שהיא מדינה ליהודים 'בלבד'. בפחד הנוירוטי מן הדת האסלאמית שבתוך [החברות הערביות] ובביטחון המפתיע כלפי הישות הפוליטית הדתית הנקראת  ישראל אתם חושפים שהליברליות והרציונאליות שלכם איננה רק מזויפת, אלא היא רציונאליות הרסנית. זוהי הרציונאליות האמריקאית שבה הרעיון נכון במידה בה הוא מועיל.

 

רבותי, אתם מפחדים מן 'האסלאם' ולא מן האסלאמיזם הפוליטי. אינכם מסוגלים להבין כי הבחירה האסלאמיסטית של העמים היא בחירה מאילוץ ולא בחירה של אנשים חופשיים. הפלסטינים בחרו בחמאס בשל ייאוש [מהסכם] 'אוסלו' שמת ואיש אינו רוצה להכריז על מותו, ובניסיון לצאת נגד השחיתות הפיננסית, האדמיניסטרטיבית והפוליטית של הרשות הפלסטינית...

 

האם במצרים ובמדינות ערביות נוספות הבחירה במועמדי האחים המוסלמים לא היתה רק ניסיון להיחלץ משחיתות המערכת הפוליטית, הכלכלית והחברתית? איזו בחירה נשארה למצרים?... האחים המוסלמים הם פלג פוליטי מצרי שחייבים לשוחח עמו... תוכנו של האסלאם אינו מונופול של איש, אך הליברלים הרציונאלים הניחו כי הוא בבעלות האחים המוסלמים בלבד. כדי להלחם בתוכן זה הם משתדלים לחסל את האחים המוסלמים ואת האסלאם עצמו אם אפשר...

 

חזבאללה לא כיוון מעולם נשק כלפי לבנוני או ערבי ולכל אורך ההיסטוריה שלו [בתנועת] ההתנגדות נזהר מלפגוע באזרחים ישראלים. המלחמה האחרונה דחפה אותו לשנות עמדה רציונאלית – מוסרית זו, משום שישראל אינה נלחמת למען השבת השבויים אלא הורסת מולדת שלמה. מולדת המתאפיינת בפלורליזם עדתי החי בדו קיום בניגוד לקיום הציוני... השיח של חזבאללה במסגרת המלחמה המתנהלת אינו עדתי או דתי במהותו, אלא הוא שיח של שחרור לאומי, שיח רציונאלי ששמו 'התנגדות'..."[5]