המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת סעודית: התרבות הערבית מחנכת לנהוג באישה כבחיה
1/4/2006

 

כותבת סעודית: התרבות הערבית מחנכת את הגבר לנהוג באישה כבחיה

 

בעלת הטור הסעודית, מהא פהד אל-חוג'ילאן, פרסמה ביומון הסעודי "אל-וטן" מאמר תחת הכותרת "סטריאוטיפ האישה על פי תפיסתו של הגבר". במאמרה טוענת אל-חוג'ילאן כי מעמדה של האישה בחברה הערבית עדיין נחות. לדבריה, החברה מתייחסת לאישה כ'נטולת אישיות' שאין לה מעמד בזכות עצמה אלא בזכות הגברים שבחייה. הגברים, מצידם, מתעניינים רק במראה החיצוני של האישה, ולא באופייה או בתפיסות העולם שלה. לפיכך, אישה בעלת 'אישיות עצמאית' נתפסת כאישה סוררת שיש לאלפה בדרכי אלימות, לעתים עד כדי מוות, כפי שנוהגים בחיות.[1] להלן תרגום חלקים מן המאמר:

 

"קיבלתי מכתב מאישה סעודית בו היא מתלוננת על יחסו של בעלה כלפיה עוד בחודשים הראשונים לנישואיה. לדבריה, בעלה מתייחס אליה כאילו היתה רהיט שנקנה בכספו וזכותו לעשות בו כרצונו. הוא מכה אותה ופוגע בה פיסית בחייתיות רבה. הוא מבטל את דעותיה, לועג לה אם היא מביעה את דעתה בעניין כלשהו ומכריח אותה [לפעול] לפי רצונותיו מבלי להקשיב לדעתה. למען האמת, נראה שבעיה זו חוזרת על עצמה בחלק מן הבתים, בעוד השמות הם שונים, הסבל והקורבנות [אינם משתנים]. נשים נשואות רבות סובלות מיחס קשה מעין זה בחיי הנישואים שלהן, ואסור להן אפילו להתלונן או לרטון על המצב המצער הזה.

 

אם נחשוב על מצב קשה זה של האישה הנשואה, נמצא, מבלי להגזים, שהוא משקף חלק מתרבותנו. בבואנו לבחון את היחס של הגבר לאישה, אנו מוצאים שמן הרגע שבו הוא מתחיל לחשוב עליה כעל זו שתהיה אשתו, הוא מגבש במוחו קריטריונים [הנדרשים] מאישה זו. קריטריונים אלו מבוססים על תיאורים שנרכשו מתרבותו ואודותם שמע מקרוביו ומהאנשים סביבו. עיון בקריטריונים [שמציב] הגבר לאישה מלמד שאלו הם קריטריונים הקשורים למראה החיצוני של האישה, ואין בהם כל התייחסות לאישיותה, למחשבתה או למזגה האישי. אם אכן ישנה התייחסות לאישיותה, הרי היא נדרשת להיות צייתנית ולגלות אהבה כלפי בן הזוג [...]

 

המקסימום שבעל יכול לצפות מאשתו הוא שיהיו לה דרישות מיוחדות הנוגעות לבית או לצרכיה האישיים, וזה מה שיוצר את 'סטריאוטיפ האישה המפונקת' בעיני חלק מהגברים. כאשר [הבעל] ממלא את דרישותיה המיוחדות [של האישה] הוא משוכנע שהגשים את חלומה ואושרה. לא נכחיש שישנן נשים שרק הצד הזה מעניין אותן ותו לא, אך הן אינן מייצגות את האישה בה עוסק מאמר זה.

 

[בהתייחסות] הסטריאוטיפית לאישה כצייתנית או אפילו כמפונקת, מוכנסת [האישה] לתוך [משבצת] בעלת גבולות מוגדרים הקשורים בדרך כלל רק לגחמותיה הרגשניות. אולם כאשר יש לאישה אישיות עצמאית, דעה ומחשבה, הגבר הזה רואה בה אישה סוררת שזקוקה לחינוך עד ש'תחזור לדרך הישר' או עד ש'תדע איך להתנהג' [...] נראה שהפתרון של חינוך האישה איננו פתרון אינדיווידואלי אלא פתרון קולקטיבי שהתרבות של החברה שלנו ממליצה עליו. אומרים שהאישה זקוקה ל'אילוף' כפי שמאלפים סוסים וחיות אחרות. ה'אילוף' נעשה באמצעות שימוש באלימות נגד האישה עד 'לרציחת' אישיותה העצמית ובכלל זה מחשבתה, שאיפותיה וחלומותיה.

 

יש לציין כי תרבותנו רואה את האישה בכלל ואת הרעייה בפרט כנטולת אישיות, ולכן שגורות בפי האנשים אמירות כגון '[מעמד] האישה הוא נגזרת [של המעמד של] גבריה'. הגברים של האישה במקרה הזה הם האב או האח לפני הנישואים, או הבעל כאשר היא מגיעה לידיו [לאחר הנישואים]. בחלק מן השבטים ובחלק מן האזורים בארצנו, גבר השואל על מידותיה של האישה או על [אופייה], נחשב ראוי לגנאי משום שהאישה היא, בסופו של דבר, לפי תפיסתם, תוצר של חינוך הגבר. לכן עליו לשאול על הייחוס של גבריה ועל מידותיהם. האישה, באשר היא, אינה אלא אישיות שתכונותיה נקבעות על ידי הגבר שלו יש את הזכות לנקוט באלימות כלפיה ו'לאלף' אותה כרצונו בדרך זו. בראייתם, אישה טובה איננה טובה בשל טבעה או אישיותה, אלא בשל [אישיות] בעלה החזק ש'אילף' אותה, דיכא אותה בכוח הזרוע וכפה עליה בדרכי אלימות להתנהג כרצונו.

 

המילה 'אילוף' חלחלה [ללקסיקון] של דרך ההתייחסות לאישה בחברתנו מן ההתייחסות לחלק מן החיות. האילוף במקורו הוא פעולה שנוקט הגבר כלפי חיות המתנהגות בפראות כדי לאמן אותן להיות רגועות ומבויתות. על פי רוב, חיות העוזבות את המקום בו חיו [ועוברות] למקום חדש, לבעלים חדשים או לסביבה חדשה, מתנהגות בפחדנות והופכות להיות [חיות] תועות. החיות פועלות מתוך אינסטינקט כדי להגן על עצמן מפני חרדות המדבר. לבעלים החדשים אין זמן לרכוש את חיבתה של החיה ולדאוג לסביבה מתאימה אליה היא תתרגל ותסתגל. לכן, הוא פונה לאלימות ומכה את הבהמה מכות נמרצות במשך מספר ימים עד שהיא נרגעת ונכנעת. בחלק מן המקרים הוא [אף] מכה אותה למוות [...] היו שראו בהתנהגות זו שיטת פעולה [מתאימה] נגד האישה כדי לאלץ אותה לנהוג כרצונם. אין ספק שנשים רבות דוכאו בצורה כזו, רוח החיים שלהן 'נרצחה' והן [הפכו] לחלשות, מדוכאות ושפלות [...]

 

יתכן שיש כאלה הסבורים שפעולות כאלה הן נחלת העבר ושהיחס לאישה כיום השתנה בשל השינוי שחל בחיים ובמעמד האישה שהפכה למשכילה, עובדת ובעלת עצמאות. הדבר אולי נכון לגבי חלק [מהמקרים] בהם האישה זוכה לכבוד ולהערכה מהגבר. [אולם מה שמעיד על כך שאין מדובר בנחלת העבר] הוא העובדה שיש לאישה רצון, מוצהר או נסתר, שהגבר יכבד אותה ויעריך אותה. רצון זה חושף את מעמדה הנחות של האישה בחברה. היא שמחה מיחסו הטוב של הגבר כלפיה, כאילו [התנהגותו זו] היא מעשה חסד ונדיבות שיש להודות עליהם. [יש] גברים שעדיין מביטים באישה באותו מבט מתנשא. האישה נותרה בעיניהם לא יותר מאשר כלי קיבול לתאוותיהם או פועלת שעובדת אצלם, לא משנה [מה] למדה ועד כמה התקדמה [...] "

 

 



[1] אל-וטן (סעודיה), 19.3.2006.