המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על הלגיטימיות של הביקורת כלפי האסלאם
10/4/2006

 

העלאת טענות כלפי האסלאם: האם פירושה גידוף או ביקורת לגיטימית?

 

מגיש תוכנית הראיונות הפופולארית בערוץ "אל-ג'זירה", "הכיוון הנגדי", ד"ר פיצל אל-קאסם, פרסם בראשית אפריל 2006 בעיתון הקטרי  "אל-שרק", מאמר ביקורת חריף נגד ערבים הזוכים לתהילה במערב בזכות הגידופים שהם מטיחים בתרבות הערבית והמוסלמית.[1] הפסיכיאטרית האמריקנית ממוצא סורי, ד"ר ופאא סולטאן, שהשתתפה פעמיים בתוכניתו של אל-קאסם, ענתה במאמר שפורסם באתר הליברלי www.metransparent.com כי ביקורת על האסלאם איננה גידוף, וכי בניגוד לתמונה שאל-קאסם מצייר - פרסומה במערב בא לה אחרי הופעותיה בתוכניתו ובזכותן.[2]

 

בתוכניות שבהן השתתפה טענה ופאא סולטאן כי המאבק בין המוסלמים למערב אינו מאבק דתי, אלא מאבק בין המנטאליות של ימי הביניים לבין המנטאליות של המאה העשרים ואחת. כמו כן, היא האשימה את החינוך הדתי בטיפוח הקיצוניות המזינה את הטרוריסטים בעולם המוסלמי.[3]

 

בעקבות הדברים היא קיבלה עשרות איומים על חייה ובאפריל 2006 נכלל שמה ברשימה של 33 אינטלקטואלים, חוקרים ומשפטנים ערבים שהוזהרו על ידי קבוצה המכנה עצמה "מגיני שליח אללה", כי אם לא יחזרו בהם מדבריהם בתוך שלושה ימים, הם יירדפו בכל מקום, יירצחו ומשפחותיהם ייפגעו.[4]

 

להלן חלקים ממאמרו של ד"ר פיצל אל-קאסם ומתגובתה של ד"ר ופאא סולטאן:

 

ערבי המגדף את האסלאם זוכה בן לילה להכרה בינלאומית

ד"ר פיצל אל-קאסם: "חייבים תמיד להבדיל בין הדרך שבה מתייחסים המשטרים המערביים אל הממשלות הערביות, לבין הדרך שבה מתייחסת החברה האזרחית במערב אל הערבים. החוגים השולטים במערב התמידו בעידוד העריצים, הקיצונים והנחשלים הערבים, משום שהם שומרים בצורה הטובה ביותר על האינטרסים המערביים באזור והם משאירים את החברות הערביות במצב של דלות וקיפאון. לעומת זאת, חלק מן החברה האזרחית המערבית מאמץ את אנשי האופוזיציה, האינטלקטואלים, העיתונאים, פעילי זכויות האדם, דורשי הדמוקרטיה והליברלים הערביים, אויבי הקיצוניות, העריצות והנחשלות הערבית ומסייע להם סיוע חומרי ומוראלי.

 

ואולם, הניגוד בין העמדה המערבית הרשמית לבין העמדה האזרחית ביחס לערבים, אינו תמיד לטובת הערבים. לעיתים הוא קרוב יותר למעין חלוקת תפקידים [בין הממשלות המערביות לבין החברה, האזרחית המערבית להשגת אותה מטרה] מאשר לחילוקי דעות [אמיתיים] במדיניות המערבית. אם נבחן את סוג האישים הערבים והסוגיות הערביות שהחברה האזרחית המערבית תומכת בהם ומאמצת אותם, נגלה שהם לא פחות מסוכנים לערבים מן המדיניות הדיקטטורית הערבית העלובה הנתמכת על ידי המשטרים המערביים וזוכה לברכתם.

 

מיד כאשר סופר, עיתונאי, או פעיל ערבי מקלל את הערביות והאסלאם, מבזה אותם ומטיל דופי בתרבות הערבית והאסלאמית, מסתערים עליו ארגונים וכלי תקשורת מערביים והוא הופך להיות גיבור עולמי בן לילה, לאחר שהיה אלמוני ואיש לא שמע עליו בעבר זולת אשתו וילדיו [...] החברה האזרחית המערבית אומרת, כביכול, לאינטלקטואלים הערבים: 'אם ברצונכם לזכות בחסותנו, בדולרים שלנו ובפרסים יקרי הערך שלנו, כל שעליכם לעשות הוא להשיר את עורכם, להפוך אויב לתרבותכם, לגדפה בניבולי הפה הקשים ביותר ולבגוד באומה שלכם. כל השאר נעשה אנחנו.' [...]

 

בארה"ב, למשל, נהנה כותב ערבי מסוים ממעמד גבוה מאוד רק משום שהפך אויב לערבים וכל עניינו להטיל דופי בתרבותו הערבית והאסלאמית ולקלל אותה בכתביו ובהרצאותיו, וזאת בשעה שהוא מנודה בעולם הערבי [...] דומה לכך מצבם של הקולות 'הערביים' שהופיעו לאחרונה באירופה ובארה"ב והחלו להמטיר גידופים ועלבונות בערבים ובמוסלמים. חלקם הפכו בן רגע למוקד התעניינות של אמצעי התקשורת ושל מרכזי המחקר המערביים, רק משום שהם פגעו באסלאם ובמוסלמים ועמדו לצד העיתונים המערביים שזלזלו בדברים הקדושים לאסלאם.

 

ואולם לא כל האינטלקטואלים והמשכילים הזוכים לכבוד ולחסות במערב, עוינים את מולדתם ואת תרבותם הערבית. ישנם אינטלקטואלים, סופרים ועיתונאים ערבים מרדנים, הראויים לכבוד בכל מקום. אנו זקוקים ביותר למחשבה, לעיתונות ולתרבות מרדנית בעולם הערבי הכנוע. הבעיה היא שלא תמיד הגופים והארגונים המערביים המכבדים את הערבים המרדנים, מכבדים אותם בשל תרומתם האינטלקטואלית והתרבותית [...] אלא רק בשל פגיעתם  בתרבותם הערבית והאסלאמית וזלזולם במחשבה האסלאמית. נכון הוא שחלק מן האינטלקטואלים הערבים שאומצו על ידי בירות המערב עשו מחקרים חדשניים חשובים שאנו זקוקים להם מאוד במחשבה, בדת, בחברה ובתרבות, אך הסיבה החשובה ביותר שבזכותה הוענקה להם החסות וההתעניינות המערבית היא חזרתם  מאמונתם [...]

 

אין ספק שאנו זקוקים לתמיכת החברה האזרחית המערבית בתחומים שונים, אך הבעיה היא שחברה זו, מצדה, תומכת בנו רק במה שמשרת את שאיפותיה ומטרותיה ועומד בניגוד לאינטרסים שלנו ולתרבות שלנו ופוגע בהם. אנו זקוקים לסיוע כדי להיפטר מן האנלפאבתיות וכדי להפיץ את תרבות זכויות האדם למען האדם עצמו, ולא על מנת לסחוט את המשטרים ולהפחידם בדוחות משפטיים כדי שיעניקו למערב ויתורים נוספים. מדוע, למשל, ארגוני זכויות האדם המערביים מגינים רק על אנשיהם בעולם הערבי? כאשר העצורים בבתי הכלא הערביים הם מקרב תומכי הארגונים המערביים, שמותיהם שגורים בכל פה והם מופיעים בכל דו"ח, אך אם הם לא קשורים לארגונים אלו, הם נעלמים במחשכי השכחה [...]

 

כיצד אנו יכולים להסכים לליברליזם שמפיצים הליברלים הערבים החדשים, הנתמכים על ידי גופים בחברה האזרחית המערבית שכל עניינם להציג את התרבות הערבית והאסלאמית כשטנית? כיצד נסכים לתוכניות שחרור האישה הנתמכות על ידי המערב, אם מטרתן היא להפשיט את האישה ממלבושה וערכיה ולהפוך אותה לסחורה זולה בשוק העבדים העולמי, יותר מאשר להעניק לה את זכויותיה העשוקות? כיצד נאמין שארגוני החברה האזרחית המערביים מתעניינים באמת במצב המיעוטים בארצותינו, כאשר הם משתמשים במיעוטים כסוסים טרויאניים כדי לחדור לחברות הערביות והאסלאמיות [...] כיצד נסכים לחופש הביטוי שבו הם תומכים, אם המטרה היא בחלקה לפגוע בעקרונות וביסודות התרבותיים עליהם מבוססת החברה שלנו [...]"

 

ביקורת על האסלאם איננה גידוף

בתגובה כתבה ד"ר ופאא סולטאן: "[...] אדון פיצל אל-קאסם, אני אינני נוהגת לקלל ואינני יודעת לקלל. למדתי רק לאהוב ואלמד [אחרים] אך ורק לאהוב. הגידופים אינם מתאימים לאופי שלי ואינם הדרך שלי להתפרסם. אינני מגדפת את האסלאם, אלא חושפת את קלונו. אמונה זו קיפחה את הנשים בארצי, שללה מהן את זכויותיהן ופגעה באנושיותן. [במסורת המוסלמית נקבע:] 'תפילתו של גבר מוסלמי נפגמת כאשר עוברים מולו כלב, חמור או אשה' [...] אם אני מתנגדת לכך שיסווגו אותי בקטגוריה של הכלבים והחמורים, אינני מגדפת איש אלא אני מתנגדת שיגדפו אותי.

 

ארה"ב עשויה לקנות סרסורי נפט [...] אך מי שיש לו מחשבה [עצמאית] אינו ניתן למכירה, משום שלא ימצא מחיר [ההולם את] מחשבתו. אילו כל עניינה של ארה"ב היה בקניית אנשים שיגדפו את האסלאם, לא ניתן היה למצוא איש אחד בפקיסטן ובקרב העניים באינדונזיה והעניים הערבים שלא היה הופך למגדף. אדם המחפש בפחי אשפה מזון לילדיו, כפי שקורה ברוב המדינות האסלאמיות, לא יהסס לרגע לגדף את האסלאם לו היה מוצא לגידופיו שוק בארה"ב [...] [ואולם] השווקים האמריקנים מקבלים בברכה ומטפחים מחשבה נאורה ומאירה, אך זורקים לפחיהם את מחשבתכם וגידופיכם.

 

אדון פיצל אל-קאסם, היו הגיוניים, מחשבה המותחת ביקורת על המוסר שלכם ועל אמונתכם אינה גידוף. כאשר [כתבתי] על גבר סעודי ששיסע את ערוות המשרתת שלו בשיניו, בידיו וברגליו (כחיה שאיבדה את עשתונותיה), כיבה את הסיגריות שלו על גופה ואחר כך תחב בכיסה כמה דירהמים והעלה אותה על מטוס חזרה לארצה - לא גידפתי איש אלא חשפתי את ההפקרות המצויה בפסוק הקוראן [המתיר למוסלמים להחזיק שפחות]: 'השפחות אשר בבעלותכן'[5] [...]

 

אדון פיצל אל-קאסם [...] לימדו את אומנות הביקורת ואת דרכיה. כאשר אתה כותב מאמר מסוג זה, הייה ברור יותר. האמינות של המילה נובעת קודם כל מבהירותה. אמור לקוראיך את שמות אלו שגידפו את האסלאם ואשר ארה"ב והציונות העולמית אימצום והפכו אותם לכוכבים בן לילה [...]

 

עד אותו הרגע [שבו הופעתי באל-ג'זירה] אפילו שכני האמריקני המתגורר לצדי למעלה מעשר שנים [לא דייק בשמי] וקרא לי 'פאפא', אך למחרת היום התעורר העם האמריקני וקרא בעיתוניו [אודות ופאא סולטאן]: 'וולטייר של המוסלמים הגיע' [...] תודה לד"ר אל-קאסם על שלימד את העולם, ולא רק את שכני האמריקני, כיצד לבטא נכון את שמי. ואולם, מדוע מסתיר אדון אל-קאסם את אחריותו [לפרסומי במערב]? מדוע הוא טוען כי ארה"ב והציונות העולמית אימצו אותי משום שגידפתי את האסלאם? מדוע אימצני הוא בתוכניתו בפעם הראשונה עוד לפני שארה"ב והציונית העולמית אימצו אותי? ואם גידפתי את האסלאם בפעם הראשונה מדוע הוא הזמין אותי להופעה נוספת? [...] ארה"ב והציונות העולמית התוודעו אלי באמצעות [הופעותיי בערוץ] אל-ג'זירה [...]"

 

 


[3]  לפירוט חלקים מדבריה של ופאא סולטאן בערוץ "אל-ג'זירה" ראו: http://www.memritv.org/clip/en/1050.htm

http://www.memritv.org/clip/en/783.htm

[4]  מבין האינטלקטואלים הבולטים שהופיעו ברשימת המאוימים: האינטלקטואל המצרי, אחמד צובחי מנצור וכן בניו ואשתו; האינטלקטואל המצרי ג'מאל אל-בנא; המשפטן המצרי, מחמד סעיד אל-עשמאוי; יו"ר מרכז אבן ח'לדון שכונה בגילוי הדעת "יו"ר מרכז אבן ציון", סעד אל-דין אבראהים; האינטלקטואל המצרי, עמר אסמאעיל; האינטלקטואל האמריקני ממוצא ירדני; שאכר אל-נאבולסי והאינטלקטואל התוניסאי, אל-עפיף אל-אח'צ'ר. ראה: http://www.rezgar.com/news/shown.asp?nid=18250

"הועדה להגנה על קורבנות חוות הדעת ההלכתיות הטרוריסטיות", שנשיא הכבוד שלה הוא ג'מאל אל-בנא, פרסמה גילוי דעת המטיל על התנועה האסלאמיסטית התוניסאית "אל-נהצ'ה" שהמטה שלה בלונדון ועל מנהיגה, ראשד אל-ע'אנושי, את האחריות לפרסום האיום החדש על חייהם של האינטלקטואלים. ר' http://www.elaph.com/ElaphWeb/Politics/2006/4/142762.htm 

[5]  צרוף זה מופיע מספר פעמים בקוראן. למשל, בפרשה 4 פסוק 3 נאמר: "ואם חוששים אתם פן לא תעשו צדק עם היתומים – הינשאו לנשים הטובות בעיניכם, לשתיים, ולשלוש, ולארבע. ואם חוששים אתם פן לא תוכלו לעשות צדק, הינשאו לאחת, או הסתפקו בשפחות אשר בבעלותכם. כך יקל עליכם שלא להפלות."