המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור סעודי מבכה את גירוש הנוצרים ממדינות ערב
10/3/2008

                  

                           בעל טור סעודי מבכה את גירוש הנוצרים ממדינות ערב

 

במאמר ביומון "אל-שרק אל-אוסט" התייחס בעל הטור חוסין שובכשי לתופעת הגירת הנוצרים ממדינות ערב. שובכשי ביקר במאמרו את ההתעלמות מתהליך הגירה זה והזהיר כי יהיו לכך השלכות חמורות ומרחיקות לכת על החברה הערבית בכלל. להלן קטעים מן המאמר[1]:

 

"המזרח הערבי היה מופת מעשי לחיים בצוותא של בני הדתות השונות. עדויות למכביר למופת הזה היו קיימות בכיתות בתי הספר, בחברות מסחריות וכן במפעלים תרבותיים. [כל זה היה] עד לגירוש הראשון של היהודים ממדינות ערב, שהתרחש עם ההכרזה על הקמת המדינה הציונית. תגובת מנגנוני הביטחון של כמה מן הממשלות הערביות [להכרזה על הקמת המדינה] היתה אווילית, שכן, הם התייחסו לקהילות היהודיות בחשדנות, בספקנות ובחשש והציקו להן כדי לאלצן להגר [ממדינות ערב] – זאת מבלי להתעלם מן הפעולות המתועבות של ארגוני הסעד הציוניים, שנועדו להפחיד את הקהילות ולהכריחן להגר מתוך אונס לישראל.

 

[להגירת הקהילות היהודיות ממדינות ערב] הייתה השפעה שלילית גדולה על העושר החברתי והגיוון הכלכלי בעולם הערבי. הגירה זו גרמה בפועל לביטול הטענה בדבר קיומם של מתינות דתית, חיים משותפים וקבלת האחר [במדינות ערב]. היום ברור שישנו מהלך של 'יציאה שנייה', כלומר העולם הערבי מתרוקן מתושביו הנוצרים. שיעור הגירת הנוצרים מלבנון, ירדן, עיראק, מצרים, פלסטין, סודאן וסוריה הגיע למימדים מדהימים. פלסטין בפרט ניצבת בפני תכנית לריקון כל שטחיה מן הנוכחות הנוצרית השורשית. המהגרים הפלסטינים הנוצרים מתרכזים בעיקר בצ'ילה, באמריקה הדרומית, ובפרט בבירתה סנטיאגו, שם מספר הפלסטינים הנוצרים מגיע ל-70,000 נפש. ישנו גם תהליך של טרנספר של נוצרים מאזורים ערבים אחרים לאירופה, אוסטרליה, ארה"ב וקנדה.

 

בצל התפשטות הקיצוניות ואובדן היכולת להכיר את היסודות האמיתיים לחיים בצוותא עם האחר, שיושמו הלכה למעשה בחיי הנביא [מחמד], אין פלא כי החזון הקיצוני הוא שמשתלט על השיח הדתי. זה מה שקורה עכשיו, [הקיצוניות] הפכה לאמצעי החשוב ביותר של גירוש נוצרים ממולדתם הערבית. הגירוש בכפייה הזה הוא ראייה למרחב הצר של הסובלנות וקבלת האחר, ואנו מסיקים זאת על פי התוצאות [בשטח]. העובדה שהערבי הנוצרי לא חש יציבות וביטחון [במדינות ערב] מהווה בעיה חמורה מאד המחייבת מהלך מיידי [למניעתה], זאת מפני [שללא פתרון הבעיה] מחיר [ההגירה] ימשיך לעלות וכולם, ללא הבחנה כולל המוסלמים עצמם, ישלמו אותו.

 

אולם, השתיקה לנוכח ההגירה המתמשכת וההתעלמות ממספרם של הנוטשים [את מדינות ערב] - כאילו אין הדבר מעניין איש – אינן מובנות. העולם הערבי היה מאז ומתמיד אזור של מפגש ציווליזציות, דו קיום בין דתות ומיזוג תרבויות... עתה, עם הופעת הסימנים המדאיגים, אין זה אפשרי להישאר במצב [השתיקה וההתעלמות]. מספרי המהגרים לא נמנים בעשרות ואף לא במאות אנשים, כי אם באלפים. העניין לא מתבצע באופן סודי, כי אם באופן קולקטיבי ופומבי, תוך הבהרת הסיבות לכך הכוללות פחד, דאגה וכשלים נוספים של המערכת החברתית. היציאה השנייה הגדולה הזו היא אבידה עצומה, ומן ההכרח שלא תעבור בשקט, מפני שהאזור הוא המפסיד הגדול [מן התופעה]."

 

 


[1]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.2.2008