הסתה נגד נוצרים ויהודים בספר פירוש קוראן לילדים במצרים
כתבת תחקיר בשבועון המצרי "רוז אל-יוסף", פרי עטה של אסמאא נצאר, חשפה כי במצרים נפוץ ספר פירוש לקוראן המיועד לילדים ובו הסתה נגד נוצרים ויהודים. פירושי הספר מתארים את הנוצרים והיהודים ככופרים וקוראים לילדים ומבוגרים להילחם בכופרים. לכתבה צורפו צילומים של קטעים מן הספר הכוללים דברי הסתה, ודוגמאות לפירושים קיצוניים, מנקודת מבט ביקורתית. כן רואיינו חכמי דת שהשתתפו בחיבור הספר ובכירים באל-אזהר. להלן תרגום חלקים מן התחקיר:[1]
כיצד אפשר אל-אזהר את פרסום הספר?
בתחילת התחקיר נכתב: "הספר 'פירוש הקוראן לילדים' כולל רעיונות שגויים המסיתים לדחייתם של בעלי הדתות המונותיאיסטיות [האחרות]. למשל, בפירוש הספר [לסורה הראשונה בקוראן,] סורת
'אל-פאתחה' [בלשונה 'נחנו באורח מישרים, אורחם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר שפכת את חמתך עליהם, ולא של התועים' [1: 7-6]], תוארו 'אלה אשר שפכת את חמתך עליהם' כיהודים, ו'התועים' כנוצרים, דבר המנוגד ליסוד הדת האסלאמית [ולאופייה] הסובלני.
לפיכך, ביקשנו לחקור מי עומד מאחורי פירושים מסיתים אלה, במיוחד לאור העובדה כי הם מוצגים בפני ילדים ונוטעים בהם רעיונות של קיצוניות ושנאה. יש לציין כי הוגה הדעות האסלאמי גמאל
אל-בנא, היה הראשון שהפנה את תשומת הלב לקיומו של הספר, במאמרו הביקורתי על פירושי קוראן שונים, המנוגדים לעקרונות השריעה האסלאמית...[2]
גילינו כי הספר יצא לאור לראשונה לפני עשר שנים על ידי בית ההוצאה לאור 'דאר אל-צחאבה ללתראת'' בטנטא, בעריכתו של השיח' מגדי פתחי אל-סיד. הספר הודפס בשש מהדורות ותורגם למספר שפות, כולל אינדונזית, מלזית ותורכית. נשאלת השאלה: כיצד אפשרה האקדמיה למחקרים אסלאמיים [באל-אזהר] את פרסומם של רעיונות אלה? הלא תפקידה לפקח ולעקוב אחר [פרסומים] היוצרים דימוי המנוגד לאסלאם האמיתי ופוגעים בדתות המונותיאיסטיות. במיוחד לאור התעסקותה [של האקדמיה] במאבקים על רקע תרבותי ובמצוד אחר אנשים בעלי דעות חדשניות בתחום המחשבה, התרבות והפילוסופיה, ראוי היה שאנשיה ימלאו את תפקידם המקורי.
רעל זה חדר לדפי הספר, שקיבל את אישור האקדמיה למחקרים אסלאמיים באל-אזהר..., ונבחן על ידי ארבעה מחכמי הדת של אל-אזהר. [אחד ממחברי] ההקדמה לספר הוא נשיא מקומות לימוד הקוראן במצרים והמומחה ללימודי חדית' באוניברסיטת אל-אזהר, ד"ר אחמד עיסא אל-מעצראוי..."
השרשה מכוונת של רעיונות מסיתים
בתחקיר צוטטו דוגמאות מן הספר: "מגמתו הכללית של הספר היא להסית לקיצוניות ולתת פירוש לפסוקים שאין משמעותם כזו... [למשל,] ספר הפירוש הפקיע מן האסלאם את החשוב במאפייניו ועקרונותיו – השלום - ואף הסית נגדו, כאשר פירש את הפסוקים: 'מחל וחוס עליהם, כי אלוהים אוהב את המיטיבים' [5: 13] ו'אם ייטו לשלום, נטה לו גם אתה, והיסמך על אלוהים, כי הוא שומע ויודע' [8: 61], כאילו בוטלו על ידי 'פסוק החרב' שירד אחריהם, ולשונו: 'הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה בהם אשר ניתן להם הספר – עד אשר ישלמו את הג'זיה [מס הגולגולת המוטל על בני החסות תחת האסלאם] במו ידיהם, בעודם מושפלים' [9: 29]. לפיכך, עריכת הסכמי פיוס ושלום אסורה לאחר ירידתו של פסוק זה. בפירוש לפסוק זה, נכתב כי 'אללה מצווה על המאמינים להילחם בכל הכופרים שאינם מאמינים באללה ולא ביום הדין, שאינם נוהגים כדברו באשר לדברים המותרים והאסורים, ושאינם מחזיקים בדת האמת, היא דת האסלאם, כלומר היהודים והנוצרים.'...
אחד הדברים המחרידים הנכללים בספר הפירוש לילדים הוא אוסף של פסוקים מסורת 'אל-מאאדה' [השולחן], אותם הוא מכנה 'הוכחות לכפירת הנוצרים'. דבר זה הוא בבחינת זריעת פצצות זמן של מלחמת אזרחים בקרב [הילדים] הקטנים, המשננים רעיונות המאשימים את הקופטים בכפירה. דבר זה בלתי מקובל לחלוטין, ואף סותר את החוקה המצרית...
כמו כן, בפירוש הספר לפסוק: 'צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים, בזאת ייטב לכם, לו רק ידעתם' [9: 41], נכתב 'ויאמר אללה יתעלה לאנשי האמונה, צאו להילחם למען אללה, קטנים כגדולים.' בפירוש הספר לפסוק: 'הוי הנביא, קום להיאבק בכופרים ובמתחסדים והקשה ידך עליהם. בגיהינום ידורו – שם יהיה סופם המר' [66: 9], נכתב: 'ויצווה אלוהים על אנשי האמונה לצאת לג'יהאד נגד הכופרים באמצעות לחימה בחרב, ולצאת לג'יהאד נגד המתחסדים על ידי הטלת העונשים המוטלים על המפרים את מצוות האסלאם והכבדה עליהם...'"
עוד נכתב בתחקיר כי "התוצאה הצפויה היא אלפי ילדים טעונים המוכנים להתפוצץ למול האחר בעתיד, וכאן טמונה הסכנה. לא מדובר רק בפירוש הפסוקים, אלא בהשרשה מכוונת של הרעיונות המסיתים. דבר זה ברור לאור התעלמותם המכוונת [של המפרשים] מפסוקים אחרים... החושפים את [פניו] האמיתיים של האסלאם שאינו מפלה בין בעלי הדתות המונותיאיסטיות אלא [קורא] לאחווה ביניהם..."
בכיר באל-אזהר: פגיעה בדתות אחרות מנוגדת לעקרונות האסלאם
בתחקיר הובאו תגובות שונות לפרסום הספר. סגן נשיא אוניברסיטת אל-אזהר לשעבר, ד"ר זלט
אל-קצבי, שלקח חלק בכתיבת ההקדמה לספר, אמר בתגובה: "לא ראיתי את הפירושים הללו. כל נגיעתי לעניין היא שנתבקשתי לכתוב את ההקדמה." אל-קצבי הוסיף כי לוּ קרא את הפירושים הללו, היה מבקש לשנותם או למנוע את פרסומם בצורה כזו, משום שלדעתו, פגיעה בדתות אחרות מנוגדת לעקרונות האסלאם. לדבריו, אין כל קשר בין סורת אל-פאתחה לבין היהודים והנוצרים, משום שישנם גם תועים רבים מקרב המוסלמים.
גם ד"ר עבד אל-מועטי ביומי, חבר האקדמיה למחקרים אסלאמיים באל-אזהר, הביע הסתייגות מהספר. ביומי אמר: "זוהי בורות שירשנו מספרי הפירוש הישנים והשגויים שצוטטו מפינו מבלי להתעמק [בנושא] ומבלי לחשוב. יש לחדש את המחשבה האסלאמית..." לבסוף, הזהיר ביומי מפני הנחלת רעיונות מורעלים אלה לילדים.
הוגה הדעות האסלאמי גמאל אל-בנא, שחשף את קיומו של הספר לראשונה, מתח גם הוא ביקורת על פירושיו, ואמר: "פירושים אלה דומים באופן כללי לפירוש של [הוגה הדעות של האחים המוסלמים] סיד קטב' ואחרים כמותו, שפשעו באסלאם ופגעו בתדמיתו בשל פירושיהם, שהקוראן לא [התכוון] אליהם. האסלאם מתאפיין בפלורליזם, ואין לו עניין לשפוט את אמונת האחר או להאשימו בכפירה, דבר הנתון בידי אללה ביום הדין..." ביחס לפירוש "פסוק החרב" אמר אל-בנא: "פיוס, סובלנות ושלום הם עקרון מבוסס באמונה האסלאמית, ומי שמתכחש לו, מתכחש לעיקרי האמונה... אין להציג פירושים אלה בפני הילדים, ובכלל אין להכניסם לויכוחים כאלה שהם אינם מבינים, משום שהם נוגעים רק למומחים בדבר."
