המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מתיחות ביחסי איראן - בחריין
11/8/2007

 

מתיחות ביחסי איראן - בחרין

בעקבות מאמרו של עורך כיהאן שטען כי בחרין היא חלק בלתי נפרד מאיראן

 

לאחרונה התעוררה מתיחות בין איראן לבין מדינות המפרץ, ובמיוחד בחרין, בעקבות מאמר שפרסם עורך היומון האיראני "כיהאן", חוסין שריעתמדארי, מקורבו של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי. במאמרו תיאר שריעתמדארי את המשטרים במדינות המפרץ "כבלתי לגיטימיים", וטען כי בחרין הינה חלק בלתי נפרד מאיראן, ויש להשיבה אליה. מאמרו של שריעתמדארי עורר תגובות נזעמות וגינויים חריפים במדינות המפרץ.

 

העמדה האיראנית הרשמית גרסה כי מאמרו של שריעתמדארי לא ביטא את עמדתה הרשמית של איראן, אלא את דעתו האישית של הכותב. עם זאת, ניסתה איראן להפיג את המתיחות בין המדינות בערוצים הדיפלומטיים. שר החוץ האיראני מנוצ'הר מותכי הגיע לבחרין ונפגש עם עמיתו הבחריני, השייח' ח'אלד בן אחמד אאל-ח'ליפה. מותכי סירב להתנצל ספציפית על המאמר בטענה כי ממשלת איראן אינה מקבלת את הצהרותיו של שריעתמדארי, וכי "בחרין ואיראן מכבדות כל אחת את הריבונות הלאומית של זולתה ואת שלמותה הטריטוריאלית". ואילו שר החוץ הבחריני ציין כי מדינתו קיבלה מממשלת איראן ערבויות רשמיות שהפיגו את החששות מדבריו של עורך היומן 'כיהאן', והוסיף כי איראן אינה צריכה להתנצל.[1]

 

למרות הניסיונות הדיפלומטיים לשכך את הסערה שהתעוררה בעקבות מאמרו של שריעתמדארי, נמשכו במדינות המפרץ ובבחרין בפרט, תגובות נזעמות שגינו את איראן וקראו לה לחדול מהצהרות המגבירות את המתיחות באזור, וכן לכבד את ריבונותן של המדינות השכנות לה. מנגד, נשמעו באיראן תגובות תמיכה במאמרו של שריעתמדארי, שגרסו כי דבריו הינם "אמת היסטורית". במקביל נמתחה ביקורת על המאמר בטענה כי הצהרות מסוג זה מיותרות ופוגעות באינטרסים של איראן.

 

מסמך זה יסקור את התגובות בתקשורת הערבית והפרסית על מאמרו של שריעתמדארי:

 

שריעתמדארי: בחרין היא חלק בלתי נפרד מאיראן

מאמרו השנוי במחלוקת של חוסין שריעתמדארי פורסם ביומון האיראני "כיהאן" ב-9 ביולי 2007 כתגובה להודעת הסיכום של ועידת שרי החוץ של המדינות החברות ב'מועצה לשיתוף פעולה במפרץ' ]ה-GCC] שהדגישה כי שלושת האיים במפרץ, טונב הגדול, טונב הקטן ואבו מוסא שייכים לאיחוד האמירויות. במאמרו כתב שריעתמדארי: "המדינות החברות ב'מועצה לשיתוף פעולה במפרץ הפרסי', [דהיינו:] סעודיה, כווית, איחוד האמירויות הערביות, בחרין, קטר ועומאן – שלא חלפו מאה שנים מאז הקמתה של אף אחת מהן - מודעות היטב לריבונותה המוחלטת של איראן על שלושת האיים, ולתעודות [המוכיחות] ריבונות זו ללא סייג, והן אינן יכולות לחשוב אפילו בחלומותיהן הורודים ביותר שיבוא יום ויחול שינוי בריבונות הזו...

 

מבין המדינות החברות ב'מועצה לשיתוף פעולה במפרץ הפרסי', להצטרפותה של בחרין לשאר המדינות החברות [במועצה], יש חשבון נפרד. זאת משום שבחרין היא חלק מאדמת איראן, שהופרד ממנה במסגרת מזימה לא חוקית [שנרקמה] בין השאה [הפאהלווי] לבין ממשלות אמריקה ואנגליה. כיום הדרישה העיקרית ביותר של העם בבחרין היא להשיב את המחוז הזה שהופרד מאיראן אל אדמתו העיקרית ואל אימו, איראן האסלאמית...

 

כל הממשלות [של מדינות המפרץ], הוקמו בהתערבות ישירה של כוחות היהירות [הכוונה למערב ובראשו ארה"ב], ו[אילו] לעם לא היתה ועדיין אין [זכות] ולו הקטנה ביותר להתערב בקביעת הממשלה, בקביעת המדיניות ו[בתהליך] קבלת ההחלטות. מאידך, כל הממשלות החברות המועצה זו, מואשמות על ידי עמיהן בשיתוף פעולה עם המשטר הציוני, או לכל הפחות באדישות לנוכח פשעיו של משטר זה נגד העם הפלסטיני המדוכא. ראשי הממשלות הללו יודעים היטב שבעידן ההתעוררות האסלאמית – לאור הדגם [שקבעה] המהפכה האסלאמית – שלטון של משפחה אחת על גורל של עם [שלם], ובזיזת המשאבים הלאומיים - אינו אפשרי. היות ו[ראשי הממשלות הללו] רואים ברעידת [האדמה] שתביא לנפילת משטריהם הלא חוקיים, תוצאה של [חיקוי] הדוגמא האיראנית – ובמקרה זה הם צודקים – הם בחרו בעוינות לאיראן כאחת ממטרותיהם האסטרטגיות. כמה מסוכנת בחירה זו, לא עבור איראן, אלא להמשך שלטונם..."[2]

 

למרות הסערה שעורר מאמרו, חזר שריעתמדארי על טענתו כי בחרין היא חלק בלתי נפרד מאיראן, במאמר מערכת נוסף מה-15 ביולי 2007: "... מסמכים רשמיים ובלתי ניתנים להכחשה... מראים כי עד לפני כמה עשורים היה האי בחרין אחד מהמחוזות של איראן, שהופרד ממנה במסגרת מזימה בין מוחמד רזא פאהלווי, לבין ממשלות אמריקה ואנגליה..." כמו כן טען כי מדינות המפרץ מתעקשות "לפתוח חזית נוספת נגד איראן..."[3] בראיון שקיימה עימו סוכנות הידיעות איסנא, ב-13 ביולי 2007, שב שריעתמדארי על עמדות אלו, והוסיף כי מאמר זה משקף את "דעת מרבית מהעם באיראן ואף בבחרין."[4]  בשיחות שקיימו עם כיהאן, ב-17 ביולי 2007, הביעו מספר אחראים בבסיג' תמיכה בטענת שריעתמדארי, וציינו כי "עמדת כיהאן בנוגע לבחרין הינה הגיונית ובמקומה לחלוטין." [5]

 

 "מרבית מדינות האזור היו בעבר חלק מאיראן"

למרות הסערה ותגובות המחאה שעורר המאמר, ולמרות עמדת איראן כי דבריו של שריעתמדארי מייצגים את עמדתו האישית, נשמעו באיראן קולות התומכים בעמדה זו. לטענתם, היות  בחרין ומדינות נוספות באזור בעבר חלק מאיראן, היא  "עובדה היסטורית". דריוש קנברי, חבר הועדה הפרלמנטרית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, אמר לסוכנות הידיעות השמרנית אפתאב כי "נסיעת [שר החוץ] מותכי לבחרין... כדי להתנצל בפני נציגי [המשטר] בבחרין הינה בגדר רמיסת עקרון הכבוד הלאומי במדיניות החוץ של איראן." עוד אמר: "אם המדינות הערביות [הכוונה למדינות המפרץ] ירצו לבחון את קביעת הגבולות באמצעות הסתמכות על ההיסטוריה, עיקר הנזק ייגרם לאותן המדינות, כיוון שמרביתן היו בעבר חלק מאדמת איראן, כשגבולותיה [השתרעו] ממצרים ועד לסוריה...

 

לאיראן אין כעת טענות ל[ריבונות] על אדמת המדינות האלו... אולם אחת לכמה זמן מעלות המדינות השכנות, ובמיוחד איחוד האמירויות הערביות, טענות בלתי הגיוניות, שתוצאתן אינה אלא מלחמה ועימות באזור... הערבים ומדינות האזור מנצלים לרעה את נוכחותה של אמריקה [באזור המפרץ ובעיראק], וכוננו קשרים עם המערב... אין להרשות לאיחוד האמירויות הערביות [אפילו] להעלות בשיחותיה [עם חברות 'המועצה לשיתוף פעולה במפרץ'] את נושא שלושת האיים של איראן. הטענות שהועלו בכיהאן [ע"י שריעתמדארי] היו נכונות, ללא קשר לשאלה מי כתב אותן. בחרין השתייכה בעבר לאיראן, אבל כעת אין לאיראן טענות ל[ריבונות] כלפיה."[6]

 

במאמר מערכת שפורסם ב-15 ביולי 2007 ביומון הרפורמיסטי 'אעתמאד-י מלי', המזוהה עם המפלגה הרפורמיסטית 'אעתמאד-י מלי', בראשות מהדי כרובי, נכתב: "על האדונים האלה [הכוונה לראשי מדינות המפרץ] ללמוד קצת היסטוריה. אם יוחלט שאנו מתמקדים בהיסטוריה... רבות מהמדינות [באזור] יינזקו. איראן היא יורשת של ממשלות קדומות ואימפריות עצומות. המפות של האימפריות האח'ימנית, הפארתית, הסאסאנית, הצפווית, האפשארית, ואף הזנדית והקאג'ארית,[7] עדיין לא נהרסו. [למרות זאת] לאומה האיראנית הגדולה אין כיום שום טענות [אפילו] ולו כזרת ביחס לאדמותיהן של הממשלות והאומות האחרות. אך אם יוחלט שתיק [שלושת] האיים האיראניים ייפתח מחדש, אל לבחרין להיות כ"כ שבעת רצון... אם [מדינות המפרץ] יפגעו ולו כזרת באדמת איראן, המפרץ הפרסי יהפוך למפרץ דמים, והגיאוגרפיה הפוליטית של האזור תשתנה, ככל הנראה. התרחשות זו תזיק לאומות האזור, ויותר מכל - לממשלות הערביות הקטנות. לפיכך, בואו ונהיה חכמים, ולא נשחק עם זנב האריה, [כלומר] איראן."[8]

 

ביקורת באיראן: המאמר מזיק לאינטרסים של המדינה

מנגד, נשמעו באיראן גם קולות שהתנגדו לדברי שריעתמדארי, לפיהם הצהרות מעין אלה מזיקות

למדיניות החוץ ולאינטרסים של איראן. בכיר בשגרירות איראן בבחרין, רזא הנרו נט'ירי, שהתראיין לעיתון הבחריני "אל-וקת", הדגיש כי הצהרותיו של שריעתמדארי  "אינן מקובלות ופוגעות ביחסי [איראן] עם בחרין." לדבריו, איראן "מכבדת את ריבונותה, עצמאותה וערביותה של בחרין".[9]

 

בכיר במשרד החוץ האיראני, ג'אויד קורבאן אוע'לי, פרסם מאמר באתר האינטרנט 'באזתאב', ובו מתח ביקורת על מאמרו של שריעתמדארי: "אל ליומון הקשור למנהיג העליון [עלי ח'אמנאי] לפעול באופן שיביא למתיחות ולמשבר ביחסי החוץ [של איראן]... בתנאים הנוכחיים [בהם מצויה איראן, הרצון] לקדם את המדיניות ההתקפית [עליה הכריז ח'אמנאי לאחרונה] ולהגיב על הצהרת 'המועצה לשיתוף פעולה במפרץ הפרסי', אינו מצדיק הצתת משבר מיותר."[10]

 

במאמר שפורסם ב-16 ביולי 2007 ביומון הרפורמיסטי 'שרק', כתב העיתונאי מאשאללה שמס- אלואעזין, דובר הארגון להגנת חופש העיתונות באיראן: "המשבר החדש בין איראן לבחרין סביב מאמר המערכת של היומון 'כיהאן' מראה שוב כמה הצהרות פזיזות ובלתי אחראיות יכולות להזיק לאינטרסים הלאומיים ולמדיניות החוץ של מדינה... אל לבכירי המערכת הפוליטית – ובמיוחד אלו הפועלים בתחום הביטחון הלאומי – לעבור בקלות על האירוע הזה. תגובתו של שר החוץ ע"י העברת [מסר] מהיר למנאמה, בירת בחרין, וההתעקשות על מדיניות יציבה של איראן בנושא [מדיניותה] באזור, היתה צעד הולם וראוי להערכה, אולם בלתי מספק. צריך לזהות את שורש הנטיות הקיצוניות בתחום הטריטוריאלי, ובמיוחד את זה הקשור לתחום הביטחון הלאומי [הכוונה לשריעתמדארי], ולהדיח אותו מתפקידו בעל ההשפעה..."[11]

 

תגובות מחאה חריפות בבחרין

הצהרותיו של שריעתמדארי עוררו סערה בבחרין. במנאמה, בירת בחרין, התגודדו עשרות מפגינים מול שגרירות איראן, קראו סיסמאות בגנותה של איראן ודרשו התנצלות רשמית מהממשלה האיראנית.[12] שר החוץ הבחריני, השייח' ח'אלד בן אחמד אל-ח'ליפה, זימן אליו את שגריר איראן בבחרין, והבהיר כי בחרין מצפה לתגובה רשמית מאיראן המתנגדת להצהרות הללו.[13]

 

שני בתי הפרלמנט בבחרין,  "מועצת השורא" ו"מועצת הנבחרים", גינו נחרצות את דברי שריעתמדארי שכונו "עלילות שאין להן כל אחיזה במציאות", קראו לממשלת איראן לכבד את ההחלטות הבינ"ל הקובעות את ערביותה ועצמאותה של בחרין, וכן דרשו מאיראן להימנע מפרסום הצהרות מסוג זה כדי לא לגרור את האזור למתיחות נוספת.[14]  יו"ר ועדת החוץ, ההגנה והביטחון הלאומי בפרלמנט הבחריני, השייח' עאדל אל-מעאודה, דרש כי איראן תתנצל רשמית על הדברים שכתב שריעתמדארי מאחר שלטענתו הם מייצגים את עמדת המשטר האיראני.[15]  כמה חברי פרלמנט, אף דרשו לגרש את השגריר האיראני, להחזיר את השגריר הבחריני מאיראן , ולהוריד את דרגת היחסים הדיפלומטיים עם איראן.[16] 

 

חבר הפרלמנט, השיח' הסלפי ג'אסם אל-סעידי, קרא לנתק את היחסים עם איראן ואף פרסם פתוא לפיה מי שמאמין בנכונות דבריו של שריעתמדארי, נחשב לאחד מהח'וארג' ולפיכך עונשו, "אם לא יחזור בו תוך שלושה ימים - הוא מוות".[17]

 

ביקורת חריפה בעיתונות הבחרינית

הביקורת החריפה על מאמרו של שריעתמדארי, ניכרה גם בעיתונות הבחרינית. הכותבים קראו לאיראן להפסיק להשתמש בשפת האיומים כאמצעי להקלת הלחצים המופעלים על השלטון האיראני מתוך איראן ומחוצה לה, ולכבד את ריבונותן של המדינות השכנות לה.

 

בחרין לא תהיה קורבן של המדיניות האיראנית השגויה

במאמר המערכת של היומון הבחריני 'אל-איאם', אשר פורסם תחת הכותרת "בחרין היא ערבית ותישאר ערבית", נאמר כי ההצהרות נגד בחרין הן הוכחה לניסיונה הנואש של איראן לכפות את ההגמוניה שלה על מדינות המפרץ: "פעם נוספת חוזרת איראן להשתמש בשפת העימות והאיומים, [שפה] שהיא בורחת אליה כל פעם שהיא מוצאת עצמה נדחקת לפינה ומבודדת, כתוצאה ממדיניותה, העוינת את הרוב הגדול של מדינות העולם. פעם נוספת חזרה [איראן להשתמש בשפה זו] באמצעות דבריו של נציגו של ראש הפירמידה האיראנית, עלי ח'אמנאי, בדרישתה [להשיב אליה] את בחרין... ובהסתת העם הבחרינים להפיל את ממשלתו...

 

לחזרתה של איראן אל שפת האיומים יש כמה משמעויות ומסרים. הראשון בהם הוא שאיראן, תחת שלטון השמרנים, נוקטת במדיניות קיצונית יותר ביחסיה עם המדינות השכנות, כל אימת שהיא מכותרת בלחצים בינ"ל שנועדו לרסן את שאיפותיה לשלוט על האזור החיוני הזה [המפרץ]. האיומים הללו הם ניסיון נואש לכפות את השפעתה על המדינות הקטנות השכנות [לה]. המסר השני הוא שלאיראן היום... יש  כמה סוגי נשק שהיא יכולה להשתמש בהם נגד מדינות האזור במקרה שהיא תחוש מבודדת בזירה הבינ"ל. הנשק הזה [שאותו איראן מתכוונת להפעיל נגדנו] הוא נשק מדומה, והוא המחשבה לפיה קיימים כמה אלמנטים עדתיים [ הכוונה לשיעים בבחרין]  התומכים במגמה האיראנית. אלא שהעם הבחריני הוכיח בהזדמנויות רבות את נאמנותו למולדתו והנהגתו המיוצגת ע"י משפחת אל-ח'ליפה והמשטר החוקתי...

 

בחרין לא תסכים לעולם להיות קורבן למדיניות השגויה של המשטר האיראני, ועצתה לאיראן היא שהדרך לשים קץ לבידודה הבינ"ל אינה באמצעות התגרות בבחרין ובמדינות המפרץ... בחרין לא תסכים להצהרות מעין אלו, החורגות מהמוסכמות הבינ"ל ומיחסי שכנות טובה. מדינות המפרץ הערביות נדרשות לאחד את שורותיהן ואת עמדותיהן ולהצהיר על התנגדותן הברורה לכל האיומים האיראניים... בחרין היא ערבית והיא תישאר ערבית... "[18]

 

"אח'באר אל-ח'ליג'": דברי שריעתמדארי - הבלים

במאמר המערכת של היומון הבחרינים "אח'באר אל-ח'ליג'" כתב העורך הראשי אנור עבד אל-רחמן: "דבריך, האדון שריעתמדארי,- המגיעים לרמה של הבלים - על כך שמשטרי מדינות המפרץ הם משטרים שאינם לגיטימיים, גרמו לנו למבוכה גדולה ולהשתוממות גם יחד... האם אינך מתבייש, האדון שריעתמדארי, להטיל דופי בלגיטימיות של משטרי המפרץ הערביים כשבני ארצך עדיין מפרנסים את משפחותיהם ומקימים כבישים, בתי חולים, בתי ספר, וכיוצא בזה בכספי המפרץ הערביים?...

 

על יסוד מה אתה מאשים את משטרי המפרץ הערביים שהם אינם לגיטימיים?... האם המשטרים הללו, שלטענתך הם אינם לגיטימיים, אינם משטרים שאיראן מכירה בהם והקימה בהם שגרירויות?... האין כל מה ששמענו יצא מפי אדם האומר דברי הבל?... אתה יודע שהאזור שלנו משחר ההיסטוריה, כולו ערבי, כשם שהאזור שלכם פרסי!..."[19]

 

במאמר מערכת נוסף ביומון "אח'באר אל-ח'ליג'" כתב עבד אל-רחמן: "הגיע הזמן שאיראן תדע כי ניצבת בפניה הזדמנות, [כעת] יותר מאי פעם, להיות אחות וחברה לכל מדינותיה השכנות, בתנאי שהאחווה והידידות הללו תהיינה מבוססות על נאמנות ואינטרסים משותפים, ואמונה בגורל אחד [משותף] כמדינות שכנות, בפרט בתחומי הביטחון, הכלכלה, הפיתוח וכו'...

 

אנו מקווים שאיראן המדינה, ולא איראן המהפכה, תיקח לעצמה פסק זמן כדי לחשוב באופן מעמיק: איזו [תועלת] היא הפיקה במהלך 28 שנים מאז המהפכה? יחסיה עם רבות ממדינות העולם חלשים מאד, לעיתים  יחסים של חשד, וחלקם אף הגיעו לרמה לא מעודדת של יחסים גרועים...

 איראן במגמותיה המדיניות... אינה מסוגלת לשכנע את העולם שהיא מדינה רודפת שלום. זאת משום שדרכי ההתנהגות האיראניות, ההצהרות המתגרות שלה וניסיונותיה הבלתי פוסקים להתערב בעניינים הפנימיים של שכנותיה - כל אלו יוצרים תדמית מכוערת למשטר באיראן..." [20]

 

קריקטורה בבחרין: "הצהרות שריעתמדארי"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 (אל- איאם, בחרין, 12.7.2007)

 

מחאה חריפה במדינות מפרץ נוספות

הצהרותיו של שריעתמדארי עוררו ביקורת חריפה גם במדינות המפרץ האחרות. מזכ"ל 'מועצת שיתוף הפעולה במפרץ', עבד אל-רחמן בן חמד אל-עטיה, אמר כי לטענותיו של שריעתמדארי "אין כל קשר למציאות ולאמת" והן נועדו "לפגוע במדינות המפרץ ובריבונותן... להסית ולהצית מלחמת אחים."[21] 

 

ברוח זו פורסמו בעיתונות במפרץ מאמרים רבים אשר גינו את הצהרותיו של שריעתמדארי, וראו בהצהרות הללו ביטוי ליחס תוקפני כלפי מדינות המפרץ כולן, והוכחה לשאיפותיו האימפריאליסטיות של המשטר האיראני:  

 

בעל טור כוויתי: דרושה ברית הגנה מפני איראן

במאמר שהתפרסם ביומון "אל-סיאסה" קרא בעל הטור הכוויתי, מחמד חסן נצר אל-דין, למדינות המפרץ לכרות בריתות הגנה בינן לבין עצמן וכן עם מדינות חזקות נוספות כדי להתמודד עם שאיפות ההתפשטות של איראן: "...האליטה הפרסית הגזענית וכמה מהמקורבים לה כמו שריעתמדארי שיש להם אג'נדה גזענית, אימפריאליסטית, ותוקפנית, לא מוצאת דרך מלבד הדרך הכושלת שאינה מועילה להקלת הלחצים המופנים כלפיה מהקהילה הבינ"ל [ולהקלת] הבידוד שנכפה עליה, זאת ע"י כך שהיא מעוררת בעיות כמו זו, עם מדינות המפרץ השכנות... 

 

מאסנו בתקליט החוזר על עצמו אשר אליו בורחת האליטה [הזו] באיראן מדי פעם, מאז תחילתו של  משטר המהפכה. בכל פעם שיש לה בעיה פנימית או משבר חיצוני עם הקהילה הבינ"ל, היא מוצאת מפלט בהסערת הרוחות עם מדינות האזור השכנות, כדי להסיח את דעת העם [האיראני], ובניסיון להקל את הלחץ עליה מבית...

 

זו קריאה למדינות המפרץ לשוב ולגבש את האסטרטגיה הביטחונית שלהן כדי להתמודד עם האתגרים והשאיפות החיצוניות. למדינות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ  [צריכה] להיות הגנה צבאית מאוחדת. כמו כן עליהן לשוב וליצור בריתות צבאיות, כך שההסכמים והבריתות הללו יהיו ביסודם אזוריים, עם המדינות הערביות והמוסלמיות החזקות והעיקריות כמו תורכיה, מצרים ופקיסטן, זאת במסגרת אסטרטגיית הגנה אזורית..."[22]

 

שריעתמדארי מסיח את הדעת מפני העוני באיראן

אחמד אמירי, בעל טור מאיחוד האמירויות פרסם מאמר ביומון "אל-אתחאד" בו טען כי הבחרינים היו צריכים להתנגד באופן חריף יותר לדברי שריעתמדארי: "האם הבחרינים ילמדו לקח מהמאורע חסר התקדים הזה, לאחד את שורותיהם, להתגבר על כל המחלוקות ביניהם... לעמוד כאיש אחד ולומר בפה מלא: 'לא לאיראן'! כפי שעשו הכוויתים בזמנו עם צדאם חוסיין? האם חלק מהערבים 'הרחוקים' יפסיקו לנזוף [במדינות] המפרץ המביעות את דאגתם מהמדיניות האיראנית, ובעיקר מייצוא המהפכה החומיינית האומללה?...

 

מה יכולה להיות הסיבה [לכך שהאיראנים] הוציאו מארכיון השאה את הקלף התובע [להחזיר] את בחרין [לאיראן], מלבד מאמציו של משטר המולות להצית שריפות בכל מקום, שכן אולי [אותן שריפות] ישכיחו מהעם האיראני את הרעב והעוני שלו, ויסיחו את דעת הקהילה הבינ"ל מהתיקים האיראניים הרבים הפתוחים בטהראן, כאבול, בגדאד, ביירות ועזה?..."[23]

 

הגרעין והאימפריאליזם האיראני – מקור לדאגה

בעל הטור הסעודי, מחמד עבד אל-עזיז אל-סמאעיל, כתב במאמרו ביומון הסעודי "אל-יום", כי הצהרותיו התוקפניות של שריעתמדארי יגרמו לבידודה של איראן באזור ולהעדר תמיכה בתכניות הגרעין שלה, מחשש שהן תשרתנה את שאיפותיה להתפשטות: "אם היתה איראן מקור לדאגה בשל תכנית הגרעין שלה, הרי שהיא מהווה מקור דאגה נוסף בשל שאיפותיה האימפריאליסטיות לגבי האדמות והמשאבים של שכנותיה... גם אם נתייחס להצהרות מעין אלה כסוג של דיפלומטיה שלילית המיועדת להסיח את דעת העולם מסוגיה מהותית כסוגיית תכנית הגרעין, הרי שהדבר מזיק לאיראן מכל הבחינות, משום שבכך  היא מחזקת את חוסר האמון של מדינות המפרץ בה, והופכת אותה למדינה מנודה ומבודדת מסביבתה האזורית...

 

בעוד שניתן לצפות שאיראן תחתור לשיפור ותיקון יחסיה עם שכנותיה ולהשבת האמון האבוד [ביניהן], היא [דווקא] מחממת את האווירה שלא לצורך ומעכירה אותה, באופן הגורם נזקים כבדים לעתיד היחסים האלה [ובאופן] הגורם לה [לאיראן] לאבד כל סימן התחלתי לתמיכה בזכויות הגרעין שלה... אחרי כל זאת, אף אחד לא יאמין ששאיפותיה [של איראן] ל [השגת] גרעין למטרות שלום תיפסקנה. יתרה מכך, הן תהפוכנה לאיום אמיתי על המדינות הללו [השכנות לה]. הכוח הגרעיני... יהפוך את איראן לכוח שכופה את עצמו ומשיג את שאיפותיו, ללא פחד מתגובות כלשהן....ההצהרות הללו מבטאות תכנית אסטרטגית החושפת מעט ממה שאיראן מסוגלת לעשות, אם יהיה ברשותה נשק גרעיני..."[24]

 

 



[1] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 15.7.2007

[2]  כיהאן, (איראן) 9.7.2007.

[3]  כיהאן, (איראן) 15.7.2007. 

[4]  איסנא, 13.7.07.

[5]  כיהאן, 17.7.07.

[6]  אפתאב, (איראן) 15.7.07; לעומת זאת, הסביר יו"ר הוועדה הפרלמנטרית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, עלא אל-דין בורוג'רדי, כי נסיעת מותכי לבחרין נועדה לעצור את מדיניותה של ארה"ב להחריב את יחסיה של איראן עם שכנותיה, אפתאב, 17.7.07.

[7]  המדובר באימפריות ששלטו באיראן למן המאה השישית לפני הספירה ועד למאה העשרים.

[8]  אעתמאד-י מלי, (איראן) 15.7.07.

[9] אל-וקת (בחרין) 12.7.07

[10]  באתזאב, (איראן) 16.7.07.

[11]  שרק (איראן) 16.7.07.

[12]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון) 14.7.07

[13] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 12.7.07

[14] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 13.7.07, 12.7.07

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.7.07 , אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 12.7.07 

[16] אל-סיאסה (כווית), 13.7.07

[17] אל-וטן (בחרין), 13.7.07. הח'וארג' הם קבוצה שהתפלגה ממחנהו של הח'ליפה הרביעי עלי אבן אבי טאלב בקרב ציפין בשנת 657 ונחשבה לקבוצת האופוזיציה המוסלמית הראשונה באסלאם. כינוי זה משמש לגנאי לקבוצות פורשות.

[18] אל-איאם (בחרין) 11.7.07 

[19] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 11.7.07

[20] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 13.7.07

[21] אל-איאם (בחרין) 11.7.07

[22] אל-סיאסה (כווית) 15.7.07

[23]  אל-אתחאד (איחוד האמירויות) 20.7.2007

[24]  אל-יום (סעודיה) 19.7.07

תגיות