כללי

ירדן: הסכם השלום עם ישראל הוא בחירה אסטרטגית ומקור כוח עבורנו; הפלסטינים יהיו המפסידים הראשיים מביטולו

לאחרונה גברו בירדן הקריאות לביטול הסכם השלום עם ישראל ולניתוק מוחלט של היחסים עמה, עד כדי האשמת המשטר הירדני בבגידה, בשל שמירתו על ההסכם. קריאות אלה נשמעו במהלך ההפגנות והמחאות שהתקיימו בשבועות האחרונים בירדן, בעיקר על ידי האחים המוסלמים, בדרישה לסיום המלחמה בעזה[1], וכן לאחר שירדן סייעה לישראל ב-14.4.24 לבלום את התקיפה האיראנית לעברה ויירטה חלק מהכטב"מים והטילים האיראניים שעברו במרחב האווירי שלה.[2]

 

שר החוץ הירדני, אימן אל-צפדי, הגיב לקריאות אלה ב-14.4, לאחר התקיפה האיראנית נגד ישראל שירדן סייעה בבלימתה, באומרו כי הסכם השלום מהווה מקור כוח עבור ירדן, בעיקר בשל העובדה שהוא מאפשר לה לשרת את הפלסטינים, להגן על סוגייתם ולהגן על ירושלים והמקומות הקדושים בה.  לדבריו, ביטולו, לא רק שלא יועיל לפלסטינים, אלא אף יפגע בהם, מאחר והוא ישלול מן הממלכה הירדנית את יכולתה לסייע להם. בדומה לאל-צפדי, בכירים ירדנים נוספים הדגישו כי הסכם השלום הוא "בחירה אסטרטגית" של ירדן וכי הוא מביא תועלת לפלסטינים. לדבריהם, ירדן חתמה על הסכם השלום עם ישראל, רק לאחר שהפלסטינים עצמם חתמו עם ישראל על הסכמי אוסלו ב-1993.

 

דברים דומים עלו גם במאמר שפרסם העיתונאי הירדני, עלאא' אל-קראלה, ב-31.3, בטורו ביומון הממסדי אל-ראי, בו יצא נגד הקריאות "הפופוליסטיות", כדבריו, לביטול הסכם השלום עם ישראל וטען כי ההסכם מועיל לפלסטינים יותר מאשר לירדן וכי בלעדיו הסוגייה הפלסטינית הייתה באה אל קיצה לפני עשורים.

 

דגלי ישראל וירדן[3]

להלן קטעים מדבריהם של הבכירים הירדנים ומהמאמר ביומון אל-ראי.

 

בכירים ירדניים: ביטול הסכם השלום עם ישראל יזיק לפלסטינים ולסוגייתם

שר החוץ הירדני, אימן אל-צפדי, התייחס לקריאות לביטול הסכם השלום עם ישראל בדבריו לערוץ הירדני הרשמי "אל-ממלכה", ב-14.4.24, למחרת התקיפה האיראנית נגד ישראל שירדן סייעה בבלימתה. כך אמר: "הסכם [השלום שחתמנו עם ישראל] מימש את כל זכויותינו ושירת את האינטרסים שלנו. ביטולו לא ישרת את ירדן ולא את הפלסטינים. לו חשבנו לרגע שביטולו ישרת את ירדן ואת הפלסטינים, לא היינו מהססים לעשות זאת... לאמיתו של דבר, זה יזיק לשתיהן ויגביל במידה רבה את יכולתנו להמשיך למלא את התפקיד העיקרי והראשי בסיוע לעם הפלסטיני... הסכם השלום הוא מקור כוח עבורנו והוא מאפשר לנו להמשיך בתפקידנו לסייע לעם הפלסטיני ולהגן על האינטרסים שלנו... הממלכה חתמה על הסכם השלום לאחר שהפלסטינים חתמו על הסכם אוסלו עם ישראל, וכאשר העולם הערבי כולו היה [מעורב] במו"מ למען שלום כולל ובר קיימא".

 

על הדרישות הנשמעות בירדן לבטל את הסכם השלום עם ישראל, אמר אל-צפדי: "אנחנו מכבדים את דעת הקהל הירדנית". הוא הוסיף: "בזמנו (ב-1994, עת נחתם), הגן ההסכם על האינטרסים שלנו, החזרנו לעצמנו את אדמותינו הכבושות והוא קיבע את התפקיד המיוחד של ירדן בניהול המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים. לולא התפקיד הזה, היה ואקום שישראל הייתה מנצלת אותו כדי לכפות את ריבונותה וניהולה על המקומות הקדושים והיא לא הייתה נותנת זאת לפלסטינים". אל-צפדי טען כי קיצונים ישראלים, ובהם שרים בממשלת ישראל, "רוצים לבטל את הסכם השלום וזה דבר שיחזיר אותנו לנקודת ההתחלה ולנושא הגבולות והסכסוך ויגרום לנו לאבד את יכולתנו למלא את תפקידנו... ".[4]

 

בכירים ירדנים נוספים הביעו את דבקותה של ירדן בהסכם השלום עם ישראל לנוכח הקריאות הנשמעות לאחרונה לביטולו. כך, דובר ממשלת ירדן, מוהנד אל-מובידין, האשים בראיון לערוץ סקיי ניוז ערביה ב-29.3, את בכירי חמאס בהתנהלות פופוליסטית ובהסתת העם הירדני נגד הנהגתו. אל-מובידין טען כי גורמים אלה מנסים "לאלץ את ירדן לנקוט אופציות אחרות", אך הדגיש כי "השלום הוא הבחירה האסטרטגית שלנו והסכם השלום [עם ישראל] הוא שמאפשר לנו למלא את תפקידנו בהקלת הלחצים מעל האנשים בגדמ"ע."[5]

 

יו"ר הסנאט הירדני, פייצל אל-פאיז, אמר ב- 3.4.24 בראיון לערוץ אל-משהד כי "למרות שהופעלו על המלך חוסיין לחצים לאחר [שנחתם הסכם] קמפ דייוויד [לחתום גם כן על הסכם שלום בין ישראל לירדן], הוא לא נכנע ללחצים אלה. רק לאחר שהרש"פ חתמה על הסכם [אוסלו] עם ישראל המלך חתם על הסכם [השלום] הירדני-ישראלי, לכן שלא יפריחו סיסמאות פופוליסטיות על חשבון עמדותינו..."[6]

מאמר ביומון הממסדי אל-ראי: ללא ההסכם, הסוגיה הפלסטינית היתה באה אל קיצה

דברים ברוח דומה כתב העיתונאי הירדני, עלאא' אל-קראלה, ב-31.3.24, בטורו ביומון הממסדי אל-ראי,  תחת הכותרת "הו מפריחי הסיסמאות הפופוליסטיות, אלה [תהיינה] תוצאות ביטול הסכם השלום", שבו יצא נגד הקריאות לביטול הסכם השלום עם ישראל וטען כי הסכם זה מועיל לפלסטינים יותר מאשר לירדן וכי לו ירדן חשבה רק על עצמה, היא היתה מבטלת אותו מזמן. כך כתב: 

 

"הבה נסכים תחילה על כך שירדן חתמה הסכם שלום עם הישות הכובשת [קרי: ישראל] רק אחרי שהפלסטינים עצמם, על כל פלגיהם, עשו כן [בחתימה על הסכם אוסלו ב-1993]. נסכים גם על כך שהאחרונים שמפיקים תועלת מהסכם זה הם הירדנים עצמם. הדבר החשוב ביותר שנסכים לגביו טמון בשאלה: מה הפיקו הסוגייה הפלסטינית והפלסטינים מההסכם [הזה] שנחתם עם הישות ומה יקרה אם תחליט ירדן לבטלו?...

 

רבותיי המכובדים, הסכם השלום הוא זה שאִפשר לנו במהלך השנים האחרונות לתת חסות למקומות הקדושים בגדמ"ע, לשמור עליהם, לטפל בהם, לשפצם, לתחזקם ולהבטיח את הגעת המאמינים אליהם. כמו כן, ההסכם אִפשר לכל פלסטיני לעבור דרכנו אל [יתר] העולם וסייע לנו לאפשר לפלסטינים להקים את גרעין מדינתם המיוחלת, שמאז [החתימה על] ההסכם אנו נלחמים למען הקמתה, בגבולות 67', כשבירתה ירושלים המזרחית.

 

אלמלא הסכם זה - שבגינו אתם מאשימים אותנו כעת בבגידה ומפריחים נגדנו סיסמאות פופוליסטיות - היו המתנחלים עושים בגדמ"ע כראות עיניהם ולא היה באפשרותנו להכניס ולו גרגר קמח, או מיטה לטיפול רפואי ולא להצניח סיוע או לשלחו יבשתית לתושבי עזה, אשר כל מה שהם מצפים לו הוא מעשים ולא רטוריקה, הסתה, פֵּרוּד והפגנות אשר אינן מועילות כלל. כמו כן, אלמלא ההסכם בינינו לבינם - ואינני חושף פה סוד - הסוגייה הפלסטינית הייתה באה אל קצה לפני רבע מאה וכל [הפלסטינים] היו מהגרים מ[פלסטין].

 

לו רצתה ירדן לנהוג באנוכיות כלפי הסוגייה הפלסטינית, כי אז הייתה מבטלת את ההסכם היום, לפני מחר, אלא שהתבונה וההיגיון מאלצים אותנו להמשיכו ובה בעת להתעקש על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. לשם כך אנו פועלים יחד עם כל השותפים בעולם כדי ללחוץ על הישות הזו [ישראל] לשים קץ למאבק המזוין בכל פלסטין, ולא רק בעזה.

 

יחד עם זאת, ירדן לא היססה, כהוא זה, להקפיא את כל ההסכמים [שנחתמו], להשעות את אלה שאמורים היו להיחתם ולהתנות את כולם בהפסקת התוקפנות נגד עזה.[7] ואכן, ירדן גירשה את השגריר [הישראלי], סגרה את השגרירות [הישראלית בעמאן] וחצתה את העולם [עם קמפיינים] בשם הפלסטינים עצמם, כדי לשים קץ לתוקפנות [הישראלית], לחשוף את הנרטיב הישראלי המַטעה ולשבור את המצור מהאוויר ומהיבשה והיא שולחת [לעזתים] סיוע שעולה על יכולותיה ועל משאביה הצנועים.

 

בקיצור, ביטול הסכם [השלום בין ירדן לישראל] לא יפגע בנו [הירדנים]. אחרוני המפסידים [מביטול כזה] יהיו ירדן והירדנים, בעוד שהראשונים להפסיד בגינו יהיו הפלסטינים עצמם, המוסלמים והערבים. זאת, משום שמשמעות יציאתנו ממנו תהיה ייהוד ירושלים והפקרתה, על כל המקומות הקדושים שבה, והגברת שליטת הכיבוש על הגדמ"ע. הדבר החשוב ביותר הוא שביציאתנו מההסכם נהיה כמי שגזרו על הפלסטינים להיות תחת מצור לנצח, ומי מכם מעוניין בכך? זוהי שאלה לכולם, להוציא את הפופוליסטים שמקבלים הוראות מבחוץ."[8]