כותב סעודי: גחמת ה-7 באוקטובר המיטה חורבן על עזה, אך צפוי ששוב מנהיגי חמאס יכריזו על ניצחון

מוחמד אל-סאעד, כותב בכיר בעיתון הסעודי "עוכאט'", פרסם מאמר אירוני בו תיאר כיצד בתום המלחמה יכריזו מנהיגי חמאס וחזבאללה על ניצחון אלוהי, על רקע עזה החרבה ההרוסה ומתיה הרבים. לטענתו, ניצחון עבור מנהיגים אלה הוא עצם הישארותם בחיים, לאחר שידה של ישראל לא השיגה אותם, וכי הללו ימשיכו להתעשר ולחיות חיי פאר על גבם של תושבי עזה המרוסקים.

אל-סאעד הסביר במאמרו כי המונח תבוסה כלל לא קיים בלקסיקון של תנועת האחים המוסלמים ומחנה ההתנגדות עמם מזוהה חמאס וכי הללו מדמים כל תבוסה לניצחון תוך קידוש המתים, והפקרת אלה שחיים.

מחמד אל-סאעד [1]

                                                            
להלן תרגום קטעים ממאמרו:

"עם חתימת ההסכם לסיום העימות בין ישראל לחמאס, שצפויה להתקיים במהלך הימים הקרובים, ישובו לוחמי בית הקפה לשחק שש-בש, לעשן נרגילה ולהחליף עצות כיצד להגר לארה"ב ולבריטניה, שאותן קיללו במהלך השבועות האחרונים.

באשר ללובשי הצעיפים של פלסטין – שהונפו במשך חמישה חודשים במגרשי הספורט ובמסיבות של מוזיקה שקטה שלא ניתן להם פרסום - הרי [שצעיפיהם] ישובו לארונות, בהמתנה למלחמה נוספת, [שגם בה] יופרחו סיסמאות פופוליסטיות ו[יושג] ניצחון דמיוני נוסף... 

 
העיתונאים שמילאו את המרקע בצרחות, בפרשנויות ובהספדים ישובו אל הווילות המרווחות שלהם בבירות התפוצה הערבית [קרי, מדינות במערב בהן מהגרים ערבים רבים]! ויתכננו את חופשתם הבאה בבירות, בלונדון, בפריס ובקנדה...

חסן נצראללה ישוב להסתתר במרתפו הנוח עם ארבע נשותיו, ויתמסמס המסר המטופש שלו, שבו איים [לשגר טילים] אל ישראל, הרבה מעבר לחיפה. בפועל, כל מה שעשה הוא לשלוח לערוצי אל-מנאר ואל-מיאדין את תמונות ארונות המתים של פעיליו בזה אחר זה, כדי לחפות על חרפת מפלת ציר ההתנגדות.   

ח'אלד משעל,  אסמאעיל הניה ומוסא אבו מרזוק ייצאו אלינו מבתי המלון שלהם באזור ויכריזו על ניצחון אלוהי, ויקדימו את סנוואר מחשש שהוא יגנוב להם את הרגע ההיסטורי.
באשר לסנוואר, הוא ייצא ממרתפו, כשהוא נישא על כתפי קרוביו, שיגנו עליו מפני זעמם של העזתים, שאיבדו את יקיריהם, את בתיהם ואת חייהם השלווים, בשל גחמת השביעי באוקטובר. תומכיו יישאוהו על כתפיהם המוצקות לאחר שתושבי עזה נשאו על כתפיהם החלשות שלושים אלף גופות.  

זהו ניצחון דמיוני, אולם תאמין [לי] שתבוסה בלכסיקון של האחים המוסלמים וב[מונחים] המוחלטים של ציר ההתנגדות פירושה ניצחון, שהאכזבה פרושה שמחה, שהגופות המבותרות בכבישי עזה הן גשר עבור הסוגיה [הפלסטינית], שהתרומות מגיעות לבכירים ושהחיים [נועדו] להם, והמוות לזולתם.

סנוואר ישוב אל פרדס התפוזים האהוב עליו במרכז עזה, יחד עם ילדיו ונכדיו, וישהה בסוף השבוע בבית הקיט שלו על החוף, כשהוא נואם בפני המתים, לפני שידבר אל אלו שבעודם בחיים, ומסביר להם כיצד עזה ניצחה, מפני שהוא לא נהרג ולא נאסר. כמובן שהוא לא יאמר שישראל שמרה על חייו, מפני שבין אם ידע ובין אם לאו, הוא שירתה כפי שהאדם הנאמן לה ביותר לא שירתה.

בעיני [אסמאעיל] הניה וסנוואר כל פלסטין על אנשיה, נשיה וילדיה, החיים והמתים, אינה שווה קיסם שיניים, כפי שאמר מנהיגם הרוחני אל-זהאר בשיחה בעבר.[2]
לאחר מכן הניה ייקח את מטוסו הפרטי, ויצא לטהראן, שם הוא ינשק את ידו של המנהיג העליון, יבקר בקברו של קאסם סולימאני, ישבח את שניהם, ויצהיר שהוא מקבל את מרותם ונאמן להם..

יתר מפקדי חמאס, שהסתתרו מאחורי אזרחים, הרי שהם יתחרו ביניהם על העסקת חברות הקבלן שלהם שבהן התפרסמו [בעזה]. השוק בעזה ענק ושיקומו עומד להתחיל, המיליארדים של הערבים ניצבים בפתח, ומוטב שמי שיזכו בהם יהיו... ממנהיגי חמאס 'פנים', שמקווים  שישראל תהרוס בתים כדי שהם ייבנו אותם מחדש, על חשבון התורמים, וכך יגדל עושרם. 

 
אשר ליתר העזתים המרוסקים והפצועים... מי מהם שנותרו ישובו אל הריסות בתיהם, ויאבדו את דרכם במסלולי הכאב הנטושים, ובסמטאות רוויות במוות. [הם יגלו] מסלולים שאיבדו את מאפייניהם, בתים שאינם נמצאים עוד ושכונות שנמחקו לנצח.

לסיכום, עזה מתה, סנוואר והניה בחיים: יחי סינוואר, יחי הניה[3].