מאג'ד בן מוחמד אל-אנצארי, דובר משרד החוץ הקטרי ויועץ ראש הממשלה הקטרי, היה בעברו הלא רחוק עיתונאי ובעל טור ביומון הקטרי הממסדי אל-שרק. בדומה למדיניותה של קטר, התומכת פוליטית וכלכלית בחמאס, הביע אל-אנצארי במאמריו תמיכה מוחלטת במאבק מזויין נגד ישראל ובשיגור אלפי טילים לתחומה.
דוגמא לכך היא מאמר שפרסם אל-אנצארי ב-24 במאי 2021, ביומון הקטרי אל-שרק, ימים ספורים לאחר שהסתיים מבצע "שומר החומות" - סבב לחימה צבאי בין ישראל לחמאס שנפתח ב-10.5.2021, במהלכו שיגרו חמאס וארגונים נוספים אלפי רקטות לעבר ישראל.
במאמרו שיבח אל-אנצארי את "הניצחון" שהשיגה חמאס בעימות זה נגד ישראל אותה כינה "האויב הציוני" או "הישות" והביע תמיכה ב"שיגור 3000 טילים תוך עשרה ימים" לעבר ערי ישראל שהפכו את "הישות כולה להיות תחת איום הטילים הפלסטינים"
אל-אנצארי התייחס לסבב הלחימה ב-2021 כ"מערכה אחת בסכסוך ממושך" המסמלת את "תחילת הניצחון", בהסבירו כי "ניצחונות היסטוריים" הינם פרי עשייה של עשרות שנים. כך, לדבריו, האינתיפאדה הובילה לנסיגות הישראליות במסגרת הסכם אוסלו; כך "פעולות מסירת נפש" באינתיפאדת אל-אקצא ו"מלחמת הגרילה המאורגנת" הובילו לנסיגה החד-צדדית מעזה שהפכה לדבריו ל"שטח הפלסטיני הראשון ששוחרר מידי הכובש".
אל-אנצארי הדגיש כי ההתקדמות המתמשכת בפיתוח המאבק נגד ישראל, תוביל ל"היעלמות הכיבוש" וייחל שאללה יזכהו במספיק חיים כדי שיהיה בתקופת ניצחון המוסלמים ו"שחרור מסגד אל-אקצא וכל האדמה המבורכת".
מאג'ד אל-אנצארי[1]
להלן תרגום קטעים ממאמר זה:
"...מה שקרה בעימות האחרון עם האויב הציוני ['שומר חומות', 2021] הוא בסופו של דבר תוצאה של מערכה אחת בסכסוך ממושך. זוהי עובדה שמן הראוי שתהיה נוכחת במוחות כולנו, בבואנו להעריך את התמורות בנושאי הסוגייה [הפלסטינית] מידי שנה. זאת, משום שניצחונות היסטוריים לא מתממשים באופן פתאומי, אלא הם תוצאה של שנים ועשרות שנים של עשייה בכיוון של פירוק החולשה וגורמיה ובניית הכוח וחיזוקו. מה שחשוב הוא הגישה שלנו לעימות. [גישה] אופטימית היום [בעקבות הישגי חמאס], אין פירושה שהמערכה הזו היא סוף הסכסוך, אלא היא התחלת הניצחון; זו הטיה של העימות לכיוון התעצמותם של בעלי הזכות [קרי, הפלסטינים] ומניעת ההידרדרות לעבר תבוסה.
כשהיינו צעירים ראינו כיצד יצאו ילדי האבנים בחזות חשופים, כשהם רעולי פנים בכָּאפִיוֹת שלהם, חמושים באבנים וחוללו את האינתיפאדה [הראשונה]. התוצאה הייתה שהישות [קרי, ישראל] מיהרה לכבות את הגחלת הזאת באמצעות הסכם אוסלו. הדגלים הפלסטינים הונפו ודגלי הישות [קרי, דגלי ישראל] בגדה המערבית ובעזה סולקו, לראשונה מאז הכיבוש.
כעבור כמה שנים, עם התפתחות מודעותנו בנוגע לסוגייה [הפלסטינית], פרצה אינתיפאדת אל-אקצא עם פעולות מסירת הנפש [אסתשהאד] והעימותים העקובים מדם שלה. שיטות המאבק בה התפתחו לכדי מלחמת גרילה מאורגנת, שהאויב ספג בה אבדות רבות. אחת מתוצאותיה הייתה הנסיגה החד-צדדית מעזה, שהיה השטח הפלסטיני הראשון ששוחרר מידי הכובש.
לאחר מכן באה מלחמת עזה בשנת 2008 ['עופרת יצוקה'] וטילים החלו להיות משוגרים מעזה לערי הישות. האבדות הישראליות במישור הצבאי היו כבדות, אך הנזק הגדול ביותר היה הנזק שנגרם לחלק גדול מהנרטיב של תל-אביב במערב שהוצגה כצד הנפגע, בעקבות פרסום תמונות של התוקפנות [הישראלית] השרירותית, בכל העולם.
במערכה האחרונה הזו ['שומר החומות', 2021] הפכה הישות כולה להיות תחת איום הטילים הפלסטינים; [גם] הפְּנים [קרי, ערביי ישראל] התעורר לעימות עם הכובש והזירות העולמיות התלקחו בשיח נגד התוקפנות, שאימץ את נרטיב משטר האפרטהייד לתיאור המשטר בתל אביב. הישות הייתה במבוכה מדינית גדולה והיא נאלצה לסיים את התוקפנות שלה ללא שום ויתורים מצד הגורמים הפלסטינים.
חגיגת הניצחון במערכה אחרונה זו היא חגיגה של המשך ההתקדמות בכיוון הניצחון במאבק, שכן יש פער עצום בין התנגדות באבנים ובחזות חשופים לבין שיגור 3,000 טילים תוך עשרה ימים לכיוון ערי הישות. כך נמשך המפנה ההדרגתי לעבר שוויון [הכוחות]; גלגל ההיסטוריה ממשיך [לנוע] לעבר היעלמות הכיבוש וחזרת הזכות לידי בעליה [הפלסטינים]. הכובש נכשל היום אפילו במימוש יציבותו הפוליטית וערוצי התקשורת שלו מלאים בפרשנים המפקפקים ביכולותיו של המשטר ומטילים עליו את האחריות לכישלון.
מנגד, התוכניות להשתקת ההתנגדות ומסמוס העניין [הפלסטיני], לא מצליחות לממש את יעדיהן והאומה [האסלאמית] על עמיה [השונים] שבה להיות לב פועם התומך בירושלים ובפלסטין. אין לי ספק שהתוצאה תוכרע לטובת אנשי הזכות, שכן ההבטחה האלוהית אינה ניתנת לפרשנות. כל מה שאנו מבקשים מאללה הוא להספיק לחיות בתקופת הניצחון הזה ושנזכה לקבל חלק מהשכר עבור שחרור של מסגד אל-אקצא וכל האדמה המבורכת".[2]
