כללי

כותב פלסטיני: חמאס השקיעה את כל משאביה במלחמה חסרת סיכוי בישראל והמיטה חורבן על רצועת עזה; על הקהילה הבינ"ל והעולם הערבי לפעול לחיסול הארגונים הפלסטינים ופעילותם

​

הכותב הפלסטיני מג'די עבד אל-והאב פרסם לאחרונה שני מאמרים באתר הסעודי אילאף בהם מתח ביקורת קשה על התנהלותה של תנועת החמאס וטען כי במתקפה שביצעה ב-7 באוקטובר נגד ישראל, היא המיטה אסון על העם הפלסטיני.

 

במאמרו מה-9.1.24 ייחל עבד אל-והאב לכך שקללת אללה תרדוף את תנועת חמאס, בשל ההרס והחורבן שהיא המיטה על רצועת עזה. הוא תהה מדוע לא ניצלה את כל משאבי העתק שבזבזה על בניית מנהרות ויכולות צבאיות לטובת פיתוח הרצועה ותושביה, במקום להפנותם למלחמה חסרת סיכוי נגד ישראל. בנוסף, הוא העריך כי לאחר ההרס של עזה יבואו "חיים של אומללות וסבל, הן ברצועה והן מחוץ לה, ומי שלא יהיה פליט, יהגר".

 

במאמר קודם שלו מה-26.12.23, כינה הכותב את התקפת חמאס על יישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר "מתקפת קמיקזה" בדומה לפעולות ההתאבדות של טייסי הקמיקזה היפנים במלחמת העולם השנייה, שלא תרמו כהוא זה למאמץ המלחמתי של יפן. הוא קרא לפעילי חמאס ללמוד מניסיון היפנים ולנטוש את הפעילות הצבאית בהיותה חסרת תוחלת. כמו כן קרא עבד אל-והאב לקהילה הבינלאומית ולעולם הערבי לפעול לחיסול כל הארגונים הפלסטינים ולהפסקת פעילותם הצבאית והאזרחית "כדי שהפלסטינים ייפטרו מהם ומנזקם ויתחילו לסלול את דרכם אל דרך הישר, הרחק מהרס, הרג וחורבן”.

 

מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, לצד חמושים מהזרוע הצבאית של התנועה[1]

 

להלן תרגום קטעים משני מאמריו.

 

מי ייתן וקללת אללה תרדוף את חמאס בשל החורבן שהמיטה על עזה

במאמרו מה-9.1.24 כתב מג'די עבד אל-והאב: “מי שרואה את החורבן שנגרם ברצועת עזה בחיי אדם, בבניינים, במישור הכלכלי, הפיננסי והנפשי, אינו יכול שלא להתפלל לאללה ולבקש ממנו שקללתו תרדוף כל מי שגרם לחורבן הזה. איך, חי אללה, לא נקלל את מי שגרם לכך, אחרי כל ההרס והחורבן הטוטאלי? איך אפשר שלא לקלל את חמאס ואת מנהיגיה, לאחר שהשמידו את כל מרכיבי החיים המכובדים ברצועת עזה?!

 

האם כאשר חמאס ביצעה את התקפתה [נגד ישראל ב-7 באוקטובר] היא ציפתה שלאחר הפלישה על יישובי עוטף עזה, ישראל לא תשיב [לה] מנה אחת אפיים ולא תנחית עליה ועל רצועת עזה מהלומה אחר מהלומה, ללא הפסק, בחסות הרצון שלה לנקום, עם הגיבוי הבינלאומי שלו היא זוכה ובהעדר כל כוח שמסוגל לאלץ אותה להפסיק את מלחמתה נגד עזה?  

 

האם לא היה ראוי לחמאס - שכבר הוכיחה את יכולת התכנון שלה - להשקיע את היכולת הזו ואת האנרגיות הללו בבניית רצועת עזה ולהשלים את הצמיחה שהיא השיגה, אשר עוררה את קנאתם של רבים מהערבים והמוסלמים החיים בתימן או בסומליה ובמדינות אחרות, [ואילו כיום] העזתיים [הם אלה ש]מייחלים להגיע לרמתן, ורואים בהן חוף מבטחים?!

 

האם לא היה ראוי לחמאס להשקיע את המשאבים האנושיים והכספיים - שאותם בזבזה על בניית יכולותיה הצבאיות ובניית המנהרות - כדי לפתח את עזה, את אנשיה, את בנייניה ואת רחובותיה? היכולות הצבאיות הללו הוכיחו שהיא מסוגלת לפגוע בישראל רק ברמה של שריטה אך כמובן שאינה מסוגלת להביסה, והראיות [לכך] הניצבות [כעת] נגד עיני כולנו ברורות.

 

ההרס שגרמה­­­­ חמאס לרצועת עזה לא ייפסק גם אם מלחמתה של ישראל נגדה תיפסק; הוא יימשך, כפי שמבהירה ההיסטוריה 'המהוללת' של ארגונינו [הפלסטינים השונים]. הרס זה אינו מבשר טובות, כפי שמשווים בנפשם מי שמשלים את עצמם בניצחון; הוא יהיה חוליה בסדרת [אירועים] ארוכה שתימשך שנים ותוביל לשינוי גיאוגרפי, טופוגרפי ודמוגרפי ברצועת עזה, בטווח הקצר ובטווח הרחוק.

 

ברכות למנהיגי חמאס על מה שעוללו ברצועה ועל מה שיקרה בגדמ"ע ובירושלים. המסלול ברור וגלוי: לאחר ההרס [יבואו] בריחה, פליטוּת, חיים של אומללות וסבל, הן ברצועה והן מחוץ לה, ומי שלא יהיה פליט, יהגר. [ואכן] רבים שוקלים היום להגר, לאחר שחמאס גרמה להם לאבד את כל משמעויות החיים. זאת [כמובן], אם ימצאו דרך להגר ולצאת מהרצועה ומהגדמ"ע, שכן תועמלני הפטריוטיות [הפלסטינית] והלאומיות [הערבית] המזויפות, ימנעו [זאת] בעדם ויותירו אותם במצבם, כמו שהפליטים הפלסטינים המשיכו במשך עשרות שנים להיות פליטים הכלואים במחנות פליטים בסוריה, בלבנון ובירדן.  

 

תודה לחמאס על כך שהפכה אותנו למיזמים של פליטוּת חדשה, זאת [כמובן] אם נישאר בחיים לאחר שהרסה את הנפשות שלנו. האם חמאס אינה ראויה אפוא לכל הקללות הללו לאחר שהובילה את הפלסטינים לאבדון והפכה אותם לדלק לאש [המלחמה]?!"^[2]

 

אם הפלגים הפלסטינים לא יינטשו מיוזמתם את הפעילות הצבאית על העולם לפעול לחיסולם

במאמרו מה-26.12.23 כתב עבד אל-והאב: "אשאיל את המילה היפנית קמיקזה (מתאבדים) להקשר של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, למרות ההבדל במשמעות של השימוש בה בין שתי התרבויות. ייתכן שמילה זו מתאימה כעת לתיאור המציאות הפלסטינית, לאחר ההתקפה שביצעה חמאס נגד יישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר שבאמצעותה הכתירה [בהצלחה] רקורד של פעולות צבאיות - שבפועל ועל פי תוצאותיהן הן פעולות התאבדות - שנועדו לשחרור פלסטין והקמת מדינה לאומית או אסלאמית...

 

[טייסי] הקמיקזה לא סייעו ליפן לנצח במלחמת העולם השנייה. היא הובסה במלחמה, לאחר שארה"ב הטילה עליה שתי פצצות אטום, הודיעה על כניעה והצהירה על נטישת הפעילות הצבאית.  

 

הקמיקזה [המתאבדים] של פלסטין, שהתחילו לפעול לפני כמאה שנה ודרשו את שחרורה, איבדו יותר מחצי פלסטין בשנת 1948 ולאחר מכן, ב-1967, איבדו את מה שנותר ממנה. ואז [במשך תקופה ארוכה] הם הביאו על הפלסטינים חורבן והתפוררות, עד שהרסו את רצועת עזה על ראשיהם של תושביה, לאחר מתקפת קמיקזה שביצעה חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר [2023].

 

לאחר שהגענו לחורבן שאליו הגענו ואיבדנו את המולדת על כל אשר בה , השאלה היא: האם הפלגים הפלסטינים [השונים]... ילמדו מניסיון היפנים, ילכו בדרכם, יצהירו על נטישת הפעילות הצבאית ויתרחקו ממיליטריזם, שלא הניב דבר וגם לא יניב, נוכח יחסי הכוחות? הפלגים הללו ופעיליהם, על גווניהם השונים, לא הבינו [זאת] וגם לא יבינו בעתיד, כפי שמלמדת ההיסטוריה שלהם, שבמהלכה איבדו והרסו כל דבר.

 

מוטב שהפלגים יעשו זאת בעצמם, אך, אם לא יעשו כן, אזי זוהי קריאה לקהילה הבינלאומית ולעולם הערבי לפעול לחיסול הפלגים הפלסטינים במתכונתם הצבאית והלא צבאית - לרבות האזרחית, החברתית, הכלכלית והתקשורתית - לעצור את כל מנהיגיהם, לסגור את כל מרכזיהם ולהפסיק את כל פעילותם, כדי שהפלסטינים ייפטרו מהם ומנזקם ויתחילו לסלול את דרכם אל דרך הישר, הרחק מהרס, הרג וחורבן."^[3]