יועצו לשעבר של דונלד טראמפ תוקף במאמר ביומון סעודי את מדיניותו ההססנית של ממשל ביידן כלפי ההתגרויות של איראן
וליד פארס, לבנוני-אמריקאי, ששימש כיועצו של דונלד טראמפ לענייני המזה"ת במהלך מסע הבחירות שלו, פרסם מאמר ביומון הסעודי "אינדיפנדנט ערביה", בו מתח ביקורת על המדיניות ההססנית של ממשל ביידן כלפי איראן ועל שתיקתו נוכח מעשי התוקפנות וההתגרויות של המיליציות שלה במזה"ת.
פארס טען כי הססנות זו היא המשך ישיר של המדיניות שביסס נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, עם תחילת כהותנו ב-2009, ואשר הגיעה לשיאה בחתימת הסכם הגרעין (JCPOA) עם איראן. לדבריו, גורמים בארה"ב שגרפו רווחים מהסכם הגרעין הפכו ללובי שלחץ על ממשל אובמה לשמרו בכל מחיר, ובשל כך נמנעה ארה"ב מלהגיב על מעשי התוקפנות של איראן והמיליציות שלה. פארס ציין כי אמנם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ אימץ במהלך כהונתו מדיניות קשוחה מול איראן ואף הורה לחסל את מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה קאסם סולימאני, אך קשיחות זו "קרסה בִּין לילה, מיד עם כניסתו של ביידן לבית הלבן". לדבריו, ביידן החזיר את המדיניות של אובמה, מיהר להסיר את החות'ים מרשימת הטרור של ארה"ב, להעביר מיליארדי דולרים לאיראן וממשיך עד היום להבליג נוכח התגרויותיה. לבסוף תהה פארס עד כמה ימשיך ביידן במדיניות זו ומה יגרום לו לשנותה.
וליד פארס[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"במשך שלוש שנים, מאז עשרת הימים הראשונים שהממשל הזה נכנס לתפקידו בינואר 2021, נשמעים קולות במזה"ת התוהים מדוע ממשל ביידן מהסס להגיב על ההתגרויות של המיליציות האיראניות בכוחות האמריקאים שבאזור? ההתגרויות הללו התפשטו מעיראק לסוריה ולתימן ולכדי [פעולות] טרור נגד בעלי בריתה של ארה"ב במזה"ת...
הממשל הקודם של הנשיא דונלד טראמפ, הגיב [על ההתגרויות הללו] בכמה מקומות ואף הגיע אל הנהגת 'משמרות המהפכה' כאשר חיסל את מפקד 'כוח אל-קודס' קאסם סולימאני ויחד עמו את הבכיר במיליציות 'אל-חשד אל-שעבי' אבו מהדי אל-מוהנדס. במהלך הקדנציה של טראמפ התפיסה השלטת הייתה שצריכה להיות תגובה שוות ערך, ההיפך מהתפיסה של צוות אובמה-ביידן, שממליצה על תגובה שוות ערך רק אם ניסיונות הפגיעה האיראניים נמשכים, [וגם אז, לשיטתם] התגובה צריכה להיות מינימלית ולא מקסימלית...
השאלה העולה כעת היא: האם יש אפשרות שוושינגטון תתמיד במדיניות כזו כלפי איראן לנצח נצחים, או אפילו במשך כמעט שנה, [עד] לבחירות לנשיאות בשנת 2024? מהן הנסיבות שעשויות לגרום לוושינגטון לשנות לחלוטין, או באופן חלקי, את מדיניות המתינות המתמשכת [הזו שלה]? ומהן התוצאות הצפויות אם היא לא תשנה אותה?...
מדיניות המתינות האמריקאית החלה בממשל אובמה, מאז ששלח איגרת לח'אמנאי ביוני 2009. ליבת המדיניות הזו הייתה ראיית הקשר עם המשטר [האיראני], או ליתר דיוק, הקשר האמריקאי המתפתח עם ההנהגה האיראנית כ'קו אדום' [קרי, שאין לסכן אותו]. זאת, מאז תחילת כהונתו של ממשל אובמה בשנת 2009 ועד סופה בתחילת 2017, בייחוד אחרי חתימת ההסכם הגרעיני (JCPOA) בשנת 2015. הסיבה לאימוץ מדיניות זו היא 'העסקה' שהושגה מאחורי ההסכם, כלומר הרווחים שמפיקים ארה"ב והמערב [ממנו].
'עסקה' זו הפכה להיות הדבר שמגדיר את 'הקווים האדומים' במסגרת תפיסת הביטחון הלאומי האמריקאי. משמעות הדבר היא שהאינטרסים הללו משמשים את 'לובי ההסכם הגרעיני' כדי להפעיל לחץ על הממשל האמריקאי שלא לקבל החלטה שתגרום למשטר האיראני לסגת מהעסקה. מדיניות זו הרחיקה לכת עד כדי ריכוך עמדותיהם של ממשלי אובמה וביידן כלפי התנהגויותיה של טהראן והיא אף עיכבה את תחילת הפעילות של ממשל טראמפ נגד ההפרות של המשטר האיראני.
קיצורו של דבר, העדר התגובה על מעשי התוקפנות האיראניים נגד האזור ונגד האינטרסים האמריקאים... קשור מאוד ללחצים שמפעיל הלובי הזה על מוקדי קבלת ההחלטות בוושינגטון. הדבר ניכר בפעולה הפירטית שביצעו ספינות משמרות המהפכה נגד ספינה אמריקאית שאיבדה את דרכה במפרץ [הפרסי] במהלך תקופת שלטונו של אובמה, כאשר האופוזיציה הרפובליקנית הגדירה את דרך המו"מ [שניהלה ארה"ב] עם טהראן בעניין זה כ'מבישה'.
במשך ארבע שנות שלטונו של טראמפ, השתנתה המדיניות האמריקאית, אולם ההשפעה המעשית של השדולות על הבירוקרטיה בוושינגטון, נמשכה ללא הרף.
ממשל טראמפ קיבל החלטות גדולות כמו: פרישה מהסכם ה[גרעין]; הכנסת משמרות המהפכה והחות'ים לרשימת הטרור; שינוי כללי העימות עם טהראן ופעילות למען בידוד בינלאומי של המשטר [האיראני]. מדובר בשינוי גדול, אך מה שהיה חסר הוא תכנית לתמיכה בעם האיראני לצורך החלפת משטרו, משום שהיה מי ששכנע את טראמפ כי 'אפשר להגיע להסכם טוב יותר'...
למרות הישגי השינוי ששם קץ ל[מדיניות] המתינות בתגובה למשך ארבע שנים, קרסה מדיניות הקשיחות עם המשטר האיראני בִּין לילה, מיד עם כניסתו של ביידן לבית הלבן.
מאז הסרת החות'ים מרשימת הטרור האמריקאית, שב ממשל ביידן במהירות למשוואה של אובמה. החל מהעברת מיליארדי [דולרים] לטהראן ומתיחת ביקורת על יריבי 'הרפובליקה האסלאמית' [של איראן] מקרב ערבים וישראלים, עבור דרך ויתור על כוחות האופוזיציה [האיראנית] וכלה בשתיקת הממשל על ההתפשטות האיראנית [במזה"ת] על חשבון בעלי הברית [שלו].
הדבר מבהיר כי הדבקות [האמריקאית] באינטרסים המשותפים עם איראן הפכה להיות חשובה יותר מכל ברית אחרת באזור. לפיכך, ה[שאלה] המדויקת הפכה להיות: עד כמה תסכים וושינגטון שלא להגיב על מעשי התוקפנות של איראן, כדי לשמור על האינטרסים שלה? שאלה נוספת היא: עד כמה תמשיך טהראן לחצות את הקווים האדומים האמריקאיים באזור, לפני שתוביל לתגובה אמריקאית אסטרטגית?..."[2]
