איש העסקים והמיליונר הפלסטיני מוניבּ אל-מצרי: מתקפת ה-7 באוקטובר היא "תגובה טבעית" ו"זכות לגיטימית"; ברכות להתנגדות הפלסטינית
איש העסקים המולטי-מיליונר הפלסטיני, מוניבּ אל-מצרי, פרסם ב- 29.11.23 מאמר ביומון הפלסטיני אל-קודס בו הצדיק את מתקפת הטרור שביצעה חמאס ב-7 באוקטובר 2023 בה נרצחו כ-1,200 איש ונחטפו כ-240 וטען כי זו "תגובה טבעית" לכיבוש הישראלי ו"זכות לגיטימית" המעוגנת בחוק הבינ"ל. במאמרו שיגר אל-מצרי ברכות ל"התנגדות הפלסטינית" "ולמאבקה הלגיטימי", אשר לדבריו, "החזירה את הסוגייה הפלסטינית למקום הראוי לה בראש סדר העדיפויות הבינלאומי".
אל-מצרי בחצר ביתו בשכם[1]
להלן קטעים מהתייחסויותיו במאמר למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר:
"היום [29 נובמבר 2023] הוא היום הבינלאומי לסולידריות עם העם הפלסטיני, על פי החלטת העצרת הכללית של האו"ם משנת 1977 לציין את היום הזה, מידי שנה... השנה חל אירוע טקסי זה בצל נסיבות יוצאות דופן שאותן חוֹוֶה העם הפלסטיני מאז ה-7 באוקטובר [2023] ובצל התגברות המזימות לחיסול הסוגייה הפלסטינית ולהשמדת המפעל הלאומי הפלסטיני והניסיונות לכפות תוכניות ישראליות-אמריקאיות השוללות מהעם הפלסטיני את זכותו להגדיר את עצמו...
סבלו של העם הפלסטיני אינו תולדה של ה-7 באוקטובר. יש מי שמנסים לתאר את ההיסטוריה כאילו היא מתחילה מתאריך זה, שבו הכריזה ההתנגדות הפלסטינית מלחמה על ישראל, בהתאם לבדותה הציונית שהכיבוש ניסה לשווק בכל רחבי העולם. האמת המוחלטת היא שה-7 באוקטובר הוא תגובה טבעית על פשעי הכיבוש הישראלי מאז 1948 ועד היום והוא אינתיפאדה [קרי, התקוממות] נגד העוול הבינלאומי כלפי העם [הפלסטיני] שראשיתו בהחלטת בלפור הארורה בשנת 1917. על פי החוק הבינלאומי [אירועי] ה-7 באוקטובר הם זכות לגיטימית ומובטחת לעם הכורע תחת כיבוש זה עשורים רבים.
ה-7 באוקטובר הוא תוצר של הטרור הישראלי הגובר בתקופת ממשלת הימין הקיצונית האחרונה; הוא תוצאה של 17 שנות סגר וענישה קולקטיבית ברצועת עזה בצל שתיקה בינלאומית מבישה נוכח סבל בלתי אנושי ובלתי מוסרי שחווים למעלה משני מיליון פלסטינים; הוא תגובה טבעית על התוקפנות המתמשכת נגד מסגד אל-אקצא המבורך וכל המקומות הקדושים ועל הטרור הבלתי מוצדק נגד האסירים בבתי הכלא הישראלים.
הכיבוש מוליד את ההתנגדות, [זהו] כלל טבעי שאין עליו מחלוקת. כיצד יכול אדם חופשי באשר הוא, בעל סוגייה צודקת, לוותר על סוגייתו, על אדמתו ועל זכויותיו? לשם כך הבטיחו החוק הבינלאומי ואמנות זכויות האדם את הזכות להתנגדות, כפי שהיא מופיעה בסעיף 2 של הצהרת זכויות האדם והאזרח, שהתקבלה ב-26 באוגוסט 1789: 'התנגדות לדיכוי היא זכות בסיסית'...
לרגל היום הבינלאומי לסולידריות עם העם הפלסטיני, ברכות להתנגדות הפלסטינית ולמאבקה הלגיטימי למען החירות, העצמאות ובניית המולדת; ברכות להתנגדות הפלסטינית שהצליחה לכפות הפוגה הומניטרית לאחר שלא עלה בידה של הקהילה הבינלאומית לעשות זאת; ברכות להתנגדות אשר כפתה הכנסת סיוע הומניטרי ודלק לאחר שלא עלה בידן של העצרת הכללית [של האו"ם] ושל מועצת הביטחון ליישם את החלטותיהן; ברכות להתנגדות שהצליחה לשחרר את הילדים והנשים מבתי הכלא של הכיבוש; ברכות להתנגדות שהחזירה את הסוגייה הפלסטינית למקום הראוי לה בראש סדר העדיפויות הבינלאומי, לאחר ניסיונות ממושכים למוסס את הסוגייה..."[2]
