כללי

בעל טור ביומון אמירתי: חמאס היא פלג של ארגון האחים המוסלמים החותר למוטט את מדינות ערב ולחדש את הח'ליפות; היא אינה מייצגת את הפלסטינים ואין לה זכות לסבכם במלחמות

 

בעקבות מתקפת הטרור שביצעה תנועת חמאס בסיוע הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (להלן הגא"פ), ב-7 באוקטובר 2023, פרסם הכותב התימני, האני סאלם מסהור, מאמר ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, תחת הכותרת "חמאס איננה פלסטין". במאמרו טען מסהור כי מטרת תנועת החמאס - בדומה לתנועת האחים המוסלמים אליה היא משתייכת ולארגונים רדיקלים אחרים הקשורים אליה - הינה להפיל את המשטרים הערבים ולהקים ח'ליפות אסלאמית.

 

לדבריו, לחמאס ולגא"פ, אין זכות לטעון שהן מייצגות את העם הפלסטיני ולסבכו במלחמות חסרות תוחלת, בדיוק כפי שלשאר ארגוני האסלאם הפוליטי אין זכות לעשות זאת. לסיכום, קרא הכותב לעולם הערבי והאסלאמי להתעורר, להבין את המציאות הזו ולקבל החלטה "להתנתק ממורשות שהארגונים הרדיקלים משתמשים בהן כדי להרוס את האנושות כולה".

 

המאמר תחת הכותרת "חמאס איננה פלסטין"[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"לפנינו הזדמנות נוספת להפנות את תשומת הלב הציבורית, שכן המצב הנוכחי של דם והרג מחייב לתת את הדעת על התנהגות קבועה של ארגוני האסלאם הפוליטי. מאז הוקם 'ארגון האחים המוסלמים' בשנת 1928, הוא סבור שהוא מייצג את המוסלמים. זוהי דוקטרינה קבועה שלא השתנתה. למרות שחלפו עשרות שנים ואירועים ו[למרות העובדה ש]הארגון הסתעף ליותר מארגון מזויין אחד, האחים המוסלמים שמרו על כך [קרי: על העיקרון] שהם הנציגים הבלעדיים של העם. אפשר להסיק את השיטה הזאת מההתנגשות המתמשכת בין ארגוני האסלאם הפוליטי לבין מדינת הלאום הערבית [הנפרדת] לאחר שקמה במהפכת הקצינים החופשיים במצרים בשנת 1952.

 

באירוע מנשייה באלכסנדריה [קרי, ניסיון ההתנקשות בגמאל עבד אל-נאצר באוקטובר 1954] התנגשה מדינת הלאום עם הארגון הדתי. ניסיון ההתנקשות הזה היה אירוע של התנגשות רעיונית בין שני יריבים שאינם יכולים להיות בדו-קיום בשל הניגוד ההכרחי [שביניהם]. באותו הרגע, האחים המוסלמים חשבו שאם יסלקו את ראש מדינת הלאום, הם יתפסו את השלטון במצרים. זה מה שהם חשבו. יתר על כן, הם חשבו שאם ההתנקשות [בנאצר] תצליח, זה יביא קץ על פרויקט השחרור הלאומי הערבי [במדינות הלאום השונות], ולכן העובדה שנאצר ניצל [מההתנקשות] סימלה את הצלת הפרויקט של הלאומיות הערבית במדינות נפרדות...

 

 

אפילו התבוסה של [מצרים] ב-1967 [קרי, במלחמת ששת הימים], הייתה במהותה התנגשות בין מדינת הלאום [הערבית הנפרדת] לבין התנועה הדתית. אחרי התבוסה הזו היה שיח מסית [שהובל על ידי האסלאם הפוליטי] וטעון בשמחה לאיד [על התבוסה של] המשטר המצרי כמשטר של לאומיות [נפרדת]. באותם ימים, [השיח הזה] היה מלא בשנאה לרעיון של מדינת לאום ערבית... גלי השנאה הנוראים שהגיעו מכל עבר אל המשטר המדיני היו ללא תקדים ויצרו פער בין העמים והמשטרים המדיניים בעולם הערבי. כל זה קרה כי המשטרים של מדינות הלאום [הערביות השונות] לא הבינו את מהות הממד הדתי שבו פעלו 'האחים המוסלמים' בלי כל הגבלה בתוך מסגרת המדינה.

 

'האחים המוסלמים' ניצלו את הסכסוך בין המשטרים הרפובליקניים למלוכניים והצליחו ביחד עם

התעמולה של השמאל הערבי להרחיב את שיח השנאה נגד המשטרים של מדינות הלאום [הערביות] הנפרדות. מלחמת אוקטובר 1973 הייתה המנוף היחיד שבו חוזקה חיוניות המשטר הלאומי הערבי באמצעות מה שהצבא המצרי הגשים כאשר צלח את קו בר-לב. [אך] אפילו הניצחון ההיסטורי רב הערך הזה לא היה מסוגל לסגור את הפער הגדל והולך בין המשטרים הערביים לעמיהם, אשר שבו להקשיב לתעמולת הקבוצות הדתיות שמתנגדות למדינה, לאחר הסכם השלום המצרי-ישראלי בקמפ דיוויד ב-1979, אשר הביא לרצח הנשיא אנואר אל-סאדאת ב-1981.

 

מלחמת האזרחים בלבנון הייתה במהותה ניצול מכוער של הסכסוך הדתי והעדתי במזרח התיכון. המדינות הערביות לא הבינו שהמלחמה הזאת העמיקה את הסכסוך, כך ששבר את מדינת הלאום הלבנונית. מלחמת לבנון הביאה לכך שהקבוצות הרדיקליות השיגו לראשונה נשק מחוץ למסגרת המדינה. מתנועת 'אמל' השיעית נולד חזבאללה עם התגברות השיח המהפכני הדתי, אחרי שהמהפכה האסלאמית האיראנית הצליחה להפיל את השלטון החילוני של השאה ולהקים מדינה דתית רחבת ידיים שבראשה עומד ח'ומייני, חכם ההלכה השליט...

 

המערכת הפוליטית הערבית הוסיפה להתעלם מההשלכות גם כאשר המשטרים האלה עקבו בדאגה אחרי הפריצה של ג'והימאן אל-עותייבי והקבוצה שלו למסגד הקדוש במכה.[2] המשטרים הערביים – שלא חזו את [התוצאות] שהיו בטווח הארוך לכך ששלחו לוחמים לאפגניסטן עם התגברות המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות, נשמעו בפועל, מבלי לתפוס זאת, לזרם קיצוני דתי שהצליח לחדור לתוך תוכם של המוסדות של מדינות הלאום הערביות והיה מסוגל לכוונם לפי השקפתו הרב לאומית-האסלאמית [שאינה מכירה במדינות לאום].

 

עם התכנסות הוועידה הערבית האסלאמית באל-ח'רטום בשנת 1991, 'האחים המוסלמים' ובעלי בריתם השיעים כבר השלימו את אחיזתם. לפיכך, הופעת ארגון אל-קאעדה בחצי האי ערב, הייתה רק שאלה של זמן לאחר שהארגון הבינלאומי של 'האחים המוסלמים' הפיץ את הרעיון שהפלישה לדרום תימן בקיץ 1994 היא מלחמת קודש נגד הקומוניסטים המרקסיסטים. הייתה זו הכנה לאירוע גדול יותר כשמנהיג ארגון אל-קאעדה, אוסאמה בן לאדן, ביצע התקפות טרור נגד ארצות הברית ב-11 בספטמבר, ובכך חטף את הרצון הערבי והמוסלמי. מה שארגון אל-קאעדה עשה הביא על האזור כיבוש אמריקאי של אפגניסטן ועיראק.  

 

הנרטיב ההיסטורי הזה הכרחי כדי להבין שהמטרה העיקרית של הארגונים האסלאמיים הרדיקליים... נותרה ריסוק מדינת הלאום. [כך, ארגון] החות'ים הופיע וטען שהוא נציג תימן, חזבאללה [טוען שהוא] נציג לבנון, ואל-חשד אל-שעבי[3] ובעלי בריתו [טוענים שהם] נציגי עיראק. הארגונים הללו עוסקים בחטיפת עמים וארצות ומסבכים אותם במלחמות ובסכסוכים ללא יעדים ברורים, זולת רצונם לבטל את הגבולות הפוליטיים של מדינת הלאום הערבית. זהו היעד שאליו חותרים הארגונים הדתיים, כדי להקים את... מה שהם מגדירים 'מדינת הח'ליפות'. 

 

לתנועות חמאס והג'יהאד הפלסטיני אין זכות לטעון כי הן מייצגות את רצון העם הפלסטיני כדי לסבך אותו במלחמה חסרת משמעות, כפי שלכל הארגונים הדתיים אין זכות לעשות זאת. נוכח המצור שהוטל על רצועת עזה לאחר מתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023, מן הראוי שהשכל של כלל הציבור הערבי יתעורר [ויבין] את האמת כהווייתה. לא יתכן שמדינת הלאום תוחלף במדינת ח'ליפות... שכן מדינה כזו אינה יכולה להתקיים במציאות המדינית [הנוכחית]. למרות שהמציאות הקיימת עקובה מדם, הרי שהיא יכולה להפוך להזדמנות להתעוררות, לבחינה מחדש ולקבלת החלטה להתנתק ממורשות שהארגונים הרדיקלים משתמשים בהן כדי להרוס את האנושות כולה".[4]