כללי

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, צאלח אל-עארורי: פיתוח ההתנגדות בגדה המערבית, כולל שיגור רקטות – מטרה עליונה; עלינו לנצל את התמורות הבינ"ל ולהסלים את העימות עם ישראל

 

צאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית בתנועת חמאס, העניק ב-6.9.2023 ראיון לאתר האינטרנט של ערוץ אל-ג'זירה, בו התייחס בהרחבה להסלמה שחלה לאחרונה במאבק המזוין ובפיגועים מצד חמאס ושאר ארגוני הטרור בגדה המערבית נגד ישראל. אל-עארורי ציין כי ההתנגדות החמושה בגדמ"ע ביצעה בעת האחרונה קפיצת מדרגה, וכי מטרתה העליונה כיום היא להמשיך ולהתפתח עד ליכולת שיגור רקטות אפקטיבי לעבר ישראל, כאשר היא רואה בהתנגדות בעזה מודל והשראה. הוא הבהיר כי בין תנועת חמאס לכלל הארגונים הלוחמים בגדמ"ע קיים תיאום ברמה גבוהה וישנה לחימה משותפת בשטח.[1]

 

אל-עארורי ציין כי כלל הזירות הפלסטיניות מאוחדות נגד ישראל כאשר הגדמ"ע היא חוד החנית, וטען כי יש צורך בתפקיד פעיל של עמי האומה האסלאמית במסגרת מערכה מרובת חזיתות מול האויב הציוני. אל-עארורי  גם הזהיר מפני מלחמה אזורית רחבה ומסוכנת שתפרוץ "בתוך שנתיים-שלוש" בשל מעשיה של ממשלת ישראל, וקרא לפלסטינים לנצל את התמורות הבינ"ל, ובכללן העובדה שארה"ב טרודה במלחמה באוקראינה ומעוניינת לשמור על שקט ביתר הזירות, כדי להסלים את העימות מול ישראל. בעניין זה אמר: "אחריותנו לנצל הזדמנות זו ולהסלים את התנגדותנו באופן ממשי ומשמעותי, כך שתאיים על השקט והיציבות שבהם הם חפצים", והוסיף: "זוהי הזדמנות שבשום אופן אסור להחמיץ".

צאלח אל-עארורי[2]

 

להלן תרגום קטעים מהריאיון:

שיגור הרקטות בגדה המערבית – ציון דרך בפעילות ההתנגדות שם

"שאלה: לאחרונה בלט שהזרוע הצבאית של חמאס נוטלת אחראיות על כמה פעולות פידאא'יות בגדמ"ע המערבית, בניגוד למדיניות ארוכת השנים של התנועה לברך על הפעולות מבלי ליטול עליהן אחריות. מה התחדש במדיניותכם ביחס להתנגדות בגדמ"ע?

תשובה: לחמאס יש נוכחות בהתנגדות [בגדמ"ע] וקבלת אחריות על פעולות פידאא'יות היא בהתאם להערכת הזרוע הצבאית. זו אינה מדיניות חדשה, אך היא כפופה לשיקולי האינטרס של ההתנגדות... בהיבט המבצעי, פעולות ההתנגדות עליהן נטלה [חמאס] אחריות הן [פעולות] שמבצעיהן היו חברים בתנועה ומתו כשהידים, או הפכו למבוקשים של הכיבוש. כמה ממבצעי [הפעולות] הותירו צוואות ותמונות המעידות על השתייכותם לזרוע הצבאית [של חמאס], אך התנועה נמנעת מליטול אחריות לפעולות שלא נחשפו או שמבצעיהן לא מתו כשהידים, כדי להגן על לוחמי ההתנגדות.

 

שאלה: איך אתם מסבירים את התמקדות ההתנגדות החמושה בצפון הגדמ"ע, והאם היא צפויה להתפשט ליתר האזורים?

תשובה: אנו מאמינים ופועלים על בסיס [ההנחה] שכל מחוזות הגדמ"ע, מצפון לדרום, הם מעוזי תמיכה של ההתנגדות. אולם יש לכך [קרי, להתמקדות בצפון הגדמ"ע] סיבות אובייקטיביות, שכן ההתנגדות בצפון [הגדמ"ע] התפתחה באופן מהיר ומשמעותי עקב נסיגת הכיבוש מכמה אזורים שם בשנת 2005.[3] בנוסף, להתנגדות יש מעוזי תמיכה היסטוריים במחנה הפליטים ג'נין ובעיר העתיקה של שכם, שמאפשרים לכל פלגיה להתאושש מהר יותר... התפשטות פעילות ההתנגדות הפכה למציאות ובעזרת אללה הדבר עוד יתפתח...

 

שאלה: שיגור הרקטות על ידי 'גדוד אל-עיאש', היווה ציון דרך בפעילות ההתנגדות בגדמ"ע, אפילו אם מדובר ברקטות פרימיטיביות. מהם המסרים שהרקטות מעבירות לכיבוש, והאם התשתית הביטחונית בגדמ"ע מאפשרת את פיתוח הרקטות, כפי שקרה בעזה? 

תשובה: הניסיון לפתח את פעילות ההתנגדות הוא בראש סדר העדיפויות של חמאס ושל פלגי ההתנגדות [האחרים], והשגת יכולת לפגוע באויב ולהתישו היא יעד עיקרי שנועד לאלצו להכיר בזכויותינו הלאומיות והפוליטיות... לכן, משימת פיתוח ההתנגדות כך שתהיה יעילה ואפקטיבית, כולל הגעה למצב בו עניין [שיגור] הרקטות [מהגדמ"ע] יהיה יעיל ואפקטיבי, היא מטרה עליונה שיש להשקיע בה את כל היכולות והאנרגיות.

 

ההתנגדות עשתה בגדמ"ע קפיצות מדרגה במהלך התקופה האחרונה, בצל תנאים קשים ויכולות מוגבלות עקב המצור הביטחוני והצבאי שמטיל הכיבוש על השטחים הפלסטיניים ועל האמצעים לפיתוח ההתנגדות. אולם, הרצון של הצעירים בגדמ"ע הוא עיקש ואיתן, ואנו רואים היום שהדור הצעיר של בני ההתנגדות משקיע מאמצים בייצור ופיתוח [אמצעי הלחימה]...

 

המודל של פיתוח ההתנגדות בעזה מהווה השראה [ומעיד] כי הרצון הפלסטיני לא יודע כניעה או שבירה. לכן ההתנגדות בגדמ"ע תמשיך בדרך הפיתוח, שלבטח תביא למצב שבו היא תהיה מסוגלת להתמודד עם הכיבוש...

 

הגדמ"ע – חוד החנית בעימות כיום;

נחוצה מעורבות האומה האסלאמית במערכה מרובת חזיתות נגד ישראל

שאלה: אשאל ישירות: האם לחמאס יש קשר לגדודי ג'נין ושכם, ולקבוצות החמושות שהחלו להתפשט בגדמ"ע?
תשובה: התיאום בין התנועה לבין יחידות הצבאיות [בגדמ"ע] הוא ברמה גבוהה. גדודי אל-קסאם נוכחים בג'נין, בשכם ובטול כרם, ולוקחים חלק בהדיפת הפלישות [של הצבא הישראלי לערים אלה], לצד חברי הפלגים האחרים. כמו כן, את רוב הפעולות האיכותיות [קרי, הפיגועים] ביצעו לוחמי ג'יהאד מגדודי אל-קסאם... בנוסף, ההשפעה שיש לתנועה בשטח והשתתפות אנשיה תרמו להתפתחות האירועים בשטח מצד ההתנגדות. הפעולות ההגנתיות של ההתנגדות עברו כמה שלבים בטרם לבשו צורה של מלחמת גרילה וביצוע מארבים, כדוגמת הדיפת הפלישות למחנה [הפליטים] ג'נין...   

 

שאלה: אימצתם את הסיסמה 'אחדות הזירות'. האם כוונתכם בסיסמה זו היא ל[אחדות] הזירות הפלסטיניות – עזה, הגדמ"ע, ירושלים וה-'פנים' [קרי, שטחי מדינת ישראל בתוך הקו הירוק] – או שהכוונה היא לזירות הערביות שמקיפות את פלסטין? והאם הנסיבות הבינ"ל, האזוריות והמקומיות מאפשרות לממש סיסמה זו?

תשובה: הזירות הפלסטיניות מאוחדות מול האויב, והן נמצאות במצב של מאבק אינטגרטיבי בגדמ"ע, בעזה וב-'פנים' הפלסטיני [קרי, שטחי 1948], שכן אנחנו מתמודדים עם אותה הסכנה... כיום הגדמ"ע היא חוד החנית בעימות מול האויב. זאת, משום שלא די במערכה אחת כדי [להביא] לנסיגה ופירוק מפעל ההתנחלויות, אלא [רק ב]מלחמת התשה שתתנהל על אדמת הגדמ"ע בתמיכת הזירות האחרות – אם מתוך פלסטין ואם מחוץ לה – היא שתוביל לנסיגת מפעל ההתנחלויות... 

 

אשר למערכה מרובת חזיתות – היא נועדה להשיב את תפקידה של האומה [האסלאמית] בשחרור פלסטין. המערכה בפלסטין היא נגד מפעל שהמערב תומך בו בכל הכוח. אנו מבחינים בתפקיד אמריקאי פעיל בניסיון לפרק את ההתנגדות, ובמטריה אמריקאית שעדיין מגנה על המפעל הציוני. לפיכך, צריך להתגבש מסלול אמיתי ומעשי של עמי האומה וכוחות התנגדות [במסגרת] מערכה מרובת חזיתות מול האויב הציוני. האמונה של האומה, של עמיה וכוחותיה, באשר ל[צורך ב]תפקיד מעשי שלהם, צריכה להיות מתורגמת בשטח, באמצעות היערכות למשימה זו...   

ממשלת ישראל תוביל בטווח הקצר למלחמה אזורית מסוכנת

שאלה: מאז עלייתה של ממשלת נתניהו [הנוכחית] שנשענת על זרמים דתיים קיצוניים, גברו תקיפות המתנחלים ופשעיהם בירושלים, באל-אקצא ובכפרי הגדמ"ע. כיצד אתה רואה את עתיד הסכסוך עם הכיבוש נוכח המתקפה הזו? 

תשובה: ממשלה זו היא חסרת תקדים בהיסטוריה של הישות [הציונית], והיא מסוכנת במלוא מובן המילה... ממשלה זו הולכת בשלושה מסלולים מסוכנים:
- היא גורמת לפילוג בתוך החברה הציונית, וזה [דבר] טוב.

- קרוב לוודאי [שהיא] תגרום, כבר בטווח הקצר, לפריצתו של לסכסוך נרחב, בשל המעשים   

  במסגד אל-אקצא ותוכניותיה בגדמ"ע. אנחנו מדברים על [טווח של] שנתיים-שלוש, [עוד] במהלך התקופה שנותרה לממשלה זו.
- היא עלולה גם להביא לפריצתה של מלחמה אזורית, כתוצאה מהמדיניות של נתניהו כלפי

  איראן וחזבאללה.

 

כולם צריכים לקחת בחשבון שהממשלה הזו בוודאות תדחוף את האזור כולו, בטווח הקרוב – במהלך השנתיים הבאות – לעימות נרחב, כולל ומסוכן מאד.

ברמה האסטרטגית, אנו בתנועת חמאס וכעם פלסטיני על כל מרכיביו, נדרשים לנהל את המערכה שלנו מול הכיבוש וההתנחלויות. ההמתנה מחלישה את עמדתנו, מחזקת את עמדתם, מגדילה את מספר המתנחלים וכופה עובדות בשטח, ובפרט שהגדמ"ע נמסרה לידי הזרם הדתי לאומי [בישראל], שעושה בה כרצונו.

יש לנצל את התמורות הבינ"ל, ובפרט את המצוקה של ארה"ב, [שבאה לידי ביטוי] בכרסום שחל באמינות הלגיטימיות הבינ"ל [קרי, האו"ם], שאין ביכולתה לסיים את הכיבוש הציוני למרות כל ההחלטות הבינ"ל שמדברות על כך. [התמורות הבינ"ל הללו מתבטאות גם] בעמדה בינ"ל השוללת את הלגיטימציה של ההתנחלויות ואת המעשים שמבצעת ממשלת הקיצוניים, וכן ברצון בינלאומי, ובפרט אמריקאי, למנוע את פריצתו של סכסוך נרחב באזור, כדי [שארה"ב] תוכל להתפנות לסכסוך עם רוסיה.

לפיכך, אם נסלים באופן ממשי, יעיל ומשפיע את התנגדותנו בשטח נגד ההתנחלויות ונגד צבא הכיבוש, היציבות העולמית כולה וביטחון האזור יהיו על סף תהום, ואז נוכל לגרש את הכיבוש מהגדמ"ע בפועל...

עלינו לנצל את עיסוקה של ארה"ב באוקראינה להסלמת מאבקנו בישראל
שאלה: האם לדעתך העובדה שהמערב עסוק בסכסוך האסטרטגי עם סין ורוסיה יכולה להשפיע לחיוב על העניין הפלסטיני, וכיצד?
תשובה: המאבק הבינ"ל שמתרחש באוקראינה הוא מלחמה מערבית נגד רוסיה, שבה ארה"ב והמערב שואפים לספח מדינות נוספות למערך הביטחוני שלהם, כדי להמשיך להטיל הגמוניה על העולם, ולמנוע את הופעתו של כוח מרכזי חדש [ויצירת עולם רב קוטבי]...
זו הפעם הראשונה מאז 1990 שאנו רואים פעילות עולמית שמנסה לשים סוף למערכת החד-קוטבית שכפו ארה"ב והמערב, שתרמה בצורה כזו או אחרת לכך ש[ארה"ב] מנהלת בבלעדיות את העניין הפלסטיני והאזור הערבי...

ארה"ב חשה שהמערכה הנוכחית מול רוסיה על ההשפעה העולמית חשובה, ולכן היא מציבה בראש סדר העדיפויות שלה [את] מניעת התלקחותם של סכסוכים נוספים, ושמירה על רגיעה ויציבות עולמית, עד לסיום המערכה באוקראינה. האחריות שלנו היא לנצל הזדמנות זו ולהסלים את התנגדותנו באופן ממשי ומשמעותי, כך שתאיים על השקט והיציבות שבהם הם חפצים.

 

כמו כן, מחובתנו למנוע מהאויב ומממשלתו הציונית לבצע את מזימתם בפלסטין בעת הזו, שבה העולם עסוק בסכסוך הבינ"ל. לא נמתין עד שהעולם ייזום את סיום הכיבוש, שכן העולם הזה מונהג ע"י כוח צבוע בראשות ארה"ב ואירופה, שמשלמות עשרות מיליארדים לאוקראינה תחת הכותרת 'הגנה על חירותו של העם האוקראיני', ומספקות לה את כל סוגי התחמושת, בשעה שפלסטין נמצאת תחת כיבוש מזה 75 שנה, [וישנן] עשרות החלטות או"ם לגביה, אולם המערכת הבינ"ל לא פועלת למימוש הזכויות של עמנו.

עלינו להעמיד את העולם בפני אחריותו ולחשוף את המוסר הכפול הזה ואת הצביעות בעמדה העולמית, ובפרט זו של ארה"ב והמערב... זוהי הזדמנות שבשום אופן אסור להחמיץ; יש לנצלה בכל האמצעים המדיניים והדיפלומטיים. אולם האמצעי המרכזי והאמיתי הוא הסלמת ההתנגדות, באמצעות עימות ישיר וכולל בין עמנו לבין הכיבוש וההתנחלויות".[4]