כללי

עיתונאי סעודי בכיר: מקור הסכנה הנשקפת לצרפת הוא חולשת השלטון המרכזי, ולא המהגרים

על רקע המהומות המתחוללות בצרפת בעקבות הריגת נער ממוצא אלג'ירי בידי שוטר צרפתי, פרסם העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר עורך היומון אל-שרק אל-אוסט ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה, ב-3.7.23, מאמר ביומון אל-שרק אל-אוסט, בו טען כי הסיבה העיקרית למהומות היא חולשת השלטון המרכזי בצרפת, וכי אין להן קשר לגזענות, לשנאת מהגרים או להתנכלות למוסלמים.

הראיה לכך, לדבריו, היא שהמחאות נמשכו למרות ששלטונות צרפת עצרו את השוטר שהרג את הנער האלג'ירי וייחסו לו אשמת רצח בכוונה תחילה.  

 

אל-ראשד טען כי במרוצת השנים האחרונות, השלטון המרכזי בצרפת כשל בהתמודדות עם מחאות אלימות שהובלו בידי קבוצות שונות בחברה, ולא רק מהגרים ומוסלמים. לדבריו, ככל שהשלטון המרכזי אינו אוכף סדר וביטחון, כך פוחת הכבוד למוסדות המדינה וגוברים הסיכויים לקיומן של מחאות אלימות נוספות, ולכן המצב היום בצרפת הדרדר לכדי מלחמת אזרחים. אל-ראשד הציג כסיבה נוספת למצב הנוכחי בצרפת את העובדה שצרפת לא פעלה לשילוב המהגרים בחברה ולהפיכתם לאזרחים, מה שמגביר את ההתנגשויות בינם לבין שאר קבוצות החברה. הוא סיכם באומרו כי אם בעבר התמודדה צרפת עם עימותים בין ימין ושמאל בלבד, כיום היא מלאה באוכלוסיות שונות מרקעים שונים שעימותים ביניהן מאיימים כל פעם בפיצוץ, עקב חולשת השלטון המרכזי.

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"לְמה שקרה בצרפת אין שום קשר לדיכוי חברתי, לגזענות לבנה, למוסלמים, לשריפת הקוראן [בשבדיה], למגזין [הסאטירי] 'שרלי הבדו' ששם ללעג את ההנהגה האיראנית, למזימה של נשיא רוסיה, פוטין, נגד צרפת כנקמה על תמיכתה באוקראינה, וגם לא הנשיא ביידן והאמריקאים חוללו זאת. המפגינים לא היו אך ורק מקרב המהגרים הערבים או האפריקאים. לא כל מה שמציעות התיאוריות ההצדקה והנקמה [נכון בהכרח].

 

הסיבה [למתרחש בצרפת] היא חולשת השלטון המרכזי, שבעטיה גובר המרי הקולקטיבי. האנשים ברשתות החברתיות מזעיקים זה את זה ועוברים לזירות הציבוריות, לרוב כשהם טעונים בקמפיינים של הפחדה ושקרים.

 

חולשת השלטון מפתה את מי שמשתוקק לעבור על החוק, יהא אשר יהא הנושא או העניין [שבשמו הוא פועל], ויהא אשר יהא צבעו [של האדם] או רצונו, בין אם לנקום, לבזוז, או לחולל כאוס. ביום חמישי שעבר [29.6.23] עצרו שלטונות צרפת את השוטר שהרג את הנער בן ה-17 - האירוע שהיה הניצוץ שהצית את ההפגנות - וייחסו לו אשמת רצח בכוונה תחילה, אך ההפגנות נמשכו למרות מעצרו.  

 

ההנחה היא שמקום המפלט של המתנגדים ושל הזועמים הוא [בדרך כלל] ערוצי החוק והצדק, אלא שכאשר הללו נחלשים, או לא מופעלים, מתחיל המנגנון החברתי-מדיני להתפרק ואולי [אף] לקרוס. לצרפת יש מנגנון ואמצעים משלה, המאפשרים למי שטוענים לקיפוח לשְטוח את טענותיהם בפניהם... מעבר לכך, הצרפתים יכולים לחזק את דרישותיהם בזמן הבחירות. המהגרים החוקיים, כמו יתר הצרפתים, רשאים לבטא את דעתם באמצעות שביתה מעבודה או הפגנה בלתי אלימה, בעוד כאוס, אלימות ונקמה באמצעות [לקיחת החוק ל]ידיים [במה שמכונה] 'הצדק של הרחוב', הם פעולה פלילית שמחוללת מעגל של אלימות ואלימות שכנגד.

 

צרפת סובלת כלכלית וחברתית מזה שנים, המחאות גוברות ונמשכות ולא כולן של מהגרים או של אזרחים מוסלמים. בעבר התנהלו סבבים של כאוס בהובלת ארגוני הסביבה, יצרני היין, חסידי תיאוריית הקונספירציה נגד חוקי הקורונה, גזענים, שונאי מהגרים, אנשי מקצוע ואנשים הזועמים עקב מצבם הכלכלי. פעמים רבות קראו הללו תיגר על השלטון הצרפתי המרכזי באמצעות נקיטת אלימות, ו[השלטון] נִגלה כחלש פוליטית וחסר אונים ביטחונית. סביר להניח שנהיה עדים לעוד [פעילויות אלימות כגון אלו].

 

תיאורטית, המנגנון האזרחי שלה [של צרפת] הוא רחב, גמיש ויכול להכיל את המוחים, על שלל דרישותיהם והאסכולות שלהם. יש לו מסלולים משפטיים ומדיניים מקבילים שאמורים להכיל את המשתנים החברתיים ולהרגיע את האווירה המתוחה. אולם, נוכח הנסיגה שחלה במתן כבוד למוסדות המדינה, הרעיון של מחאה לא אלימה ברחוב אינו מספֵּק עוד חלק מהמוֹחים. שלטונות [צרפת] פעלו היום, אך באיחור. הם הזהירו כי אלימות אינה אופציה וכי אין לה הצדקה, יהיו אשר יהיו התירוצים: כלכליים, אידיאולוגיים, דתיים או פוליטיים.

 

[השלטון הצרפתי] נראה חלש כל אימת שקבוצה חברתית כלשהי קוראת עליו תיגר. זאת, לא רק משום שאין הוא משתמש ביכולותיו לאכוף ביטחון, אלא גם משום ש[שני] בתי הפרלמנט אינם מסייעים לו בחיזוק מוסדות החוק וביישומו. [בניגוד לכך] בבריטניה, מעט לפני הכתרת המלך צ'ארלס, הממשלה צפתה מראש את כוונות המפגינים ופנתה לפרלמנט שהוציא חוקי חירום המגבילים את ההפגנות ואת האלימות, שחלקם חסרי תקדים וקובעים  עונשי מאסר למי שישבש את מהלך התנועה ברחובות. האירוע עבר תוך כיבוד המסורות ושקט מוחלט שרר בארץ [קרי, בבריטניה].

 

סיבה [נוספת] לכישלון הביטחוני היא הכישלון החינוכי. צרפת ורוב מדינות אירופה הסובלות מהגירת זרים אליהן, לא דאגו לייסד מיזם חינוכי להכשרת המהגרים ובניהם לצורך השתלבותם בחברה והפיכתם לאזרחים המאמינים באותם ערכים [של אזרחיהן] ומכבדים את חוקי המדינות שהעניקו להם את הזכות לגור ולעבוד [בהן]. הכשרה כזו חיונית כדי לממש דו-קיום בין קבוצות שחילוקי הדעות וההתנגשויות ביניהן מחריפים והן מורישות את השנאה לדורות הבאים.

 

התמהמהות הממשלה [הצרפתית] בהתמודדות עם האלימות דרדרה את המחאות לכדי מצב של כמעט מלחמת אזרחים בארץ. היא קיוותה שהאנשים יביעו את זעמם וישובו לבתיהם, אך מכיוון שהשלטונות נחלשו באירועים הקודמים נוכח הכאוס שחוללו כוחות המחאה, הפעם המחאות התפשטו ומנהיגיהן הפכו אמיצים יותר בכל הנוגע לאלימות וביזה רחבה.

 

ארה"ב - אשר התרשלה [במילוי תפקידה] בעת התרחשות אירועי ה-6 בינואר 2021 [2]- החליטה לרדוף ולהעמיד לדין את מי שתקפו את בניין הקפיטול וגזרה עליהם גזרי דין חמורים... ו[אפילו] המפגין שתמונתו פורסמה כשהוא יושב על כיסאה של יו"ר בית הנבחרים [ננסי פלוסי] ומניח את רגליו על שולחן הכתיבה שלה, הורשע בשמונה עבירות.

 

צרפת של פעם התמודדה עם עימותים - לרוב לא אלימים - בין שתי קבוצות יריבות [בלבד]: השמאל והימין. [לעומת זאת], צרפת של היום היא כלי קיבול המלא עד אפס מקום בציבורים שונים בעלי רקעים שונים שההתנגשויות ביניהם מאיימות כל פעם בפיצוץ, עקב חולשת השלטון המרכזי."[3]