כללי

תמרון חזבאללה מעורר ביקורת בלבנון: התמרון משקף את חטיפת חטיפת המדינה הלבנונית ומאיים על מתנגדי הארגון מבית

במהלך חודש מאי 2023 קיים ארגון חזבאללה שני תמרונים צבאיים לציון יום השנה ה-23 לנסיגת צה"ל מלבנון. התרגיל הראשון שכונה "אנו נעבור" התקיים ב-21.5 ליד העיירה ערמתא שבנפת ג'זין, כ--20 ק"מ מגבול ישראל, בהשתתפות כמאתיים לוחמים, רובם מדביזית רדואן, יחידת העילית של הארגון[1]. התמרון שהוגדר בחזבאללה "ראשון מסוגו" כלל ירי באש חיה, דימה השתלטות על כלי רכב של צה"ל, חדירה לשטח ישראל דרך גדר המערכת ותקיפה והשתלטות על בסיס וישוב ישראליים. התמרון שימש כמפגן כוח משמעותי של הארגון – הן מבחינת כמות הלוחמים המשתתפים בו והן מבחינת מספר התסריטים שהוצגו. עם זאת, תסריטים אלה הוצגו כבר בעבר בסרטונים של תמרונים שהפיץ הארגון.[2] כמו כן בתמרון לא הוצגו יכולות או אמצעי לחימה חדשים משמעותיים, כגון הטילים המדוייקים שחזבאללה מתגאה בהם.

 

על פי דיווחים שונים, התמרון סוקר ע"י  500-600 עיתונאים  שהוזמנו ע"י מחלקת יחסי הציבור של חזבאללה שהיה אחראי על הסעתם ואירוחם במקום.[3] כמו כן נכחו במקום גם נציגי מיליציות פרו איראניות כדוגמת נציגים של תנועת אנצאר אללה החות'ית מתימן וגורמים מלשכת ההסברה של תנועת אל-נוג'באא העיראקית. זאת, בניסיון אולי להפגין את "אחדות הזירות" בציר ההתנגדות לה שב וקורא הארגון מאז שנת 2021.[4]   

 

כמה ימים לאחר מכן, סניף הארגון באזור ג'בל עאמל שבדרום לבנון הזמין את הציבור לצפות בתמרון בשם "אל-פתח אל-מובין"[5] שידמה את "השחרור הגדול והסופי של פלסטין" וייפתח ב"פריצת הגדר".[6]. בניגוד לתרגיל הקודם, עד כה לא פורסמו תמונות מתרגיל זה.

 

תמרוני חזבאללה עוררו ענין רב בזירה הלבנונית והבינלאומית הן בשל עיתויים, סמוך לעימות בין ישראל והג'יהאד האסלאמי בעזה והן בשל מיקומם, קרוב לגבול עם ישראל. התמרון שערך הארגון ב-21.5 היה בבחינת תרגיל ביחסי ציבור לקהל הישראלי, לציבור הלבנוני ולזירה הערבית והבינלאומית ונראה כי נועד למצב את הכוח הצבאי של חזבאללה כאלטרנטיבה לצבא לבנון. בנוסף, העובדה כי חזבאללה החליט להזמין מאות עיתונאים לבנונים וזרים - גם כאלה שאינם נמנים עם תומכיו של הארגון - מצביעה על ביטחונו העצמי, או למצער על רצונו להצטייר ככזה, וכן על יכולתו לנהל מפגן כוח שכזה על אדמת לבנון, ללא חשש מהתערבות של השלטונות בלבנון. 

 

נראה כי התרגיל הביך את ממשלת לבנון וחשף את העדר משילותה. ככל הנראה לא מקרי הוא שבעקבות התרגיל ערך רה"מ הזמני נג'יב מיקאתי סדרת מפגשים עם המתאמת המיוחדת מטעם האו"ם בלבנון, מפקד כוח יוניפי"ל ושגרירת ארה"ב בלבנון. כמו כן, התרגיל העלה שוב לסדר היום את שאלת נשק חזבאללה ועורר ביקורת וחשש

בקרב מתנגדיו של הארגון בלבנון. הללו פרשו את התמרון של חזבאללה כמסר של איום ואזהרה לא רק לישראל אלא גם לציבור הלבנוני, כחלק מלחצי הארגון לקידום מועמדו לנשיאות.

 

המתנגדים הדגישו כי התמרון הפומבי ביטא יותר מכל את התנהלותו של חזבאללה כבעל הבית האמיתי והיחיד בלבנון והביעו חשש מחזרת לבנון לימי מלחמת האזרחים בשנות ה-70-80 של המאה ה-20, שכמעט החריבה את המדינה הלבנונית.עוד נטען כי חזבאללה פוגע ביחסי החוץ של לבנון עם מדינות ערב, ובמיוחד סעודיה, ועם הקהילה הבינלאומית.

 

דוח זה יתמקד בתמרון שערך חזבאללה ב-21.5 והתגובות לו בלבנון: 

תרגיל חזבאללה

כאמור, ב-21.5 ערך חזבאללה באזור העיירה ערמתא שבנפת ג'זין, 20 ק"מ מהגבול עם ישראל, תמרון צבאי באש חיה בו השתתפו כ-200 לוחמים וכלל תרגול של השתלטות על כלי רכב של צה"ל, שימוש במל"טים וחומרי נפץ, חדירה לשטח ישראל ותקיפה של בסיס וישוב ישראליים.[7]

 

                               

 חזבאללה ייחס חשיבות רבה לתמרון שלווה במסע נרחב של יחסי ציבור. טרם עריכתו, אמצעי התקשורת של הארגון ותומכיו ברשתות החברתיות פרסמו סרטונים והודעות המכריזים על קיומו. [8] מוחמד עפיף, האחראי על יחסי הציבור בחזבאללה, אמר כי מטרתו להעביר מסר לדעת הקהל בלבנון ולישראל שחזבאללה מוכן להתמודד עם כל תוקפנות ישראלית ולהשתתף בהגנה על "פלסטין" במקרה הצורך.[9]

 

לאחר התמרון, חזבאללה ואמצעי תקשורת המקורבים אליו פרסמו סרטונים והצהרות הנוגעות לו. כך, נעים קאסם סמזכ"ל הארגון הגדיר אותו כתרגיל "הראשון מסוגו" שקיים הארגון בלבנון והדגיש שהוא שולח מסר של נחישות ומוכנות להשיג ניצחונות ולהרתיע את ישראל.[10] במדור מיוחד שהוקדש לתמרון ביומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, נכתב כי התמרון "הנדיר" נערך "קילומטרים ספורים" מגבול ישראל וכי מדובר ב"הכרזה על אסטרטגיה חדשה של התנגדות חדשה באמצעות טכנולוגיה חדישה כמו זו שבידי הצבאות המודרניים ביותר ובאמצעות חיילים מאורגנים ונחושים מאוד שיכולים להגשים כל רעיון ולהפכו לפעולה טקטית."

 

היומון גם התייחס לנוכחות הנרחבת של אמצעי תקשורת שונים באירוע וכתב כי לראשונה מאז שנת 2005, חזבאללה מאפשר לאמצעי תקשורת "רבים ומגוונים ממדינות מערביות ואסיאתיות" לסקר את פעילותו הצבאית. הדבר לווה במבצע לוגיסטי רחב היקף כדי להסיע עיתונאים רבים למקום ולאפשר לכולם לצלם "כמעט כל דבר שרצו."[11]

 

נראה כי מבחינה מסוימת הקמפיין ההסברתי הצליח מעל למשוער ועורר ציפיות רבות הן בקרב התומכים והן בקרב המתנגדים. עד כדי כך שבכירי חזבאללה נאלצו להנמיך ציפיות ימים ספורים טרם קיומו. כך למשל, הבהיר מוחמד עפיף ש"כמה אחים מהתקשורת הגזימו מתוך כוונה טובה והעלו את הציפיות" בנוגע לתמרון וכי מדובר ב"פעילות צבאית מצומצמת ומוגבלת מבחינת הזמן והמקום... המהווה רק דוגמית מהיכולות האמיתיות של ההתנגדות."[12] דברים דומים אמר נעים קאסם, סמזכ"ל הארגון לאחר התמרון. לדבריו, "מה שהוצג בתמרון הוא חלק ודוגמית מהיכולות שלנו. הטילים המדויקים ואמל"ח אחר לא הוצגו."[13]

המדינה הלבנונית חסרת אונים נוכח המפגן

המדינה הלבנונית והעומד בראש הממשלה הזמנית, נג'יב מיקאתי, ניצבו חסרי אונים מול מפגן הכוח הזה. במהלך פגישתו עם המתאמת המיוחדת מטעם האו"ם בלבנון Joanna Wronecka  שהתקיימה יום לאחר התמרון, הוא נשאל בנושא וענה כי ממשלתו "מתנגדת לכל סממן שפוגע בריבונות המדינה. אך, [פתרון] הבעייתיות הטמונה בנושא הספציפי של הנשק של חזבאללה... מצריך הסכמה לאומית רחבה ... כרגע הממשלה מדגישה שיש לשמור על היציבות הביטחונית בכל שטח לבנון ולא לעשות פעולה שתערער אותה."[14] יום לאחר מכן נפגש מיקאתי עם מפקד כוחות יוניפי"ל הגנרל ארולדו לאזארו ועם שגרירת ארה"ב דורות'י שיא. למרות שסביר להניח שנושא התמרון עלה בשיחות אלה, הדברים היחידים שפורסמו מפגישות אלה הוא שמיקאתי הדגיש בפני לאזארו כי שתוף הפעולה בין צבא לבנון לבין יוניפי"ל הוא הערבות העיקרית ליציבות לאורך הגבול עם ישראל.[15]

 

פוליטיקאים לבנונים: חזבאללה שב והוכיח שהוא מעל למדינה; יש לפרקו מנשקו

כאמור, התמרון והסיקור העיתונאי הנרחב איששו את חששותיהם של מתנגדי הארגון בלבנון, מנשקו של הארגון ומכוונותיו, והעלה שוב לראש סדר היום את נושא הנשק שבידיו. לטענת המתנגדים, מעבר למסר הגלוי לישראל, ביקש חזבאללה באמצעות התמרון לשלוח מסר מאיים גם לעם הלבנוני, במיוחד בכל הנוגע לבחירת הנשיא. גורמים אלה הביעו דאגה מהפגנת הכוח הצבאית וטענו כי היא מחזירה אותם לתקופת מלחמת האזרחים בלבנון שבה ארגונים פלסטינים חמושים עשו כעולה על רוחם במדינה. עוד נטען כי חזבאללה פוגע ביחסי החוץ של לבנון עם מדינות ערב, ובמיוחד סעודיה, ועם הקהילה הבינלאומית.

 

המתנגדים ציינו כי התמרון נערך כמה ימים לאחר הפסגה הערבית בג'דה, סעודיה, שבהודעת הסיכום שלה נכתב כי הפסגה מתנגדת לתופעת המליציות החמושות. עוד נטען כי מדובר במסר של חזבאללה כי הוא ולבנון אינן חלק מהבנות המתגבשות בין סעודיה לאיראן.[16] המתנגדים שבו על דרישתם לפרק את נשקו של הארגון והיה אף מי שקרא לתומכיו לשאת נשק נוכח העדר תגובה מצד ראשי המדינה. 

 

הביקורת על התמרון התעוררה עוד טרם עריכתו. נדים אל-ג'ומיל, ח"פ מטעם מפלגת הפלנגות הנוצרית, הזהיר כי התמרון "אינו מופנה נגד ישראל אלא מדובר בניסיון להפחיד ולהלך אימים על כל לבנוני שמאמין בלבנון. הוא מופנה נגד המדינה הלבנונית וריבונותה. באמצעות המליציות שלה איראן נחושה להפוך את לבנון לזירה לתמרונים [צבאיים], לטילים ולמלחמות כוזבות." הוא אף קרא לצבא "לנקוט את הצעדים הדרושים על מנת למנוע את ההצגות האלה."[17]

 

הביקורת התגברה והחריפה לאחר התמרון. אחת התגובות הבולטות שסיכמה את טענות המתנגדים היתה הודעה שפרסמו 31 חברי פרלמנט של מפלגות המתנגדות לחזבאללה. בהודעה נכתב כי בתמרון זה "ביקש חזבאללה להבהיר ללבנונים, לערבים ולעולם שריבונותו עולה על זו של המדינה הלבנונית וכי למדינה אין [כל] ריבונות על שטחה ושלא יכולה להיות בלבנון כל החלטה המנוגדת לרצונו ולרצון הציר האזורי אליו הוא משתייך [קרי, ציר ההתנגדות בהובלת איראן] ושחיי הלבנונים, ההווה והעתיד שלהם הם בני ערובה בידי תוכניתו... בחירת נשיא המדינה והרכבה מחדש של הרשות המבצעת הן בנות ערובה של הנשק הזה שתמיד נוכח כדי לכפות את משוואת הכוח [של חזבאללה] על שאר הלבנונים [ולסכל] כל ניסיון ליצור איזשהו מאזן פוליטי מולו ומול בעלי בריתו בתוך לבנון... [התמרון] פוגע ביחסיה של לבנון עם הקהילה הבינלאומית והערבית ואומר לערבים שסעיף 6 של הודעת [הסיכום של פסגה הליגה הערבית] בג'דה המתנגד בנחרצות לקיומן של מיליציות חמושות הפועלות מחוץ למוסדות המדינה, אינו נוגע לו [חזבאללה] מאחר שהוא רואה עצמו כמדינה...."

 

חברי הפרלמנט הבהירו כי "למצב הסוטה של חזבאללה אין כל מקום בחיים הפוליטיים בלבנון והוא דבר טמא בעיני רב העם הלבנוני." ברומזם לחזבאללה, שמשמעות שמו "מפלגת האל", נכתכ כי "גבוה ככל שיהיה מעמדה של מפלגה כלשהי , הוא אינו מעניק לה את הזכות לגרור את לבנון למאבקים שמשרתים רק את התוכנית האזורית שלה והוא אינו מתיר לה לכפות את האג'נדות הפוליטיות, הצבאיות, הביטחוניות והכלכליות על מדינת לבנון..."

 

לסיכום קראו החתומים על ההודעה, ליישם את הסכם טאא'ף[18] והחוקה המבוססת עליו, אשר קבעו שיש לפרק את המליציות ושהנשק יהיה בידי המדינה ומוסדות הביטחון הלגיטימיים שלה בלבד. עוד קראה ההודעה ליישם את החלטות מועצת הביטחון 1559 ו-1701[19]; לשים סוף להתערבות הצבאית והביטחונית של חזבאללה מחוץ ללבנון ולהפסיק את התערבותו בענייני הפנים של מדינות ערב, באופן שיאפשר את שיקום היחסים ההיסטוריים של לבנון עם הקהילה הבינלאומית וזו הערבית. עוד קראו חברי הפרלמנט לפרק את "הכלכלה המקבילה שבנה חזבאללה באמצעות הברחות דרך מעברי הגבול החוקיים והבלתי חוקיים". חברי הפרלמנט הדגישו כי על חזבאללה ובעלי בריתו בלבנון ומחוצה לה "להבין פעם אחת ולתמיד שהעם הלבנוני לא ייכנע להיגיון הכוח והנשק, יהיה המחיר אשר יהא..."[20]

חלק מחברי הפרלמנט החתומים על ההודעה[21]

 

סמיר ג'עג'ע, ראש מפלגת הכוחות הלבנונים הנוצרית, אמר בראיון ליומון הלבנוני אל-נהאר כי בלתי אפשרי ש"קבוצה של לבנונים תפקיע את החלטת המדינה הלבנונית ואת רצון שאר הלבנונים ותיקח אותם בניגוד לרצונם למקום שאינם רוצים ללכת אליו..." הוא קרא ללבנונים להבין ש"לתמרון זה השפעה עליהם, על עתידם, קיומם, חייהם ומרחב המחייה שלהם. מה שארע אינו מקובל כלל וכלל."[22]

 

בהודעה של אגודת סיידת אל-ג'בל[23] נכתב כי "מצג הכוח חסר התקדים" התקיים פחות מחודש לאחר ביקור שר החוץ האיראני בדרום לבנון וכי בתמרון זה חזבאללה "קשר בין נשקו לבין סוגיית הנשיאות כך שכל נשיא חדש [שייבחר] יאלץ להכיר בנשק של חזבאללה ולהתיר לו להשתמש בו, למרות העדר הקונצנזוס על כך בלבנון."[24]

מפלגת הפלנגות: התמרון מאשש את השתלטות חזבאללה על לבנון; נורה לתומכינו לשאת נשק בגלוי

בנוסף, היה גם מי שמתח ביקורת על ראשי המדינה שמאפשרים לחזבאללה לעשות במדינה כרצונו. כך, סאמי אל-ג'ומיל, ראש מפלגת הפלנגות, טען כי "אין כל תגובה רשמית בנוגע לתמרונים, ומשמעות הדבר שהמדינה נמצאת לחלוטין בשליטת חזבאללה" והבהיר כי לנוכח מצב זה "המערכה על הנשיאות חשובה ביותר." הוא קרא למתנגדי חזבאללה להסכים על זהות הנשיא כדי "למנוע מצב בו המפגן הזה מקבל אצטלה של הכשר באמצעות נשיא שיעניק לו גיבוי ויתמוך בו..."[25] 

 

נדים אל-ג'ומיל, ח"פ מטעם מפלגת הפלנגות אמר כי העדר תגובה מצד הרשויות לתמרון מעניק אישור דה פקטו לכל אזרח לשאת נשק ואף קרא לתומכיו לעשות זאת. לדבריו, התמרון הוא "התגרות בכל הלבנונים.. המראות האלה החזירו אותנו לשנת 1975 ולמראות הארגונים הפלסטינים החמושים [בלבנון]. אנו מתנגדים לכך ולא נקבל זאת. העובדה כי לא היתה תגובה רשמית בנוגע לכך היא בבחינת אישור לכולם בלבנון לשאת נשק כדי להגן על עצמם...לכן, אקרא לתומכינו לשאת נשק בגלוי ולא לעצור במחסומים מאחר שאנו שווים ולכן לא מעניינים אותנו המדינה והצבא [כפי שהם לא מעניינים את חזבאללה]."[26]

 

מאמרים בעיתונות המתנגדים לחזבאללה: הארגון ביטל את מדינת לבנון; לאן יוניפי"ל נעלם?

חששות דומים עלו גם במאמרים ביומונים הלבנונים הידועים בהתנגדותם לחזבאללה.

כך, העיתונאית נואל נצר, שנכחה בתמרון, שיתפה את חוויותיה במאמר באתר נדאא' אל-וטן, בו מתחה ביקורת על העדרה של המדינה הלבנונית. היא כתבה: "... זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המפלגה [קרי, חזבאללה] שמתקיים אירוע כזה בסדר גודל הזה... התמרון הצבאי נמשך שעה אחת בלבד, אך [האירועים] שקדמו לו והתקיימו לאחר מכן נמשכו 10 שעות... במהלכן שכחנו את מדינת לבנון, את חובותיה ואת זכויותינו והפכנו למדינה של 'אין מדינה' של חזבאללה...

 

[התמרון התקיים לאחר] 25 יום של הכנות, למעלה מ-500 עיתונאים מלבנון והעולם כולו שנרשמו כדי לקחת חלק בסיקור העיתונאי של התמרון. 11 אוטובוסים שהמתינו בבוקר יום ראשון למוזמנים, נסעו מתחנת האוטובס ... ברחוב החאג' קאסם סולימאני [לשעבר מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראנים שחוסל בתקיפה אמריקאית ב-3.1.2020]. כל הפרטים האלה גורמים לנו לחוש, בניגוד לרצוננו, שעברנו מלבנון למקום אחר שלא דומה ללבנון..."

 

נצר תיארה את הנסיעה למקום התמרון. לדבריה, הנסיעה לוותה בשירים וסיסמאות האופייניים לחזבאללה, ולאורך הדרך נראו תמונות של בכירי הארגון וגם של קאסם סולימאני, שנתלו לצד דגלי חזבאללה "כשביניהם כמה דגלי לבנון. כאילו חזבאללה רצה להעביר את המסר 'כל לבנון איתנו'... מדים צבאיים בכל מקום ... חי אללה, לחזבאללה מותר מה שאסור ל[שאר] ילדי המדינה. אנו מביטים בעיני המקומיים... הנאמנות שלהם היא לחזבאללה. הם מקבלים את הנחיותיהם מחזבאללה... רובם לבנונים אבל הם נכנסו למאבקים גדולים מהמולדת...."

 

נצר סיפרה כי עם סיום התמרון נסעו האורחים לאזור ריחאן לאכול ארוחת צוהריים עם "לוחמי הג'יהאד" ולדבריה האזור מלא במחנות צבא של חזבאללה וחמושים של הארגון נראים בכל מקום בכבישים והם אלה שמסדירים את תנועת הרכבים. היא תהתה "האם זה מותר? איפה יוניפי"ל? איפה המדינה והאחראים עליה?... שלשום אישר חזבאללה שהוא כבר לא מדינונת אלא הוא המדינה..."[27]

 

גם בכתבה ביומון אל-נהאר נטען כי התמרון הוא קריאת תגר מוחלטת על המדינה: "... נראה שדרום [לבנון] נזנח להשתלטות של חזבאללה ולמאגרי הנשק הכבד שלו... התמרון לא היה מוגבל או סמלי. האמל"ח הכבד, הטילים והמל"טים שהוצגו בו הספיקו כדי להעביר את המסרים שחזבאללה רצה [להעביר] לישראל, ללבנון עצמה, לערבים ולאזור." היומון ציין כי למרות שהתמרון נערך במסגרת הפעילות לציון 'יום השחרור' ב-25.5, קרי, נסיגת ישראל מדרום לבנון, הוא היווה התגרות בריבונות של המדינה ש"מנהיגיה נמנעו או חששו מלהגיב עליו." כמו כן הוא נערך סמוך לפסגה הערבית בג'דה שסעיף 6 של הודעת הסיכום שלה מתנגד לתופעת המליציות בתוך המדינות. בכתבה עוד נכתב כי התמרון נראה כתגובה ישירה מהירה לעמדת הפסגה וסימן לכך שאין שינוי בסטטוס קוו בעקבות ההבנות בין סעודיה לאיראן.[28]

 

היו גם מי שהשווה את מפגן הכוח של חזבאללה בדרום למפגני הכוח שעשה בבירות ב-7 וב-11 במאי [29]2008 והזכיר את מראות מלחמת האזרחים בלבנון בשנות ה-70-80 של המאה הקודמת.

 

העיתונאי עלי חמאדה כתב: "חזבאללה לא היה צריך להציג את שריריו ביום ראשון בדרום כדי להזכיר לישראל את היכולות הטיליות שלו שאינן נסתרות מאיש. המפגן שהתקיים מעל ראשה של המדינה הלבנונית הרדומה... נועד להזכיר ללבנונים את פלישות ה-7 וה-11 במאי בבירות ובהר הדרוזים ואת החולצות השחורות[30] שהתפרשו ברחובות בירות כדי להפיל את ממשלתו של סעד אל-חרירי ... זו פעולת הזכרה שמטרתה לומר [לאוכלוסייה] בלבנון שכל ההתפתחויות באזור – ההסכם בין סעודיה לאיראן, הפתיחות כלפי משטר אסד... אינן משנות דבר בנוגע ללבנון. כלומר, שחזבאללה שומר על תפקידו כמקור הסמכות דה פקטו בלבנון באמצעות הנשק הלא חוקי שלו והטלת האימה, מבלי להתייחס לכל הסכם אזורי ... חזבאללה מציג עצמו כחלק מהריבונות הלבנונית בהיותו פלג לבנוני ושההחלטה בנוגע לנשקו היא החלטה פנימית ולא חיצונית" ... לדבריו, התמרון הזה הוא "צעד נוסף בדרך לבליעת המדינה הזו [ע"י חזבאללה] בסיוע הכוחות [הלבנונים] שמשתפים פעולה איתו או נכנעים לו..."[31] 

 

העיתונאית דיאנא מקלד השוותה את חזבאללה לדאעש וכתבה בחשבון הטוויטר שלה כי "המפגן הצבאי של חזבאללה בדרום, השימוש במל"טים, הצגת הנשק ולבוש פעיליו היו מופע שהזכיר לי את המפגנים [הצבאיים] של דאעש לפני שנים. הדמיון ברור עד לרמת הלבוש ואופן התצוגה והצילום. דאעש היה ארגון רצחני וטרוריסטי שהציג את ההרג והמוות בצורה מדהימה מבחינה ויזואלית. גם חזבאללה מנסה להשתמש בוויזואליה המדהימה הזו למרות כל המציאות המחפירה שקיימת בלבנון תחת שליטתו."[32]