כללי

לקט ידיעות בנושא הרש"פ (2-14.2.1999)

 

נושאים מדיניים:

השיח' אחמד יאסין היה אורח של ועידת מפלגת ה'הצלה הלאומית האסלאמית', המקורבת ל'חמאס', אשר התקיימה ב-6.2.99 במרכז התרבות רשאד אל-שוא בעזה. בדברים שנשא, אמר יאסין כי "העם הפלסטיני יתנגד לנסיגה, לויתורים ולכניעה והוא יאחז ביד אחת רובה וביד השניה את ספרו של אללה, [שהוא] "האמת", כדי לומר לעולם שהאמת זקוקה לכוח והכוח זקוק לאמת...

 

לדברי יאסין, "הרכבת אוסלו הגיעה לדרך ללא מוצא ואנו מקווים שנוסעיה יחשבו [שנית] ויחזרו אל עמם, אשר ייאבק וייאבק. העתיד [שייך] לנו ולבעיה שלנו ולעם הזה... האופציה היא הרובה והקוראן. זו הדרך לשחרור..."[1]

 

השיח' יאסין נשא דברים במהלך עצרת עממית שאורגנה על ידי "הועידה הפלסטינית העממית הראשונה לסולידאריות עם עראק" לרגל יום השנה השמיני לתוקפנות של שלושים [המדינות] על עראק. העצרת התקיימה במרכז התרבות על שם רשאד אל-שוא בעזה והשתתפו בה חברים מן המועצה המחוקקת, נציגי הכוחות הלאומיים והאסלאמיים ואישים לאומיים בולטים ובראשם, חבר המועצהה מחוקקת וחבר הועדה המרכזית של ה'פתח', עבאס זכי, חבר המועצה המחוקקת, עבד אל-ג'ואד צאלח, וחבר הועדה העליונה לסולידאריות עם עראק, עוץ' אל-עארוקי.

השיח' יאסין קרא לעראק להכריז במפורש "שאין לה תביעות באדמת שכניה, שהיא אינה עוינת אותם ואיננה מאיימת על בטחונם. [הוא קרא לה להכריז כי] תביעותיה הן בישראל בלבד. [הכרז כזו] תחסום את הדרך בפני אמריקה, אשר טוענת שהיא [עראק] מאיימת על בטחון שכניה...

 

עבאס זכי קרא למדינות אירופה, למדינות ערב, ולכל מדינות העולם להגביר את הסולידאריות עם עראק על מנת להסיר ממנה את החרם. לדבריו, "לארה"ב אין את היכולת להנהיג את העולם הזה. מנהיג העולם לא יכול להיות דמוקרטי באמריקה [בלבד] וא-דמוקרטי באזור המזרח התיכון."[2]

 

שר האוצר הפלסטיני, מחמד זהדי אל-נשאשיבי, בטקס פרידה מהשגריר המצרי לרשות הפלסטינית: "העמים המצרי והפלסטיני מהווים עם מאוחד הקשור על ידי המאבק הקדוש למען שחרורה של פלסטין ולקיחת הזכויות הלגיטימיות ובראשן הזכות להקמת מדינה עצמאית ובירתה ירושלים."[3]

 

חבר המועצה המחוקקת, זיאד אבו עמרו, אשר עומד בראש הועדה המדינית של המועצה המחוקקת, אמר כי הדו"ח שהגישה הועדה למועצה, דורש "לחזור אל האופציות של העם [הפלסטיני]," שהן ביטוי זה הוא בעל מאפיינים ברורים ומוגדרים שהכל, ללא יוצא מהכלל, מבינים אותם.[4]

 

שר המדינה לעניינים אזרחיים, ג'מיל אל-טריפי, הגיב לתלונת ישראל על התערבות ערפאת במחלוקת בין נוצרים לבין מוסלמים בנצרת, ואמר: "ראשית, נצרת היא עיר פלסטינית ותושביה הם פלסטינים. לפיכך, כל סכסוך בין שני צדדים בנצרת נוגע לנו. אכפת לנו שהיחסים בין אחינו בנצרת יהיו תקינים." לדברי אל-טריפי, אין ספק שממשלת ישראל ניסתה לחבל ביחסים בין הפלסטינים, ואילו הרש"פ מילאה תפקיד חיובי [בסכסוך]: " לא מעניין אותנו מה אומר נתניהו, אלא מה שאמרו אחינו בנצרת, אשר העריכו את פעילות ערפאת וראו אותה כבעלת ערך רב בפיוס, אשר יושג בקרוב מאוד. אנו השגנו את מטרתנו – לסיים את הבעיה הזו בדרך טובה."[5] 

 

במסגרת סדרת הכתבות 'כפרים שהכיבוש הרס', פרסם יומון הרש"פ 'אל-חיאת אל-ג'דידה' כתבה על העיר כפר סבא.[6]

 

יאסר ערפאת שלח אגרות ברכה לנשיא איראן, מחמד ח'אתמי, ולעלי אכבר האשמי רפסנג'אני,  לרגל יום השנה ה20- לניצחון המהפכה האסלאמית. ערפאת הביע את אמונתו הודאית כי "בעית העם הפלסטיני הלוחם, תישאר במצפונו ובליבו של העם האיראני ותזכה תמיד בתמיכתו."

 

ערפאת ציין כי "המשך התמיכה והסיוע של המדינות האסלאמיות והעמים האסלאמיים, כולל איראן, לעם הפלסטיני במצב הקשה והעדין שהוא נמצא בו, מחזקים את הביטחון העצמי של עמנו ומסייעים לו להיות נחוש יותר, חזק יותר ועיקש יותר לעמוד עמידה איתנה במולדתו, עד אשר ישיג את מטרותיו - לחיות באופן חופשי ועצמאי במדינתו  - פלסטין שבירתה ירושלים."

 

באיגרת ששלח לרפסנג'אני הביע ערפאת תקווה כי הוא ישתתף בקרוב בחגיגות העם הפלסטיני לרגל הקמת מדינתו העצמאית שבירתה ירושלים.[7]

 

באל-איאם, 28 בינואר 1999  דווח על כינוס שרי החוץ הערביים שהתקיים בקהיר. המשלחת הפלסטינית כללה את שר העבודות הצבוריות ומתאם יחסי הרש"פ-עראק, עזאם אל-אחמד, ראש הלשכה המדינית של אש"ף, פארוק קדומי, והשר הפלסטיני לשתוף פעולה בינלאומי, נביל שעת' ומספר מעובדי הלשכה המדינית של אש"ף.

 

השר עזאם אל-אחמד מדווח כי "המשלחת הפלסטינית היא שהציעה את השינויים להודעת הסכום בעקבות פרישת המשלחת העראקית." המשלחת העראקית פרשה מהכינוס בשל הסעיף השלישי בהודעת הסיכום שקבע כי על עראק להתנצל ולהודות שכיבוש כווית היתה שגיאה. אל-אחמד מדווח על פעולת המשלחת הפלסטינית לאחר מכן: "קדומי נאם ארוכות בפני שרי החוץ ואמר חד וחלק: 'אנו באנו לכינוס זה כדי להציל עראק וילדיה ובמידה ותאושר הודאת סיכום זו, יהיה זה בבחינת גזר דין מוות לעראק'...

 

המשלחת הפלסטינית גיבשה במקום נוסחה לשינוי הסעיף השלישי שנוסח באופן מקל. כמו כן נמחקה הפיסקה התובעת מעראק להתנצל והתחלנו בדיונים שנמשכו חמש שעות בנוגע לנוסחה זו... שנתקבלה בסופו של דבר...

 

היוזמה הפלסטינית החלה לאחר פרישת המשלחת העראקית  שלא היתה מודעת לשינוים בהודעת הסיכום. עראק הסכימה להודעת הסכום לאחר שהמשלחת הפלסטינית התקשרה עמה בטלפון. שגרירי אוסטריה וסין נפגשו עם מזכ"ל הליגהה ערבית והכריזו על תמיכתם להודעת הסכום המתוקנת... ארה"ב תמכה בהודעת הסיכום הראשונה ולא בהודעת הסיכום החדשה, מאחר שארה"ב פרסמה את הודעתה מייד לאחר פרישת המשלחת העראקית, בניסיון לדוג במים עכורים, וזאת מתוך מחשבה שפרץ משבר חריף [בין עראק למדינות ערב]."

 

מפקד המשטרה הפלסטינית, ע'אזי אל-ג'באלי, נפגש עם משלחת של אגודות העובדים והתאחדות הנשים בשפרעם. במסגרת הדברים שאמר, ציין אל-ג'באלי את "האחדות הלאומית והגאוגרפית הפלסטינית ואת כוח הקשר ו[תחושת] ההשתייכות [ההדדית] בין תושבי שטחי הרש"פ לבין תושבי כפרי 1948."[8]

 

נושאים כלכליים

שר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, נביל שעת', אמר כי ועידת המדינות התורמות שנערכה בפרנקפורט ב4-2-1999-, שמה קץ לחלוטין למה שניתן לכנותו "תקופת האפוטרופסות הבינלאומית" על הפיתוח הפלסטיני – תקופה אשר החלה בשנת 1993.

 

לדבריו, ועידת פרנקפורט אישרה את תוכנית החומש שהגישה הרשות הפלסטינית לשנים 1999-2003 וכן את כל סדרי העדיפויות, שהמדינות התורמות צריכות לאמץ. כמו כן, האחריות על התיאום, הביצוע והפיקוח על הסיוע, הועברה למוסדות הרש"פ עצמם, אחרי שבעבר היתה כפופה לפיקוח הבנק הבינלאומי. שעת' הוסיף כי הועידה הוציאה מכלל זה את הכספים המגיעים [לרש"פ] מן הבנק הבינלאומי.

 

בנוגע לפרסום בעיתון 'הארץ' בדבר המענקים של מדינות האיחוד האירופי לרש"פ, אמר שעת' כי ועידת פרנקפורט פסקה בעניין לטובת הרש"פ, אשר הפריכה את הטענות הישראליות, והדגישה כי כל הספים שהעניק האיחוד האירופי לא הלכו לאוצר הרש"פ, אלא הושקעו בתוכניות פיתוח הכפופות לפיקוח פיננסי מלא של המדינות התורמות באמצעות המשקיעים. הוא הוסיף כי הפלסטינים עומד על כך שכל תורם יפקח על הכספים שלו בעצמו, בנוסף לפיקוח של אנשי הרש"פ.

 

הוא ציין כי הנציגים האירופאים התנצלו על [חשדותיהם],  והסבירו כי התנהגותם זו נבעה מחוסר הבנה מצידם."[9]

 

במהלך ישיבה של המועצה המחוקקת  שנערכה ב10-2-99- העלה חבר המועצה המחוקקת, נאהצ' אל-ריס, את סוגיית השחיתות במנגנוני הרשות הפלסטינית. לדבריו, ישנם אנשים המזייפים את חתימתו של ערפאת על צ'קים ופודים אותם, לאחר מכן, ממשרד האוצר. [10]

 

תוספות:

 

Sakhr Habash ,delivered “Arafat’s and the PA’s speech” in a memorial ceremony in Abu Dis. Habash said:

“Those agreements will never liberate the land, because each inch of land requires a battle and the land needs blood... The process of struggle will continue until the goal for which the martyrs gave their lives is achieved.”

Habash explained that the Israelis always violate their accords and pointed out to their nature of braking agreements and betraying their promises.[11]

 

Abu Mazen in an interview with Al-Ayyam , January 25, 1999:

“We agreed on the destruction of only the military infrastructure and not the [civilian] infrastructure. There is a huge difference between the two expressions. They said to Abu Ammar [Arafat]: These organizations are terrorist [organizations] and they should be uprooted, but he strongly refused that. He answered them that “these organizations are Palestinian organizations and I don’t allow them to use weapons against Israel from the territories under our control, but, I would not go near them as political, social, humanitarian, or religious organizations, because we are not ready to kill a section of the Palestinian people and it is impossible to shut down a school that is controlled by the Islamic stream... We already outlawed the Izz Al-Din Al-Qassam Brigades and the Islamic Jihad groups two years ago, and there is nothing new about it in the Wye Accord.

 

 

Saib Arikat in an interview with Al-Ayyam, January 30, 1999:

 “Our position regarding the issue of refugees is Resolution 194. We don’t want and we cannot agree to settlement [of refugees in Arab countries] under any circumstances. The Palestinians have a homeland and there will be no peace without stressing the principle of the homeland... Resolution 194 calls for return and compensations to whoever doesn’t want to return, therefore, the Return is the principle, and the compensations are the exception.”

 

---