התבטאויותיו האחרונות של ערפאת
בנוסף לנאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בו קרא להפסקת פעולות ההתאבדות וירי המרגמות, התפרסמו לאחרונה בכמה כלי תקשורת ערביים ראיונות והתבטאויות של ערפאת, שלא זכו לחשיפה תקשורתית.
בנאום ברמאללה (18.12.2001) שכוון לתושבי ירושלים, אמר ערפאת:
"הו העומדים איתן, הוא הגיבורים, על אדמת 'מסע הליל והעלייה לשמיים', אדמת כיוון התפילה הראשון, והמקום הקדוש השלישי בחשיבותו, מקום הולדתו של המשיח [ישו] ומקום עלייתו של אדוננו מחמד לשמים [הכוונה לירושלים]. אני אומר לכם, שאנו מצויים כעת בשלב היסטורי... אתם מגינים על כיוון התפילה הראשון ועל המקום השלישי בקדושתו [באסלאם], על מקום הולדתו של המשיח. לעמידתכם האיתנה יש משמעות רבה לא רק עבור פלסטין ולא רק עבור האומה הערבית, אלא גם עבור כל הנוצרים והמוסלמים בעולם...
ההגנה הזו [על ירושלים] מחזקת את 'בירת עמר'... הם [הישראלים] ניסו לסגור את האוריינט האוס ואת המוסדות הפלסטיניים, אך איש אינו יכול לסגור את הלבבות השומרים עליה [על ירושלים].
הו אחי, קיימת מזימה לייהוד ירושלים. משום שכך, אני אומר לכם, אהובי, חברי לדרך, שאתם ניצבים כעת בעמדה הקדמית בתוך המערכה, בתוך קריאת התיגר בירושלים. התברכתם בכך שאתם מצויים באזור הזה...
הנביא אמר 'עדיין ישנה קבוצה באומתי השומרת על הדת, את אויבם הם מדכאים, והוא אינו פוגע בהם, והם המנצחים', בעזרתו של אללה. הנביא נשאל: היכן הם נמצאים? והוא השיב: בירושלים ובסביבותיה של ירושלים, והם [יישארו] בעמדה הקדמית עד ליום הדין'. אכן, אתם בעמדה הקדמית... אני [מחויב] לה, אני [מחויב] לה, אני [מחויב] לה. הו הר, הרוח לא תזעזע אותך....
איש אינו יכול לשלוט על עם הענקים [הכוונה לעם הפלסטיני]. 104 שנים חלפו מאז כינוס ועידת באזל, שבה נאמר שאדמתנו היא 'אדמה ללא עם עבור עם ללא מולדת'. כאשר נשאלה גולדה מאיר היא אמרה: 'אין פלסטינים'.
כעת, אומר להם השהיד מחמד אל-דרה מגן העדן ואומרים להם כל השהידים שלנו: 'אנו עם של ענקים, נגן על אדמת הספר, נגן על אדמת הספר'."
ערפאת הצביע על ילדה קטנה ואמר: "החמודה הקטנה הזו היא הראשונה שבחיילינו. אנו מתמודדים עם מזימה לייהוד ירושלים, אבל כל עוד אתם עומדים בראש באדמת הספר הזו, איש לא יכול לפגוע באדמה הזו... מי שיכפה את דעתו הוא עם הענקים, עם הענקים, ברצות אללה.
אחד מגורי האריות שלנו או אחת מן הפרחים שלנו [כלומר, צעיר או צעירה פלסטינים] יניפו את דגל פלסטין, ברצות אללה, על חומותיה של ירושלים, על כנסיותיה של ירושלים, ועל מסגדיה של ירושלים. ירצה מי שירצה וימאן מי שימאן, ומי שהדבר לא מוצא חן בעיניו, יכול לשתות מים המלח.
אני פונה לאהובי בירושלים: עוד נחישות, עוד עוצמה, עוד עיקשות. ברצות אללה, נתפלל במסגד אל-אקצא ובכנסיית הקבר, ברצות אללה, ברצות אללה.
אני אומר את הדברים האלה כדי שישמע אותם הרחוק והקרוב בעולם כולו: עם הענקים יגן על האדמה הקדושה הזו, בדמו, בנפשות, ברכושו, ובכל מה שיש לו. אדמה זו היא האדמה הקדושה, זוהי אדמתו של עם הענקים שלנו, מן העריסה ועד לקבר...
האמת היא שאני חש בשעה שאני נפגש עמכם כמה מטרים מירושלים, שברצות אללה, נפגש בירושלים, בירושלים...
אנו עומדים לצד הילד, לצד הפרח [כלומר, הילדה], לצד הגבר, לצד האישה, לצד הזקן, ולצד הנער. כולנו פודים את המקומות הנוצריים והאסלאמיים הקדושים ואנו נגן עליהם, נשמור עליהם, ונחזק אותם, משום שזהו גורלנו, להיות בעמדה הקדמית עד ליום הדין. "שהיד שלהם בשבעים שהידים" [כלומר, ערכו של שהיד ב"עמדה הקדמית", כלומר בירושלים, שווה לשבעים שהידים"] למה? משום שאנו באדמה הקדושה...
אנו נילחם על האדמה המבורכת הזו, על האדמה המבורכת הזו. זה והמסר שלנו ואין זה מקרה שאחרי 104 שנים ולמרות כל המזימות שהתרחשו והדם שנשפך, העם הזה ממשיך להרים את ראשו ואת דגלו. ברצות אללה, ברצות אללה, פרח מן הפרחים שלנו או גור-אריה מגורי האריות שלנו, יניפו את הדגל על חומותיה, מסגדיה, וכנסיותיה של ירושלים."[1]
בראיון לעיתון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם" (12.12.2001), סיפר ערפאת על "מזימה" שנרקמה בין שרון לאהוד ברק להביא לחילופי שלטון בישראל: "ברק יכול היה להישאר בשלטון עוד שנתיים וחצי, אבל ההסכם שהושג בינו לבין שרון ושבעקבותיו הלך שרון לבקר באל-חרם אל-שריף ובמסגד אל-אקצא [ובעקבות זאת] התרחש מעשה הטבח המפורסם בעת תפילת יום השישי, וכתוצאה מכך פרצה האינתיפאדה – [כל] זה היה מתוכנן מראש. כאשר הגיע שרון הוא ביקש מהישראלים לתת לו מאה ימים כדי להיפטר מן האינתיפאדה; מאה הימים הסתיימו, ואז הוא אמר להם: 'תנו לי מאה ימים נוספים, כדי לבצע את תוכניתי הצבאית, תוכנית 'גיהינום'.' הוא עודנו ממשיך בביצועה..."
בהמשך הראיון, אמר ערפאת כי למרות הלחץ הגדול שמפעילה ישראל, "אף אחד לא אמר 'אחחח'." "אתן לך דוגמא", הוא הוסיף, "אתה יודע מה עושה אמו של שהיד כאשר נודע לה על מות הקדושים של בנה? היא יוצאת [לרחוב] וקוראת קריאות צהלה ואומרת: 'השבח לאללה, הו בני, על כך שנישאת לפלסטין, ולא לבת דודתך'. זהו העם הפלסטיני."
בהמשך הראיון, אמר ערפאת כי "יש האומרים שישנם חצי מליון יהודים באפגניסטן ושהם רוצים להביאם לגדה המערבית ולרצועת עזה".
עוד אמר ערפאת כי "הכוחות הקיצוניים האלה המצויים בישראל הם שהרגו את מי שעשה שלום עמי, שותפי המנוח, יצחק רבין. שלום של אמיצים. הדבר מעלה תמיהות בנוגע להתנהגותם של אחדים המסכנים את האינטרסים של העם הפלסטיני, ובראשם הקמתה של המדינה העצמאית ובירתה ירושלים... הכרזנו על מצב חירום, משום שיש מי שרוצה להשמיד את העם הפלסטיני, ישנה מזימה נגד העם הפלסטיני.
משום כך, אנו חייבים לנקוט כמה צעדים חזקים ומדיניות נוקשה כלפי מי שאינם מצייתים לקול ההגיון ואינם נענים לאינטרסים של העם הפלסטיני. התחלנו במי שמבצעים את הפעולות האלה הפוגעות ומזיקות לסוגיה ולתדמית הפלסטיניות. אנשים האלה לא מצאו עיתוי אחר [לביצוע פיגועי ההתאבדות] אלא את הרגע בו הלך שרון להיפגש עם הנשיא בוש מבלי שיהיו לו קלפים כלשהם. הם העניקו לו את הפעולות האלה במתנה... הנביא מחמד הובס בקרב אוחוד, כאשר המוסלמים ירדו מן ההרים כדי לאסוף שלל. אני אומר לאותם אנשים: אל תתנו לתמיכה ולשלל המגיעים אליכם מן המזרח ומן המערב להפוך לנשק הפוגע בנו ובסוגיה שלנו..."[2]
בשיחת "דיאלוג פתוח" עם אינטלקטואלים במלון קזבלנקה רמאללה, אמר ערפאת: "מאה וארבע שנים חלפו מאז כינסה התנועה הציונית את הועידה שלה בבאזל, ועמנו עומד איתן, למרות גודלה של המזימה ועל אף היותם של רוקמי המזימות רבים, החל ב[הסכם] סייקס-פיקו ועד היום (...) אנו מצויים במערכה הזו במלוא משמעותה [של המילה], ובכל המובנים ובכל הרמות (...) אבל אנו [מחויבים] לה..."
ערפאת טען כי "כלי הנשק שלי ושל חברי לנשק, חאמד אבו סתה, הוחרמו [על ידי השליטים הערביים] במהלך מלחמת ה'נכבה' של 1948, הם לקחו את כלי הנשק שלנו. אני מזכיר לכם את מה שאמר [נשיא מצרים] גמאל עבד אל-נאצר כשסיפר כי כלי הנשק נשללו מאתנו ולא הגיעו אלינו... יש לי סודות רבים, שיכולים להרוס הרים, אבל אני לא רוצה לומר אותם בפני העיתונות."[3]
