המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: על הערבים ללמוד איך לקלוט פליטים בטרם ילינו על יחסה של אירופה לפליטיהם
19/4/2022


כותבים ערבים: על הערבים לבחון את היחס ארצותיהם לפליטים, בטרם יטענו שמערב מפלה לטובה פליטים מאוקראינה לעומת פליטים ערבים


בתגובה לביקורת שהתעוררה לאחרונה בתקשורת הערבית בטענה שמדינות אירופה נוקטות בצביעות ואפליה ביחסן לפליטים האוקראינים לעומת יחסן לפליטים ממדינות ערב ואפריקה[1], פרסמו שני כותבים ערבים מאמרים אשר דחו את הביקורת הזו ואף טענו כי על הערבים ללמוד מהמערב מהן אחווה, סולידריות ואנושיות כלפי הפליטים.  

 

לדברי כותבים אלה, לערבים אין כל זכות למתוח ביקורת על האופן שבו נוהגת אירופה כלפי הפליטים, שכן מדינות ערב עצמן לא מקבלות בברכה אפילו את הפליטים הערבים ולא נוהגות בהם בכבוד ובחמלה. לטענת הכותבים, מדינות אירופה דווקא כן קיבלו בחום ובאצילות נפש את גלי המהגרים ממדינות ערב ואפריקה, ולכן אין פלא שהן מקבלות כעת בחום את הפליטים האוקראינים. כותב אחד קרא לערבים לכבד את עצמם בטרם ידרשו זאת ממדינות המערב וכן ללמוד מאירופה מהי אחווה וסולידריות, וכותב אחר קרא לערבים להודות בכך שלו המצב היה הפוך מדינות ערב לא היו מקבלות פליטים מאוקראינה, ולכן אל להן לבוא בטענות כלפי אירופה.

 

הפליטים האוקראינים מתקבלים בברכה לעומת הגזענות כלפי הפליטים מן המזרח התיכון[2]


 

דוח זה יסקור קטעים מן המאמרים הנ"ל:


שדרן אל-ג'זירה: על הערבים מאריופה מהן אחווה וסולידריות כלפי הפליטים במקופ לגנותה

העיתונאי הסורי, פייצל אל-קאסם, המשמש כשדרן בערוץ אל-ג'זירה, טען בטורו השבועי ביומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי, כי על הערבים לבחון בראש ובראשונה את עצמם ואת יחסם לבני עמם ולפליטים המגיעים אליהם בטרם יגנו את המערב על קבלת הפנים החמה שהוא מעניק לפליטים מאוקראינה. לדבריו, הערבים בעצמם אינם נוהגים בכבוד ובחמלה כלפי פליטים ערבים ולכן אין להם זכות לגנות אחרים. כך כתב: "אינך יכול שלא לצחוק או ללעוג כשאתה רואה בימים אלה ערבים אשר מובילים [שיח] ברשתות החברתיות שתוקף את המערב על קבלת הפנים החמה [שלו] לפליטים האוקראינים. גולשי הרשתות החברתיות ברבות ממדינות ערב הרבו לתקוף את הצביעות המערבית ואת מדיניות 'האיפה ואיפה' שנקט המערב כלפי הפליטים מן המזרח התיכון והעולם השלישי בהשוואה ליחס לו זוכים הפליטים האוקראינים.

 

ראשית, עלינו להכיר בכך שהערבים יותר מכל הם האחרונים שיש להם זכות לגנות את המערב [בנושא] זכויות האדם ולדבר על הצביעות. אין ספק כי אנו מגנים את פליטות הפה של כמה כתבים, עיתונאים ואנשי תקשורת מערביים אשר ערכו השוואות לא קלות לעיכול בין הפליטים הערבים לפליטים האוקראינים, כשהתייחסו אל בעלי העיניים הכחולות והחזות הלבנה כאנשים נעלים יותר מאשר קורבנות המלחמות במזרח התיכון[3]. אך, לפני שנחלק תעודות יושר בתחום זכויות האדם, השוויון והאחווה האנושית, עלינו להביט קודם כל על המציאות [בעולם] הערבי. האם אנו נוהגים באצילות נפש, באבירות ובאנושיות יותר מן האירופאים? שנית, מדוע אנו מגנים את העולם על נקיטת יחס מפלה בינינו לבין האוקראינים ואחרים , כאשר אנו מדכאים זה את זה יותר מכפי שהזר מדכא אותנו?

 

האם למדינות שמחליפות שרידי גופה של חייל ישראלי בתמורה למאות אסירים ערבים ישנה זכות לדרוש יחס דומה ליחס ש[מקבלים] אזרחי המדינות אשר מכבדות את עצמן ומעריכות את עמיהן? כאשר מחירו של חייל ישראלי שווה ערך למאות אסירים ערבים, אל לנו לגנות את ה[גורם] החיצוני כאשר הוא מזלזל בנו ומתייחס אלינו בבוז... איש לא יכבד אותך אם לא תכבד את עצמך באופן מינימלי. כיצד אתה מצפה מן המערביים להעריך אותך כאשר הם יודעים כי [נשיא] סוריה בשאר אל-אסד... נהג להשליך חביות נפץ על שכונות מגורים בכל רחבי סוריה כאילו הוא משחק במשחק מחשב. אפילו הציידים בג'ונגלים באפריקה נזהרים מלירות על זנים [מסוימים] של חיות, אפילו חיות טרף, בעוד שהמשטר הסורי למשל השמיד את הסורים בנשק כימי כפי שמשמידים זבובים ב-PAF-PIF [חומר קוטל חרקים]. בוודאי שאינני מגנה כאן את האדם הסורי על היותו קורבן, אלא את המשטרים אשר זלזלו בעמיהם, ועקב כך, העולם זלזל בהם. אינני מבין אפוא את פשר הגינוי והתרעומת [על המערב]! אילו שליטינו היו רוחשים לנו ולארצות המולדת שלנו מעט כבוד, היינו כופים על העולם [לכבדנו], אך למי שאין כבוד במולדתו, אין כבוד מחוץ לאדמתו.

 

כאשר אתה מגיע מארץ חזקה ומכובדת [שבה] זכויותיך מכובדות ומוגנות, אין ספק כי האחרים יכבדוך ועוד יותר את זכויות האדם שלך. אך כשאתה מגיע מארץ אשר לא מכבדת את זכויות האדם הבסיסיות ביותר, אל תופתע כאשר יש מי שמתייחסים אליך בזלזול. אם כן, לפני שאתה מגנה את האחרים על ההשפלה, הזלזול והיחס המתנשא כלפיך, שאל את עצמך: האם אתה בא ממדינות אשר מכבדות את עמיהן בכלל? האם יש לך חשיבות בארצך, כדי שהזר יתעניין בך? 

 

בחייכם, שימו לב להבדל – ישראל חשה בכל כוחה להציל את היהודים התקועים באזורי הלחימה באוקראינה ולהעבירם באמצעות צי עצום של מטוסים, בעוד שהמשטר הסורי שולח אלפי שכירי חרב סורים [כדי להילחם] ולמות באוקראינה. [כמה] מדינות עושות את הבלתי אפשרי על מנת להציל את אזרחיהן, [ומנגד, באזורנו] כנופיות מחריבות את ארצותיהן, רוצחות, מגרשות מיליונים מתושביהן וסוחרות בהם בשיא החוצפה.

 

האין זה ראוי שהערבים ילמדו מן האירופים עצמם [מהי] סולידריות וסימפטיה? ראו כיצד התייחסו מדינות ערב לגלי הפליטים הסורים, העיראקים, התימנים, הלובים, האפגנים ואחרים, והשוו זאת להתלהבות ולנדיבות האירופית. שלא לדבר על מחנות העליבות והאומללות בכמה ממדינות ערב אשר אירחו פליטים סוריים. [מחנות אלו], דומים לגיהינום, שכן אותן מדינות קיבלו אמנם מיליארדי דולרים כסיוע חוץ כדי לדאוג לפליטים, אך תחת זאת, הן סחרו בהם והשתמשו בהם כקלפי מיקוח עם המדינות התורמות. נכון שמדינות המפרץ למשל מארחות מיליוני ערבים ועל כך הן ראויות לשבח, אך כמה פליטים מהמדינות האומללות הן קיבלו בעשר השנים האחרונות?

 

ישנה הערה חשובה: לפני שאתם מגנים את המערב על כך שקיבל בברכה את פניהם של הפליטים האוקראינים, עליכם להודות בכך שהמערב קיבל את הפליטים הערבים בסבר פנים יפות, בכבוד ובאנושיות עשרות מונים יותר מאשר מדינות ערב. אירופה אירחה מיליוני פליטים ופתחה רשמית את שעריה בפניהם. גרמניה לבדה אירחה בסביבות מיליון פליטים סורים ולפניהם לבנונים, פלסטינים ועיראקים [חרף] הידיעה כי בין הערבים והאירופאים אין שום קשר לאומי, אתני או דתי. אז מה הפלא שאירופה מקבלת בסבר פנים יפות את בני דתה ובני דודיה האוקראינים?... אל תכעסו על המערב אם לעיתים הוא מסייע למערביים במידה רבה יותר מאשר לאחרים. כאשר הערבים והמוסלמים יסייעו זה לזה באותה התלהבות, אז תוכלו לגנות את האחרים... השוו את העזרה ההדדית ואת הסולידריות האירופית לזו הערבית וחושו בהבדל. לכן, אל תגנו את אירופה על כך שהיא פותחת את הגבולות בפני הפליטים האוקראינים, מקבלת את פניהם בפרחים ומגישה [להם] את כל סוגי הסיוע ברוחב לב, אלא השתדלו לנהוג ביניכם באחווה כמו האירופים. כן יש בין האירופים אחווה".[4]

 

עיתונאי אלג'יראי: לו המצב היה הפוך, מדינות ערב לא היו מקבלות בזרועות פתוחות פליטים מאירופה

גם העיתונאי האלג'יראי, תופיק רבאחי, בעל טור נוסף ביומון אל-קודס אל-ערבי, טען  במאמרו כי היחס המפלה באירופה בין הפליטים האוקראינים לערבים אינו מפתיע, שכן הפליטים הערבים שמגיעים למדינות אירופה מהווים נטל חברתי, תרבותי ודתי עליהן ויש להם חלק בטיפוח רגשות השנאה כלפיהם. יתרה מזו, הוא טען כי לו היה המצב הפוך, מדינות ערב לא היו מקבלות בברכה לשטחן פליטים מאוקראינה, שכן אפילו את הפליטים הערבים, הן לא מקבלות.

 

הוא כתב: "מראות האהדה היפה לה זכו משפחות הפליטים האוקראינים [שהגיעו] לאירופה מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה לפני שלושה שבועות צדו את עיניו של העולם... קשה למוח האנושי שלא להשוות בין היחס לו זכו הפליטים מאוקראינה לבין היחס לו זכו הפליטים הערבים, המוסלמים והאפריקאים שהגיעו לאירופה בשני העשורים האחרונים, עת ברחו גם הם ממלחמות וסכסוכים שהיו לעיתים אף חמורים יותר ממה שמתרחש באוקראינה כיום.

 

אם נהיה מציאותיים, אין [בכך] שום דבר מעורר תמיהה – הדחייה שבה נתקלו 'הפליטים' שלנו [באירופה] הייתה צפויה, וכך גם קבלת הפנים החמה לה זכו האוקראינים. מי שציפה למשהו אחר, צריך לבחון מחדש כמה מוסכמות...

 

'בפליטים שלנו' נהגו בדרך לא הולמת משום שהם זרים בנוף ונוכחותם בו מהווה נטל כבד על החברות האירופיות. בפליטים האוקראינים נהגו באותה דרך אנושית ומעודנת משום שהם משתייכים לחברות שאליהן היגרו ולא מהווים עליהן נטל. הנטל שמהווים 'הפליטים שלנו' לא מסתכם רק בהיבטים החומריים, הכספיים והטיפוליים, אלא – וזה הדבר החשוב ביותר - הוא גם כולל גם את [התחום] התרבותי, החברתי והדתי ויש לכך השלכות ארוכות טווח על החברה האירופית.

 

הפליט הערבי והמוסלמי בכלל מגיע למערב עם ים של רצונות, סתירות פנימיות ודאגות. כשהוא מתקשה להיפטר מהן, הוא מתחיל לזנוח אותן או במקרים מסוימים לכפותן על החברה החדשה.

בניגוד לכך, הפליט האוקראיני, ולפניו מיליוני מהגרים ממזרח אירופה, משוחרר מכל הנטל המנטלי, התרבותי והחברתי. הוא לא מעלה את שאלת השילוב, לא חלוק על סוגיות שהן ליבה של החברה שפתחה בפניו את דלתותיה ולא דורש אוכל מיוחד ולבוש שונה לילדיו בבתי הספר...

 

רגשות העוול והקיפוח ותסביך הנחיתות שבלטו בימים האחרונים בחברות הערביות והמזרחיות שמייצאות את הפליטים, מובנים בשל היקף האפליה המכוונת שפגעה באנשים רק בשל מראם ומורשתם התרבותית השונים... עוול הוא דבר לא מקובל ללא קשר למקום [התרחשותו], למבצעו או לקורבן שלו.

 

אבל, וזה אבל גדול, חשוב שנבין כי בשולי המלחמות הסוערות, העולם חווה סכסוך תרבותי ודתי בין המזרח למערב שגלי הפליטוּת העצומים ובעיות ההשתלבות [של הפליטים] הם אחד מתסמיניו. כשם שהחברות שלנו חוות חשש רב מפני העתיד, כך גם החברות המערביות מתמודדות עם חשש דומה מן 'האחר' שהגיע מרחוק 'כדי לאיים על דרך חיינו ועל חשיבתנו'...

 

עלינו להודות בכך שהפליטים המגיעים מן המזרח נושאים חלק מהאחריות להזנת רגשות השנאה כלפיהם בחברותיהם החדשות. כאשר אנו מבינים את העובדות הללו, ההשוואה בין 'הפליטים שלנו' ל'פליטים שלהם' אינה מרגיזה אותנו ואנו מפסיקים לחוש צער על כך שכמה פוליטיקאים ואנשי תקשורת מערביים משבחים את הפליטים האוקראינים 'המשכילים והמבינים' ואת 'הבלונדינים האירופים'...

 

קבלת המציאות [הזו] מעניקה לנו את האומץ להתמודד עם עצמנו ולהעלות שאלות שמן הראוי להעלות, כגון: מה [היה קורה] אילו היינו הופכים את התפקידים והחברות שלנו היו אלו שמקבלות את הפליטים? האם הן היו פותחות את זרועותיהן בפני אירופים בלונדינים נוצרים? הרצון להשיב [על השאלה] מוביל לשאלות נוספות מכאיבות הרבה יותר: האם לבנון קיבלה את פני הפליטים הסורים בפרחים? מדוע מרוקו ואלג'יריה עמדו על סף משבר דיפלומטי בשל 50 פליטים סורים[5]? האם מישהו מכם מכיר משפחה סעודית אשר פתחה את דלתותיה בפני משפחה תימנית?... האם מישהו מאיתנו שאל מדוע הפליטים האפריקאים בוחרים למות במעמקי הים מאשר להישאר בלוב למשל או במרוקו?

 

 

אני יודע כי החברות הערביות מותשות מן היסוד וכי מצבן הכלכלי קשה, אך אין זה מצדיק כל דבר ולא מצדיק התנהגות וביטויים גזעניים נתעבים שמופיעים לפעמים בכניסות לבתי הפולחן. אינני חושש לומר כי החברות שלנו היו נוהגות באותה הדרך כלפי 'האחר' גם אם היו עשירות. הסוגייה גדולה הרבה יותר מאשר עוני וסבל כלכלי, שכן העוני לעיתים גורם לאדם להשיב [לעצמו] את אנושיותו".[6]

 



[4] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 19.3.2022

[5] באפריל 2017 האשימה מרוקו את אלג'יריה כי הכריחה 54 פליטים סורים להיכנס לשטחה באופן לא חוקי וזימנה את שגריר אלג'יריה ברבאט. על כך ראו https://alkhaleejonline.net/, 23.4.2017

[6] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 15.3.2022