המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור סעודי: "זכות השיבה אשליה"
2/4/2007

בעל טור סעודי: "זכות השיבה אשליה"

 

בעל הטור הסעודי, יוסף נאצר אל-סוידאן, פרסם לאחרונה שני מאמרים ביומון הכוויתי  "אל-סיאסה", בהם הוא טוען כי בלתי ניתן לממש את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים וכי הפתרון היחיד לבעיה הוא אזרוחם במדינות בהן הם שוהים. להלן קטעים עיקריים משני המאמרים:

 

זכות השיבה - רעיון בלתי אפשרי ליישום

במאמר שהתפרסם ב- 5 במרץ 2007, תחת הכותרת "אודות זכות השיבה הבלתי אפשרית", כתב נאצר אל-סוידאן: "...סיסמת "השיבה" על סגנונה ותוכנה הדמיוניים, בה דוגלים ארגונים פלסטיניים, נתפסת כאחד הקשיים הגדולים וכמכשול העיקרי בפני הסיכוי לחדש, ולקדם את תהליך השלום בין הישראלים והפלסטינים על פי מפת הדרכים ופתרון 'שתי המדינות'.

 

מובן מאליו שהרעיון לעקור את צאצאי הפליטים ממקום מושבם הנוכחי בלבנון, סוריה, ירדן ומקומות נוספים, ולהשיבם לישראל, לגדה המערבית ולרצועת עזה הוא רעיון שכולו אוטופיה ואנרכיה, ויותר מכך, בלתי אפשרי ליישום. זאת לא רק משום שהדבר יפר את [המאזן] הדמוגראפי באופן מסוכן והרסני ותהיינה לכך השלכות פוליטיות, כלכליות וחברתיות בשטח גיאוגרפי צר ומוגבל, אלא בעיקר משום ששיבת [הפליטים] מנוגדת בתוקף לזכותה הריבונית של מדינת ישראל, וכן מתנגשת עם חולשתן וחוסר יכולתן של התשתיות ברשות הפלסטינית, לקלוט מספרים גדולים של אנשים חדשים המגיעים [אליה], זאת כל עוד תהליך השלום [והפיתוח הכולל] אינו מגיע לשיאו...

 

בעית הפליטים – תוצאה של טעויות המדינות המארחות

ברור שבעיית הפליטים הפלסטינים נובעת בעיקר מהטעויות המצטברות של המדינות המארחות את הפליטים במחנותיהם, כפי שאירע בסוריה ולבנון, כאשר כיתרו את הפלסטינים בתוך מחנות עלובים וחסרי כל , ללא תנאי קיום בסיסיים ואנושיים [המאפשרים] לחיות בכבוד. במקום לסייע [לפליטים] להשתלב באופן מלא בחברה החדשה, הם השאירו אותם קורבן לבידוד ולסבל... לאחר מכן התרחש הגרוע מכל, כאשר מנגנוני המודיעין הערביים השתמשו בארגונים הפלסטיניים ככלי לחיסול חשבונות בסכסוכים הבינערביים, סכסוכים שיש להניח כי לפלסטינים אין יד ורגל בהם...

 

הישראלים, בניגוד לכך, התנהגו בצורה תרבותית והומאנית, עם אלפי הפליטים היהודים שאיבדו את רכושם, בתיהם ובתי העסק שלהם, ונאלצו להגר ממדינות ערב אל מדינת ישראל בעקבות המלחמה בשנת 1948. הממשלה הישראלית קיבלה אותם, סייעה להם, וסיפקה להם את כל התנאים להשתלב בחברתם החדשה...    

                   

מה שחושף את שקרי משטר הבעת' הסורי ואת הסחר שלו בסיסמאות השיבה, העמידה האיתנה, ההתנגדות, לאומיות המערכה ויתר הבדיחות האחרות, הוא שעד היום עשרות משפחות פלסטיניות [הושארו] תלויות ועומדות במדבר, בגבול הסורי-עיראקי, בשל סירובו של המשטר הסורי לאפשר להן להיכנס לרפובליקת האימה של הבעת' ולשוב למחנה [הפליטים] ירמוך.

 

מחובתן של מדינות ערב המארחות את הפליטים הפלסטיניים במחנות, לחוקק את החוקים הנחוצים לשילובם של תושבי המחנות הללו בחברה, לספק להם שירותי חינוך, בריאות, ולהעניק להם חופש עיסוק, חופש תנועה וזכות להחזיק ברכוש. [כל זאת] במקום מדיניות ההרחקה והטלת האחריות [לפליטים] על אחרים ושיווק האשליה אודות השיבה הבלתי אפשרית..."[1]

 

הפליטים אינם זקוקים לעוד ששים שנים אומללות

במאמר נוסף, שהתפרסם זמן קצר לאחר מכן תחת הכותרת 'האזרוח הוא הפתרון', כתב אל-סוידאן:

"אין ספק שתושבי מחנות הפליטים הפלסטיניים בסוריה ובלבנון, אשר מארחיהם הערבים הלעיטו אותם במשך שנים ארוכות בחלומות וורודים שלא יתגשמו, ובהבטחות נוצצות שהופרו במהרה, אינם זקוקים היום לששים שנים נוספות של אומללות, עליבות ושאר סוגי הסבל האנושי, כדי לגלות בפעם האלף שכל הדיבורים על 'גשר [זכות] השיבה'  הם רק הבל הבלים, רמאות גדולה ומעשיה שקיימת אך ורק באותן התבטאויות ישנות ומרופטות [במסגרת] השיח הדמגוגי בתקשורת הערבית...

 

במציאות, אין שום 'גשר מעל נהר' המהווה גבול טבעי ולגיטימי של מדינת ישראל, מלבד אותו הגשר שמוכרחים ללכת עליו כעת - עכשיו ולא מחר - שהוא 'תכנית השלום ונרמול היחסים' בין הערבים וישראל. אין לנו ספק ולו לרגע אחד שהערבים אינם יכולים להמשיך להתחמק מהגשמת [תוכנית השלום] אשר אינה סובלת דיחוי. [להתחמקות כזו] תהיינה תוצאות שיגבו, בהווה ובעתיד, מחיר כבד מהחברות הערביות. זאת לנוכח השינויים האסטרטגיים החדים במזה"ת, המחייבים פתרון מיידי וסופי לסכסוכים הערביים-ישראליים, והפניית הכוחות והמאמצים המשותפים של שני הצדדים להתמודדות עם הסכנה הגרעינית האיראנית, אשר אסונותיה מאיימים על כולם.

 

אזרוח הפליטים הוא הפתרון ההכרחי

בשעה שבתהליך השלום במזה"ת מתרחשת פעילות ניכרת, והגורמים הפעילים האזוריים והבינ"ל דבקים בצורך לסגור את התיק הזה... גובר הצורך בהחלטה מציאותית, הכרחית ונועזת כדי למצוא לבעיית הפליטים הפלסטינים פתרון צודק המבוסס על אזרוחם [של הפליטים הפלסטינים] במדינות המארחות אותם במחנות בסוריה, בלבנון ובמקומות נוספים.

 

הגם שמדובר [בפעולה] הומניטארית, הדבר מחייב השקעת מאמצים גדולים במישור החקיקתי, הכלכלי, הטכני והמנהלתי הנחוצים כדי להשיג השתלבות אורגאנית של הפלסטינים במרקם החברתי, הכלכלי והפוליטי של החברות הערביות...

 

על פי כל הקריטריונים האפשריים והמקובלים, אזרוח הפלסטינים הוא הפתרון ההכרחי לבעיה ההומניטארית הכרונית [הזו]. העובדה שאזרוח זה מהווה חלק חשוב בתהליך השלום הכולל ובפיוס ההיסטורי בין הערבים והישראלים, תסייע להשרשתו ולהמשכיותו.[2]

 

 


[1] אל-סיאסה (כווית) 5.3.2007

[2] אל-סיאסה (כווית) 16.3.2007