כותב עיראקי משבח את הנשיא ג'ו ביידן, על מינוי פקידים ממוצא ערבי לממשלו

על רקע מינויָן של שתי נשים ממוצא ערבי לסגל הבית הלבן של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, שיבח הכותב העיראקי שאמל ברדאן במאמר שפרסם ביומון העיראקי אל-זמאן, את התרבות האמריקאית הפלורליסטית, שבוחנת את אזרחיה על פי כישוריהם ולא על פי גזעם או תרבותם האתנית, מבלי לחשוש משוּנוֹתם. הוא השווה זאת לנעשה בעיראק, שאנשי השלטון בה מתהדרים בדברי הח'ליף הרביעי על היות כל בני האדם שווים, אך בפועל הם נגועים בגזענות עדתית ודתית ויותר מכפי שהם רוצים לשרת את הציבור הם חותרים לשדוד את קופת המדינה.

שאמל ברדאן[1]

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

"דאנה שובאט שמוצאה ירדני הצטרפה אל [סגל] הבית הלבן כדי לעבוד בממשל ג'ו ביידן, הנשיא הדמוקרטי החדש של ארה"ב. קדמה לה רימא דודין, ממוצא פלסטיני [חברת המפלגה הדמוקרטית שמונתה לסגנית מנהל המשרד לענייני חקיקה בבית הלבן]. ביידן ואנשי צוותו התעניינו רק בכישוריהן של השתיים ובהיותן אזרחיות אמריקאיות.  גִזען [הערבי] לא היווה מכשול [בפני מינויָן]  וביידן לא ראה בעיני רוחו התנגשות בין תרבותן הערבית לבין זו האמריקאית. אהבתה של דודין הפלסטינית לעמה לא עוררה את חששו של המודיעין האמריקאי ולא הניעה אותו לפקפק ביכולתה לעבוד [בבית הלבן], שמא תהפוך פתאום לטרוריסטית, או  [לחשוש] שמא מקננת בשובאט כמיהה לחיי הבדואים שאותה תפגין בהתנהלותה בבית הלבן.

זוהי הלאומיות של אמריקה, אמריקה שעיראקים רבים נושאים את אזרחותה. חלקם הגיעו לשלטון בעיראק ולא שמרו על העקרונות הלאומיים [העיראקיים] שלהם בבואם לטפל באינטרסים של האנשים, אך גם לא ייבאו אלינו את הדברים הטובים שלמדו במולדתם השנייה [קרי ארה"ב]. אחד משרי ממשלתו של [ראש ממשלת עיראק לשעבר, נורי] אל-מאלִכי... נהג לשאול מועמדים לעבודה בלשכתו: מי טוב יותר, מי שמוצאו מבגדאד [הקוסמופוליטית] או זה שמוצאו מכרבלא [המזוהָה עם השיעים]?  

אין בכוונתי לבצע כאן הערכה של ביידן ולהפכו לסמל של שלמות, אך מצער מאוד שאנו [הערבים] מהווים על פי רוב סמל של נחיתות. [בעוד ש]העולם גמר אומר לפעול בדרך של מתן שרות [לציבור], חבורת [המנהיגים שלנו] גמרה אומר לרסק את כל ערכי הפטריוטיות ומטרתה היא לגזול [את כספי הציבור].

עד היום אומרים במשרדי [הגורמים] הרשמיים, [בחוגי] אנשי הרוח ואפילו ברחוב: זה סוני, זה נוצרי וזה כורדי - לא כדי להבחין ביניהם, אלא בשל גזענות שממנה ניזונים רוב מנהיגי המפלגות העיראקיות ששפכו את דמנו ושדדו את משאבינו. חלק מהם, כל אימת שהם רוצים להתהדר בתקדימים מרשימים בתחום זכויות האדם [בעולם המוסלמי],  שבים ומציינים את המלצתו של עלי [בן אבו טאלב] ל[מאלכ] אל-אשתר[2]: יש שני סוגי אנשים - אחיך לדת ו[אחר] ששווה לך כבן אדם. זוהי אמירה שביידן פעל על פיה ואילו הציבור [שלנו] אינו פועל על פיה."[3]