כללי

כותבים מצרים: התבדלותם של המוסלמים במדינות המערב מובילה אותם לאלימות וטרור

 

בעקבות אירוע עריפת ראשו של מורה צרפתי ב-17.10.20, שהציג לתלמידיו קריקטורה הלועגת לנביא מוחמד, ופיגועים נוספים שביצעו מוסלמים בצרפת ובאוסטריה לאחר מכן, התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים, שיצאו נגד תופעת ההסתגרות והבדלנות של של קהילות המוסלמים במדינות המערב.

 

ד"ר עזה כאמל, סופרת, עיתונאית ופעילת זכויות נשים מצריה, פרסמה ב-3.11.20 בטורה ביומון אל-מצרי אל-יום מאמר בו יצאה נגד בחירתם של המהגרים המוסלמים במערב להתבדל ולחיות במעין גטאות של בני דתם בלבד. לדבריה, מציאות זו גורמת להם למשבר זהות ולחוסר יכולת להשתלב בחברה בה הם חיים, דבר שדוחק אותם לזרועות האסלאם הקיצוני ולביצוע מעשי טרור, הפוגעים קודם כל בהם עצמם וגורמים לזיהוי האסלאם עם טרור. לדבריה, לא ניתן לפגוע בנביא באמצעות קריקטורות ואיורים פוגעניים והדרך לשמור על כבודו ועל כבוד האסלאם, היא באמצעות הידברות, השתלבות בחברות המערביות והעלאת רמת הלימוד והידע של המהגרים המוסלמים.

 

גם הכותב המצרי, נביל עמר, התייחס במאמר שפרסם ב-8.11 ביומון אל-אהראם תחת הכותרת "מחנות הגלות מבחירה", להתבדלותם של המוסלמים במערב בגטאות משלהם ולבעייתיות הטמונה בכך.  לדבריו, הגטו המוסלמי הפך חלופה לגטו היהודי, אך בעוד היהודים השתלבו בחברות שבהן הם חיו וחדרו אל מוקדי קבלת ההחלטות תוך שמירה על ייחודם, המהגרים המוסלמים הקיפו עצמם בחומות והפכו את הגטו שלהם למחנה של גלות מרצון, בו קל לייצר רוצחים ופצצות אנושיות. לדבריו, הפתרון לכך טמון אך ורק ביציאה של המוסלמים מהגטו.

 

עזת כאמל ונביל עמר[1]

 

 

להלן קטעים מתורגמים משני המאמרים:

 

כותבת מצריה: התבדלות המוסלמים במערב, מובילה למשבר זהות ולאימוץ הקיצוניות

הכותבת עזה כאמל כתבה: "...באירופה ובאמריקה [ישנם] רובעים שלמים שהם בלעדיים למוסלמים. מעין גטו מרצון לצורך התבדלות בריכוזי אוכלוסייה שבהם גרים רק מהגרים מאותו מוצא, או ממוצאים שונים בעלי אותה שפה ואותה היסטוריה. [כתוצאה מכך] הם נכנסים למעגל נוראי ותמידי של קונפליקט זהות ושל חוסר השתלבות, שפולטים אותם אל כבשן האלימות והקיצוניות ולאימוץ הרעיונות והמגמות של הזרמים הפונדמנטליסטים המפיצים את רעליהם באמצעות פתוות [פסקי הלכה] וחוקים דתיים נגד המערב הכופר החילוני... הדבק במדינה אזרחית מודרנית.

 

הם מפיצים את הפתוות הללו בבתיהם, במסגדיהם, במקומות העבודה שלהם ובאמצעות הרשתות החברתיות. המהגרים חיים במצב טיפוסי של פיצול אישיות וניכור כפול, בין המסורות והאמונות הדתיות, לבין ערכי החברה המערבית וחוקיה, וכך הופכת הדת [האסלאמית] להיות זהותם היחידה, דבר שמגביר את תחושת התיעוב והשנאה שלהם כלפי החברה [המערבית].  

 

ישנם מאות מקרי רצח בשם כבוד המשפחה - בידי אבות, אחים ודודים - של צעירות [מוסלמיות] שנולדו בארצות הנֵיכָר וניסו להתאקלם במציאות בה הן חיות, התיידדו עם גברים ונשים והתערבבו עם מערביים בני גילן. על [צעירות אלה] נכפה להינשא עם אחד מקרובי המשפחה, מחשש ש[ימיטו עליה] קלון.

 

פיצול אישיות זה והעדר היכולת להשתלב מִתָּרגמים לפעולות טרור, של אנשים בודדים, או של קבוצות, ולדרישה תקיפה ליישום השריעה האסלאמית - אותה שריעה, שלפי השקפתם תציל את המערב מהסטייה מדרך הישר ומהכפירה. במקביל הולכת וגוברת עוצמתו של הימין הפופוליסטי הקיצוני [במערב], הקורא לטיהור מוחלט של הקהילות המערביות מהמוסלמים, שאת כולם הוא מחשיב [למייצגי] הטרור המפחיד.

 

[בנסיבות] אלה פורסמו הקריקטורות הלועגות [לנביא מוחמד], ו[בתגובה] נשמעו קריאות השנאה והאלימות של תומכי הנביא והאסלאם ובוצעו מעשי טבח וכריתת ראשים באופן ברברי אשר מציבים את האסלאם ברשימת הטרור, בפועל. למרבה הצער, דבריהם של הבכירים במערב מתורגמים באופן לא נכון לערבית [הכוונה לדבריו של נשיא צרפת מקרון נגד הבדלנות האסלאמיסטית בצרפת], האנשים [קרי, המוסלמים] אינם מוודאים את אמיתותם וכתוצאה מכך יש הלהטה של הרוחות בקרב המוסלמים בארצות העולם על מנת שייצאו למערכות שהמפסיד היחיד בהן הוא המהגרים עצמם.

 

בצרפת, יצאו אלפי צרפתים אל הרחובות כדי לגנות את האסלאם והמוסלמים. כתוצאה מכך נסגרו רבים מבתי הספר והמסגדים, מספר רב של מורים איבדו את משרותיהם ומספרם של הילדים הגולשים באינטרנט כדי לראות את הקריקטורות הלועגות [לנביא מוחמד], הגיע למיליונים, אחרי כריתת ראשו של המורה ושחיטתם של שלושה אזרחים.

 

לא ניתן לפגוע בכבודו של הנביא, לא באמצעות איורים לועגים ולא באמצעות ביטויים גסי רוח. תמיכה בנביא לא נעשית באמצעות טבח, רצח, שפיכות דמים, איבה ושנאה. תמיכה בדתות נעשית באמצעות הידברות דמוקרטית ערה; באמצעות החוק ואימוץ הערכים ההומניים; באמצעות דחיית תרבות הטרור ומימושה; באמצעות השתלבות בחברות [המערביות] באופן נכון ואמיתי ובאמצעות העלאת רמת הלימוד והידע של בני התפוצות המוסלמים."[2]

 

כותב מצרי: הגיטאות של המוסלמים באירופה - חממה של רוצחים ופצצות אנושיות

הכותב נביל עמר כתב במאמרו ביומון אל-אהראם ב-8.11.20: "...מדוע הפכו חלק מהמוסלמים לפצצות אנושיות המתפוצצות בקרב חפים מפשע ומפוררות אותם לחלקי גופות, כאילו שמידת אדיקותם הדתית מתבטאת ב[הצתת] פתיל או ב[הפעלת] מנגנון הנפץ? זוהי הבנה ייחודית לארגונים מוסלמים תועים, שאימצו את האלימות והתוקפנות בניגוד ל[הוראות] דתם,  [אך] בהתאם לפרשנויות המופיעות בספרי המורשת [האסלאמית]. פרשנויות [אלה] נכתבו בנסיבות של פתנה [קרי, מחלוקות], מלחמות ותוקפנות וצריך היה להתעלם מהן, אך מתוך 1.8 מיליארד מוסלמים בעולם, ממשיכים עשרות אלפי [מוסלמים] המשתייכים לארגונים דתיים חמושים לדבוק בפרשנויות אלה. שאלה חשובה נוספת היא: כיצד יתכן שמוסלמים חיו במערב ולמדו בו ובכל זאת לא הצליחו להתעלות מעל תרבותם המקורית והמנטליות הפרימיטיבית שלהם? אני משער כי מדובר במשבר מנטלי ופיגור תרבותי...

 

כמה מוזר. כיצד יתכן שאנשים שמהות דתם היא הבנה, התבוננות והפעלת שיקול דעת [לגבי המתרחש] ביקום כאמצעים להגיע אל אללה, עדיין נשלטים בידי יצריהם המכתיבים את התנהגותם בשעה שהם כועסים ושונאים? זהו המשבר של כמה קהילות מוסלמיות במערב. זהו גטו מוסלמי שהחליף את הגטו היהודי המסורתי הנפוץ ביותר בהיסטוריה האנושית, קרי: הבידוד המוחלט מהסביבה בה הם חיים, הדרישה [לשחזר] את הסביבה ממנה היגרו כדי להסתגר בתוכה. הם נמצאים על אדמת בריטניה, צרפת, בלגיה, ספרד או גרמניה, אך חיים עם מנטליות הלקוחה מהמסורות ומהתפיסות הדתיות של מדברי המזרח התיכון. כלפי חוץ הם לובשים בגדים מודרניים, אך הם שקועים עד צוואר באידיאולוגיות ותפיסות ישנות.

 

כמובן, שאיננו קוראים להם לעקור את תרבותם ומורשתם האנושית הייחודית להם ולהמירה בתרבות ובמוסר של החברות המערביות. לאנשי המזרח יש מסורות וערכים משלהם וזכותם להתרחק מאי אלו אמות מוסר חברתיות במערב, שאינן תואמות את דת האסלאם. אולם, גם למערבים יש ערכים נעלים מאד באורח החיים ובעבודה, כתוצאה מהתפתחותם הכלכלית והמדעית זה למעלה מ-400 שנה. המהגרים המוסלמים יכולים לכבד [ערכים מערביים אלה], בפרט כשבמהותם הם תואמים את הוראות האסלאם, כמו ערכי עבודה רצינית, מיומנות, התמדה, שמירה על סדר וניקיון, כיבוד הזמן, שיתוף פעולה כן עם האחר, יהיו אשר יהיו צבעו או דתו וכיוצא בזאת.

 

אולם, רבים מהמהגרים לא מצליחים לייצר את המיזוג התרבותי הזה. אני מעריך שאנשי הדת לא סייעו להם לעשות זאת ופעלו תמיד כדי ליצור הפרדה חדה בין התרבויות, זאת באמצעות הטבעת המהגרים בספרי המורשת הישנים מתוך פחד שהתרבות המערבית תביס אותם ותסלק לחלוטין את תרבותם המקורית. הדבר גרם למוסלמים המהגרים להקים את הגטו החדש. כן, היהודים כבר לא חיים בגטו... את מקומם תפסו מוסלמים בכל רחבי העולם. הלוואי, שהמוסלמים היו יוצרים גטו בדומה לגטו היהודי, שכן היהודים עסקו במסחר, למדו, השתלבו וחדרו למרכזי הידע, התרבות והאומנויות ולמוקדי קבלת ההחלטות. הם למדו, הבינו, הפנימו ואז השתמשו בידע הזה כדי לחדור [לחברה] ולהשפיע עליה. הם חיו כמו אנשי הסביבה שבה הם חיו, אך גם שמרו על מסורותיהם וערכיהם.

 

לעומת זאת, רוב המוסלמים המהגרים [החיים] בתוך החברות הללו הרחיקו עצמם לחלוטין מהן מאחורי חומת הפרדה, אותה בנו בינם לבין סביבתם החדשה, וגם אם הם לומדים בבתי הספר והאוניברסיטאות שלהן, הרי מדובר בחינוך הישגי, בו הופך המוח למחסן של נתונים שכמוהו כמחסן גרוטאות. נתונים הם רק חומר גלם, שנאסף והופך למידע שמצטבר והופך לידע, אך אין להם ערך רב, אלא אם משתמשים בהם בחיים, ביחסים החברתיים, המקצועיים והתרבותיים, בעבודה, בחיי היום-יום ובכל דבר. הגטו של היהודים היה רק מחנה נפרד, אך הוא היה חלק מהחברה בה הוא נמצא. גטו המוסלמים הוא מחנה של גלות מרצון ובמחנות של גלות קל לייצר רוצחים ופצצות אנושיות, ואין פתרון זולת יציאה מהם."[3]