כללי

פתוא בלתי רשמית של החמאס אוסרת על פעולות ג'יהאד של יחידים ללא אישור התנועה ומעוררת דיון בקרב גולשים מרצועת עזה

הקדמה

לאחרונה בוצעו מספר ניסיונות חדירה של פלסטינים חמושים מרצועת עזה לשטח ישראל, שהסתיימו בהרג החמושים על ידי כוחות צה"ל. חמאס והפלגים הפלסטיניים ברצועה לא קיבלו אחריות רשמית על ניסיונות אלה, אך הקפידו לגבותם בדיעבד, בטענה כי מדובר ב"פעולות גבורה" של "צעירים זועמים", הפועלים על דעת עצמם.[1] לפי דיווחים מרצועת עזה, "כוח הריסון" של חמאס פועל על הגבול כדי למנוע פעולות דומות,[2] אך במקביל מנסה התנועה לנצלן כעוד אמצעי ללחץ על ישראל, במסגרת המו"מ העקיף להסדרה ארוכת טווח. לדברי היומון הלבנוני אל-אח'באר, חמאס העבירה לישראל מסר עקיף לפיו הפעולות הללו בוצעו שלא על דעתה, אך יחד עם זאת איימה כי המשך המצב הכלכלי הקשה ברצועה יוביל לביצוע פעולות רבות כאלה בתקופה הקרובה, בלי שהתנועה תוכל למנען.[3]

 

בעקבות ניסיון חדירה נוסף לישראל של חוליה חמושה מרצועת עזה (17.8), התפרסמה בעמודי פייסבוק ובפורום https://www.paldf.net המזוהה עם חמאס חוות דעת הלכתית (פתוא) של "הוועדה השרעית ברצועת עזה", אשר אסרה על לוחמים יחידים לבצע "פעולות ג'יהאד" על דעת עצמם, ללא קבלת אישור ממפקדיהם וללא תיאום עם הפלגים הפלסטיניים.

 

ראוי לציין כי חמאס לא פרסמה את חוות הדעת באף כלי תקשורת רשמי שלה, אך גם לא התנערה ממנה, מה שאפשר לה לשמור על עמימות בעמדתה כלפי פעולות אלה, מול ישראל המאשימה אותה באחריות להן, ומול הפעילים המאשימים אותה בריסונן.

 

שלושה הסברים אפשריים להופעת הפתוא: ההסבר הראשון הוא שהיא מבטאת צורך אותנטי עקב התערערות משמעתית בשורות הארגון, שעל פי דיווחים חותר להקים מסגרות כלליות לארגון כגון צבא סדיר בשם "צבא אל-קדס", מה שמחייב את חיזוק המשמעת בארגון ואי מתן אישור לפעולות ג'יהאדיות על ידי יחידים. היות שארגון אינו יכול מסיבות אידיאולוגיות לצאת בגלוי נגד פעולות הג'יהאד הוא מנסה להנחיל את ההבנה הזאת על ידי הפצת חוות דעת הלכתית שכולם מבינים שהיא מטעמו אך היא איננה נושאת את שמו באופן רשמי.

 

הסבר שני להופעת הפתוא הוא הצורך של שלטון החמאס להתמודד עם התחזקותם של גורמים ג'יהאדיים ו/או סלפים אחרים ברצועת עזה, אשר הגיעו לאחרונה לעמות גלוי עם חמאס. תנועת החמאס חוששת כי ארגונים אלו עלולים להוות גורם משיכה לצעירים מתוך שורות חמאס שאינם מסתפקים מרמת פעילותו הנוכחית ובמדיניות ההבלגה הנוכחית של הארגון[4].

 

הסבר שלישי הוא שתנועת החמאס מנסה ליצור רושם כי היא מתנגדת לפעולות טרור מחוץ לרצועת עזה, לפחות בשלב זה, כדי לא לסכל את המו"מ להסדרה עם ישראל ואת הגעת הכספים מקטר. יש לזכור שמראשית פעילות ארגוני הטרור הפלסטינים הם נקטו לא אחת בטקטיקה של התכחשות לפעולות שהם עמדו מאחוריהם בדרכים שונות ולצרכים מזדמנים כמו למשל פעולות ארגון ספטמבר השחור שהיה חלק בלתי נפרד מפת"ח אך מנהיגי הפת"ח התכחשו להן לחלוטין.

 

פרסום חוות הדעת ההלכתית עורר הדים בקרב משתמשים ברשתות החברתיות ברצועת עזה. התומכים באיסור פעולות היחידים הצביעו על חשיבות השמירה על משמעת צבאית ועל הצורך בהיערכות ותכנון כתנאי להצלחת הפעולות הצבאיות נגד ישראל; המתנגדים לאיסור הזהירו כי זהו ניצול ציני של הדת לצרכים פוליטיים של חמאס וכי זו הגבלה לא מוצדקת של הזכות לבצע ג'יהאד נגד ישראל. משתמשים רבים תהו מדוע אין חוות דעת האוסרת השתתפות בהפגנות של צעדות השיבה, שהרי גם הן לא הניבו הישגים של ממש ולא הסבו נזק רציני לישראל.  

 

דוח זה מציג את תרגום הפתוא האוסרת על פעולות ג'יהאד של לוחמים יחידים לצד דוגמאות מן הדיון שעוררה ברשת החברתית.

 

פתוא לא רשמית של החמאס: האסלאם אוסר על לוחם לצאת לג'יהאד בלי אישור מפקדו

חוות הדעת ההלכתית על "דין יציאה של לוחם ג'יהאד לפעולה אינדיבידואלית של מסירת נפש", החלה להתפרסם בעמודי פייסבוק אישיים של משתמשים מרצועת עזה ב-18.8. נוסח שונה מעט פורסם ב-19.8 באתר https://www.paldf.net המזוהה עם חמאס. הגוף החתום עליה היה "הוועדה השרעית של תנועת [חמאס] - רצועת עזה" במקום "הועדה השרעית - רצועת עזה" בלבד, שהופיע בנוסח שהתפרסם בעמודי הפייסבוק. מתגובות המשתמשים עולה כי מדובר בגוף לא מוכר.

 

בחוות הדעת נאמר: "צו השעה הוא להשאיר את גחלת הג'יהאד בוערת בלב המוסלמים, לדרבנם להילחם, לחנך דור שגדֵל על נדיבות ומידות טובות, על צייתנות, על הימנעות מחטאים. שומה על בעל הסמכות להילחם בהתמדה בגורמים לתאווֹת ולספקות ולשאוף לתקן את החברה שמחבקת את תכנית הג'יהאד. יש לדעת כי מי שיוצא להילחם באויב ללא אישור מראש יכול להיות באחד מארבעה מצבים:

 

המצב הראשון: כשהוא משתייך לאחד הפלגים הצבאיים הפועלים [בשטח] וככזה אסור לו לצאת למלחמה ללא אישור ממפקדיו, מהשיקולים הבאים: 1. הוא מחויב כלפי כללי הציות למפקדים ולגילוי נאמנות כלפי הנשק שסיפק לו הפלג שלו, ומפקדיו יודעים טוב ממנו מהי טובת הג'יהאד והיכן יש להעז, או להימנע [מפעולה]; 2. בצאתו לבדו תוך סיכון חייו במקומות שבהם על פי רוב לא ייגרם נזק לאויבים ושהריגתו תסב שמחה לאויבים. [כך] הם יוצגו כמנצחים וכמי שעומדים על המשמר ואילו לוחמי הג'יהאד יוצגו כחלשים ותמימים; 3. הדבר עלול להוביל לגרימת נזקים גדולים ביותר, כמו פגיעה של האויבים בעמדות של הג'יהאד בתגובה על כל פעולה של לוחם ג'יהאד [בודד] ולהריגת לוחמי ג'יהאד בשל היותם בלתי מוכנים להסלמה הפתאומית; 4. ביטול פעולות צבאיות וביטחוניות דחופות או דחייתן, בשל פינוי [עמדות]  כתוצאה מהעלאת רמת כוננות [פתאומית]; 5. חשיפת מפקדי התנועה לסכנה בשל אי ידיעתם על [עצם קיום] הפעולה, דבר שמאלצם להימלט במהירות למקומות מסתור שעלולים להיחשף עקב כך; 6. פתיחת הדלת לרווחה בפני קיצוניים בלתי ממושמעים לבצע פעולות בלתי מחושבות או מפוקפקות.

 

לפיכך, אסור למוג'אהד, על פי ההלכה המוסלמית, לצאת למלחמה ללא אישור של מפקדו, שאם לא כן הוא חוטא באי ציות, בגרימת נזק כמפורט לעיל... ובזלזול בנשק ובציוד שהופקדו בידו. איננו ערבים לחטאו של מי שיוצא לג'יהאד לבדו ללא אישור מפקדיו, בייחוד אם הסב נזקים כספיים או נזקים בנפש, שכן פעולה מקובלת חייבת לעמוד בשני קריטריונים: [האחד הוא] כוונה כנה ופעילות נכונה... וכאשר קריטריון הפעילות הנכונה מופר, אז מבצע הפעולה הוא חוטא, גם אם כוונתו הייתה כנה.

 

המצב השני: כשהוא אינו כפוף לשום גורם חמוש פעיל ונשקו נרכש מכספו הפרטי - עליו להתייעץ עם הפלגים המופקדים על הג'יהאד בעזה ולתאם עמם, מחשש שפעולתו הלוחמנית תסב יותר נזק מאשר תועלת... זכותם של המנגנונים הנוגעים בדבר למנוע בעדו לעשות זאת, כדי לשמור על האינטרס הציבורי ולנהל את פעילות הג'יהאד. 

המצב השלישי: כשהוא מוּנע על ידי גורם כלשהו בעל מטרות מרושעות – שאין להוציא מכלל אפשרות שהכיבוש ומשרתיו עומדים מאחוריו – אין ספק שחטאו גדול ביותר, פשעו עצום ופעולתו מסוכנת לחברה ולגורלם של לוחמי הג'יהאד; ואם הוא ייהרג בקרב [קרי, בפיגוע שביצע], הוא לא נחשב שהיד בשל כוונתו הרעה, או משום שכשל בווידוא זהותו של הגורם המניע אותו, ישמור האל.

 

המצב הרביעי הוא: במקרה של כניסת האויב [לתוך רצועת עזה] והתרחשות מלחמה, כולם מצוּוִים להילחם באויב בכל אמצעי אפשרי ובכל דרך שיש בה כדי להסב לאויב הרג רב. על הצעירים המתקוממים והפלגים הלוחמים לדעת כי הסבת הרג רב לאויב היא אחד מיעדי הג'יהאד וכי דרושים לו מוכנות מַסְפֶּקֶת ותכנון מיטבי. לא די בהקשר זה רק בהסתמכות על הרגש ועל אהבת מסירת הנפש. כמו כן עליהם לדעת כי הצעירים הלוחמים הם ההון שלנו... וכי יש לשמור עליהם ככל האפשר, באמצעות העסקת האויב באופן שקול ומחושב עד אשר ברצון אללה ננצח. אולם, הבטחת הניצחון של אללה תושג באמצעות יראת שמיים, סבלנות, כוח סבל והיערכות לקרב, שכן אללה אמר [קוראן 3 : 200]: 'הו המאמינים, עִמדו והתנגדו בעוז רוח, ועִמדו על המשמר, והֱיו יראים את אללה, למען תעשו חיִל'.[5]

 

אללה הוא היודע הכל, והוא החזק והמכובד מכֹּל.

הועדה השרעית של תנועת [חמאס] - רצועת עזה

יום רביעי, 13 בד'ו אל-חג'ה 1440 [15 באוגוסט, 2019]"[6]

 

תגובות בפייסבוק בקרב משתמשים מרצועת עזה לחוות הדעת ההלכתית

פרסום חוות הדעת ההלכתית בפייסבוק בתאריכים 18-20.8 עורר דיון בין משתמשים מרצועת עזה שחלקם מזוהה בבירור עם חמאס, באמצעות התגובות לפוסטים. להלן דוגמאות לטיעוני המשתמשים:

 

מי שמצטרף לתנועה או לארגון חמוש, צריך לציית לפקודותיו הצבאיות

משתמשים רבים פקפקו בנוגע לאותנטיות של חוות הדעת ההלכתית וזהות החתומים עליה. בתגובה לספקות אלה, כתב השיח' העזתי אבו סוהיב עליאן, אשר ידוע בקשריו עם תנועת החמאס: "...זוהי פתווא נכונה; זוהי פתווא ולא כלל הלכתי, וההבדל בין השניים ידוע לכל מי שלומד הלכה; ואין בה שום בעייתיות מבחינה הלכתית או מבחינת טובת הציבור. משום שהיא מתבססת על שני דברים. האחד: חבר בארגון לא יוצא [לפעולה] עם נשק הארגון, אלא באישור הארגון. מדובר באלף-בית של יסודות המשמעת; השני: אנשים יחידים לא יוצאים לפעולות אלא לאחר התייעצות עם הפלגים [הפלסטיניים], המופקדים על הג'יהאד..."[7]

 

התגובה של השיח' אבו סוהיב עליאן[8]

 

משתמשים אחרים בעיקר כאלה המזוהים עם הזרועות הצבאיות של חמאס ופלגים נוספים, נימקו את התמיכה בחוות הדעת ההלכתית מטעמים צבאיים וארגוניים. למשל, המשתמש סלאם סלאמה כתב: "...לא ניתן לעקוף את המנגנונים והאמצעים [שהקימה ישראל על הגבול עם רצועת עזה], אלא באמצעות תכנון ומאמץ מודיעיני מוקדם ומדויק. ההתנגדות פנתה על פי רוב לטקטיקת המנהרות כדי לעקוף את הטכנולוגיה, את הנשק ואת העליונות המודיעינית של צבא הכיבוש. זהירות היא חובה הלכתית, כפי שהג'יהאד הוא חובה הלכתית."[9]

 

המשתמש מחמוד אבו סריה כתב: "רוב המגיבים אינם מסוגלים להבין את היקף השינוי שחל במבנה הפעילות החמושה בעזה מבחינת ארגון היחידות וגיבוש תכניות ההגנה וההתקפה. לכל לוחם יש תפקיד מוגדר ביחידה, ויציאתו [לפעולה לא מתוכננת עלולה] לחולל מבוכה להסב אבדות קשות שיורידו לטמיון חודשים של הכנה, במיוחד אם [אותו לוחם] ייפול בשבי..."[10] המשתמש Mohammed Al-masri כתב: "...מי שמקבל על עצמו להיות חבר בתנועה או בארגון חמוש, צריך לציית לפקודותיו הצבאיות, משום שזהו אחד מכללי היסוד של [כל] פעילות צבאית."[11] המשתמש Nabeel M. Nabeel כתב: "הג'יהאד מותר רק [על פי פקודה] מהשליט או מהח'ליף."[12]

 

אין גבולות לג'יהאד למען אללה

מנגד, כמה משתמשים טענו כי חוות הדעת מטילה הגבלות לא מוצדקות על הזכות של הפלסטינים לקיים ג'יהאד נגד ישראל. למשל, המשתמש Ahmed H R AbuAssi מעזה כתב: "...כל עוד ארצי כבושה, וזכויותיי נגזלו ממני, וכל עוד האויב שלי עושק אותי, אז הזכות הגנה עצמית חייבת להיות זכות לגיטימית שמוקנית בכל הדתות ובחוק."[13]

 

המשתמש פאדי עבד אל-קאדר כתב: "התיאום הוא חובה לאומית, אך אין גבולות לג'יהאד למען אללה. מהפכן אינו יכול לשלוט בעצמו בשעה שהוא נסער. פעולה פידאית אינה מחייבת אישור מאיש."[14]

 

המשתמש Shady Ahmad טען כי חוות הדעת מבטאת אזלת יד ותבוסתנות של הפלגים הפלסטיניים בעזה. הוא כתב: "כאשר הפעילות המהפכנית הופכת למשרה וכאשר ההתנגדות לכובש מחכה לפקודה מהשליט, אני מבין שאנחנו הולכים בדרך שהותוותה כדי לחסל את העניין [הפלסטיני] ולתת הכשר לאוזלת היד, לחוסר האונים ולתרדמת האוחזת בפלגים המתיימרים להיות מהפכניים..."[15]

 

התגובה של המשתמש פאדי עבד אל-קאדר[16]

 

מהלך פוליטי במסווה דתי; מה ההבדל בין פעולות היחידים בגדה מאלו שבעזה?

משתמשים עזתים אחרים טענו כי הפתוא נועדה לשרת את האינטרסים של חמאס במסגרת מגעי ההסדרה עם ישראל. כך למשל, כתב באירוניה המשתמש Abu Draz Abedelkarim: "בקרוב יתחילו לצאת פתוות שלפיהן לחיצת ידו של האויב ותיאום עמו הן חובה [הלכתית], כדי לשמור על המולדת ועל האזרח."[17] המשתמש Mhmoud Abu Quta תהה: "האם האיסור על פעולות של יחידים בעזה חל גם על פעולות יחידים בגדה? מה ההבדל בין פעולות יחידים בגדה מאלו שבעזה?"[18]

 

המשתמש Fahmi Kanan מבית לחם הדגיש כי חמאס מנצלת את הדת לצרכים פוליטיים: "זו פתוא שפורסמה ממניעים פוליטיים במסווה דתי, במסגרת מה שכיניתי לפני שבועיים 'תורת המשפט המוסלמי של ההבנות [עם ישראל]'. משפט מוסלמי חדש זה מאפשר להכפיף כל דבר לטובת האינטרס המפלגתי [של חמאס] ו[לקבוע כי] מי שיפר אותו ייחשב לבוגד, כופר או קושר קשר..."[19]

 

מה בנוגע לצעדות השיבה שלא הניבו הישגים משמעותיים נגד ישראל?

משתמשים רבים מרצועת עזה השוו בין פעולות היחידים לבין ההפגנות של צעדות השיבה שמובילה חמאס נגד ישראל על גבול רצועת עזה, ותהו מדוע לא פורסמה חוות דעת הלכתית דומה שתאסור על ההשתתפות בהן, שכן צעדות השיבה, בדומה לפעולות היחידים, לא הניבו הישגים צבאיים או פוליטיים משמעותיים נגד ישראל, אלא רק גרמו להרג ולפציעה של פלסטינים. כך למשל, כתב המשתמש עלאא' סאג'ד: "מהו דין הדת וההלכה בעניין צעדות השיבה, שבמהלכן עשרות שהידים שפכו את דמם, ולמעלה מ-2,000 איש הפכו לפצועים ולנכים, ובמסגרתן [נשים וילדים הפכו ל]אלמנות ויתומים לשווא, ללא כל תמורה[?]..."[20]

 

בדומה לכך, כתב המשתמש מחמוד שאהין: "מה לגבי צעדות השיבה, שכילו את היכולות האנושיות של צעירינו ופגעו בעתידם באמצעות הפציעות וקטיעות הגפיים? מוטב היה להפסיק את מופע הראווה הזה, כדי לשמור על צעירינו..."[21]

 

התגובה של המשתמש מחמוד שאהין[22]