כללי

בכיר באקדמיה צבאית רוסית באירוע לציון נסיגת ישראל מדרום לבנון: חזבאללה הבעיר את הטנקים הישראלים, כפי שצבאנו הבעיר את הטנקים הנאציים

 

השנה, התקיים לראשונה בשגרירות לבנון ברוסיה אירוע לכבוד 'יום ההתנגדות והשחרור' לציון נסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000. לצד נאומיהם של השגרירים ברוסיה מטעם לבנון, פלסטין, עיראק, איראן  וסוריה, נאם גם קולונל קונסטנטין סיבקוב, סגן ראש האקדמיה הצבאית הרוסית, ששירת בעבר במטה הכללי של הכוחות המזוינים הרוסים.

 

בכתבה אודות האירוע באתר ערוץ אל-מנאר השייך לחזבאללה, דווח כי סיבקוב חלק שבחים לחזבאללה על "הניצחון המזהיר" שרשם במלחמתו נגד ישראל. סיבקוב שלל את הטענה כי חזבאללה הוא ארגון טרור וטען כי מעורבות הארגון בסוריה דווקא הוכיחה כי ההיפך הוא הנכון, ושהארגון דווקא נלחם בטרור של דאעש "אותו מנהלות ארה"ב והישות הישראלית", לדבריו. סיבקוב אף השווה את לחימת חזבאללה נגד טנקי המרכבה הישראלים בשנת 2006 לקרב שניהלו כוחות השריון הרוסים ביולי-אוגוסט 1943 מול כוחות השריון הנאצים ובו הובסו הנאצים.

 

זו אינה הפעם הראשונה בה מתבטא סיבקוב בחריפות נגד ישראל וארה"ב. ביוני 2018 אמר סיבקוב שארה"ב לא יכולה למנוע מתורכיה לרכוש מערכות רוסיות נגד מטוסים ה-S-400 ואם ארה"ב תילחם בתורכיה, אז רוסיה תחלץ לעזרתה.[1] במרץ 2018, לאחר שפרטי התקיפה הישראלית נגד הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, פורסמו באמצעי תקשורת ישראלים, אמר סיבקוב כי יש להכריז על ישראל כמדינה המאיימת על השלום ויש להעמיד את ההנהגה המדינית של ישראל למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג.[2]

 

יצוין כי גם שגריר פלסטין ברוסיה, עבד אל-חפיז נופל, שיבח את ארגון חזבאללה. הוא אמר כי "הניסיון הלבנוני-פלסטיני רב-השנים בהתנגדות לכובש מהווה מופת של שותפות גורל".

 

אירוע לציון 'חג ההתנגדות והשחרור' בשגרירות לבנון ברוסיה[3]

 

להלן תרגום הכתבה מאתר אל-מנאר:

 

"לבנונים, ערבים וחברים רוסים נענו להזמנתו של שגריר לבנון [ברוסיה], שוקי בו נצאר, לחגוג את חג ההתנגדות והשחרור לראשונה בשגרירות לבנון במוסקבה. החגיגה נשאה אופי רשמי ועממי גם יחד והשתתפו בה שגרירי סוריה, איראן, פלסטין, עיראק ואלג'יריה, בנוסף ל[בני] קהילות המהגרים הלבנונים, הסורים, הפלסטינים והערבים בערי רוסיה ואנשי אקדמיה ופוליטיקאים בכירים. 

 

שגריר פלסטין ברוסיה עבד אל-חפיז נופל, אמר כי הניסיון הלבנוני-פלסטיני רב-השנים בהתנגדות לכובש מהווה מופת של שותפות גורל.

 

סגן ראש האקדמיה הצבאית הרוסית [למדעי הארטילריה והטילים, קולונל), קונסטנטין סיבקוב אמר: 'העם הלבנוני, צבאו וההתנגדות האסלאמית שלו - חזבאללה - נחלו ניצחון מזהיר במאה ה-21, שכן בשנת 2000 שוחרר רוב הדרום הלבנוני מידי הכיבוש הישראלי, ובשנת 2006 הציב חזבאללה מול הצבאות האדירים של הטנקים הישראלים קווי הגנה נגד שריון, מתואמים ויעילים ביותר. אפשר לומר שהוא [חזבאללה] שחזר את הניסיון של לוחמינו בקרב החשוב על העיר קורסק במלחמת העולם השנייה שבמהלכו התלקחו טנקי הטייגר הגרמניים, כפי שטנקי המרכבה הישראליים נשרפו והושמדו בדרום לבנון... הציונים ובעלי בריתם המערביים מנסים לתאר את ההתנגדות האסלאמית – חזבאללה - כטרור, אלא שההתנגדות הזו הוכיחה את קיומה בצורה הנעלה ביותר במלחמתה בסוריה ואז נהיה ברור לחלוטין נגד מי היא נלחמת - היא נלחמת נגד דאעש, ארגון הטרור שאותו מנהלות ארה"ב והישות הישראלית הזו עצמה, ושוב ניצח חזבאללה וריסק את ארגון הטרור הזה [דאעש]. העם הלבנוני פועל כדי להגן על מולדתו ועל עצמאותה, וכל ניסיונות מצד גורמי חוץ - ובפרט הניסיונות הישראליים - ייבלמו בכוח ויסבו להם אבדות כבדות'.

 

קולונל קונסטנטין סיבקוב[4]

 

שגריר איראן [בסוריה], מהדי סנאא'י אמר: 'איראן עומדת לצד ההתנגדות ותתמיד בכך, שכן זה היה [חלק] מהתפיסה של מייסד המהפכה האסלאמית האימאם רוחאללה ח'ומיני והרפובליקה האסלאמית [האיראנית] ממשיכה בדרך זו באמצעות המנהיג עלי ח'אמנאי. אנו גאים מאוד בהתנגדות ונתמיד בהתחיבות שלנו לתמוך בה'.

 

שגריר עיראק ברוסיה חידר אל-עד'ארי העלה זיכרונות של העיראקים [ואמר] שהם התחנכו לאהוב את ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית והושפעו ממנה מאז ילדותם, שכן ההתנגדות הלבנונית ניצחה ועלה בידה לגרש את הכובש ללא שום מו"מ.

 

שגריר סוריה [ברוסיה] ד"ר ריאד חדאד הדגיש: 'השחרור אותו השיגה ההתנגדות הלבנונית המכובדת במאי 2000 לא היה מתממש אלמלא צדקת הדרך המשותפת שלנו בהתנגדות ובמאבק בכיבוש ובהגמוניה. האירועים בעשורים האחרונים וגם המאבקים שבהם אנו מעורבים כיום, מוכיחים שלמרות שמחיר ההתנגדות הוא עצום הרי שהוא נמוך בהרבה ממחיר הכניעה וההשפלה.'

 

שגריר [לבנון ברוסיה, שוקי] בו נצאר חתם [את האירוע] ונשא דברים בשם לבנון: 'בשנת 2000 הושג הניצחון הגדול, כאשר האויב הישראלי אולץ לסגת מרוב האדמות הכבושות של לבנון, להוציא את חוות שבעא וכפר שובא, תחת התקפות אנשי ההתנגדות האמיצים מקרב העם, הצבא וההתנגדות, אשר הקריבו אלפי שהידים גיבורים... למען האדמה והמולדת היקרה שלהם והצליחו, בתמיכת המדינות האחיות והידידות, להשיג הישג עצום ותקדימי בהיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי באמצעות ניפוץ המיתוס שהצבא [הישראלי הוא] בלתי מנוצח ואילוצו לסגת מאדמה ערבית ללא הסכמים מדיניים."[5]