כללי

חשש בירדן מפרסום פרטי עסקת המאה ומפגיעה במעמדה הייחודי בירושלים

מאת צ. הראל

הקדמה

בחודשים האחרונים גברו המגעים האזוריים שמנהלים יועציו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, לגיבוש התוכנית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הידועה בכינויה 'עסקת המאה'. מלך ירדן עבדאללה ביקר בארה"ב מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים ובמהלך ביקוריו נידונו עימו, ככל הנראה, פרטי העסקה והוצגו בפניו הצעות שונות לגבי תפקידה של ירדן בעסקה זו. לקראת פרסום פרטי העסקה הצפוי בקרוב ניכרים בירדן חששות כבדים מפניה. שכן, הדלפות המתפרסמות מעת לעת בתקשורת הערבית, הישראלית והזרה על פרטי התכנית, מצביעות על אפשרות של שילוב ירדן בפתרון הבעיה הפלסטינית, באופן העלול לפגוע בצביונה, בין אם על ידי אזרוח פליטים פלסטינים בשטחה, יצירת קונפדרציה בינה לבין הרש"פ או הפיכת ירדן למולדת חלופית עבור הפלסטינים. כך למשל, ב-5.4 דיווח היומון הלבנוני אל-אח'באר כי במסגרת העסקה תידרש ירדן לאזרח כמיליון פליטים פלסטינים באופן הדרגתי בתמורה ל-45 מיליארד דולרים. על פי הדיווח, קרוב לוודאי שתוקם קונפדרציה בין ירדן, הרש"פ והמנהל האזרחי הישראלי בגדה המערבית לאחר שירושלים תסופח לישראל וההתנחלויות יהיו תחת שליטתה של ישראל.[1] בנוסף, דיווחים בתקשורת הישראלית, לפיהם במסגרת העסקה ייפגע מעמדה המיוחד של ירדן בירושלים בשל מתן דריסת רגל בה למדינות כמו סעודיה ומרוקו, מטרידים גם הם את ירדן והובילו להסלמת הטון הירדני בעניין ירושלים בשבועות האחרונים.

 

החששות מפני העסקה מצאו ביטוי במאמרים של כותבים ירדנים בכירים, שתוקפים את העסקה ומציגים אותה כ"מזימה", כ"איום קיומי" על הממלכה וכניסיון לחסל את הבעיה הפלסטינית על חשבונה של ירדן. גם המלך עבדאללה עצמו השמיע לאחרונה הצהרות חד משמעיות בנושא והבהיר כי לא ייכנע ללחצים המופעלים עליו.

 

דוח זה יסקור את עמדת המשטר הירדני, התנגדותו ללחצי ארה"ב ואת חששותיו מפני פרסום פרטי עסקת המאה:

 

לקראת הצגת עסקת המאה: ביקורים של המלך עבדאללה בוושינגטון

בשבועות האחרונים דווח בתקשורת כי ממשל טראמפ נערך להציג את פרטי עסקת המאה זמן קצר לאחר שיתקיימו הבחירות בישראל. ואכן, לאחרונה קיימו יועציו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, מגעים רבים עם גורמים רבים באזור הנוגעים בדבר. בין היתר גם ערכו בסוף פברואר סבב ביקורים במזה"ת שכלל את האמירויות, עומאן, בחריין, קטר, סעודיה ותורכיה בניסיון לשווק את עסקת המאה.[2]

 

בנוסף, בחודשים האחרונים ביקר המלך עבדאללה מספר פעמים בארה"ב. ב-13.11.18 נפגש עם שר החוץ, מייק פומפאו, בוושינגטון.[3] חודשיים לאחר מכן, ב-8.1.19 שוב נפגש המלך בעמאן עם שה"ח פומפאו, שקיים מסע ביקורים במדינות האזור, בהן מצרים וסעודיה.[4] התקשורת הירדנית מדווחת דרך קבע על נושאי פגישותיו של המלך בקווים כלליים: שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ירדן לארה"ב, ההתפתחויות באזור והמאמצים לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך לא מן הנמנע כי במהלכן נידונו גם פרטי עסקת המאה.

 

ב-10.3 יצא המלך עבדאללה לביקור עבודה נוסף בוושינגטון, שככל הנראה עסק גם הוא בעניין עסקת המאה. גם ביקור זה סוקר בתקשורת הירדנית באופן לקוני, תוך ציון עצם הפגישה והנושאים הכלליים שנידונו, מבלי שאוזכר הנושא הפלסטיני. סוכנות הידיעות הירדנית הרשמית 'פטרה', המצוטטת בעיתונים המרכזיים בירדן, דיווחה כי המלך נפגש עם שר החוץ, מייק פומפאו, עם היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, עם ממלא מקום שר ההגנה ועם חברי קונגרס. ואולם, סוכנות רויטרס דיווחה מפי מקור אמריקאי, כי בפגישה של המלך עם שר החוץ פומפאו נכחו גם יועציו הבכירים של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, שמעורבים בגיבושה של עסקת המאה – פרט אשר זכה להתעלמות מופגנת בדיווחים הרשמיים בירדן.[5] הצהרות של המלך מן הפגישה דווחו דווקא ביומון הפלסטיני אל-קודס בו נכתב כי במהלך הפגישה הדגיש המלך כי "עמדת ירדן לגבי השגת השלום לא השתנתה, הוא צריך להתבסס על ההחלטות הבינ"ל, [על] פתרון שתי המדינות – פלסטין וישראל, החיות זו לצד זו בביטחון ושלום; [על העקרון שהמדינה הפלסטינית תקום] בשטחי ה-4.6.67 כשירושלים המזרחית  בירתה, ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים."[6]

 

יתכן שהסיבה לדיווחים הלקוניים ולהסתרת פרטי הפגישות בעיתונות הירדנית נובעים מחששו של המלך שעצם העובדה שהוא מנהל שיחות עם שליחי טראמפ על פרטי עסקת המאה תעורר זעם כלפיו בממלכה. ואולם, מדיניות הסתרה זו זכתה לביקורת בירדן. העיתונאי הירדני, מאהר אבו טיר, מתח בטורו ביומון אל-ר'ד ביקורת על החשאיות, שאפפה את מגעיו של המלך בוושינגטון. במאמר שפרסם תחת הכותרת "המגעים החשאיים בין עמאן לוושינגטון" הוא כתב: "זהו דבר חמור. יש לדבר עם האנשים באופן ישיר, ברור, מדויק ומפורט על מה שהממשל האמריקאי רוצה מירדן בקשר לעסקת המאה, נושא ירושלים, נושא היחסים הירדניים-פלסטיניים ומהן התפיסות האמריקאיות לגבי הפתרון, במקום להשאיר את הנושא נתון להדלפות מסוימות מתוך ירדן, או מהתקשורת האמריקאית ומגורמים אחרים... אנחנו מעוניינים בדיבור מדיני גלוי, בכל דרך שהמדינה תראה לנכון, שכן הזמן קצר ולא ניתן לנהל את הנושא בדרך זו של חשאיות..."[7]

 

מאמרים ירדנים: ירדן דחתה הצעות שונות לפתרון העניין הפלסטיני בתמורה לכסף רב

על אף הדיווחים הלקוניים בעיתונות הירדנית סביב ביקור המלך בוושינגטון ושיחותיו שם, ניתן ללמוד פרטים על תוכן שיחותיו ועל ההצעות השונות הנידונות במסגרת עסקת המאה מתוך מאמרים רבים שהתפרסמו בעיתונות הירדנית והזהירו מפני התכנית המתגבשת.

 

כותבים בכירים בעיתונות הירדנית הביעו במאמריהם חשש מפני ההצעות שצפויות לעלות במסגרת עסקת המאה ועלולות לפגוע בירדן, בהן רעיון המולדת החלופית לפלסטינים בירדן, אזרוחם של הפלסטינים החיים בירדן (תוטין), ניהול פוליטי או מנהלי ירדני של הפלסטינים בגדה או מסגרת של קונפדרציה ירדנית עם הפלסטינים. מאמרים אלה דחו את ההצעות הללו לפתרון העניין הפלסטיני והציגו את עסקת המאה כ"מזימה"[8], כ"איום קיומי" על ירדן וכניסיון לחסל את עניין הפלסטיני על חשבונה.[9] כך למשל, במאמר המערכת של היומון הירדני אל-דוסתור נכתב כי "הדיבורים...על המולדת החלופית יזכו רק להתעלמות מצדנו, שכן ירדן היא ירדן ופלסטין היא פלסטין."[10]

 

דוגמה נוספת היא מאמרו של שר החוץ הירדני לשעבר, מרואן אל-מועשר, מה-20.3.19 בטורו ביומון אל-ר'ד, בו כתב: "אין ספק שעסקת [המאה] מהווה איום ישיר על העניין הפלסטיני ועל הפלסטינים, בהיותה ניסיון להשתלט על ירושלים, על בקעת הירדן ועל השטחים, שעליהם הוקמו ההתנחלויות... החשש הוא שארה"ב תנסה לשכנע את ירדן [לקבל על עצמה] סוג של שלטון מנהלי או פוליטי על [הפלסטינים], ובכך לחסל את הזכות של [העם] הפלסטיני להקים את מדינתו על אדמתו הלאומית, כולל ירושלים... מבחינת ירדן, עסקת המאה היא לא פחות מאיום קיומי אמיתי, שנועד לחסל את העניין הפלסטיני, גם אם על חשבון ירדן. אני מאמין שירדן מבינה לחלוטין את האמת הזו ואת משמעותה הישירה, והיא שפתרון שתי המדינות מחוסל כעת רשמית בידי הממשל האמריקאי, יחד עם ישראל..."[11]

 

קריקטורה באל-ראי הממסדי: אין חזרה מזכות השיבה[12]

 

פרט חשוב נוסף שניתן ללמוד ממאמרים אלה הוא שבמהלך הדיונים על עסקת המאה הוצעו לירדן הצעות כלכליות מפתות כדי שתסכים לעסקה. כך למשל כתב אל-מועשר באותו מאמר: "בלי קשר ליחסי הקרבה בין ירדן לארה"ב, היא לא תסכים להשתלב במיזמים שמאיימים על קיומה, יהיו אשר יהיו הפיתויים הכלכליים..."[13]

 

העיתונאי עצאם קדמאני טען בטורו ביומון הממסדי אל-ראי כי המלך עבדאללה דחה הצעה לקבל מאה מיליארד דולר לפתרון העניין הפלסטיני, ככל הנראה במסגרת הדיונים על עסקת המאה.[14]ושר ההסברה הירדני לשעבר, צאלח אל-קלאב, טען במאמרו כי "יש מי שדיבר על 250 מיליון דולר, שהוצעו לגורם ערבי הנוגע בדבר כדי שיקבל את עסקת המאה וילחץ על הפלסטינים להסכים לה וכמובן שאין זה נכון..." - כשהוא רומז להצעה שקיבלה ירדן.[15]

זעם המשטר הירדני נוכח פגיעה אפשרית במעמדה של ירדן בירושלים במסגרת עסקת המאה

פרט נוסף הקשור לעסקת המאה וצפוי להשפיע על ירדן נחשף לאחרונה בתקשורת הישראלית והזרה ומעורר את זעמו של המשטר הירדני. על פי הדיווחים, במסגרת עסקת המאה שואפת ארה"ב לשתף מדינות ערביות נוספות, בהן סעודיה ומרוקו, באחריות על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים. ירדן מצידה מתנגדת לצעד זה שכן היא רואה בו חיזוק של הנוכחות הסעודית בירושלים על חשבון האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים, אשר מעוגנת בהסכם השלום בין ישראל ולירדן ובהסכם בין הרש"פ לירדן משנת 2013.[16] למעשה, האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים נתונה בידי השושלת ההאשמית בירדן כבר מאז 1924 והיא נשמרה גם אחרי מלחמת ששת הימים, שבה נכבש חלקה המזרחי של ירושלים ואף לאחר שהודיעה ירדן ב-1988 על ניתוק הזיקה שלה מהגדה המערבית. בשנת 1994 ניתן משנה תוקף לאפוטרופסות הירדנית על המקומות הקדושים במסגרת הסכם השלום בין ישראל לירדן, בו הכירה ישראל במעמד המיוחד של ירדן בעיר. 

 

לא מן הנמנע כי זעמה של ירדן על כוונה זו הוא שעומד מאחורי ההסלמה בעמדותיה כלפי ישראל בעניין ירושלים בשבועות האחרונים. כך, על רקע דיווחים אלה הנחה המלך עבדאללה להרחיב את מספר חבריה של מועצת הווקף בירושלים, הכפופה למשרד ההקדשים הירדני מ-11 ל-18 ולצרף אליה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, את אנשי הרש"פ, בהם השר לשעבר לענייני ירושלים, עדנאן אל-חוסייני[17] – צעד שנתפס כהתרסה כלפי ישראל. שר ההקדשים הירדני, עבד אל-נאצר אבו אל-בצל, אמר כי הרחבת מועצת הווקף נועדה "לכלול את כל הגורמים הירושלמיים הקשורים לשמירה על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים תחת מטריה אחת, ובהם יש גם אישים פלסטינים ידועים."[18] נראה כי מטרת צעד זה היא להוכיח את מעמדה של ירדן בירושלים, אך הוא גם חיזק בכך את כוחה של הרש"פ שכאמור מעולם לא היתה חלק ממועצת הוקף.

 

ימים ספורים, לאחר שהורחבה מועצת הווקף, נעשו ניסיונות של מתפללים פלסטינים לפרוץ את המבנה הסמוך לשער הרחמים, ואשר נסגר ב-2003 על ידי ישראל בשל פעילות אסורה של התנועה האסלאמית ושל גורמים המזוהים עם תנועת חמאס. ניסיונות הפריצה, שהפרו את הסטטוס קוו שהיה במקום זה 16 שנה, הובילו למעצרם של בכירים במועצת הווקף ולסגירת המתחם בצו בית משפט ישראלי, מה שהוביל למהומות בין תושבי מזרח ירושלים לבין כוחות הביטחון הישראליים.

 

ירדן הרשמית גינתה בחריפות את הצעדים שנקטה ישראל וטענה כי היא זו שהפרה של הסטטוס קוו וכן את הסכם השלום בין המדינות, שהכיר במעמדה המיוחד של ירדן בירושלים.[19] כמו כן, דוברים ובכירים ירדנים החריפו את הטון כלפי ישראל. שר ההקדשים הירדני, עבד אל-נאצר אבו אל-בצל, אמר בתגובה למעצר בכירים במועצת הווקף, כי מדובר ב"הסלמה חמורה" אשר "פוגעת בתפקיד הירדני של מתן חסות למקומות הקדושים בירושלים [ומהווה] משחק באש...".[20] בהתייחסות אחרת, הוא הזהיר כי פעולות ישראל במתחם עלולות להצית "מלחמת דת".[21] יו"ר הפרלמנט הירדני, עאטף אל-טראונה, אמר לאחר מעצר בכירי מועצת הווקף, כי "כל פעולות הטרור של מדינת הכיבוש לא יניאו את ירדן מלהמשיך בתפקידה להגן על ירושלים."[22] בכינוס חירום משותף של הפרלמנט והממשלה בעקבות סגירת המבנה הסמוך לשער הרחמים, אמר שר החוץ, אימן אל-צפדי, אמר כי ירדן "לא תקל ראש בהגנה על ירושלים ולא תסכים לשום פעולה ישראלית, החותרת לפגוע בסטטוס קוו בירושלים". כמו כן, במהלך הדיון קראו חברי פרלמנט לגרש את שגריר ישראל מעמאן ולהשיב את השגריר הירדני ממנה.[23]

 

קריקטורה ביומון הממסדי אל-ראי: ירושלים - בבת העין[24]

המלך עבדאללה: ירושלים היא קו אדום; מופעל עלינו לחץ, אך התשובה תהיה 'לא ולא!'

למלך עבדאללה ברור כי הסכמתו להצעות במסגרת עסקת המאה, אשר יחרגו מפתרון שתי המדינות לבעיה הפלסטינית, כמו למשל אזרוח הפליטים הפלסטינים בירדן ורעיון המדינה החלופית, תהווה איום קיומי על שלטונו ועל יציבות הממלכה כולה ולפיכך הוא מתנגד לכך בתוקף. התקרבות מועד הצגת פרטי עסקת המאה וכן ההדלפות בעיתונות הערבית, הישראלית ובמערב בנוגע לפרטיה הובילו אותו להתבטא בנושא מספר פעמים בשבועות האחרונים, תוך שהוא מבהיר כי בשום אופן לא יסכים להצעות מעין אלה. החשאיות שאפפה את ביקורו האחרון בוושינגטון, אף הובילה לשמועות, שפקפקו בעמדתו בנושא ירושלים ופתרון הבעיה הפלסטינית, מה שגרם לו להחריף את הטון להביע עמדה נחרצת בנושאים אלה.

 

כך, במסגרת מפגש עם נכבדי מחוז אל-זרקאא' ב-20.3 לאחר שובו מוושינגטון, העביר המלך מסרים ברורים וחד משמעיים באמרו: "לעולם לא אשנה את עמדתי בנוגע לירושלים... יש לנו חובה היסטורית כלפי ירושלים והמקומות הקדושים." המלך הודה כי מופעלים עליו לחצים והדגיש "זהו קו אדום מבחינתי ואני יודע שהעם לצידי... כמדינה האשמית מחובתנו להגן על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות. נכון שמופעל עלינו לחץ, אך בסופו של הדבר התשובה תהיה 'לא ולא!'"[25]

 

בחלוף כמה ימים, שב המלך והדגיש את עמדתו בפגישה עם מפקדי הצבא, כשהוא לבוש מדים: "ירושלים ועתיד פלסטין הם קו אדום עבור ירדן - אינני יודע איך אוכל להגיד את הדברים באופן ברור יותר... איך אוכל כהאשמי לוותר על ירושלים?! זה בלתי אפשרי. זהו קו אדום. [אני אומר] לא ולא [לוויתור] על ירושלים! לא ולא למולדת החלופית [עבור הפלסטינים]! לא ולא לאזרוח [הפלסטינים בירדן]!..." המלך מתח ביקורת על גורמים שמפקפקים בעמדה הירדנית ותהה: "מדוע הם מדברים על עסקת המאה או על המולדת החלופית [לפלסטינים בירדן]? איך [זה ייתכן]? האם אין לנו מילה? אנו הצבא הערבי [הירדני] הנבחר ויש לנו היסטוריה בירושלים ובפלסטין... יש לנו מילה ויש לנו עמדה."[26]

 

המלך בפגישה עם מפקדי הצבא[27]

 

מאמרי מערכת ועורכי יומונים ירדנים שהתייחסו לדבריו של המלך על ההצעות המוצעות לירדן והלחץ המופעל עליה, הדגישו כי מדובר בסכנה קיומית האורבת לממלכה וכי הדבר מצדיק אפילו עימות צבאי ואף הקרבת החיים אם יהיה בכך צורך. כך כתב עורך היומון הממסדי אל-ראי לעניינים מדיניים: "היום ירדן מגנה על קיומה כמדינה, שכן ההסדרים האזוריים באזור נועדו להכניסה למעגל ההרס, ששרר באזור בשבע השנים הרעות שחלפו... כולנו מאחורי הנהגתנו ההאשמית הערנית ומאחורי המלך עבדאללה. למען המולדת ולמען ירושלים אנו מוכנים להקריב את החיים."[28] במאמר המערכת ביומון אל-דוסתור בעקבות דבריו של המלך במפקדת הצבא נכתב: "בדבריו של המלך בין אחים לנשק יש מסר ברור כי צבאנו הערבי הנבחר, יכול להדוף כל ניסיון לפגוע בביטחון וביציבות של ארצנו. הצבא זה, שצמח על מסר של אמת, יהיה כהרגלו אמיץ וקשוח בפני כל חמדן. הצבא בהנהגת המפקד העליון של הכוחות המזוינים [קרי, המלך עבדאללה] מסתכל על ירושלים, כפי שהוא מסתכל על עמאן, שכן מצבנו וגורלנו אחד הם ונפדה את ירושלים בדם ובנפש."[29]

 

נוסף על הפן הצהרתי, נקט המלך לאחרונה גם צעדים מעשיים, שידגישו את עמדתו הנחרצת ביחס לירושלים. ב-25.3, ערב צאתו לביקור עבודה ברומניה, הודיעה הלשכה המלכותית על ביטול הביקור בעקבות הצהרה של ראשת ממשלת רומניה, כי בכוונת ממשלתה להעביר את שגרירות ארצה בישראל לירושלים.[30] צעד זה הוצג בעיתונות הירדנית כהוכחה מעשית להצהרותיו של המלך כי ירושלים היא קו אדום.[31]

 

כמו כן, ערב הפסגה הערבית, שהתכנסה בתוניסיה ב-31.3, קיים המלך מגעים דיפלומטיים קדחתניים על מנת לגייס תמיכה ערבית בעמדתו בנושא ירושלים וכנגד הלחצים המופעלים עליו במסגרת עסקת המאה. כך, ב-24.3 הוא השתתף בפסגה משולשת בקהיר עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, וראש ממשלת עיראק, עאדל עבד אל-מהדי.[32] בהמשך ב-28.3, שלושה ימים בלבד לפני הפסגה הערבית, נפגש המלך עבדאללה עם מלך מרוקו, מוחמד השישי, מתוך רצון לקבל את תמיכתו בעניין האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים. ואכן מלך מרוקו הביע במהלך הפגישה את תמיכתו באפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים והדגיש כי הוקף הירדני הוא הגוף החוקי היחיד האחראי לנהל את מסגד אל-אקצא, להגן עליו ולארגן את הכניסה אליו.[33] בהודעה משותפת הדגישו השניים כי יש חשיבות עליונה להגנה על ירושלים והמקומות הקדושים מפני כל ניסיון לשנות את מעמדם ההיסטורי, המשפטי והפוליטי.[34]

 

אם כן, המלך הגיע לפסגה הערבית כשהוא חמוש בתמיכתו של מלך מרוקו באפוטרופסות הירדנית על ירושלים. גם בפסגה עצמה שב וחזר על עמדותיו בעניין הצורך למצוא "פתרון צודק ובר קיימא לבעיה הפלסטינית שיממש את שאיפות העם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית בגבולות ה-4.6.1967, שבירתה ירושלים המזרחית על בסיס פתרון שתי המדינות, יוזמת השלום הערבית והחלטות האו"ם". כמו כן הוא שב והזהיר מפני "פגיעה בירושלים ובמקומות הקדושים" והדגיש את האפוטרופסות הירדנית שם.[35]

 

נראה, כי לפי שעה המלך עבדאללה נחוש לעמוד איתן כנגד הלחצים שמופעלים עליו מצד ממשל טראמפ בעניין עסקת המאה, לחצים שאף עשויים להתגבר בעתיד הקרוב, לקראת הצגתה הצפויה של עסקת המאה על ידי הממשל האמריקאי.