המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת ספרי לימוד קטריים במקצוע חינוך אסלאמי (ג'): היחס ללא מוסלמים
10/2/2019


סקירת ספרי לימוד קטריים במקצוע חינוך אסלאמי חלק ג':

היחס ללא מוסלמים

 

הקדמה

אתר משרד החינוך הקטרי פרסם את ספרי הלימוד במקצוע חינוך אסלאמי הנלמדים בכיתות א-יב בבתי הספר הממשלתיים במחצית הראשונה של שנת 2018-2019.

בין הנושאים הנלמדים במקצוע חינוך אסלאמי הוא המשמעות של המונחים "פוליתאיזם" ו"כפירה" וכן היחס לכופרים, ובכללם היהודים והנוצרים, כשהמטרה היא לבסס בקרב התלמידים את זהותם המוסלמית ולחזק את נאמנותם לבני דתם ולמנוע נהירה אחר תרבותם של מי שמוגדרים כופרים. 

 

בספרים מודגש העקרון של אל-ולאא' ואל-בראא', קרי הנאמנות לאחים לדת האסלאם וההתנערות מאלה שאינם מוסלמים, תוך יצירת זיקה בין החומר הנלמד לבין חיי היומיום של התלמידים הנשאלים לגבי האופן בו הם מיישמים עיקרון זה בקשריהם עם מי שאינם מוסלמים – בקטר ומחוצה לה.  

 

חלק זה יסקור את ההתיחסות לאלה שאינם מוסלמים בספרי הלימוד לכיתות ט'-יא':  

 

משמעות הפוליתאיזם והכפירה ומה דינם באסלאם  

כאמור, בספרים יש פרקים נרחבים על הגדרות המונחים 'פוליתאיזם' ו'כפירה' ועל דינם של המשתייכים לקטגוריות אלה. הנושא מטופל לראשונה בכיתה ט', שם נדונים המונחים כפירה ופוליתאיזם, המוגדרים כ"חטא החמור ביותר" שדינו חיי נצח בגיהינום. התלמידים נדרשים ללמוד ולשנן פסוקים מסורות 25 ו-64, העוסקים בכופרים ובפוליתאיסטים ובדינם ביום הדין.

 

בתחילת השיעור על סורה 64 אותה נדרשים התלמידים לקרוא ולשנן, נכתב כי הסורה עוסקת בנזק שיגרם לכופרים ביום הדין וכי יש בכך "אזהרה מפני הכפירה והשלכותיה."[1]

 

הסבר על סורה 64 המזהירה מפני כפירה[2]

 

בשיעור מודגש כי ביום הדין לא ייחשבו מעשיהם הטובים של הכופרים כמו "בניית בתי ספר ובתי חולים" מאחר שתנאי לקבלת המעשים הטובים, הוא נאמנות לאללה "דבר שאין לכופרים, שמעשיהם הם למען פרסום ושבח".[3]

 

בנוסף לשינון ולימוד הפסוקים מתבקשים התלמידים לפרט את זוועות יום הדין שמוזכרות בפסוקים; לדמיין את הכופרים שעה שהם נידונים לגיהינום ומתחרטים על שלא האמינו במוחמד ולהשיב מה הם מייעצים לעצמם ולחבריהם לעשות לאחר שלמדו את התוצאה "המכאיבה" של כפירה באסלאם.[4]  

 

בנוסף, מיוחד פרק שלם לנושא הפוליתאיזם שבין מטרותיו ללמוד מהו פוליתאיזם, לדעת לעשות הבחנה בין סוגיו, להביא הוכחות לגורלם הרע של הפוליתאיסטים וללמוד את הדרכים להימנע מכך.


תחילת הפרק העוסק בפוליתאיזם בספר לכיתה ט'[5]

 

בתחילת הפרק מצוין כי הפוליתאיזם הוא החטא החמור ביותר ומאחר שהוא דן את המבצע אותו לחיי נצח בגיהינום, "על כל מוסלמי להכיר את הנושא כדי שיוכל להיזהר מפניו."[6]

 

ישנם שני סוגים של פוליתאיזם: פוליתאיזם גדול – אמונה באלוה נוסף זולת אללה. שדינו של האוחז באמונה זו הוא הוצאה מדת האסלאם וגיהינום נצחי.  כמו כן דמו ורכושו מותרים. הסוג השני – פוליתאיזם קטן כלומר  להישבע בשמו של מי שאינו אללה ולהאמין אמונות תפלות. המבצע זאת אינו מוצא מהאסלאם ולא בהכרח יגזרו עליו חיי נצח בגיהינום.[7]

 

השוואה בין הפוליתאיזם הגדול לבין הפוליתאיזם הקטן[8]

 

נושא הכפירה נידון גם בספר לכיתה י', שם נדרש התלמיד "להאמין באללה יתעלה, להכיר את שמותיו ותאריו..." וכן להכיר את משמעות הכפירה, סוגיה וצורותיה.[9]  

 

הפרק העוסק בכפירה בספר לכיתה י'[10]

 

בפרק מצוין כי יש שני סוגי כפירה: "כפירה גדולה" שכוללת הכחשת דבר אללה ופקפוק בו, אשר דינה יציאה מן האסלאם וחיי נצח בגיהינום. הסוג השני הוא "כפירה קטנה" שכוללת כפירה בחסד אללה, לחימה במוסלמי אחר ושבועה שלא בשם אללה. משמעותה של זו אינה יציאה מהאסלאם ודינה חמור פחות.[11]    

 

בספר לכיתה יא' מוסבר כי בני האדם החלו להאמין בריבוי אלילים לאחר שהצדיקים משבט נוח נפטרו והשטן הורה לאנשי השבט לעשות פסלים בצלמם. בתחילה לא עבדו אותם אך עם מותו של אותו דור, החלו האנשים לעבוד אותם. בין סממני הפוליתאיזם מצויינים השימוש בקמעות, בלחשים, הסתייעות במכשפים ובמגידי עתידות.[12]

 

הסבר להופעת הפוליתאיזם בקרב בני האדם ולידו פסל של בודהא[13]

 

היחס למי שאינם מוסלמים   

נושא היחס למי שאינם מוסלמים נידון בהרחבה בספר לכיתה יא'. התלמידים מוזהרים שלא ליצור קשרים עם כופרים ויש דגש על עקרון הנאמנות למוסלמים וההתנערות מהכופרים.

 

במסגרת נושא זה לומדים התלמידים את פסוקים 1-9 מסורה 60 שמטרתה "לטהר את לבבות המאמינים מהשתיכות ונאמנות למי שאינו שייך לדת אללה יתעלה". כותרתו של הפרק הראשון בנושא זה "איסור להיות בעלי ברית[14] של הכופרים".[15]     

 

הפרק בנושא איסור להיות בעלי ברית עם הכופרים[16]

 

בפרק נכתב כי רוח הפסוקים היא להדגיש את עקרון הנאמנות לאללה, לנביא מוחמד ולמוסלמים וההתנערות מכל מי שאינו הולך בדרכם. מודגש כי עקרון זה הוא הגורם המאחד של החברה המוסלמית המרחיק אותה מפני התחקות אחר "זהויות וחברות אחרות."[17] 

 

בהמשך, מוסברים פסוקי הקוראן. הפסוק הפותח של סורה זו הוא "הו המאמינים, אל תיקחו את אויביי ואויביכם לבעלי ברית ו[אל] תגלו כלפיהם אהבה. הם כפרו באמת שנגלתה לכם..." בהסבר לפסוק מודגש כי אללה אסר על מאמיניו "לקחת את הכופרים כמגנים ועוזרים שחשים כלפיהם חיבה ולהתקרב אליהם בקשרי ידידות" בשל כפירתם בדבר אללה ופגיעתם בנביא מוחמד ובמאמינים. העונש על הפרת הוראה זו יהיה "כעס אללה." המאמינים נקראים להיזהר מפני הכופרים ש"עושים ככל יכולתם להרוג, לענות, לגרש ולקלל את המוסלמים" ולנתק את היחסים עימם, גם אם מדובר בקרובי משפחה.[18]    

 

פסוק הקוראן: "הו המאמינים, אל תקחו את אויבי ואויביכם לבעלי ברית..."[19]

 

בפרק נוסף בנושא זה שכותרתו "הנאמנות והההתנערות" מוסבר כי המשמעות של 'נאמנות' היא אהבה לאללה, לנביאו ולמאמינים, סיוע להם וקרבה אליהם. ואילו 'התנערות' משמעותה שנאה ועוינות כלפי אויבי אללה. בין החובות שנגזרות מאהבת אללה מצויינת גם החובה לבצע ג'האד למענו.[20]

 

גזר דינם של המוסלמים הנאמנים לכופרים

פרק הנאמנות וההתנערות עוסק גם בדינם של אלה הנוהגים כלפי הכופרים כאל בעלי ברית. מודגש בו כי "אללה אסר להיות בעלי ברית עם הכופרים בכל צורה שהיא ושעל האומה להתנער מהכופרים ומשפחותיהם... אללה קבע כי כריתת ברית עם הכופרים מוציאה מהעדה... ומנתקת את הקשר של אותו אדם עם אללה."

להתנהגות זו יש כמה דרגות:

1.     אהבה כלפי הכופרים ואף אמונה כי דתם היא נכונה, הפצת הכפירה וסיוע לכופרים נגד המוסלמים וחיקוי אמונותיהם. הדין על כך הוא הכרזה על האדם ככופר והוצאו ממסגרת דת האסלאם.

2.     התחנפות לכופרים ומפגשים רבים איתם. חיקוי חגיהם, מנהגיהם, לבושם, ערכיהם ושמותיהם. זהו אחד מהחטאים הכבדים ביותר.

3.     רצון להידמות להם, לא מתוך אהבה אלא בשל הסתנוורות מהשגיהם בעולם הזה. יש מקרים בהם ניתן למחול על נאמנות מסוג זה.[21] 

 

היחס לכופרים באסלאם

האסלאם מסווג את הכופרים לכמה סוגים, סיווג המשקף, על פי הספר, את הגישה "האוביקטיבית והריאלית" של האסלאם ביחס ללא מוסלמים. בהקשר זה יצויין כי יהודים ונוצרים נכללים בקטגוריה של כופרים. 

1.     בני החסות – היהודים והנוצרים השוהים בקביעות בארצות האסלאם. חייהם, רכושם וכל זכויותיהם מוגנים.

2.     המבקשים הגנה – היהודים והנוצרים ששהותם בארצות האסלאם ארעית והם משרתים בהן כשגרירים וכנציגים וכל מי שהגיע למדינות האסלאם לצורכי מסחר, לימוד וכדומה. זכויותיהם מוגנות ואין לפגוע ברכושם ובחייהם.

3.     אלה שיש איתם הסכמים: כופרים שיש להם הסכמי אי לוחמה עם המוסלמים. יש לקיים את ההסכמים ואין לפגוע בהם.

4.     אלה שיש איתם מצב של מלחמה: אין כל התחייבות כלפיהם וביטחונם אינו מובטח. הם פתחו במלחמה נגד המוסלמים כדי לפגוע באסלאם . יש להילחם בהם עד שיתאסלמו או ישלמו את הג'זיה.[22]  

 

בהמשך הספר, נחלקים הכופרים לשני סוגים:

1. אלה שהכריזו מלחמה צבאית, הסברתית, כלכלית או מדינית על האסלאם והמוסלמים ושיתפו פעולה עם תוקפנות נגד האסלאם. יש איסור מוחלט להתייחס אליהם כאל ידידים ויש "להחרימם ולהכריז על עוינות ושנאה כלפיהם, גם אם הם האנשים הקרובים ביותר אלינו. מי שמתיידד איתם הוא עושק הראוי לכעס אללה".

 

2. אלה שאינם עוינים את המוסלמים, לא נלחמים בהם, לא רוצים לפגוע בהם וחיים עם המוסלמים. אללה התיר להיות איתם בקשר ולנהוג כלפיהם בצדק, בשכנות טובה ולשמור על יחסי קרבה איתם.[23]

באחת המשימות נדרש התלמיד לתת דוגמאות לקשריו עם לא מוסלמים – אחד השכנים, סוחר, נהג פרטי. [24] במשימה אחרת הוא נדרש התלמיד להבהיר מהם "הגבולות המותרים בכל הנוגע לחילופי תרבויות בין המוסלמים והלא מוסלמים בתחום המדעי, הכלכלי, הערכי והמנהגים."[25] 


ההתייחסות למונח תכפיר

ספר הלימוד לכיתה י' כולל גם התייחסות למונח תכפיר, קרי האשמת מוסלמי בכפירה, אם כי התייחסות זו נעשתה כדרך אגב ולא הוקצה לה פרק מיוחד. 

בספר שני אזכורים למונח. בראשון מהם, מצוין כי האסלאם אסר להאשים מוסלמי בכפירה. הנושא מוזכר לאחר פירוט הפעולות הסותרות את האמונה כמו חזרה מהאסלאם, פוליתאיזם על סוגיו השונים וכפירה על סוגיה השונים. הנושא מוזכר בפסקה המוגדרת "שים לב" ובה נכתב "האשמת מוסלמי בכפירה היא דבר חמור לפי הדת. אם הדבר [קרי, האשמה בכפירה] רווח בחברה זה מעיד על חולשתה וחורבנה. לכן האסלאם אסר  להאשים מוסלמי בכפירה..."[26]

 

"האשמת מוסלמי בכפירה היא דבר חמור לפי הדת"[27]

 

בעמוד 146 שוב מופיעה אזהרה מפני תכפיר, אך הפעם לא נאמר שהדבר אסור באסלאם אלא ש"הנביא מוחמד הזהיר שאין למהר ולהכריז על מוסלמי ככופר" בשל ההשלכות החמורות של האשמה כזו כמו התרת דמו ורכושו של המוסלמי, גירוש אשתו ממנו וניתוק קשרי הירושה.[28]

 

גם במשימות נדרשים התלמידים לסוגיית התכפיר. באחת מהן נדרש התלמיד לכתוב מה הדין בנוגע להאשמת מוסלמים בכפירה ומה השלכות ונדרש להביא הוכחות מהסונה.[29] במשימה אחרת מתבקש התלמיד להביא הוכחות לכך "שאין לעשות תכפיר למוסלמי ללא הוכחות."[30]

 

משימה בנוגע לתכפיר בספר לכיתה י'[31]

 



[1]   חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 20.

[2]  חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 20.

[3]  חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 26.

[4]  חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 27.

[5] חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 55.

[6]  חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 55.

[7]  חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 56-58.

[8] חינוך אסלאמי לכיתה ט', עמ' 58

[9]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמוד 141

[10]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמוד 141

[11]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמודים 142-143

[12]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 44-50 . 

[13]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 45.  

[14]  במקור موالاة الكفار מואלאת אל-כפאר. משמעות המילה מואלאה موالاة  - להיות בעל ברית, להתיידד, לתמוך.

[15]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 26.

[16] חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 26.

[17]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 32.

[18]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 29-31 .

[19]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 29

[20]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 52-53.

[21]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 54-55.

[22]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 55-56.

[23]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 114-115.

[24]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 56.

[25]  חינוך אסלאמי לכיתה יא', עמ' 117.

[26]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 59.

[27]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 59.

[28]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 146.

[29]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 149.

[30]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 151.

[31]  חינוך אסלאמי לכיתה י', עמ' 149.