המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ארגון אל-קאעדה בעיראק החליף את ארגון האם באפגניסטאן ומפיץ את הג’יהאד בכל העולם
22/9/2005

 

חזית התקשורת האסלאמית העולמית: ארגון אל-קאעדה בעיראק החליף את ארגון אל-קאעדה האם באפגניסטאן והוא מפיץ את הג’יהאד בכל העולם

 

"חזית התקשורת האסלאמית העולמית" פרסמה בפורומים אסלאמיים מסמך בנושא "מדיניות הלחימה של ארגון אל-קאעדה בעיראק" שנכתב על ידי אדם המזהה עצמו כסעודי ששמו אבו עבדאללה אחמד אל-עמראן[1]. להלן תרגום עיקרי המסמך:[2]

 

אל-זרקאוי הפך למפקד אל-קאעדה בעיראק, במזה"ת ובצפון אפריקה

"מדיניות הלחימה של 'קאעדת הג’יהאד בעיראק':

לאחר נפילת אפגניסטאן, יצא לוחם הג’יהאד אבו מוצעב אל-זרקאוי, יחד עם תומכיו, לכורדיסטאן והחל להתכונן שם למלחמת הנקם בצבא האמריקאי שעמד לפלוש לעיראק. המפקד אל-זרקאוי היה בעל השקפה נחרצת, לפיכך יצא הישר לכורדיסטאן, ומשם החל בהכנת מחנות ומחסני תחמושת בכל רחבי עיראק. סעודים רבים עברו לעיראק כדי להצטרף אל אבו מוצעב אל-זרקאוי שהיה מוכר באפגניסטאן.

 

המלחמה האמריקאית [בעיראק] החלה, אך אבו מוצעב לא הופיע ואין להוציא מכלל אפשרות שהדבר היה מכוון, עד שהמשטר העיראקי הבעת'י ייפול, כדי שתהיה לאבו מוצעב התחלה נקייה, מבלי שיואשם בסיוע למשטר הבעת' של צדאם  ואנשיו.

     

לאחר נפילת מפלגת הבעת' הופיעה 'ג'מאעת אל-תוחיד ואל-ג’יהאד' - שמו הקודם של ארגונו של      אל-זרקאוי -  אח"כ באה הברית הגדולה שבמסגרתה נשבע [אל-זרקאוי] אמונים לשיח' אל-אסלאם, האימאם לוחם הג’יהאד אוסאמה בן לאדן, והפך למפקד ארגון 'קאעדת אל-ג’יהאד בעיראק' ואולי אף במזרח התיכון ובצפון אפריקה. פעולות ארגון אל-קאעדה התגברו בהתמדה, ועודן מתגברות, והמטרות שלו הפכו להיות מטרות מוגדרות הנבחרות בקפידה והן מטרות  לגיטימיות.

 

אל-זרקאוי פועל למען [השגת] המטרות הלגיטימיות הללו על אדמת עיראק בשלושה צירים עיקריים:   

 

הציר הראשון  - בידוד הצבא האמריקאי - ציר זה מתחלק לשני חלקים עיקריים:

החלק הראשון: פגיעה במתרגמים הערבים המסייעים לצבא האמריקאי, המהווים חוליית קישור בין הצבא האמריקאי לבין העם העיראקי. היעד הוא להרחיק את הצבא האמריקאי מהבנה עם העם העיראקי עד שיהפוך לחרש שאינו יכול לקיים קשר עם אף אחד, דבר שיקשה בהכרח על הגעת המידע הבלתי פוסק מן השטח אל הצבא האמריקאי, הנמצא באזור היעד.

 

החלק השני: פגיעה באנשי המשטרה וב[אנשי] המשמר הלאומי אשר הפכו למגנים של הצבא האמריקאי המציב אותם בקדמת [הכוח] בהתקפות הצבאיות, כדי שהכדורים יפגעו בחזותיהם והאמריקאים יישארו שלמים.[3] זהו החלק הדומיננטי באירועים כיום. הארגון ['קאעדת אל-ג’יהאד בעיראק'] שם לו בעבר, וממשיך לשים למטרה את הכוחות הללו, המשתפים פעולה [עם הכיבוש]. יתרה מזו, הוא הגיע לשלב שבו הוא שם לו למטרה את בסיסי הצבא העיראקיים, זאת בנוסף למתנדבים, אשר העדיפו את העולם הזה על פני העולם הבא.

 

בכך ינער המגן [המשמר הלאומי] את חוצנו  מבעליו [הצבא האמריקאי] והחזה האמריקאי יהפוך להיות זה המקבל את הכדורים של הג’יהאד ולא תהיה לו ברירה אלא לסגת לאחר שיתרבו הקורבנות מקרב החיילים האמריקאים, והם רבים [גם כעת], אלא שהתקשורת האמריקאית מתעקשת לסלף [את מספרם].

יש לציין כי בספר שכתב קולין פאול על הטעויות שעשתה ארה"ב במלחמת וייטנאם, הוא אמר בפירוש כי אחת הטעויות הייתה  סילוף מספר ההרוגים האמריקאים שנועד, לדבריו, לשמור על המורל של הצבא האמריקאי ולהימנע מתגובת העם האמריקאי.

 

הציר השני - פגיעה בשגרירים, בין אם ערבים ובין אם זרים [בעיראק]. הדבר מצביע על עומק התפיסה המדינית של הארגון, החותר לבודד על ידי כך את הממשלה העיראקית מהקהילה הבינלאומית  ומהמדינות השכנות, כך שממשלת עיראק תהפוך לממשלה [הקיימת] בתקשורת בלבד. לאחר [שממשלה זו] תבודד מהאדמה העיראקית ותהפוך לממשלת מדינת 'האזור הירוק' [השטח המוגן בלב בגדאד, בו מצויות ממשלת עיראק ושגרירויות ארה"ב ובריטניה] היא תהפוך להיות מבודדת מהאדמה כולה ולא תיקרא מדינה במובן המדיני המקובל. במסגרת ציר זה נכללו ההתרחשויות הבאות: הריגת השגריר המצרי, הריגת השגריר האלג'ירי, פגיעה בשגרירים מפקיסטן, מבחרין ועוד.

 

אשר לטענה כי אסור [מבחינה הלכתית] לרצוח את השליחים [כלומר את השגרירים], זוהי טענה שגויה ביותר, שכן האיסור להרוג את השליחים חל על אלו שהשליחים נשלחו אליהם, כלומר לו אלג'יריה הייתה שולחת את השגריר שלה לארגון 'קאעדת אל-ג’יהאד' אסור היה לארגון להרוג אותו בהיותו שליח שהריגתו אסורה, [אלא  ש]הוא [השגריר] לא נשלח אלינו... לוחמי הג'יהאד בעיראק המנהלים מלחמת קודש נגד הברית הצלבנית שבו והזהירו את כל המדינות שלא לשלוח את שגריריהן, שכן גורלם יהיה מוות, כך שאין להאשים אותם...

 

הציר השלישי - פגיעה במליציות הכופרות ובאישים השיעים המייצגים את הכפירה והאתיאיזם מקרב השיעים בני אבן אל-עלקמי [קרי, הבוגדים][4]. אין זו בושה להודות בסכנה [הנשקפת] מצבא בדר (פילק בדר) [הזרוע הצבאית של המפלגה השיעית 'המועצה העליונה של המהפכה האסלאמית'], המקבל תמיכה מלאה, בראש ובראשונה מאיראן - המדינה השיעית המאוסה - ואח"כ מסוריה. זהו צבא הנתמך מבחוץ ועל ידי מדינות גדולות, כך שזלזול בסכנה הנשקפת ממנו ואי פעולה למען חיסולו, חיסול מפקדיו וחכמי הדת השיעים הכופרים שלו  - כמו [מחמד באקר] אל-חכים, שחוסל, וכמו [עלי] אל-סיסתאני - יהיו לרועץ לסונים[5]. על האסלאם להבין כי השיעים פוגעים בחכמי הדת הסונים וגונבים את מסגדי הסונים. יתרה מזו, רוב אנשי המשמר הלאומי והצבא העיראקי הם שיעים ובל נשכח את סיסמתם המפורסמת שאותה כתבו על קירות אל-פלוג'ה 'היום אדמתכם ומחר כבודכם', כפי שסיפר מפקד הטובחים אבו מוצעב אל-זרקאוי. יש לפנות את הזירה מכל יריב כבר עכשיו, לפני שהצבא האמריקאי ייסוג, ואז תתחיל מלחמה קשה עם הצבא הבוגדני הזה [של] 'בני אל-עלקמי'.

 

אל-קאעדה בעיראק באה במקומה של אל-קאעדה באפגניסטאן והג’יהאד יתרחב לכל העולם  

הפגיעה בצבא בדר נועדה להשיג שתי מטרות: האחת - לנקום את נקמתם של הסונים וחכמי הדת הסונים שנפגעו על ידי השיעים; השניה -  להשמיד את הצבא הזה לפני שהזירה תתפנה מהאמריקאים, כדי שהזירה תהיה מוכנה לשליטתם של לוחמי הג’יהאד על אדמת עיראק, להקמת בתי דין שרעיים ולדיכוי החידושים והסטיות מהלכות הדת ומנהגיה ו[לדיכוי] המעשים הראויים לגינוי.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   

זוהי מדיניותו של ארגון 'קאעדת אל-ג’יהאד בעיראק'. כל המדינות הערביות והמערביות מתערבות במלחמה בעיראק ורוצות להשמיד את לוחמי הג’יהאד בה, משום שהן יודעות שניצחון של לוחמי הג’יהאד פירושו שפעולות הג’יהאד יחרגו מגבולות סייקס-פיקו ויתרחבו אל המדינות הערביות הסמוכות לעיראק ואל האויבים הקרובים, ואח"כ הם יתרחבו אל מדינות המערב האחרות ב[מסגרת] מהלך ג’יהאדי [כלל] עולמי[6].

 

לפיכך, עקבו כולם אחר הצהרתו של שר הפנים הסעודי, לפיה ההתייחסות אל השבים מעיראק תהיה נוקשה יותר מההתייחסות אל השבים מאפגניסטאן. בכירי משרד הפנים דנים ביניהם במושג חדש וחוששים מפניו. מושג זה הוא 'הדור החדש' והכוונה היא לאנשי [ארגון] 'קאעדת אל-ג’יהאד' השבים מעיראק [למדינות ערב השכנות ובהן סעודיה], שגם הזוטר ביותר בקרבם בקי ב[הכנת] מכוניות תופת ובהכנת פצצות ומזה חושש העולם כולו.

 

[ארגון] "קאעדת הג’יהאד בעיראק" הוא בעצם הקמה מחדש של [ארגון] אל-קאעדה אחר, המפיץ את הג’יהאד בכל רחבי העולם, כפי שעשה ארגון אל-קאעדה האם [לאחר] אפגניסטאן. לאבו מוצעב        אל-זרקאוי יש יכולות מדהימות. הוא התכונן למלחמה עם האמריקאים במשך יותר משנה לפני הפלישה האמריקאית לעיראק, [תקופה] שבמהלכה הכין את המחנות ואת המחסנים וגייס תומכים, בייחוד מאזורי נג'ד וחג'אז ומתימן ואלה הפכו לסוכני גיוס [שלו] בכל אחד מהאזורים הללו. זאת, בנוסף למחנות שלו באזור הראת [שבאפגניסטאן], אשר בהם ריכז סביבו  קבוצת [אנשים] מ'בלאד אלשאם' [מושג היסטורי הכולל את שטח מדינות סוריה, ישראל, ירדן ולבנון של היום], שהם העוזרים הרשמיים שלו.

 

קבלו את 'ארגון קאעדת אל-ג’יהאד' העצום.

 

כתב: אבו עבד אללה אחמד אלעמראן - אזור נג'ד.

 

חזית התקשורת האסלאמית העולמית

מדור האינדוקטרינציה".                                    

 

 




[1]  המסמך פורסם בפורום האסלאמי אל-חסבה: http://www.alhesbah.org/v/showthread.php?t=30977

[2]  חזית התקשורת האסלאמית העולמית - Global Islamic Media Front -   GIMF -  גוף אסלאמי המפרסם באתרים האסלאמיים ידיעות המזוהות בדרך כלל עם ארגון אל-קאעדה.  אלעמראן אינו מוכר לנו מפרסומים קודמים.

[3]  במקור, משבש הכותב את המילים "אלחרס אלוטני" שפירושן "המשמר הלאומי" ל"אלחרס אלות'ני" שפירושו "המשמר הפגאני".

[4]  אבן אל-עלקמי -  הוזיר השיעי של הח'ליף העבאסי האחרון בבגדאד, אל-מעתצם, אשר הואשם בפתיחת שערי בגדאד בפני הצבא המונגולי. יש לציין כי זוהי הכפשה נפוצה מצד המוסלמים הסונים נגד הממשלה העיראקית ותומכיה. ר'  דוח ממרי  (באנגלית) מס' 917

[5]  איאתאללה מחמד באקר אלחכים - מנהיג רוחני שיעי עיראקי, ראש המועצה העליונה של המהפכה האסלאמית העיראקית -  נהרג בפיגוע גדול שהיה במסגד האימאם עלי בנג'ף ב- 29.8.03 .

[6]  הסכם סייקס-פיקו הוא הסכם מדיני סודי שחתמו צרפת ובריטניה לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, ב-16 במאי 1916, במטרה לחלק ביניהן את אזורי השליטה במדינות המזה"ת, שבהן שלטה האימפריה העות'מאנית.