המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים מצריים: במצרים, העצלות והרשלנות היו מונעות מהכדורגלן מוחמד צאלח להיות כוכב
27/5/2018


כותבים מצריים: הכדורגלן מוחמד צלאח לעולם לא היה הופך במצרים לכוכב בגלל השחיתות והעצלות השוררים בה

 

בחירתו של מוחמד צלאח, הכדורגלן המצרי של קבוצת ליברפול, לשחקן העונה בליגה האנגלית לעונת 2017/8, עוררה שמחה רבה במצרים. אלפים מבני המחוז בו גדל חגגו ברחובות, ובכפרו צפו התושבים בבתי הקפה ברגע ההכרזה על זכייתו בתואר.[1] הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי בירכו ואמר: "אני שולח ברכה לבן מצרים, מוחמד צלאח על הישגו המעורר גאווה ומדגיש את יכולותיהם המדהימות של המצרים בכל התחומים. אני גאה בו ובכל מי שמניף את שם מצרים אל על".[2] 

גם מוסד אל-אזהר הוציא הודעה המברכת את צלאח על הישגיו ורואה בו מופת להתנהגות ראויה של מוסלמי אשר עושה שירות נאמן לאסלאם.[3]

 

תחושת הגאווה במצרים על הצלחתו על צלאח מוצאת ביטוי גם בעיתונות המצרית, כאשר לאחר כל הישג  שלו, מתפרסמים מאמרים בשבחו, מכנים אותו פרעה המצרי, ורואים בו סמל לאומי.

 

"פינת הקריקטורה של אל-יום אל-סאבע חולקת כבוד ל'אבו מכה': מו צלאח - הכי טוב באנגליה"[4]


 

אולם לצד ההערצה הרבה לצלאח, התפרסמו בעיתונות המצרית גם מאמרים שניצלו את בחירתו של צלאח לשחקן העונה באנגליה, כדי לערוך חשבון נפש ולמתוח ביקורת על הרשלנות, החובבנות, חוסר המקצועיות ואף הגזענות הקיימות במערכות החינוך והספורט במצרים. לטענת הכותבים, מוחמד צלאח הגיע לפסגה משום שעזב את מצרים אשר במקום לטפח את הכישרונות של המצרים היא גורמת להם להגר מהמדינה. אחד הכותבים יצא נגד האמירה של חלק מהמצרים והמוסלמים שצלאח מצליח בזכות היותו מוסלמי מאמין ואדוק, וטען בתגובה כי צלאח הצליח בזכות התמדה ועבודה קשה, ערכים הקיימים במערב ונעדרים ממצרים הסובלת, לדבריו, מפיגור תרבותי.


להלן תרגום חלקים ממאמרים אלה:


ליברל מצרי: צלאח הצליח בזכות עבודה קשה, התמדה ומקצוענות החסרים בתרבות המצרית

ח'אלד מונתצר, עיתונאי ליברל בעל טור ביומון אל-וטן, פרסם ב-23.4.18 מאמר בו יצא נגד המצרים שמקשרים בין הצלחתו של צלאח לבין היותו מוסלמי מאמין, וטען כי אמירות אלה מעידות על הפיגור של החברה. הוא כתב:  

 

"הפרס של מוחמד צלאח הוא פרס על מאמץ, התמדה, נחישות... הזכייה [שלו] היא תמצית של מסע שכותרתו 'היה נגד הייאוש והתסכול וללא ספק תצליח'.

 

האם מוחמד צלאח הצליח מכיוון שהוא התאמץ, או מכיוון שהוא כרע את כריעת התפילה אחרי כל הבקעת שער [שלו]? שאלה אשר עלתה בתגובותיהם של מיליונים אשר מערבים את הדת בכל דבר. חלקם ייחסו את הזכייה לכריעה זו של מוחמד צלאח... אחרים ייחסו זאת לכך שהוא מוסלמי אדוק שהעניק לבתו את השם מכה וכיוצא בזאת. השאלה החשובה היא: לו צלאח היה נשאר במצרים והיה כורע ומתפלל כל חייו בצל חוסר המקצוענות המצרי, האימונים המרושלים, רפואת הספורט החולה ומאמני הכושר החובבניים המסתמכים על גישת ה'סמוך על אללה... וננצח'..., האם מוחמד צלאח היה מגיע לאן שהגיע?!      

 

מוחמד צלאח כורע את כריעת התפילה[5]


 

מוחמד צלאח הצליח כי הוא נכנס למערכת הנכונה, מערכת אשר [בניגוד לזו הקיימת במצרים] לא משאירה מקום לטריקים, למשאלות לב להסתמכות [על אללה], לברכות ולניסים, לשחיטה של עגל, לביקור בקברי קדושים, לעֵרוב הדת [בספורט] ולדיבור בשפה גזענית בספורט ולניסיון לחבוש את פצעי הנחיתות בתחבושת הקנאות הדתית...  [הדבר הגיע] עד כדי כך ששדר אחד כבר מינה אותו לשגריר של האסלאם, כאילו שהוא [צלאח] נמצא בקרב [נגד הכופרים] ולא במשחק או תחרות. ערוב זה [של הדת בספורט] הוא ביטוי של פיגור תרבותי ואישור לכך שאנו חברה שטרם התבגרה, חברה שעדיין נמצאת בשלב ההתבגרות הדתית...         

 

הפרס הוא למוחמד צלאח ואנחנו כולנו כמצרים שמחים עם זכיה זו, אך הפרס הוא גם לחברה האזרחית החילונית [במערב] אשר העניקה אותו לשחקן מצרי כהה עור ומוסלמי מבלי להתייחס לדתו, לצבע לעורו, לגזעו או לאזרחותו, חברה אזרחית אשר בוחנת ומתגמלת [אנשים] לפי מידת המאמץ, הכישרון וההתמדה [שלהם]. השמחה היתה יכולה להיות גדולה כפליים לו הילד [הנוצרי] מינא, שסולק [לאחרונה מקבוצת כדורגל בה שיחק] על ידי אחד ממאמני [הכדורגל] המזוקנים [רק בגלל היותו נוצרי][6], יוכתר [במצרים] כשחקן המצרי הטוב ביותר. [כמו כן השמחה תהיה כפולה] כשנהפוך למדינה שמצרפת [שחקני כדורגל עם שמות נוצרים כמו] ג'רג'ס, מיכאיל ולוקה לנבחרת ללא שום רגישויות, ושהקהל או המאמן לא יתרעמו על שחקן שיעי, בהאי או יהודי, יענישו אותו ויוקיעו אותו ברבים, רק בשל בחירתו החופשית והקשר האישי שלו עם האל בו הוא מאמין. 

הזכייה של מוחמד צלאח מעידה על השחיתות והחולשה של מערכת החינוך שלנו, כיצד עבר מוחמד צלאח בשלבי החינוך המצרי מבלי שאף מורה לא שם לב לכך שהילד פיקח ונבון. אני לא אומר שחקן כדורגל טוב, אלא רק שימת לב לתבונתו כפי שנגלתה בהמשך בקליטת השפות שלו, וביכולתו להשתלב בחברות המערביות... כל זה מבטא גמישות נפשית וכשירות פסיכולוגית וחברתית שאיש לא שם לב אליהן בזמנו והושארו ליד המקרה כדי שאחרים יגלו אותן...  

 

העצלנות, התכסיסנות, והיחס לשקר כדבר שבשגרה, הפכו למחלות מצריות כרוניות אשר עלינו לטפל בהן כדי שנהיה ראויים להיכלל במפת העולם המתורבת, כמו שמוחמד צלאח נכלל כעת במפת הספורט העולמי".[7]    

 

בעל טור מצרי: מצרים רודפת את כישרונותיה במקום לטפחם

גם פראג' אסמאעיל, בעל טור ביומון אל-מצריון, תלה את הצלחתו של צלאח בעזיבתו את מצרים ובמעברו לאירופה. לדבריו, המערכות במצרים מושחתות, ומונעות מן הכישרונות הרבים שיש במדינה לפרוח, אך עם זאת, הצלחתו של צלאח מעידה על הפוטנציאל האדיר שיש בתושבי מצרים, המהווים תקווה למדינתם. כך כתב:

  

"מוחמד צלאח זכה בפרס שחקן העונה בליגה האנגלית, לאחר שרשם מספר עצום של שיאים במהלך עונתו הראשונה בליברפול. אין ספק שהשחקן הפלאי הזה שינה רבות את האופן שבו חלק מהאנשים תופסים את הכדורגל, אשר כבר לא נחשב מבחינתם לאופיום להמונים ולאמצעי להסחת הדעת מהבעיות האמיתיות, אלא הוא מופת של שקדנות...   

 

הכישרון של צלאח לא נברא באנגליה או מחוץ למצרים, הוא מוכשר מלידה, אך הכישרון לבדו אינו מספיק. יש ללטשו  לפתחו... כדי שיעלה ויפרח ויגשים את מה שאללה התכוון אליו. כישרונות רבים נולדו במצרים ונדחקו הצדה והעולם לא הבחין בהם מכיוון שהם לא מצאו את הסביבה המתאימה. הם נקברו והתפוגגו בגלל הקנאה והאיבה האנושית ובגלל מינויים [למשרות בכירות], על פי הסכמה מראש, של אנשים שיש להם גב אך הם חסרי כישרון, על חשבון אנשים כישרוניים בתחומם... גאוני מדע רבים עזבו אותנו לארצות שידעו כיצד להעריך אותם ולכבד אותם ולאפשר להם את דרך ההצטיינות ולכן הם הצליחו וזכו לתהילה גדולה אשר הביאה ברכה ורווחה אל הארצות הללו שהעניקו להם את אזרחותן.

 

הסביבה המצרית היא סביבה שרודפת את הכישרונות האמיתיים, אך היא גם קרקע פורה להם ואנו מבקשים מאללה שלא תאבד ביום מן הימים את פריונה בגלל גורמים רבים... ובראשם הגורמים הפוליטיים, הסגירות והקנאות לדעה אחת, והתקשורת הקופאת על שמריה... 

 

אם תשאל כל מצרי כעת למה הוא מייחל הוא יענה מיד שהוא רוצה להגר לכל ארץ אחרת. זה לא מתוך שנאה למצרים אשר הוא אוהב אותה... אלא מתוך רצון להתרחק מהקשיים שהוא חווה מאז שהוא פוקח את שתי עיניו בבוקר ועד שהוא ישן בלילה, שאינם תוצאה של מאמץ, זיעה ועייפות.... אלא של לחצי הסביבה הרודפת.      

 

מוחמד צלאח הוא לא רק דוגמה לשחקן כדורגל מוכשר, הטוב ביותר בהיסטוריה של מצרים, אלא הוא לימד את כולנו שאין לאבד את התקווה ביכולתה של המדינה הזו להתעורר משנתה הארוכה ולהגשים את מה שאיחרה להשיג במשך למעלה ממאה שנה. 

 

אין במעמקי [מצרים] לא נפט, שיתכלה יום אחד ולא גורדי שחקים שבונים אותם בסכומי עתק, אלא יש בה כישרונות אנושיים צפונים שאין באף מקום אחר בעולם, אשר [כדי לגלותם] דרושים רק אור השמש, פתיחות פוליטית וחברתית וסילוק המושחתים במקום סילוק המוכשרים האמיתיים".[8] 

 

 

 



[1] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.4.2018

[2] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.4.2018.

[3] facebook.com/AlazharObserver, 28.4.2018. בהקשר זה ראו גם דו"ח ממרי: כותב ירדני: כדורגלנים מוסלמים מצטיינים באירופה, עושים שירות טוב לאסלאם.

[4] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 25.4.2018.

[5] facebook.com/AlazharObserver, 28.4.2018.

[6] הכותב רומז לפרשה שבה ילד נוצרי בשם מינא עצאם לא התקבל למבחני קבלה למועדון ע"י מאמן השוערים של קבוצת הכדורגל אל-אהלי, אכראמי אל-שחאת (שהוא אכן מזוקן). אביו של הילד טען כי בנו לא התקבל בשל היותו נוצרי, המאמן הכחיש זאת. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.8.2016. 

[7] אל-וטן (מצרים), 23.4.2018.

[8] אל-מצריון (מצרים), 23.4.2018

תגיות