בכיר לשעבר בחמאס במאמר אנטישמי: היהודים השתמשו בדם של לא-יהודים להכנת מאפה בפורים
ערב חג הפורים ב-27.2.2018, פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית מען באתר שלה, מאמר פרי עטו של ד"ר מוצטפא אל-לדאוי, בכיר לשעבר בחמאס בו התייחס לעלילת הדם כי היהודים השתמשו בדם של ילד להכנת אוזני המן בפורים. לדאוי טען במאמרו כי טבעם של היהודים לא השתנה: בעבר הם נהגו בכל פורים להגיר את דמו של ילד לא יהודי כדי להכין ממנו "מאפה גדול" לרגל החג, וכיום הם מכבידים על העם הפלסטיני במהלך חג זה. יצוין כי אל-לדאוי פרסם מאמר דומה לפני כחמש שנים, בסמוך לחג הפסח ובו טען כי היהודים נהגו להשתמש בדמו של ילד נוצרי להכנת מצות.[1]
מוצטפא אל-לדאוי[2]
להלן קטעים ממאמרו של אל-לדאוי:
"הפלסטינים שונאים את החגים היהודיים ופוחדים מהם... הם חשים כי החגים האלה הם נקמה נגדם או קללה שהוטלה עליהם. שכן, היהודים שמחים בהם, חוגגים ומכינים לכבודם קישוטים וטקסים, אך באותה מידה הפלסטינים מתענים במהלכם. הם נתונים תחת מצור, מכבידים עליהם, יש סגר מוחלט באזורים [בהם הם גרים] ונאסר עליהם לצאת מהם ואף נמנע מתושביהם לשוב אליהם. על חלק מן האזורים שלהם מוטלים חוקים צבאיים כמו עוצר. שלטונות הכיבוש לא מחריגים מן הצעדים שלהם [נגד הפלסטינים] את החולים ומקרים יוצאי דופן, אדרבא, הם מחילים את השלטון הצבאי בצורה מקסימלית, מיישמים את חוקיהם על התושבים בכל הכוח, בתקיפות וללא היסוס באמתלה של הגנה על האזרחים היהודים במהלך תקופת החגים...
בימים אלה חוגגים היהודים בפלסטין הכבושה ובאזורים שונים בעולם את חג הפורים, לציון היום שבו ניצלו היהודים מטבח שכמעט התבצע נגדם בפרס. הם ניצלו בנס ממוות ומרצח על ידי תכסיס מבריק של אסתר היהודייה, אשת המלך [אחשוורוש] בשיתוף בן דודה [כך במקור] מרדכי. לכן, היהודים חוגגים במועד הזה את הצלתם ולועגים לשר המן שהוא ועושי דברו הושמדו על ידי אסתר שהצילה את בני עמה מיום שחור שציפה להם...
במהלך החג הזה הם מתלבשים באופן מוזר, מאפרים את פניהם ועוטים מסכות מוזרות עם דמויות של חיות או דמויות שטניות או לולייניות. הם מתחפשים באופן מוזר המעיד על שמחתם, זאת תוך שהם מקפידים להבליט את שמחתם לאידו של המן אשר, לטענתם, התכוון לרצחם. הם מייצרים בובות בדמותו, מכערים ומשחיתים את דמותן ולאחר מכן שורפים ומעוותים אותן. כמו כן הם מייצרים דברי מתיקה בצורת אוזן, כאילו שהיא אוזנו של המן, ומחלקים אותם.
זהו אותו החג שעמי אירופה שנאו ותעבו [ובגללו] ייחלו שהיהודים יעזבו את ארצותיהם ושהן יגאלו מרשעותם. זאת, כיוון שהיהודים שחיו באירופה היו רגילים לאפות מאפה גדול לרגל החג וכולם היו אוכלים ממנו. אולם מאפה זה היה מהול בדם קורבן אותו בחרו מבין אלה שאינם יהודים. לרוב הקורבן היה ילד קטן שהיו מכניסים אותו לחבית מחוררת מלאה במחטים. המחטים היו ננעצים בגוף הקורבן ודמו היה ניגר ונאסף לתוך כלי קיבול מיוחד. לאחר מכן הם השתמשו בו להכנת מאפה החג הקדוש, והיו דואגים שכל היהודים הנמצאים באזור שלהם יאכלו ממנו. בשל כך העמים האירופים סלדו מהנוכחות היהודית אצלם וייחלו להסתלקותם. שכן, הם היו הסיבה לכל מעשה נתעב, המנגנון לביצוע כל פשע ומקור כל השחיתות החברתית והכלכלית...
המנטליות היהודית הזו וטבעם הקדום לא השתנו. שכן הם היו יוצרים את השמחה שלהם מדמם של אחרים, עורכים את החגיגות שלהם על חשבון אנחותיהם וגניחותיהם של הקורבנות שהם עינו, ומבססים את השמחה שלהם על צערם של אחרים. לא אכפת להם לגזול את השמחה מבעליה ולמחוק את החיוך מעל שפתיהם של הנשים והילדים שהם גוזלים מהם את זכותם המקודשת לחיות, ושוללים מהם את ההזדמנות לשמוח, להיות מאושרים ולחיות...
זכותם של היהודים לחגוג את ניצחונותיהם על המשטרים ההרוסים הללו, שהם [היהודים] מוטטו את המבנה שלהם ואת כלכלתם, השחיתו את חייהם, שיסעו את המרקם [החברתי] שלהם וזרעו פירוד בקרבם. הם ראויים לחיים בזכות ניצחונותיהם והשיגו את הזכות לשרוד. [מנגד] מן הראוי שהמובסים החלשים ייעלמו מהזירה ושאללה יחליף אותם באנשים אחרים, מכובדים יותר שיתמרדו נגד הקיפוח, יתנערו מן ההשפלה, יתנגדו לתבוסה, ינצחו את האויב וישימו קץ למיתוס השקרי שלו."[3]
