כללי

כותבים ירדנים מנסים לשכך את הזעם נגד ארה"ב ומזהירים מפני פגיעה באזרחיה

 

הקדמה

בעקבות הכרזתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כי הוא מכיר בירושלים בירת ישראל וכי בכוונתו להעביר את שגרירות ארצו לעיר, נערכו ברחבי ירדן הפגנות זעם ותהלוכות מחאה בגנות ההכרזה, שלא נראו בממלכה זמן רב, הן מבחינת היקפן והן מבחינת רמת העוינות שהופגנה כלפי ארה"ב.

 

אזור השגרירות האמריקנית בעמאן הפך למוקד מרכזי של ההפגנות, וכוחות הביטחון הירדנים תגברו את האבטחה סביבה.[1] בהפגנה שנערכה במקום למחרת ההכרזה הועלו באש תמונותיו של טראמפ ונשמעו קריאות זעם נגד ארה"ב, ביניהן: "אמריקה היא ראש הנחש".[2] ב-8.12 נעצרו מספר מפגינים, שיידו אבנים לעבר מבנה השגרירות.[3] כמו כן במהלך ההפגנות, שהתקיימו ברחבי הממלכה, קראו המשתתפים לגרש את השגריר האמריקני מעמאן, להשיב את השגרירים של ירדן מארה"ב ומישראל, לנתק את היחסים עם ארה"ב, להחרים את הממשל האמריקני ותוצרת אמריקנית וכן להעמיד לדין את הנשיא טראמפ על הסתה לאלימות ולשנאה ועל אי-ציות להחלטות האו"ם.[4]

שריפת תמונתו של טראמפ מול השגרירות האמריקנית[5]       שריפת דגלי ארה"ב וישראל באחת ההפגנות בירדן[6]

   

 

הקריאות להפגנות עלו מקרב מפלגות שמאל, מפלגות פאן ערביות, איגודים מקצועיים, ואפילו גורמים במשטר הירדני. אולם הגורם הדומיננטי ביותר היתה מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, הזרוע הפוליטית של האחים המוסלמים בירדן. מפכ"ל האחים המוסלמים בירדן, עבד אל-חמיד אל-ד'ניבאת, אמר בתהלוכה המרכזית שארגנה מפלגה זו לאחר תפילת יום השישי באחד המסגדים המרכזיים בעמאן, כי הצעד שנקט ממשל טראמפ הוא בבחינת הצהרת בלפור אמריקאית חדשה ותוקפנות בוטה, שיש להתמודד עימה בכל האמצעים.[7] בראיון לערוץ אל-ג'זירה, קרא עבדאללה אל-עכאילה, יו"ר סיעת הקואליציה הלאומית לרפורמה, בה חברה תנועת האח"ס, לאינתיפאדה גדולה של האומה האסלאמית מג'קרטה במזרח ועד מרוקו במערב ולאינתיפאדה בפלסטין מהים עד הנהר. למשטרים הערביים הוא קרא לבחון מחדש את יחסיהם עם ארה"ב.[8] 

המחאה העממית קיבלה רוח גבית גם מהממסד הירדני ומבית המלוכה עצמו, ככל הנראה בשל חששו כי מחאות אלה יצאו משליטה ואף יופנו נגדו. כך, שר המדינה הירדני לענייני ראשות ממשלה, ממדוח אל-עבאדי, קרא בראיון לתחנת רדיו מקומית לכלל המוסלמים מהאוקיינוס האטלנטי ועד המפרץ הפרסי לצאת לרחובות למען ירושלים.[9]

באופן דומה, קרא יו"ר הפרלמנט, עאטף אל-טראונה, לחברי הפרלמנט להשתתף באירועי המחאה "ולעמוד בשורה אחת יחד עם העם הירדני ומאחורי ההנהגה ההאשמית בהתנגדותם להחלטה האמריקנית העושקת".[10] גם עבדאללה מלך ירדן חיזק את רוחם של המפגינים, כאשר צייץ בטוויטר: "הירדנים הם תמיד הדופק של האומה. הרגשות הסוערים כלפי ירושלים – הסוגיה הראשונה במעלה עבורנו -  שהם הפגינו היום בלכידות ובאחווה, שאין דומה להן, משקפים עד כמה עמנו אציל ורם, וזהו מקור גאווה עבורי ועבור כל ערבי....".[11]

 

משהתלהטו הרוחות וכשגבר החשש מפני התפרצויות אלימות, פרסמו שני כותבים ירדנים, שר ההסברה לשעבר צלאח את קלאב ובעל הטור בילאל חסן אל-תל מאמרים ביומון הממסדי אל-ראי, הקוראים להימנע מאלימות ומפגיעה באזרחים אמריקאים ולתעל את הזעם להתעוררות תרבותית, שתכשיר את הקרקע לניצחון, כשם שקרה בתקופתו של צלאח אל-דין.

 

תגבור הכוחות הירדנים באזור השגרירות האמריקנית בעמאן[12]

 

להלן תרגום קטעים משני המאמרים:

 

שר ההסברה לשעבר: פגיעה באזרח אמריקני כמוה כפשע שביצע טראמפ

שר ההסברה לשעבר, צאלח אל-קלאב, תקף במאמרו את ההכרזה של טראמפ וטען כי היא הפכה ארה"ב לכובשת למעשה של שטח פלסטיני, אך קרא שלא לפגוע באמריקנים כדי שלא לשחק לידיהם של ממשל טראמפ ושל ממשלת ישראל. הוא כתב: "כשארה"ב תעביר את שגרירותה [בישראל] לירושלים על בסיס [ההנחה] שהיא בירתה המאוחדת והנצחית של ישראל, אזי היא [ארה"ב] תהפוך על פי כל האמנות והחוקים הבינ"ל למדינה כובשת כמו ישראל. לפיכך - משום שלאחר המעשה של טראמפ וממשלו העלוב, הפכה ארה"ב למדינה כובשת שכובשת שטח פלסטיני-ערבי, ומשום שסגן הנשיא האמריקני מייק פנס הוא אחד ממהנדסי הפשע ההיסטורי הזה - סביר יהיה להניח שלא תיפתח בפניו שום דלת ערבית ושהוא לא יתקבל כאורח בשום בירה ערבית...

 

אנו - ערבים, מוסלמים ונוצרים - רואים בעם האמריקני עם ידיד שסובל מהנשיא הזה שהוכח כי אינו יודע דבר זולת להביא כספים ו[להשמיע] הזיות היסטוריות. לכן, יש לשמור מכל משמר על כך ששום אזרח אמריקני לא ייפגע בשום צורה. הישראלים הקיצוניים ביותר ובראשם בנימין נתניהו יפעלו כדי להניע אנשים שהולכו שולל או שנקנו בכסף, לפגוע באזרחים אמריקנים, וזה מה שטראמפ רוצה, כדי לומר לעם האמריקני שהערבים והמוסלמים כולם הם טרוריסטים ולכן, עלינו להישמר מאוד שלא לספק לגזעני הממשל האמריקני ולממשלת ישראל את התחמושת התקשורתית והפוליטית שהם מעוניינים בה כדי להצדיק את הפשע הזה, שהוא למעשה אחד הפשעים החמורים ביותר בהיסטוריה. עלינו לראות בפגיעה באזרח אמריקני כלשהו כפשע השקול לפשע שביצע דונלד טראמפ. לכן, יש לקחת בחשבון מעתה ואילך, כי אי אלו ארגוני טרור מפוקפקים עלולים לפגוע באזרחים אמריקנים ולתרץ זאת כרגיל בתואנה של הגנה על פלסטין ועל הסוגיה הפלסטינית".[13]

 

כותב ירדני: תיעול הזעם להתעוררות תרבותית הוא הדרך לשחרור פלסטין שבירתה ירושלים

בילאל חסן אל-תל, בעל טור ביומון אל-ראי, קרא למנף את הזעם ולתעל אותו להתעוררות תרבותית, בדומה לפעילות התרבותית שקדמה לדבריו לשחרור ירושלים בידי צלאח אל-דין. כך כתב: "ירושלים הייתה במהלך ההיסטוריה התרבותית שלנו העיר שמלכדת את האומה, מאחדת אותה מחדש, מעוררת את האמביציה של בניה לצאת מעמדת ההשפלה והתבוסה לעמדה של עוצמה וניצחון. כל מי שמיטיב לקרוא את ההיסטוריה של האומה יגלה את האמת הזו.

 

בימים האחרונים, בעקבות ההחלטה האפלה של הנשיא האמריקני הגרוע ביותר, באו כמה ממאפייני התפקיד המאחד של ירושלים לידי ביטוי, כאשר כל מרכיבי האומה, ללא הבדל דת, אסכולה דתית, צבע או אזרחות, יצאו אל הרחובות כדי להביע את התנגדותם להחלטה, שכן כל אחד מבני האומה הזאת מאמין שיש לו חלק בירושלים...

 

כדי שתפקיד זה [של ירושלים] יימשך... וכדי שטראמפ, תומכיו, בני חסותו, עושי דברו ומשרתיו לא ינצחו בהימור שלהם  לפיו ביטוי הזעם שאנו עדים לו ברחובות האומה למען ירושלים אינו אלא תגובה מידית וסערה בכוס מים שלא תימשך יותר מימים אחדים - מוכרחה לקום קבוצת נשים וגברים מבני האומה כדי להשאיר את גחלת הזעם למען ירושלים בוערת בליבות בני האומה ועל אדמתה. זאת, באמצעות פעילות מחשבתית-תרבותית של התעוררות ממשית שתוביל בסופו של דבר לשחרור ירושלים, זוהי התגובה המעשית ליהירות של טראמפ ושל כל מי שמחפש אצלו מחסה ומסתתר תחת גלימתו, וזוהי הדרך לשחרור פלסטין ובירתה ירושלים.

 

הניסיון של תקופת צלאח אל-דין מספק לנו את ההוכחה לדברים האמורים לעיל בהיותו הדוגמה הטובה ביותר והתנסות מעשית שיש באפשרותנו לשחזר, בשל הדמיון הרב עד כדי חפיפה בין התקופה שבה אנו חיים לבין תקופת מסעי הצלב ונפילת ירושלים בידיהם [הצלבנים]. עיון מעמיק בניסיון זה מלמד כי מי שהביא את הניצחון האמיתי נגד האירופים ושחרר את ירושלים הוא לא צלאח אל-דין, הגם שהוא היה מפקדו הסופי [של הניצחון]. זאת, משום שלכניסתו של צלאח אל-דין לירושלים כמי ששחרר אותה, קדמה פעילות תרבותית ומחשבתית שקדנית של חכמי הדת של האומה, שהתוצאה שלה הייתה הכשרה מחדש של האומה ושיקום יכולתה לייצר ניצחון ולשוב להיות שותפה פעילה במעגל המאבק התרבותי. ירושלים הייתה העיר שהניעה את כל המהלך הזה, בהיותה הסמל המאחד את האומה ואת זרמיה העיקריים.

 

כדי שההתעוררות התרבותית הזו שתוביל לשחרור ירושלים שאנו כמהים אליה תתממש, עלינו... לזכור את האסון האמיתי של ירושלים... שהוא אסון הכיבוש וחלוקתה לירושלים המזרחית וירושלים המערבית... כיום כמה פוליטיקאים טירונים החלו לדבר בשם האומה כולה - ובפרט בשמם של בני פלסטין - ולוותר על חלקים מאדמתה,  לרבות ירושלים, ואף להציע בירה לפלסטין שאיננה ירושלים.[14] הללו שכחו קודם כל שמולדת לא מוכרים ולא קונים, וחשוב מכך, הם שכחו את קדושת פלסטין, כל פלסטין, ושהיא אדמת וקף אסלאמי של כל האומה ושאין לאיש זכות לוותר על דבר מהווקף הזה. ייתכן שזוהי אחת מהסיבות הרבות של הזעם הזה שפוקד את כל האומה מקצה עד קצה מתוך רצון להביא ניצחון לירושלים. זהו זעם, שחובה לעשות בו שימוש נכון, כדי להניח יסוד להתעוררות התרבותית שתשחרר את פלסטין ותחלץ את ירושלים משביה." [15]