כללי

 

יומון הרשות הפלסטינית: לא נשב בחיבוק ידיים נוכח ההתערבות האיראנית בזירה הפלסטינית

 

ב-5.11.2017, יממה לאחר הודעת ההתפטרות של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, בריאד ושיגור טיל בליסטי על ידי החות'ים לעבר שדה התעופה בריאד - אירועים ששיקפו הסלמה נוספת במתיחות בין איראן לסעודיה - ביקר נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בסעודיה ונפגש עם המלך סלמאן ועם יורש העצר מוחמד בן סלמאן.

 

טרם צאתו לסעודיה, הביע עבאס "סולידריות עם סעודיה נגד התוקפנות נגדה" ואת "תמיכתו המלאה בה ובצעדים בהם היא נוקטת לשמור על ביטחונה ויציבותה."[1]

 

על פי דיווח באתר המקוון www.raialyoum.com וביומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, עבאס "זומן במפתיע" לסעודיה -  בעת שהיה בביקור במצרים, שם נפגש עם הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי -  וזאת במסגרת מאמציה של סעודיה לגבש קואליציה נגד איראן וחזבאללה וכן נגד תנועת חמאס שהחלה לאחרונה להדק את קשריה עם איראן.[2] על פי הדיווח בראי אל-יום, הדבר נעשה בתיאום עם הממשל האמריקאי.[3]

 

במהלך ביקור עבאס בסעודיה, פרסם יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה, שני מאמרים נדירים בחריפותם נגד איראן ומעורבותה באזור בכלל, ובקרב הפלסטינים בפרט. במאמר המערכת של היומון, נכתב כי איראן מנסה לחדור לזירה הפלסטינית באמצעות הידוק הקשרים עם חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית והודגש כי איראן אינה עושה זאת כדי לשרת את האינטרסים הפלסטינים, אלא כדי להרחיב את שליטתה באזור וכי הרשות הפלסטינית לא תאפשר לאיראן להתערב בשטחה ולשכפל את מודל חזבאללה. אנור רג'ב, בעל טור ביומון, קרא במאמרו לפלסטינים לבחון מחדש את יחסיהם עם איראן ולהיזהר מפני הפיכתם לכלי בידי איראן, מאחר שהדבר יפגע בתמיכה הסעודית בהם וכן בעניין הפלסטיני כולו.

ביקור עבאס בסעודיה 

http://alresalah.ps,9.11.17

 להלן תרגום קטעים מן המאמרים:

 

לא נאפשר התערבות איראנית לשכפול מודל חזבאללה בפלסטין

במאמר המערכת של אל-חיאת אל-ג'דידה ב-8.11.2017, נכתב: "התפטרותו של סעד אל-חרירי מראשות ממשלת לבנון, כלל אינה עניין לבנוני מוחלט. לא רק משום שהודעת ההתפטרות נעשתה מבירת סעודיה, אלא גם משום שההתפטרות נבעה מההתערבות הבוטה של איראן בלבנון, כחלק ממדיניות אסטרטגית מסוכנת בכמה מדינות ומקומות.

 

אנו לא נתערב בעניינים הפנימיים של לבנון שאנו תמיד מייחלים לה רק טוב, אך לא נשב בחיבוק ידיים נוכח ההתערבות האיראנית, שמנסה לפרוס זרועותיה לזירה הפלסטינית באמצעות קשרים של מימון, הצהרות וסיסמאות עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, כשבעת האחרונה חבר אליהם 'פלג מהשמאל' [קרי, החזית העממית] ללא כל הסבר מרקסיסטי או לאומי ברור. אנו לא נאפשר בשום צורה את ההתערבות שנועדה לשכפל את מודל חזבאללה בפלסטין, לצורך הרחבת מפת 'האימפריה הפרסית' שראשיה החלו לדבר עליה בפומבי, כמו שר ההגנה האיראני חסין דהקאן שאמר: 'אנו אדוני האזור'. המשמעות היא שההתערבות האיראנית לא נועדה לשחרר את פלסטין או למען אינטרס פלסטיני, אלא לצורך הגמוניה והשתלטות. האם 'פלגי טהראן' האלה [הכוונה לפלגים הפלסטיניים הפרו-איראניים] מודעים למציאות הזאת ומבינים את גודל הסכנות הטמונות בהתערבות האיראנית??

 

חמור מכך, יצירת שלטון בתוך שלטון בזירה הפלסטינית שלנו כשעודנו תחת הכיבוש הישראלי, היא מתכון להרס הפרויקט הלאומי, קרי פרויקט המדינה, פרויקט החירות והעצמאות. בעימות מול הכיבוש ובמאבק הלאומי לסילוקו, לא נסבול מחלוקת בהחלטות האסטרטגיות ולא הימור על האינטרסים הלאומיים העליונים. בלי רשות אחת, מינהל אחד ונשק אחד, לא נוכל להיאבק בכיבוש ביעילות ולא נוכל להגשים את מטרותינו הצודקות במלואן. 

 

כל קשר של הפלגים [הפלסטיניים] בפעילותם הלאומית עם האזור שמסביבם חייב להתבסס על אחדות לאומית, החלטה לאומית עצמאית ועמדות השומרות על האינטרסים הלאומיים העליונים, שאם לא כן, זה יהיה קשר בין שולט לנשלט וזאת בלשון המעטה. מי שנשלט אינו יכול להחליט על כיוון כזה או אחר, אם הכיוון הזה אינו משרת את האינטרסים של השולט האדון המממן.

 

התפטרותו של אל-חרירי היא התפטרות של תליית הפעמון על צווארו של דהקאן, שמהצהרותיו החצופות למדנו היטב מי אורב לעתיד האומה ומדינותיה כדי שיהפכו רק לנקודות על מפת האימפריה הפרסית."[4]  

 

על הפלסטינים להתרחק משותפות בצירים או ממאבקי כוח אזוריים

אנור רג'ב, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, טען במאמר שפרסם ביומן ב-7.11.17, כי  

התפטרותו של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, קשורה "לסכנה שמהוות איראן וזרועותיה ליציבות ולביטחון האזור כולו, אם ניקח בחשבון את הסיבוכים והחששות שמעורר מערך הקשרים המסונפים שלה באמצעות כיסיה הפרוסים במקומות רבים ומאמציה לשכפל כיסים אלה ולהפיצם בכל מקום שביכולתה לעשות זאת... עלינו כפלסטינים לעמוד נוכח [מציאות זו] ולבחון מחדש את שיקולינו בכל הנוגע לקשר עם איראן וגבולותיו ולאן הוא עלול להוביל אותנו..."

 

הוא הוסיף: "המנהיגים ואנשי הצבא באיראן כבר אינם מסתירים שיש להם זרועות לביצוע מדיניותם ומימוש שאיפותיהם באזור... ההתערבות האיראנית בעניינים הפלסטיניים ברורה לחלוטין וכך גם הקשרים בין חמאס, גא"פ ובאחרונה גם חז"ע לבין איראן ואת הסיוע האיראני הפוליטי, הצבאי והכספי בתירוץ של תמיכה בהתנגדות הפלסטינית... לאיראנים יש מטרות, אינטרסים ואג'נדות משלהם, לא מקובל עלינו שיהיו להם כלים פלסטיניים מכל סיבה שהיא...

 

על מנת שלא ישוכפל המודל הלבנוני ונשמע שיח פלסטיני בניחוח לבנוני, עלינו לבחון נושאים רבים ולהעלותם בצורה ברורה ובאומץ בפגישת הפלגים הפלסטיניים בקהיר [שנועדה ל-21 בנובמבר]:

 

ראשית, על הפלסטינים להרחיק עצמם משותפות בצירים או ממאבקי כוח אזוריים, מאחר שאנו לא צד בהם ואין לנו כל אינטרס בהם. נוכח המתיחות הגוברת בין סעודיה לאיראן והשלכותיה על המישור האזורי והבינלאומי, על חמאס וגא"פ לבחון מחדש את יחסיהם עם איראן... כפלסטינים אסור לנו להתעלם מתמיכת סעודיה בפלסטינים כולם ולא רק בחלקם. היא לא התערבה בענייני הפלסטינים אלא בדברים חיוביים. לא חייבים בהכרח לגלות איבה כלפי איראן, אך לא סביר לעורר את רוגזה של האחות הגדולה סעודיה. אשר לתירוץ של תמיכת איראן בהתנגדות החמושה, אנו מוותרים על סיוע שמטרותיו אינן פלסטיניות. אל לנו להיות  בכיסו של איש. כמו כן עניין ההתנגדות הוא שנוי במחלוקת אצל הפלסטינים והוא פתח להתערבות בעניינינו באמצעות חיזוק גורם אחד על חשבון גורם אחר...

 

שנית, ההתערבות החיצונית בעניינים הפלסטיניים נעשית לעיתים בשם התמיכה בהתנגדות ולעיתים בשם הסיוע ההומניטרי לעזה ולעיתים באמצעות ועידות של  גורמים הפועלים בניגוד למגמת הרש"פ. כדי לחסום את בעלי האג'נדות הפרטיות והמפלגתיות, כל סיוע חיצוני כספי או הומניטרי צריך לעבור דרך הרש"פ או דרך ארגונים בין-לאומיים בתיאום עם הרש"פ, אבל סיוע שמגישים למפלגות ולארגונים, הוא סיוע חשוד שמנוצל לערעור היציבות והשקט החברתי הפלסטיני...    

 

שלישית, יש להפוך את הסיסמה רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד לאסטרטגיה לאומית פלסטינית ולהתייצב בנחרצות מול הפיכת הארגונים למוקדי כוח ולמוסדות מקבילים המסוגלים לטרפד את כל תחומי החיים כשהדבר נוגד את האינטרסים שלהם..."[5]