כללי

בעל טור פלסטיני: אנו קוראים לשחרור לאומי ולזכויות אדם, אך עודנו מאפשרים נישואי קטינות

 

בסוף חודש ספטמבר הגיעה פאטמה אבו מיאלה, ילדה בת 14 למחסום צה"ל בעיר חברון. בתקשורת הפלסטינית דווח בתחילה כי היא נעצרה וכי היא מואשמת בהחזקת סכין כדי לדקור חיילים. אולם, מאוחר יותר התברר כי פאטמה שחותנה בכפייה ברחה מבית בעלה.

 

סוכנות הידיעות של הרש"פ ופא דיווחה כי המקרה של פאטמה שפך אור על נישואי הקטינות ונישואי העורף בחברה הפלסטינית ועורר דיון ציבורי נרחב בנושא. לדברי צמוד אל-ד'מירי, מנהלת מחלקת המעמד האישי בלשכת הקאדי הראשי ברש"פ, חלה לאחרונה עלייה במספר מקרי נישואי הקטינות  ובמהלך החודשיים האחרונים טיפלה המחלקה שבראשותה בשלושה מקרים, ביניהם של ילדה בת 13 שילדה. אל-ד'מירי הוסיפה כי בעלה של פאטמה הודה בחקירתו שהוא שילם עבורה 2000 ₪ למתווכת וכן מוהר לאביה ושאת הנישואין ערך שיח' שאין לו רישיון לערוך חתונות.[1]

 

בעקבות חשיפת הפרשה, כתב מופק מטר, בעל טור ביומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה, מאמר חריף נגד תופעת נישואי העורף[2] [מילולית: נישואי מנהג] שנערכים כדי לעקוף את הצורך בעריכת נישואים במוסדות הרשמיים, ההלכתיים והאזרחיים של המדינה ומאפשרים בין היתר נישואי קטינות. במאמר שכותרתו "אל תסלחי לנו פאטמה", התייחס מטר לסיפורה של פאטמה וכתב כי העדיפה לברוח למחסום ישראלי והסכינה עם הסכנות שבצעד זה על פני להישאר בבית בעלה ובחברה הפלסטינית שאחראית לסבלה.

 

לטענת מטר, בעוד החברה הפלסטינית ומוסדותיה מדברים על שחרור לאומי ופועלים להצטרף לארגונים בינלאומיים לזכויות אדם, הם למעשה פוגעים בעצמם בזכויות הנשים והילדים בחברה, מאחר שהם עדיין שבויים בכבלי המנהגים והמורשת ומאפשרים נישואי קטינות.   

 

להלן תרגום קטעים נבחרים ממאמרו של מופק מטר:[3]

 

"איננו יודעים עדיין מהן הסיבות בגינן בחרה הילדה פאטמה אבו מיאלה, בת ה-14, [ללכת] למחסום צבא הכיבוש הישראלי ב-27.9.17, אולם מה שכן ידוע לנו, הוא שהילדה החליטה לברוח מן הגיהינום והעריצות של המורשת החברתית והשליכה עצמה למעגל האש שהיה יכול לכלותה ללא מחיר, [או] במחיר זול יותר ממה שגבו ממנה סוחרי נישואי הקטינות וסולטני המוסכמות והמנהגים החברתיים החשוכים הפרימיטיביים.

 

במעשה זה פתחה פאטמה פצע מדמם שסברנו כי הגליד., ילדה זו החפה מאשמת החזקת סכין כדי לדקור את חיילי הכיבוש במערת המכפלה [בחברון], הדליקה אור אדום בפני תהליך השחרור החברתי, הלאומי והתרבותי שלנו ואמרה לנו במעשה ולא במלים: 'אני הולכת אל מי שגזל את אדמת מולדתי, אפילו אם יהרוג אותי. אינני רוצה לחיות איתכם, כל עוד  נפשי נאנסת מדי יום. יתכן ואוכל להשיב ולטהר את אדמתי, אך רוחי ונפשי שנאנסו יהיו תמיד קללת עולם על התפיסות, החוקים והמנהגים החשוכים שלכם.'

 

הם חיתנו את הילדה פאטמה בכפייה, בהסתתרם תחת כסות נישואי עורף. אולם צעירה זו סירבה למכור את נפשה ואת גופה כפי שרצו הוריה וסוחרי נישואי העורף החמדניים. לכן, היא חצתה את הקווים האדומים ושמה נפשה בכפה ו[הסכינה עם] מחיר ההשמצות שעלולות לרדוף את שמה, כדי ללמדנו על הזוועות והחטאים שאנו מבצעים נגד בנותינו והדורות הבאים שלנו ולומר לנו – אל תיתנו את נפשותינו וגופינו כפי שהיו עושים בתקופת הג'אהליה...

 

אלה ששבויים באובססיה של רעיון הבעלות על גופה של אישה בכל מחיר במסווה של נישואי עורף, מבקשים להצדיק את חטאם ולהעניק לו תוקף חוקי בחוגי החברה שלהם. זאת, מבלי להתחשב בגורלה של הצעירה המותקפת וזכויותיה, וללא התחשבות מינימלית ביכולתה [להסתגל] לשינוי מהותי זה בחייה - מבחינת הבגרות הקוגניטיבית, המבנה הנפשי שלה עוד לפני המבנה הגופני ולפני הכל, מבחינת יכולתה לומר "כן" או "לא" בחופשיות, מבלי שהחברה, על חוגיה הרבים, תמהר לסגור עליה ולאנוס את רצונה. [זאת,] החל מהמעגל המצומצם ביותר, שיכול להיות האב או האם, וכלה בגורמי החקיקה והחוקים, אשר עד כה לא תוקנו, והפכו להיות משענת למי שמבקש לספק את תאוותיו, דחפיו וסטיותיו המיניים באמצעות נישואים לאישה, גם כאשר על פי החוק היא ילדה!

 

איננו יכולים להאמין שילדה בת 13 הביאה לעולם ילד במסגרת נישואי עורף, כלומר שהיא נשבתה והובלה אל [זירת] הפשע כשהיא בת 12. את מה שנעשה לילדה בגיל זה, או מה שנעשה לילדה מתחת לגיל הבגירות, ניתן להגדיר רק כלקיחה בשבי, ולהשוות זאת לחטיפת אדם ועינויו – גם אם החוטא כבלה ב[שלשלאות] זהב, או השכיבה בכלי מלא דבש!...  

 

זה קורה בארצנו בזמן שאנחנו מניפים את סיסמאות השחרור והזכויות ומתחרים במדינות [אחרות] בהצטרפות לארגונים בינלאומיים לזכויות נשים וילדים, ובזמן שמשפטנים פלסטיניים מנסחים את החוקים המודרניים ביותר, התואמים את האמנות הבינלאומיות. אולם, נראה שאנו חוששים להתקרב לאש המורשת והמנהג שאין להם תוקף הן מבחינה שרעית והן מבחינה חוקית. זאת, למרות שאנו יודעים שבסופו של דבר האש תגיע אלינו, אך כמו אחרים אנו מחכים להפתעות הגורל, או לשינויים שייכפו עלינו.

 

הדבר הזה מתרחש בארצנו למרות שהנשיא מחמוד עבאס מורה בכל הזדמנות לבחון מחדש את חוקי המעמד האישי וחוקי הנישואין ולהתאים את החוקים בפלסטין לחוקים ולעקרונות זכויות האדם המאושררים במוסדות האו"ם ובאמנות זכויות האדם.

 

אלה הרוצים להתחתן בנישואי פוליגמיה או לבצע את עבירת הנישואין לקטינה, מוצאים מקלט בחברה שלנו, בה החוקים גמישים ומאפשרים להם לספק את עצמם ואת דרישות יצריהם...

 

עלינו להפעיל את הגורמים הפוליטיים, החברתיים, המשכילים והמשפטיים ולהקדיש את משאביהם לבדיקת העובדות ולחקירת הבעיות של הקורבן, שחיה בצינוק הפחד וחוותה כאב ועינויים נפשיים וגופניים, ולחזק את הקשר עם מוסדות החוק כדי לטפל בכך במקביל להענקת ההגנה הדרושה לקורבנות, תהא העלות אשר תהא. להערכתנו זה יהיה הביטוי הטוב ביותר לערכי השחרור שלנו ולעקרונותינו...

 

אל תסלחי לנו פאטמה עד שנשחרר אותך ואת החוקים של בתי הדין שלנו ונמנע מהם להפוך למשענת לעושקים."