המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (15): פונדמנטליסטים מצריים: ארה"ב תתמוטט
27/9/2001


טרור באמריקה (15)

פונדמנטליסטים מצריים: ארה"ב תהיה מטרה להתקפות כימיות, ביולוגיות ואטומיות, ותתמוטט מבפנים; אמריקאים העובדים במזה"ת יהפכו למטרות

 

השבועון המצרי, אל-שעב, הוא ביטאון מפלגת אל-עמל ['העבודה'] המצרית האסלאמית-פונדמנטליסטית. לפני כשנה, תקף בעל טור באל-שעב, ד"ר מחמד עבאס, את משרד התרבות המצרי, על שהוציא לאור את ספרו של הסורי, חידר חידר, "סעודת אצות הים", שלטענת עבאס כלל דברי כפירה באסלאם. מאמרו של עבאס הוביל למהומות סטודנטים קשות ומנגנוני הביטחון המצרי סגרו את אל-שעב. לאחר כמה חודשים, התירו שלטונות הביטחון המצריים לאל-שעב לצאת שוב לאור, בינתיים רק בגרסת אינטרנט.

 

הגיליון האחרון של  אל-שעב, יוחד רובו ככולו להתקפות על ארה"ב, ואותו ד"ר מחמד עבאס, שעורר את מהומות הסטודנטים לפני כשנה, כתב את המאמר העיקרי. "הייתי רוצה, ולו למראית עין", הוא כתב, "לתרום לשיטפון של דמעות התנין הזורמות מארבע כנפות תבל, כביטוי לצער על קורבנותיה והרוגיה של אמריקה; אבל גיליתי שמאגר הדמעות שלי יבש כבר לפני מאה שנה, והוא תפוס כבר למאה השנים הבאות... אולי בעוד מאה שנה יגיע הזמן בשבילי לבכות על חמשת אלפים או אפילו חמישים אלף אמריקאים הרוגים.

 

אמרתי חמשת אלפים? אמרתי חמישים אלף? חי אללה, זהו מספר זעום...

 

עריצי העולם וההיסטוריה [הכוונה לאמריקאים] גילו פתאום שניתן לתקוף גם את מנהיגם ושהאדם הנוצרי הלבן יכול לצרוח, לסבול כאבים, לדמם, ולמות...

 

אתם רוצים שאני אבכה בדחיפות על שנים או שלושה בנינים? חי אללה, זה דבר מצחיק. כיצד יכול מי שיודע כיצד השמדתם מדינות ומחיתם ערים מעל פני האדמה, להצטער על שני בניינים...

 

למרות כל זאת, אני לא חשתי שמחה לאיד. למוות יש הוד והדר, גם כאשר מת כלב, שלא לדבר על חמשת אלפים נפשות. אני ישבתי מול הטלוויזיה והדמעות מילאו את עיני. אני מודה, לא בכיתי מתוך סימפטיה [לקורבנות]; [בכיתי] מתוך אימה מפני אללה החזק, היקר, המנצח, המשפיל, הנוקם, הצודק; כיצד הוא לוקח את העריצים בדיוק ברגע בו הם חושבים שהם כבר שולטים בארץ ומסוגלים להתמודד עמו...

 

האסלאם חי וקיים. הגיבורים מוסרי הנפש בפלסטין הם שגילו לעולם את היכולת המדהימה הטמונה בגוף האנושי של השהיד. יהיו מבצעי הפעולה [בארה"ב] אשר יהיו, האסלאם היה המורה והפרופסור שלהם...

 

הגאוניות של מה שקרה נעוצה בכך שהוא תורגם בהצלחה מתיאוריה למעשה. אם קיימת יכולת להקריב קורבנות עד כדי מסירת נפש, כיצד תגן אמריקה על עצמה מפני פצצות אנושיות ניידות... שבכל רגע נתון ובכל מקום יכולות לנצל את ההזדמנות ולגרום להתנגשות בין משאית לרכבת, להצית תחנות דלק, ולהפעיל פצצות כימיות, ביולוגיות, ואפילו אטומיות.

 

בעת הכיני את המאמר הזה, הופתעתי לגלות מאמר שכתבתי לפני שנים ובו הזהרתי את אמריקה שאם היא תפריז בעושק שלה, יביא הדבר לכלייתה ושתוך שנים לא רבות, היא תופתע בפצצות אטום המתפוצצות בניו יורק, בשיקגו, ובקליפורניה. העושק המופלג, המלווה בהתקדמות הטכנולוגית המדהימה, יאשרו לאנשים או לארגונים לייצר כלי נשק אלה תוך שנים מועטות. אמרתי, והנה זה מתגשם... פעולות נוספות הן ודאיות ותגובה בלתי נמנעת לדיכוי ולעריצות האמריקאיים... ארה"ב תתמוטט מבפנים, כפי שהתמוטטה ברה"מ." [1]


בעלי טורים נוספים באל-שעב, נקטו גם כן גישה לוחמנית. ד"ר מחמד צאלח אל-מספר, למשל, יצר הבחנה בין הפיגוע בניו יורק, אותו הוא גינה בשל הקורבנות החפים מפשע, לבין הפיגוע בפנטגון, שלטענתו, קורבנותיו לא היו חפים מפשע: "אין ויכוח על כך שמה שקרה בניו יורק הוא אחד האסונות הגדולים של המאה העשרים ואחת, משום שמרבית הקורבנות היו חפים מפשע ונעדרי כל קשר למלחמות, לעושק, לעריצות, ולהגמוניה שמטילה מעצמת היוהרה. מרביתם לא ידעו היכן מצויות מכה, ירושלים, או הותיקן; יתרה מכך, הרוב הגדול מקרב קורבנות הטרגדיה לא ידעו שאינדונסיה, איראן, פקיסטן, או אפגניסטן אינן מדינות ערביות; מרביתם אף לא ידעו באיזו מן היבשות מצויות מדינות אלה. אין ספק כי יש לגנות פעולות מסוג זה ולדחות אותן מכל וכל.

 

לעומת זאת מה שקרה בוושינגטון, במשרד המלחמה - הפנטגון - הוא דבר שונה. הסימפטיה לקורבנות משתנה מאדם לאדם, וזאת משום שחלק ניכר מפקידי הפנטגון משתייכים לסגל הצבאי והשאר משרתים את הסגל הזה ומשמעות הדבר שניתן להתייחס אליהם כאל אנשי צבא...

 

מי שרוצים להסית את דעת הקהל העולמית נגד הערבים והמוסלמים ולהאשימם במה שקרה בניו יורק ובוושינגטון... צריכים לזכור כי המזה"ת מלא באנשי צבא ואזרחים אמריקאים העובדים בחברות הנפט ובתחומים אחרים והם עשויים להפוך למטרות לנקמת דם, אם יגרם לערבים נזק כלשהו..."[2]

 

מחמד עבד אל-לטיף חג'אזי, בעל טור נוסף באל-שעב, כתב: "אני אשקר אם אטען שאני חשתי סימפטיה כלשהי [לקורבנות] לאחר הפלת שני מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו יורק והפגיעה בבניין הפנטגון בבעיטה חופשית ישירה. אני, תודה לאללה, אינני נשיא שנכפה על מדינה ערבית החושש לחייו או דואג לשמור על משרתו על חשבון חלקי גופותיהם של בני עמו; [אינני כמו אותם שליטים] החייבים להביע נאמנות וצייתנות לאדוניהם היהודים והאמריקאים, בכך שהם מביעים צער ויגון על ההתקפה הנוראה נגד "הדמוקרטיה האמריקאית"...

 

ישבתי מול הטלוויזיה וצפיתי בהתמוטטות שני הבניניים בטור הנדסי, בדומה להתמוטטות ארמון חול על חוף הים. לבי ומוחי חשו כי זוהי נקמת-דם קטנה שפגעה בתומכי ההרס ומגיני העריצות בתוככי ביתם... לעומת זאת, הפגיעה בבניין הפנטגון היוותה ביטוי מובהק לצדק, שנחת מן השמים על התליינים מקרב הגנרלים של המאורה האמריקאית הזו. הם ברחו כמו עכברים ומצאו מסתור מתחת לבניין...

 

תקיפת סמלי ההון והמלחמה בדייקנות כזו איננה מהווה התקפה על העם האמריקאי או על הדמוקרטיה במה שהם מכנים "העולם החופשי". היתה זו התקפה "חכמה" על מצודות הרשע. בנוגע למי שמתו מקרב האזרחים, אני שואל מדבריהם של הגנרלים האמריקאים:

“Some civilians casualties were regrettable, but unavoidable”. בנוגע לביטוי המפורסם שלהם, collateral damage, הרי שהוא פגע בהם בתוככי ביתם..."[3]

 

ואילו בעל הטור, ח'אלד אל-שריף, הוסיף: "הכל נתקפו הלם ממה שקרה והופתעו לראות את שליטת העולם, אמריקה, כשהיא מתמוטטת, ואת השטן השולט בעולם, נשרף. נותנת החסות לטרור, נכוותה מן האש שלו...

 

יש לומר בכנות: מה שקרה לאמריקה הוא צו אלוהי שאין לבני האדם כל מעורבות בו... מה שקרה לאמריקה הוא תוצאה טבעית של הטרור והעריצות בהם היא נוהגת לאור היום נגד אומתנו האסלאמית..."[4]



[1] אל-שעב (מצרים), 23.9.2001.

[2] אל-שעב (מצרים), 23.9.2001.

[3] אל-שעב (מצרים), 23.9.2001.

[4] אל-שעב (מצרים), 23.9.2001.